לא רק בית המשפט, גם הכלכלה

ראש הממשלה בנימין נתניהו אץ־רץ אתמול לרשתות החברתיות כדי להתפאר בגיוס הון של מדינת ישראל באמצעות מכירת אגרות חוב. מדובר בגיוס שגרתי לחלוטין שתוכנן מראש, אך נתניהו הקדיש לנושא שרשור בטוויטר. הוא כמובן האשים את התקשורת בבוגדנות מעשית, אבל לא רק היא: "זה לא רק קמפיין הפחדה, נראה שהם מקווים שלא ישקיעו בנו - זה כמובן נסמך על אמירות של בכירים לשעבר. השווקים לא קונים את זה. לא רק שהם לא קונים את זה, הם הולכים בהיפך הגמור".

מי הם אותם "בכירים לשעבר"?

זו למעשה התייחסותו של ראש הממשלה למאמר יוצא דופן שפירסמו אתמול ב"ידיעות אחרונות" פרופ' קרנית פלוג ופרופ' יעקב פרנקל, שני נגידי בנק ישראל לשעבר. פלוג ופרנקל, ששניהם כיהנו בעידני נתניהו שונים, הביעו חרדה עמוקה מיישום תכנית לוין־ביבי להחלשת מערכת המשפט. הם הסבירו במאמרם כי ריסוק הבלמים והאיזונים יכול להוביל להתרסקות הכלכלה, להורדת דירוג האשראי של ישראל, לבריחת השקעות זרות ועוד. הטקסט שלהם לא תקף את נתניהו או לוין אישית, אלא את ה"רפורמה". הם השתמשו במרכאות סביב המילה הזו בעצמם.

אריאל שרון הזהיר פעם שנתניהו הוא אדם "לחוץ ונלחץ". המאמר של פלוג ופרנקל הכניס את ראש הממשלה ללחץ, ובצדק. השווקים העולמיים מאזינים לנגידי בנק מקומיים, לשעבר ובתפקיד, כאשר הם מביעים חשש לגורל המשק. פלוג ופרנקל מצטרפים לאישים מרכזיים בקהילת ההייטק המקומית, כאלה שייצרו הכנסות למדינת ישראל במיליארדים רבים; לראשי הקהילה העסקית בישראל שחתמו על מכתבים דומים, ובהם חתני וכלות פרס ישראל. ההסכמה הגוברת בין מי שמבינים את מצב הכלכלה הישראלית היא שהמהלך הדורסני של הממשלה נגד בתי המשפט, נגד הדמוקרטיה, מסכן באופן חמור את השגשוג הישראלי. שהוא הימור לא מחושב.

הטיעון של נתניהו כאילו גיוס האג"ח ממחיש את אמון המשקיעים המוסדיים במדיניות של ממשלתו - נכון למחצה. מה שיש פה בעיקר הוא הבעת אמון בנתניהו הישן, זה שהשווקים מכירים: זהיר, מתון, נמנע ממהלכים חדים, מלחמתיים או אחרים. הם מעריכים שהוא יישאר כך; אשרי המאמין.

לפי הבטחותיו והתחייבויותיו, נתניהו העכשווי החליט שהוא צ'ה גווארה של הימין הפופוליסטי. ויקטור אורבן למדינת הסטארטאפ. דונלד טראמפ לעניים. הוא כבר איננו מחפש את דרך האמצע, ובוודאי שלא מחויב לתפיסות מסורתיות שהתחייב להן בעבר, על עליונות המשפט - במיטב המסורת של מנחם בגין המנוח, ושל התנועה הרביזיוניסטית בכלל.

במקום להתמקד ביוקר המחיה, נושא שהעסיק את הקמפיין של הליכוד ובצדק, ההסכמים הקואליציוניים ממוקדים עד כלות בשינויים בקוד המשטרי של מדינת ישראל. לא בהקלת מצוקת הדיור, אלא בהענקת כוח לנתניהו - למעשה למשפחת נתניהו - למנות, לפטר ולקדם שופטים במדינת ישראל.

כדאי להבהיר, שוב, שזה החלק המפחיד ביותר בתוכנית שיוזמים לוין ונתניהו: שליטה גמורה ומוחלטת במינוי שופטים, בהכרעת הקואליציה, ואולי גם מינוי נשיא לבית המשפט העליון. הממשלה בישראל תשלוט כך בבית המחוקקים (כך המערכת בישראל בנויה, שהשליטה הגמורה בכנסת היא תנאי מקדים להקמת ממשלה), היא תשלוט כמובן ברשות המבצעת, וגם תכפיף את השופטת למרותה המוחלטת.

מצבים כאלה הם מסוכנים לחברה, כל חברה, והם מסוכנים גם לכלכלה שלה. פופוליזם נוטה לעבור הקצנה, ולהתחיל להשפיע על יוזמה חופשית. כאשר הוא פוגש בזכויות קניין, ולהבדיל באיגודי עובדים, ההתנגשות יכולה להיות חריפה. מה שאמור להגן על פרטים, תאגידים וגם איגודי עובדים מול הממשלה הוא הדין, ופרקטית - בתי המשפט. ההחלשה שלהם (לוין הבטיח לבטל את "עילת הסבירות". את כולה) תכניס מרכיב עמוק של חוסר ודאות למשק.

לפי שעה ההסתדרות שותקת במאבק נגד ה"רפורמה". הפגיעה בזכויות עובדים עשויה להיות קשה ביותר, אם ההגנות החוקיות סביבם יישחקו בחסות הממשלה. סביר להניח שבשלב מסוים יבינו הוועדים המשמעותיים את המשמעויות הרות הגורל של נטרול בית המשפט - עבורם. מי שלא חושש לרסק את מעמד בתי המשפט ימשיך הלאה בשמחה לאיגודי עובדים.

"בתקופה הנוכחית שוררת ברחבי העולם אי־ודאות גיאו־פוליטית ואי־ודאות גיאו־כלכלית. דווקא בתקופה רגישה כזו קל מאוד להרוס תדמית כלכלית, וקשה מאוד לשקמה. רפורמה כה רחבה ומהירה של מערכת המשפט והייעוץ המשפטי ללא דיון שמביא להסכמה רחבה, מסוכנת מאוד", כתבו שני נגידי בנק ישראל לשעבר. במקום להאשים אותם בטוויטר בהאשמות שווא, עדיף שראש הממשלה יקשיב לאנשי המקצוע. הדרך פתוחה בפניו להקפיא או למתן באורח עמוק את תוכנית שר המשפטים. בהחלטה אחת, לבדו, הוא יכול לקטוע שרשרת אירועים שהולכת ומקצינה.

המסר של אנשי המקצוע ברור: המהפכנות שנתניהו אימץ לא תפגע רק במערכת המשפט אלא עשויה לסכן את הישגיו של המשק - ולפגוע בארנק של כל אחת ואחד מאיתנו.