טביעה ייצוגית

1. לא, קייט וינסלט וליאונרדו דיקפריו מעולם לא יצאו בחיים האמיתיים, וכן, הם נותרו חברים מאוד טובים שמחליפים ברכות וחיבוקים כשהם מתראים בטקסי פרסים. אבל החברות בין ליאו לקייט יותר צינית ונונשלנטית מהפירגונים המתוקים שהם מציגים לתקשורת. וינסלט סיפרה בעבר שבצילומי "טיטניק", כשהייתה שחקנית צעירה וחסרת ביטחון בת 20, היה רגע שהשניים היו תקועים בבריכה בין טייקים. "לחשתי לו, 'ליאו, אתה יודע, היום יום ההולדת שלי'. והוא ענה לי, 'הו דארלינג, כל כך לא אכפת לי'".

2. עוד דוגמה לחברות בין השניים על הסט: ביום הצילומים הראשון, וינסלט חשפה מול דיקפריו את החזה שלה לשנייה כדי לשבור את הקרח ביניהם. רגע, זה פחות גרוע ממה שזה נשמע: הסצינה הראשונה שתוכננה לצילומים המשותפים שלהם הייתה הציור בעירום המפורסם שהלהיט אינספור נערות ונערים. אז וינסלט, שדווקא פחות חששה מעירום בקולנוע, עשתה את המעשה השובב שלבטח כיום היה גורם לה להיות "מבוטלת", יחד עם כל הסרט.

3. וינסלט ודיקפריו שיתפו פעולה שוב כעבור עשור בסרט הקודר "חלון פנורמי" שביים סם מנדס, בעלה הראשון של וינסלט, ותיאר התמוטטות של נישואים. ב־2012 הם סגרו מעגל כשדיקפריו ליווה את ווינסלט לחופה בנישואיה השניים לזמר נד רוקנרול. במילים אחרות, ליאו לקח חלק בסרט שחזה את גירושיה של קייט מבעלה הראשון, ומסר אותה לבעלה השני.

4. לאחוות המילואים של וינסלט ודיקפריו על הסט יש סיבה מרכזית אחת: ג'יימס קמרון. הבמאי האגדי מתחזק תדמית של סיוט מהלך, וטיטניק היה השיא. הוא צרח שם על כולם - ניצבים, אנשי הפקה, שחקנים - בסט העצום במקסיקו, 10 ק"מ מהגבול עם ארה"ב (מי אמר הוזלת עלויות?), שבו נבנה העתק של הספינה. ההפקה הזו זיכתה אותו בתואר "האיש הכי מפחיד בהוליווד" - לא מפתיע לאור העובדה שעובדים על הסט סיפרו שקמרון היה יורד אליהם במנוף מגובה 50 מטר כדי לצעוק להם בפרצוף: "פאק יו! עשית בדיוק את מה שלא רציתי".

5. קמרון איים לפטר כל שחקן וניצב שיצא ממיכל המים העצום שדימה את האוקיינוס בו צפים הניצולים כדי ללכת לשירותים. הוא אמר שאם למישהו יש בעיה, שישתין בבריכה. גם ליאו וגם קייט הודו שלא ויתרו על התענוג.

6. לסטארית שלו הדביק קמרון את הכינוי המעליב Kate Weights-a-Lot, שאפשר לקרוא כ"קייט מחכה הרבה" (כי השחקנית הראשית מחכה הרבה זמן בין טייקים), וכ"קייט שוקלת הרבה". וינסלט היפהפיה אמנם לא רזה כמו דוגמנית, אבל כנראה שאפילו כמה קילוגרמים מעל הסטנדרט ההוליוודי היו יותר מדי בשביל הגברים שם.

7. ווינסלט חזרה אחרי יותר מעשרים שנה לעבוד עם קמרון כשהצטלמה ל"אווטאר" האחרון, ודמותה עברה עיבוד ממוחשב לאחד היצורים הכחולים. בשביל שניהם זו הייתה סגירת מעגל: וינסלט סיפרה שקמרון "הרבה יותר רגוע עכשיו", והוא הודה שזה "היה כמו תרפיה לשנינו".

8. היחסים בין דיקפריו לקמרון התחילו ברגל שמאל. לדיקפריו בן ה־21 כבר היה מעמד של כוכב עולה כשהצטלם לסרט, מה שכמעט עלה לו בתפקיד: קמרון סיפר שכשליאו הגיע לאודישן הראשון, הוא לא הבין שמדובר באודישן. כשהבמאי הוציא מצלמה וביקש מדיקפריו לקרוא שורות מהתסריט, הכוכב הצעיר אמר במבוכה: "מה, אני צריך לקרוא? אני לא מהקוראים". קמרון עצר את המצלמה, לחץ את ידו ואמר '"תודה שקפצת לבקר". דיקפריו המבולבל שאל: "לא הבנתי, אם אני לא קורא, אני לא מקבל את התפקיד?" קמרון השיב: "בדיוק". דיקפריו מיצמץ ראשון, ולסיפור יש כמובן סוף טוב: "הוא נכנס לחדר עם קייט שכבר לוהקה", שיחזר קמרון, "כל סנטימטר שלו בגוף הקרין שליליות, ומהרגע שהתחילה הקריאה, הם זרחו. היא נהייתה רוז, והוא ג'ק. הפסקתי את הצילום ואמרתי: 'אוקיי, זה האיש'".

9. לתפקיד ג'ק דוסון קמרון בכלל רצה את ג'וני דפ, אבל הוא סירב, ואחר כך התחרט במשך שנים שוויתר על התפקיד. אבל לא צריך לרחם עליו: שש שנים אחר כך ג'וני זכה להפוך לכוכב בסאגה שלו שמתרחשת על ספינה היסטורית - "שודדי הקאריבים".

10. הפקת הסרט התפרסמה בהיותה קשה במיוחד. הפקות שמתרחשות על המים הן כמעט תמיד סיוט שעולה הרבה יותר כסף מהתכנון המקורי: לדוגמה, אם צילום של סצינת הצפה של מסדרון או חדר נכשל מכל סיבה שהיא, צריך לבנות מחדש את הסט ולייבש אותו לפני צילום נוסף. את הלוקסוס הזה לא היה לצוות בסצינה שבה מוצף גרם המדרגות המפואר: הסט היה מורכב מדי ומלא בזכוכיות, והייתה רק הזדמנות אחת לצלם את הסצנה לפני שהמקום נהרס תחת גלונים של מים.

11. התקציב של טיטניק הלך והאמיר, והאמיר, והאמיר עד שהגיע ל־200 מיליון דולר - הסרט הכי יקר במאה ה־20. מחיר ההפקה של "טיטניק" למעשה גבוה יותר ממחיר בניית הטיטניק האמיתית, שעלתה "רק" 150 מיליון דולר, גם אם מעבירים את התקציב לערכי המטבע של שנות ה־90.

עלתה יותר מהטיטניק האמיתית. הספינה מהסרט

12. קמרון היה פרפקציוניסט ברמה של עבודת נמלים: הוא עבר אחד־אחד בין 150 הניצבים הקבועים בסרט שלא קיבלו שורות דיאלוג, ופירט בפניהם את סיפור החיים שלהם, שבמקרים רבים היה מבוסס על סיפורים של ניצולים וקורבנות אמיתיים מהספינה ששקעה ב־1912 שקמרון צלל לעומקם.

13. צלל לעומקם באופן מילולי: הבמאי ביצע לא פחות מ־12 צלילות להריסות הטיטניק בצפון האוקיינוס האטלנטי, וכבר בפעם הראשונה הספיק לצלם מתחת למים את צילומי הפתיחה המרהיבים של הסרט. כשעלה בחזרה לפני הים, קמרון פרץ בבכי.

14. ב־2012 סיפר בהרצאה, ספק בצחוק ספק ברצינות, שהסרט היה רק תירוץ כדי שהאולפנים יממנו לו צלילות לטיטניק האמיתית.

15. עוד ביטוי לפרפקציוניזם של קמרון: האירועים בחלק המרכזי של הסרט נמשכים בדיוק שעתיים וארבעים דקות, כמו שקיעתה של הטיטניק במציאות. גם זמן ההתנגשות בקרחון אורך בסרט ובמציאות אותו דבר: 37 שניות.

16. במהלך הצילומים בנובה סקוטיה של החלק ה"עכשווי" שפותח וסוגר את הסרט, 80 אנשי צוות הורעלו כשאכלו מרק צדפות מקומי שאליו מישהו הוסיף סם PCP שגורם להזיות. כשאנשים התחילו להתנדנד ולהשתטח על הרצפה, קמרון חשב שמדובר בפירות ים מקולקלים, אבל אז קרו דברים מוזרים כמו עוזרת הבמאי שניסתה לדקור אותו עם עט בלחי, והוא הבין שמדובר במשהו אחר ורץ מיד לשירותים להקיא לפני שהסם השפיע עליו. ביל פקסטון, שמגלם את חוקר הטיטניק בן ימינו, סיפר שהיה חולה במשך שבועיים.

17. ההקלה הגדולה לגבי האפיזודה המפחידה הזו היא שגלוריה סטיוארט בת ה־87 שמגלמת את רוז הזקנה לא אכלה מהמרק המורעל - דבר שהיה יכול לעלות לה בחייה. היא זכתה לראות את עצמה הופכת למועמדת לאוסקר המבוגרת בכל הזמנים ומתה ב־2010 בגיל 100. "מרעיל הקלאם צ'אודר" - כנראה איש צוות ממורמר מהסרט או מחברת הקייטרינג - מעולם לא נתפס.

18. סיום אחר לסרט צולם, נערך ונוסה על קהל, אבל פחות תפס: בסוף החלק העכשווי, חוקר הספינה תופס את רוז לפני שהיא זורקת את התכשיט שלה לים. הוא רץ אליה, היא נותנת לו את התכשיט לרגע, הוא משחרר את אחיזתו והתכשיט נופל למים. כל זה מסתיים בצחוק מטורף ומתמשך של פקסטון כמו נבל בסרטים מצויירים. הסיום האלטרנטיבי זמין באינטרנט, ומומלץ לצפות בו רק בשביל להבין איזה מזל שהוא לא הגיע לקולנוע.

19. בין ההצפות, ההרעלות והקשיים בהפקה, וכמובן התקציב הבלתי נתפס לזמנו, אפשר להבין למה טיטניק הוכתר בהוליווד ככישלון עוד לפני שיצא. שתי הפקות גרנדיוזיות על המים - "עולם המים" ו"אי הפיראטים" - התרסקו בקופות בשנים שלפני יציאתו, ורבים ציפו שזה מה שיקרה גם לטיטניק. יציאתו נדחתה מעונת שוברי הקופות בקיץ לעונת חג המולד בחורף, הימור שהשתלם: בתקופה הזו הקהל שמתאהב בסרט חוזר לראות אותו שוב ושוב.

20. והקהל בהחלט נהר בהמוניו. אחרי פתיחה בינונית של 28 מיליון דולר הכנסות בסוף השבוע הראשון, בסוף השבוע השני טיטניק כבר הכניס 35 מיליון דולר, וביסס את מקומו בראש טבלת שוברי הקופות במשך 15 שבועות רצופים - שיא שלא נשבר מאז. הסרט הפך למצליח ביותר אי פעם, עם הכנסות כוללות של יותר משני מיליארד דולר. מי שעקף אותו היה "אווטאר" הראשון, סרטו הבא של קמרון, שהכניס 2.8 מיליארד דולר.

21. אלמנט אחד שקמרון בכלל לא תכנן שיהיה בסרט הוא השיר My Heart Will Go On. הבמאי לא אהב את הרעיון של הכללת שיר בסרט היסטורי "מכובד", אבל המלחין המוכשר ג'יימס הורנר, שחיבר לסרט פסקול יפהפה מלא באלמנטים איריים, שכר בחשאי את הפזמונאי ויל ג'נינגס, ושכנע את סלין דיון להקליט את הדמו. הורנר חיכה להזדמנות הנדירה שקמרון יהיה במצב רוח טוב, השמיע לו את השיר, והשאר היסטוריה.

22. וההיסטוריה היא לא תמיד דבר משמח: הורנר, שכמתבקש זכה באוסקר על הפסקול ועל השיר שהפך ללהיט, נהרג בהתרסקות מטוס קל ב־2015, וסלין דיון חשפה לאחרונה את המחלה הנוראית שממנה היא סובלת וצפויה לגרום לה לאבד את יכולת התנועה בשנים הקרובות.

23. הביקורות הראשונות לסרט, שהוצג בטרום בכורה בטוקיו, היו פושרות, ורק כשיצא בארה"ב חודש לאחר מכן זכה לביקורות מפרגנות הרבה יותר, שהלכו והתרבו ככל שהסרט הפך לתופעה תרבותית של ממש. בסופו של דבר טיטניק היה מועמד ל־14 אוסקרים (שיא של כל הזמנים, יחד עם "הכל אודות חווה" ו"לה לה לנד") וזכה ב־11 (עוד שיא, יחד עם "בן חור" ו"שר הטבעות: שיבת המלך"). וינסלט הייתה מהמפסידות הבודדות, ודיקפריו כלל לא היה מועמד. זה לא הפריע לקמרון לעלות לבמה כשזכה בפרס הבימוי ולומר: "הייתי אומר תודה לשותפיי ולחברי הצוות, אבל רובם כבר זכו במשהו", ולסיים בקריאת "אני מלך העולם!" כאילו הוא ג'ק על הסיפון.

"אני מלך העולם" ,זעק ושכח להודות לצוות. קמרון באוסקר | צילום: AP

24. בתוך שמחת הזכייה הסתתר פספוס ישראלי: הצלם הנהדר אדם גרינברג ("מציצים", "לול", "מבצע יונתן") שעבר להוליווד וניהל קריירה פורה שם החל משנות ה־80, היה שותפו הקבוע של קמרון בתחילת הקריירה. הוא צילם באופן מופתי את שני סרטי "שליחות קטלנית" הראשונים, ועל השני אף היה מועמד לאוסקר (הישג שאף צלם ישראלי לא התכבד בו). אבל דווקא להרפתקת טיטניק גרינברג בחר לא להצטרף, לדבריו כי ידע על בשרו שקמרון הוא בוס נורא. אז עזבו אוסקר כחול לבן, גרינברג יצא מלך העולם האמיתי.

מקום לדאגה

מאות מעריצים, פיזיקאים, מומחי הישרדות וחוקרי היפותרמיה נדרשו לשאלה החשובה האם אפשר היה להציל את ג'ק ממוות נוראי במי האוקיינוס הקפואים, ותוכניות שלמות בערוץ דיסקברי עסקו בנושא, כולל שחזור מדויק של הדלת ובחינת יכולת הציפה שלה תחת משקלים שונים.

המסקנות, גבירותיי ורבותיי, חד משמעיות: ברור שהיה מקום לשניהם! מה שמרגיז מאוד את קמרון, שהתייחס לשאלה הזו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, כולל בשבוע שעבר - עם מודלים משלו שלפיהם הוא טוען שכולם טועים, ובעיקר לא מבינים את ההקרבה שג'ק עושה במעשה האצילי הזה.

זה לא שינה לבראד פיט, שהציק לדיקפריו כשהאחרון נשאל אם היה מקום לשניהם בראיונות ל"היו זמנים בהוליווד". פיט כל הזמן התבדח "בטח שהיה". דיקפריו, שכנראה עדיין מפחד מקמרון גם אחרי רבע מאה, ענה בביישנות לא אופיינית: "אין תגובה".

הניסוי הויראלי של שני גולשים שמוכיח לטענתם שהיה מקום לשניהם | צילום: רדיט