תקיעת השופר
תיראו מופתעים: חבר הכנסת בועז ביסמוט מקדיש את הצעת החוק הראשונה שלו לפגיעה בעיתונות
בועז ביסמוט החליט לחצות את הקווים ולהפוך מאיש תקשורת לפוליטיקאי עוד הרבה לפני שהפך להיות חבר כנסת ברשימת הליכוד. כעורך הראשי של ישראל היום הוא קידם, דחף ועודד את בנימין נתניהו. החינמון בהנהגתו שימש ככלי בוטה של הליכוד. שופרו הנאמן של נתניהו ניצל את מעמדו העיתונאי הבכיר בישראל היום ובאולפני הטלוויזיה לטובת תועמלנות פוליטית־אישית, עד שאפילו זה כבר היה יותר מדי - וביסמוט עבר רשמית מהעולם התקשורתי לעולם הפוליטי כשהתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת ולאחר מכן הפך לח"כ.
הטור הזה לא היה נכתב אלמלא החליט הפרלמנטר הטרי להקדיש את הצעת החוק הראשונה שלו בכנסת ישראל דווקא לפעולה בוטה נגד מקצוע העיתונות. האיש שבמשך שנים התפרנס ועשה קריירה בעולם התקשורת, החליט בהצעת חוק הזויה ומסוכנת אחת לשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם של עיתונאים ותחקירנים.
ביסמוט הגיש תיקון להצעת חוק הגנת הפרטיות, האוסר פרסום של הקלטה שלא בהסכמתו של המוקלט. לדבריו, החוק נועד למנוע פגיעה בפרטיותו של האדם המוקלט. "מוצע לקבוע כי גם מעשה זה יהווה עוולה אזרחית ועבירה פלילית", כתב ביסמוט בהצעת החוק הראשונה שלו. כלומר: כל אדם שהוקלט שלא בידיעתו צריך לאשר את פרסום ההקלטה או התמלול.
קחו את נוכל הטינדר, לדוגמה: הקלטות רבות של "סיימון לבייב" היו תשתית לתחקירים וכתבות על מעלליו הנלוזים. בחלק מהשיחות שבהן הוא הוקלט ישנם אלמנטים אישיים, רגישים ואינטימיים, בדיוק כמו שמתואר בהצעת החוק. אליבא דביסמוט, יש צורך באישור של הנוכל כדי לפרסם את ההקלטות במסגרת תחקיר עיתונאי או כתבה אודותיו. כן כן, נוכל הטינדר שלא ידע שהוקלט על ידי אחת הקורבנות שלו - הוא זה שצריך לאשר את פרסום ההקלטה.
אם השיגו כתבת או כתב מוכשרים הקלטה מתוך ישיבה סגורה שבה מדברים פוליטיקאים בכירים בחופשיות - וכולנו יודעים את ההבדל בין פוליטקאי שמדבר בחופשיות לבין אחד שמדקלם מול המצלמה או המיקרופון דף המסרים - אזי לשיטתו של המחוקק הטרי, יש לבקש גם מהם רשות. אין לך את זה יותר הזוי, אדוני המחוקק?
בכל הקשת הפוליטית נאלצו פוליטיקאים ולעיתים גם קרוביהם, בני משפחה ויועצים, להתמודד עם פרסום הקלטות, חלקן מביכות מאוד. זה המחיר שמשלמים נבחרי ציבור ופוליטיקאים, וזה מחיר הנגישות הטכנולוגית בעידן הזה. אבל המבוכה שלהם כלל איננה העניין כאן, אלא הערך הציבורי בפרסום. ואותו מנסה חבר הכנסת ביסמוט לפורר. כי למרות הרזומה שלו, אין לו עניין בעבודה עיתונאית, אלא בהשתקה עיתונאית. הצעת החוק שלו פוגעת באופן מהותי בעבודת העיתונאים והתקשורת.
לפני שנים ארוכות פירסמתי סדרת תחקירים על טייקון חניונים מושחת בעיר תל־אביב. חלק מהתחקיר התבסס על הקלטות של הטייקון אשר שימשו ראיות והוכחות לממצאים. זו פרקטיקה עיתונאית מקובלת, שלא לומר כלי השומר על נשמת אפה של העיתונות. אין לי מושג מה עבר במוחו של העיתונאי לשעבר כאשר החליט שזו תהיה הצעת החוק הראשונה שלו. ואולי ביסמוט בסך הכל קופץ על הטרנד: בימים של מהפכה משפטית של ממשלת נתניהו שקורעת את העם - מה זה עוד מהפכה קטנה נגד אמצעי התקשורת.
