"בשנה האחרונה עברתי תהליך ולמדתי להתחבר לעצמי"
רגע לפני ש־2023 נכנסת, ירדן הראל מתפייסת עם האתגרים שעברה בשנים האחרונות ומסמנת מטרות לשנה החדשה: לבלות זמן נפרד עם כל אחד מילדיה התאומים, לשים את הסלולרי בצד וליהנות מהזוגיות החדשה עם הצלם מתן כהן: "אני מאושרת. טוב לי להניח את הראש על הכתף שלו בסוף יום ולהרגיש הכי רגועה ושלמה"
בשעת צהריים מוקדמת, ירדן הראל מגיעה ישר מאולפן תוכנית הבוקר שהיא מגישה, מתיישבת על הכיסא מולי וקורנת כמעט כמו השמש הנחושה של דצמבר הישראלי. היא מאושרת, זקופה, ואחרי שנתיים וחצי לא קלות, רואים שהיא בזון שלה.
"אני מרגישה שבשנה הזאת גיליתי את עצמי מחדש. למדתי המון, ועדיין אני ממשיכה ללמוד כל הזמן. היה לי הרבה לעכל, התמודדויות שהדחקתי במשך השנים צפו, ופתאום ממישהי שכמעט ולא מביעה רגש אני מוצאת את עצמי חווה הכל מהכל", היא אומרת ועיניה בורקות.
הרגש הגואה הזה קשור גם לאהבה החדשה והעוטפת בחייה וגם לקריירה הטלוויזיונית הנוסקת, אבל בעיקר לדרך שעברה עם עצמה: "בשנה האחרונה עברתי תהליך, ותהיי בטוחה שחלק מהתהליך כולל טעויות. אבל למדתי להתחבר לעצמי, והיום אני במקום יותר שלם ופחות שיפוטי כלפי עצמי. לקח לי זמן להתאפס על החיים מחדש, ועכשיו אני בדרך הנכונה".
"להיות בדרך הנכונה" ולהביע את עצמה זה אומר גם לענות כשמשהו לא נראה לה. כמו לפני כמה שבועות, כשאחת העוקבות כתבה לה באינסטגרם תגובה שעיצבנה אותה, ירדן ענתה בפומבי והעמידה אותה על מקומה - אקט שלא היה מתרחש עד לא מזמן.
מה עיצבן אותך? שהיא לא האמינה לך שאת אוכלת?
"זו הערה שקיבלתי לא פעם, אבל היא כתבה את זה בצורה מרגיזה, ולא התחשק לי להתעלם מזה. אנשים מרשים לעצמם להעיר על כל דבר לכל אחד, לא חושבים פעמיים. יש הערות שליליות שהן ביקורת בונה, אבל יש כאלה שהן רק לשם ההשתלחות, וכאן הרגשתי שהיא נכנסה לי לצלחת. לתת לגיטימציה לתגובות כאלה זה אומר שאני צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני מעלה תוכן, וזה מבאס, כי אני רוצה להעלות תוכן בכיף. לכן אני שמחה שעניתי לה, כי לא להגיב לדברים זה גם לא להסכים להתמודד איתם. שנים לא התמודדתי, העדפתי לטאטא דברים מתחת לשטיח, שידרתי שאני חזקה כשבעצם לא הייתי באמת חזקה ואפילו בפני עצמי לא הצלחתי להודות בזה".
מתי הבנת שאת לא חזקה?
"היה שלב שהרגשתי שהדברים קורים לי ואני לא מצליחה לעמוד בקצב שלהם. דבר רדף דבר, ואיפה אני בסיפור? צרפי קורונה ואימהות טרייה..."
ותהליך פונדקאות, ולידה שקטה, והפרידה מעומרי אחרי 22 שנה. בשנתיים עברת רכבת הרים שמספיקה לכמה אנשים.
"כן. אתגר רדף אתגר, אבל היום אני יודעת שהחיים שלי הם יותר מסך האתגרים שעברתי ושגרמו לי להשתנות".
אין לאן לברוח
ולמרות הכל, הדבר האחרון שירדן רוצה זה להצטייר כמי שסוחבת על הגב קיטבג של אסונות. היא הרבה יותר בעניין של טרולי מעוצב וסטייליסטי - שגם מתקשר לאהבה העמוקה שלה לטיולים ולתוכניות הטלוויזיה שהיא מגישה. חודש אחרי שגפן ולני נולדו, בתהליך פונדקאות שקדמו לו שש שנים של טיפולי פוריות, נחתה על העולם מגפת הקורונה והראל הרגישה שזה יותר מדי עבורה. "בהתחלה פשוט ברחתי. בעיקר לעבודה ולפעולות טכניות בשעות לא שעות. אבל איכשהו הצלחתי לייצב את עצמי ולהבין מה קרה".
ואז הגיעה הלידה השקטה.
"כן. לני וגפן היו בני חודש כשגיליתי שאני בחודש השישי להיריון טבעי שמתפתח ברחם, אבל ההיריון הזה הסתיים בחודש השביעי, בלידה שקטה. המעבר המיידי, מלהיות בהיריון בחודש השביעי ושעתיים אחרי זה לא להיות בהיריון, זה לא משהו שהמוח האנושי מסוגל באמת להבין. זה מעבר פתאומי מיצירת חיים לאיבוד חיים".
ומה במנגנון הפנימי מסייע לך להתמודד עם שבר כזה?
"הצורך לטפל בלני ובגפן. הידיעה שהילדים שלי צריכים אותי ושאין לי גם לאן ולמי לברוח. אנחנו בגל הראשון של הקורונה ואפילו את ההורים שלי לא יכולתי לראות. הייתי שבר כלי, בכיתי כל הזמן, אבל הייתי עם שני תינוקות חסרי ישע שתלויים בנו לחלוטין וידעתי שאני צריכה להתאפס".
ואז, אחרי שש שנים של טיפולי פוריות וזוגיות שנמשכה מגיל הנעורים, אתם מתגרשים.
"נפרדנו לפני שנה וחצי מסיבות אישיות שאני מעדיפה שנשמור לעצמנו. תמיד נהיה משפחה ועומרי תמיד יהיה חלק מהחיים שלי, והאבא הכי טוב לילדים שלנו".
איזו אמא את?
"לני וגפן תכף בני שלוש, והקשר שלי איתם העמיק בשנה האחרונה. הם כבר אנשים קטנים, אני מתרגשת מכל דבר שהם עושים. הם ישנים איתי במיטה, חום הגוף שלהם כבר עושה לי טוב. אתמול הם התעוררו לפניי וכשאני פוקחת עיניים, שניהם מחייכים ואומרים 'אמא חיבוקי'. יש יותר מזה? אני אמא שהופכת עולמות כדי להצליח לעשות הכל מהכל. שלא מוותרת על הקריירה, אבל גם נאבקת לזמן איכות ולזמן כמות, עם הילדים. בכל יום אני מנחה את 'פותחים יום' ברשת 13 עם אלעד זהר, שיש לי איתו דינמיקה נהדרת, ומגישה גם את 'הכי בעולם', תוכנית הטיולים של הערוץ, ואת 'ביוטי בלנדר', תוכנית לייף סטייל בערוץ 24, ואת הגרלת הלוטו".
אז על איזה זמן את מדברת?
"נכון. את יודעת כמה פעמים טסתי ליעד של תוכנית הטיולים שלי רק ל־24 או ל־36 שעות, כדי לחזור להוציא מהגן את המתוקים שלי? הצוות נשאר, ואני עליתי על טיסה ולא ישנתי בכלל, אבל הרגשתי שלמה".
זוגיות באור הזרקורים
היא לא סתם מסתחררת עכשיו על הצד המהבהב של הקרוסלה. לאופטימיות שנוהרת ממנה קוראים גם מתן כהן, בן הזוג שלה בחודשים האחרונים וצלם בתוכנית הטיולים שהיא מגישה.
אי־אפשר לפספס את זה שאת מאוהבת.
"אני מאושרת", עיניה נוצצות כשהיא מביטה לשמיים. "טוב לי, אני מאושרת עם מתן. טוב לי להניח את הראש שלי על הכתף שלו בסוף יום ולהרגיש הכי רגועה, אבל אני לא מראה הרבה מהזוגיות שלנו. אני מקשיבה לבטן שלי ונהנית לשמור את האהבה הזו לעצמי".
בניגוד לזוגיות הקודמת, שהייתה מאוד חשופה.
"נכון. כי היינו המון שנים יחד, אני באור הזרקורים ואנשים גילו עניין בסיפור האישי, שיתפנו את הטיפולים, הפונדקאות, הלידה השקטה ואת מה שחווינו כזוג, כי זה גם עזר לאנשים. לא היה לי קל לשים את הסיפור האישי שלי בפרונט, אבל נשים וזוגות שחוו לידה שקטה והפסקות היריון כתבו לי שעזרתי להם להתמודד. אז גם אם לי באופן אישי קשה לשתף בסיפור שלי, אני נושמת עמוק ומעלה גם דברים אישיים וכואבים, למרות שאני מרגישה נוח יותר לשתף תוכן מגזיני".
ויש דברים בזוגיות החדשה שהיום את עושה אחרת?
"יש לי תובנות מאיך שהתנהלתי כבת זוג, טעויות שעשיתי, דברים שאני מתחרטת עליהם ומנסה בזוגיות הזו לשפר".
את בטיפול?
"מהשנה האחרונה ולא באופן קבוע, רק כשאני מרגישה צורך. בעבר חשבתי שטיפול לא מתאים לי, וזנחתי. לאחרונה נתתי עוד צ'אנס. יש לי חיבור למטפלת שלי, היא גורמת לי להרגיש טבעי בשיחות איתה. אני מקלפת את השכבות לאט, אבל עדיין לא לחלוטין, עדיין לא תמיד טבעי לי לשתף במה שעובר עליי, גם את האנשים הכי קרובים. אבל מצאתי שעוזר לי לשתף את הקרובים וגם את העוקבים, את החברים הווירטואלים שלי. הרבה פעמים כשאני בוחרת לשתף ברשת, אני מקבלת בחזרה תגובות כל כך אכפתיות, שאני מרגישה שלעוקבים באמת אכפת ממני. הם באמת מחזקים אותי".
את מאמינה לזה?
"קל להיות ציניים כלפי הרשתות, אבל אני מאמינה לאכפתיות הזו. אפשר לשאוב הרבה השראה מהרשת, לחזק, להתחזק וללמוד. רק צריך לקחת את הדברים נכון ובאופן מאוזן".
תחום נוסף שבו הראל מחפשת את האיזון והמינון הוא היחסים שלה עם הסלולרי. "אחת ההחלטות הכי חשובות שקיבלתי לשנה החדשה זה לשים את הטלפון בצד. אני רוצה להגיע למצב שכשאני עם הילדים - הטלפון זמין רק למקרי חירום. אני מצליחה בזה היום יותר מבעבר, השתפרתי, אבל יש לי עוד דרך".
איפה עוד את רוצה להשתפר, אפרופו החלטות לשנה החדשה?
"מאוד הייתי רוצה להעמיק את הקשר המשפחתי והחברי. נכון שאנחנו משפחה חמה ואני שרופה על האחיות שלי ועל ההורים שלי, שגרים בנהריה, שם גדלנו, ועדיין אני מרגישה שאין לי מספיק זמן איתם".
ומה תעשי בנוגע לזה?
"תעדופים. לשחק עם הזמנים ככל שאפשר, הלוואי שהיה לי יותר זמן עם החברות שלי. יש לי חברות טובות שלא ראיתי חודשים. למשל, אני ודנה גרוצקי חברות בלב ובנפש ומנסות כבר כמה חודשים להיפגש, ובכל פעם קורה משהו. גם עם חברות מהצבא, מפיקוד צפון, אני מחכה להיפגש ולא מצליחה, וגם לא מרימה מספיק טלפונים. התרגלנו לסמס ואני מתגעגעת לקול של החברות שלי. הודעה קולית זה לא נחשב. ויש אלף תירוצים, אבל זמן שעובר לא חוזר".
החברות הטובות תמכו בך במשברים שעברת?
"בטח. וחלקן ממש כפו את עצמן עליי ואני מודה להן על זה, כי אני לא בן אדם שהכי נפתח, אז הן פשוט הגיעו והיו שם בשבילי. יש דברים שהזמן לא מעביר".
כמו מה?
"הלידה השקטה תישאר חלק ממני, והיא לא פחות כואבת עכשיו מאשר לפני שנתיים וחצי. אני לא חושבת עליה כל הזמן, אבל היא חלק מהאישיות שלי".
דבר נוסף שהיא מתכננת לעשות ב־2023 זה לחיות ברגע: "התחלתי לעשות עבודה עם עצמי, לא לתכנן קדימה ולא להיות בלחץ ממה שיבוא, אלא להיות בסיטואציה ולספוג מה שקורה בזמן אמת".
כוחן של מילים
חשוב לה מאוד גם לבלות עם כל אחד מהתאומים בנפרד: "כאמא לתאומים, באופן טבעי את עושה הכל ביחד, אבל הרי לכל אחד מהם יש את הרצונות ואת האישיות שלו, ואני רוצה לאפשר לכל אחד מהם לבטא את עצמו ולפתח אישיות עצמאית. זה לגמרי ברשימת הדברים שאני מתכננת להקפיד עליהם השנה".
ומה מבחינת התחלות חדשות בקריירה?
"אני נהנית כמעט מכל רגע בקריירה שלי, והתכנון הוא להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת וזוכה להגשים בו את עצמי, להיות יצירתית ולהביא תוכן וקריאייטיב. אני רוצה שאתר הלייף סטייל שלי יצמח ויהיה מוכר בכל בית, להכניס אליו יותר תכנים אישיים שלי ולתת יותר במה לצלמים".
וגם במה למתן, החבר הצלם.
מחייכת חיוך כובש: "כן, שיתפנו פעולה בצילומים, היה לנו ממש כיף לעשות יום צילום משותף".
וכאן היא נזכרת ביום הצילום הראשון שלה בחיים, לפני 15 שנה, כששמעה את המאפר והצלם מתלחששים שיש לה אף בעייתי שבגללו לא תצליח להתקדם בתחום. "זו הייתה החוויה הראשונה שלי כדוגמנית, וברור שדבר כזה פוגע בביטחון. אפשר לדפדף, אבל יש דברים שחודרים פנימה, בטח אם מראש הביטחון שלך לא גבוה".
מתחרטת שלא ענית להם?
"לגמרי מתחרטת שלא העמדתי אותם במקום, אבל לא היה לי מספיק אומץ. חשבתי שאני לא מספיק טובה".
והיום?
"בעבר הסתרתי את החולשות שלי, היום מבינה שהן חלק ממני. כשאני לא מספיק טובה במשהו, אין לי בעיה להודות ולהגיד 'אני רצה עקום, אני לא שוחה טוב'".
מה היית אומרת היום לצלם ולמאפר?
"שמעתי אתכם, שימו לב שלמילים יש כוח שיכול לפגוע ולצלק. ולגבי האף שלי, אני מבסוטית ממנו ואתם מוזמנים לצלם אותו משני הפרופילים".
מה הבעיה עם האף?
"שברתי אותו, אבל אני עושה איתו קריירה לא רעה".
לפנייה לכתב/ת 
