"בחיים לא אעשה ניתוח. מה שייפול, ייפול"

הקמע הסודי של ליטל שוורץ הוא זוג תחתונים בצבע שחור־לבן. "אין לי מושג איך ולמה הם קיבלו את המעמד המכובד הזה, אבל בשנה האחרונה אלה תחתוני ההופעות שלי", היא מספרת בהבעה של חוקרת אטום שאולצה להסגיר סודות מדינה. "אני יודעת שזה לא הגיוני, זה גם עלול להישמע רע, בקטע של מתי היא מספיקה לכבס אותם, אבל כשאני עולה לבמה בלי התחתונים האלה ההופעה פחות טובה. עובדה".

קפה של עשר בבוקר בחברת שוורץ (46, שאומרת לעצמה "התבגרת, אבל בקטנה") הוא חוויה שמומלצת על בסיס יומיומי רק אם בא לך לאבד את כל השיניים כשהפה שלך ייקרע מצחוק. "אני אף פעם לא מאחרת", היא נוזפת בי על איחור של חצי דקה. "אני לא הטאלנטית שכל הסט מחכה לה, אלא הראשונה שמתייצבת בגלל שאני מפוזרת וחייבת לעשות לעצמי הכנה. אולי יש בשורשים שלי משהו יקי. אפילו ללידה אני מגיעה שעה לפני הזמן. ואת יודעת מה קרה לי בפעם הראשונה שם? הרופא אמר לי, 'ספרי בדיחה'. מה בדיחה? תכף תחטוף בעיטה! אבל זה מה שאני אוהבת בישראלים. אין להם חשומה. במרוקאית זה בושה".

גם קמצוץ מרוקאי זורם בעורקייך?

"לא, אבל גדלתי בקריות. אני מתה על זה שלישראלים אין בושה. המשפט הראשון שיוצא מהפה של כל מי שרואה אותי הוא 'במציאות את יותר יפה מאשר בטלוויזיה, אל תעשי טלוויזיה'. וואלה, תודה. בדרך כלל אני בן אדם סופר־נחמד, סליחה על חוסר הצניעות, אבל אני הבן אדם הכי סבלני וסובלני עד ש..."

עד ש... מה?

"פעם, בפסטיגל, איבדתי את הקטנה. בעודי מתרוצצת וצועקת מישהי עצרה אותי לסלפי, וכשביקשתי ממנה לחכות עד למציאת האבידה, היא ישר התהפכה עליי. 'איזו סנובית את, חשבתי שאת נחמדה, אצלי את מחוקה'. ויש גם מקרים הפוכים. לפני כמה ימים מישהי חתכה אותי בכביש. עצרתי, יצאתי במטרה ברורה לצרוח עליה ופתאום היא אמרה, 'יו, ליטל שוורץ, כמה שאני אוהבת אותך, ראיתי את חברות בלופ', אז מה יכולתי לעשות? התקרית הסתיימה עם סלפי וסרטון ברכות לבת שלה וגם לאחיין שלה, שעוד לא נולד".

ידועה בציבור עם זכויות

כבר 20 שנה היא חולקת את חייה עם אייל ימין (56), שבקורונה סגר את חדרי הבריחה שהיו בבעלותו וחזר לעיסוקו המקורי, חברת סאונד והגברה. "הכרנו בהצגה 'קופיקו'. אני הייתי הקוף, הוא עשה לי סאונד ושנינו חשנו משיכה מינית עזה. קצת מוזר, לא? הייתי קוף והוא עדיין איתי והתשוקה, אגב, לא דעכה. איך? אייל הוא גבר מהמם ואבא מהמם ואין לי מה ללכלך עליו, אבל נשים בוגדות זה קטע. חברה שלי, עם הרבה ילדים – לא כמוני, שמגדלת שתיים בגבורה – מתנהלת ככה ואני שואלת אותה, 'מתי יש לך זמן? איך יש לך כוח?' אילו היה לי מישהו מהצד הייתי בורחת אליו לשנ"צ!"

אתם סרבני חתונה?

"דבר ראשון, אייל מעולם לא הציע. דבר שני, למה צריך את השטות הזאת? אף פעם לא חלמתי על שמלה לבנה. אולי רק כשהייתי ממש קטנה. לפעמים הילדות שלנו שואלות, 'אולי תתחתנו?' אבל לא נראה לי שזה יקרה. אני הידועה בציבור של אייל ויש לי את כל הזכויות. אל תדאגי, כבר ביררתי. בעצם", היא מקמטת את המצח, "אולי נתחתן כשנהיה בני 70. הוא יבוא עם קטטר ואני עם חיתול. נרקוד בכיסאות הגלגלים. לא", היא מחליטה, "אם כבר להתחתן אז עם רופא. אני היפוכונדרית קיצונית. אייל כל הזמן מוחק לי את דוקטור גוגל ואני מתקינה מחדש כי אין ברירה, פתאום בא קרעכצן בגב. מתברר שבגוף האדם יש איברים שעוד לא הייתי מודעת לקיומם".

אפילו העובדה ש"חברות" ("אני לא נוגעת בלפטופ, יש תסריטאית שכותבת את מה שאני מדברת") הורדה אחרי ארבע עונות לא הפילה אותה לקרשים. "הסדרה זכתה בפרסים ומוקרנת בכל העולם. עכשיו היא הקומדיה הישראלית הראשונה שנמכרה לערוץ 4 באנגליה, אבל 'רשת' לא אישרו לנו עונה חמישית משיקולים של תקציב. אנשים ברחוב באים אליי עם דמעות ועם טענות, 'למה הפסקת עם 'חברות'? נעשה הפגנה' ואני עונה להם, 'תפאדל, אבל לא מול הבית שלי, תפגינו מול הבניין של רשת'. למעוניינים אני גם מספקת את הכתובת".

כמה נפגעת?

"לא ראיתי בזה חורבן מפני שלהוריד סדרה שכל כך מצליחה זה יותר סוג של בדיחה, אבל בהחלט התאכזבתי. לא נאבקתי מפני שאני כבר כותבת סדרה חדשה. דרמה קומית. בכלל, החלום שלי הוא תפקיד דרמטי. למדתי משחק בסמינר הקיבוצים, שלוש שנים, השתתפתי בסרט 'יום רגיל', שזכה בפרס אופיר, אבל מאז שתויגתי כקומיקאית קשה לי לשכנע מלהקים ובמאים שאני יכולה להיות דרמטית. עשיתי 20 אלף אודישנים של חוקרת ושוטרת ולא קיבלתי אף תפקיד, אבל השנה אשבור את תקרת הזכוכית. ותכף אצא במופע עם קובי אפללו. הוא יעשה קצת סטנד־אפ ואני אשיר. בקטנה. לעניות דעתי אני שרה נורררררא".

גם בבית את מצחיקה?

"פחחחח. אנשים ברחוב אומרים לאייל: 'אנחנו מקנאים בך' והוא רוטן: 'בואו תהיו איתה יום אחד. היא מה זה מצחיקה, אני גמור מצחוק'. זה לא שבבית אני מכבה את ההומור, אבל אני אוהבת דרמה, מתח, אקשן, אימה ואייל ההפך ממני. בעיניי הוא הכי מצחיק בעולם. גם הילדות שלי קורעות אותי, כך שאני הבן אדם הכי פחות מצחיק במשפחה. אפילו לבשל אני לא יודעת, חוץ משניצל ופתיתים. עוד לא פיענחתי את הקונספט של 'בישול זה מרגיע'. אייל מבשל מעולה והילדות אומרות, 'עדיף שאבא יכין'. הוא ממשפחה טריפוליטאית חמה ומדהימה. לא כמו אצלנו, האשכנזים, שארבעה אנשים זה שמייח. אבל אני טובה בבחירת מסעדות. ליהלי אני אומרת שרק בזכותי היא יודעת מה להזמין".

הכלב חולל מהפך

יהלי (בת 13 וחצי) ועלמה (בת עשר) נושאות שני שמות משפחה. "הן ימין־שוורץ, ואין לי מושג מה יקרה אם אחת מהן תרצה להוסיף עוד שם אחרי החתונה. ברור שלא אדחף אותן לשם, חתונה זה גם מלא כסף, שיעשו מה שבא להן. ריבוי השמות זה קטע. הכרתי מישהי, רונית כהן־כהן, שהסבירה לי בשיא הרצינות שה'כהן' שלה, מהבית, שווה ערך ל'כהן' של בעלה. איזו גנובה".

האנרגיות שמתפרצות משוורץ גורמות לי לדמיין אותה כאמא קולית. "אני רק נראית ככה", היא מבהירה, "אני חרדתית ברמות־על. בית הספר של בת העשר דקה מהבית ואני מתעקשת ללוות אותה בבוקר ולפעמים גם מחזירה. החברות של יהלי קוראות לי 'אמא מגניבה' ומתות שאאמץ אותן, אבל עכשיו, בגיל ההתבגרות, היא מתביישת בי. כשיהלי עם חברות שלה בסלון, אייל ואני ננעלים בחדר השינה ואני מבקשת רשות לפיפי. רק כשהיא רוצה אוכל מותר לנו לצאת. היא ילדה טובה ומהממת, אבל זה גיל מסובך. אמא שלי תמיד אמרה לי, 'חכי, חכי, הבנות שלך יחזירו לך' והיא צדקה. אני מגוננת עליה יותר מדי, אני חייבת לשחרר כדי לאפשר לה להתבגר, אבל זה מפחיד. כשהיא מאחרת אני נכנסת לאפליקציית המעקב ורואה לאן היא הולכת ומתי היא חוזרת. אפילו בטיול שנתי אין דבר כזה 'לא לענות לאמא'. יהלי יודעת שאם לא תענה אני אצלצל לכל השכבה".

החרדה המוגזמת, היא מרצינה, מגיעה מהבית. "אמא שלי היתה מחכה לי בחלון בארבע לפנות בוקר עד שחזרתי מהבילויים. תמיד פחדתי שיום יבוא ואני אהיה בדיוק כמו אמא שלי והנה זה בא. אני לא מאמינה כשמהגרון שלי בוקע המשפט שאמא שלי נהגה לומר לי כשכיבתה את האורות, 'אבא שלך לא עובד בחברת החשמל'. אבא שלי, מנחם שוורץ, מורה לטניס ורכז הספורט של הקריות, שהיה האדם שהיה הכי קרוב אליי, נפטר לפני ארבע שנים מסרטן. עוד לא התרגלתי לעובדה שאני יתומה. כשיהלי ראתה אותי בוכה ואמרה 'יש לך אותנו', סיפרתי לה שכשהייתי בגילה הייתי בטוחה שעל אבא שלי נכתב השיר 'איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא'. על השאלה 'מה שלומך' אני עונה ב'בסדר גמור'. אף פעם לא ישמעו ממני 'וואו, איזה יופי' בגלל שמטבעי אני לא בן אדם אופטימי. זה אופי אשכנזי־פולני כזה. ככה יצא. הייתי רוצה ללמוד להודות על כל דבר מפני ששום דבר לא מובן מאליו. לא ההצלחה ולא המשפחה ולא בכלל. אז הנה, החלטתי. היום אתחיל להגיד תודה. אחרי הראיון. אולי תגמרי את הקפה?"

קרה לך פעם שמישהו יצא באמצע ההופעה שלך, סטייל אסי כהן?

"אולי בתחילת הקריירה, ממש בהתחלה. מי שקונה כרטיס לליטל שוורץ לא ייצא באמצע, הקהל יודע שאני לא יורדת על אנשים ולא מעליבה למרות שאני צוחקת על הכל. כשאבא שלי נפטר צחקתי על בונה המצבות שהגיע אלינו עם דוגמאות של שיש כאילו שאנחנו הולכות לבחור מטבח. אבל אני מופיעה גם לוועדי עובדים, שיכולים לעשות מה שבא להם. זה קשוח, זה מעליב, כבר באת, אז תתאפק עוד קצת, תכבד".

הממשל החדש מפחיד אותך?

"אני מנועה מלדבר על פוליטיקה ולא רק בגלל שאני פוחדת לאבד קהל. אני לא מבינה גדולה בפוליטיקה ולכן עדיף שאסתום. מה שמטריד אותי זה שהפיד מלא בקבוצות חדשות של 'עוזבים את הארץ'. בעיה. אילו הייתי בהוליווד בטח כבר היו לי 50 בתים ועשר מכוניות. למרות שבניתי לנו בית קטן בשכונת ביצרון, אני מסתכלת על ההצלחה של גל גדות ושירה האס וקצת מדגדג לי לנסות. מצד שני, מה, להתחיל מחדש? בגילי? לחכות שמישהו יגלה אותי? עדיף להישאר כאן. מספיק אני סובלת מהאנגלית הבריטית. יש לי אנגלית של יוצאת קריית־ים, ובזמן אמת אני בלחץ אטומי ומאבדת אותה. עכשיו, במשא ומתן על 'חברות', אמרתי 'יס, יס, יס, שור, אוף קורס', למרות שיש עוד כמה מילים שאני מבינה".

לפני חצי שנה הצטרף עוד גבר למשפחה – טוטו, כלב שיצו שלדבריה חולל בחייה לא פחות ממהפך. "מאז שיהלי היתה בת שבע היא הכינה לנו מצגות של למה חשוב לילדים לגדול עם כלב ופחדתי מהלכלוך בבית. התחביב שלי זה לכבס ולקפל כביסה. אייל לא מבין איך זה שעוד לא עשיתי קמפיין ל'דייסון', כל היום אני מסתובבת איתו ושנינו מגיעים לכל פינה. בסוף נשברתי. לקחנו גור שנראה כמו שטיח ולא העליתי בדעתי עד כמה הלב שלי ייפתח. אז מה אם הבנות הבטיחו לטייל איתו? זובי בובי, אני היחידה שמוציאה אותו. והוא היחיד שרואה אותי כשאני חוזרת הביתה. התמכרתי אליו".

גם לבוטוקס כבר התמכרת?

"עוד לא. יש בי משהו שאוהב את המראה הטבעי, ניתוח בחיים לא אעשה. מה שייפול – ייפול. עם כל אהבתי לרופאים אני מפחדת מההרדמה. בינתיים אני מכורה לתוספות שיער מפני שהשיער שלי דליל נורא. בכלל, אני מכורה לטראש. מתה להיות קים קרדשיאן או לפחות חברה שלה. גם להתחתן איתה נראה לי רעיון בכלל לא רע".

smadarshirs@gmail.com