מרגע שהחלה החקיקה, הידברות היא שגיאה כבדה

ישראל ניצבת בפני המשבר החמור ביותר מאז הקמתה. משבר פנימי,ֶ אך מסוכן יותר לעתידה מאיומים חיצוניים. נתניהו חלש, נסחט וחרד מאימת הדין, מוביל מסע הרס נגד הדמוקרטיה, מערכת המשפט וערכי מגילת העצמאות. אנחנו בהחלט בדרך לשינוי המשטר בישראל. חירויות היסוד, זכויות המיעוטים, הגנת היחיד מפני שרירות השלטון, כל אלה לא יהיו עוד כפי שהכרנו. ייפגעו הכלכלה והביטחון, איכות החינוך והסולידריות הפנימית. אחדות המטרה, תחושת השותפות והחוסן הלאומי. זו לא תהיה עוד ישראל שעליה חלמו דורות ראשונים ולחמו וקברו את חלליהם, דורות אחרונים ואנו בתוכם. כל היקר לנו עומד בסכנה. ורק בידינו לעצור את מסע ההרס. עלינו להתעשת ולהיאבק.

זהו מאבק על הבית, דמוקרטיה חייבת לדעת להתגונן בפני אלה המשתמשים בכלים שהיא נותנת ובחירויות שהיא מעניקה על מנת להרוס אותה מבפנים. זה בדיוק מה שעושים בדורסנות אחוזת אמוק וחרדה רוטמן, לוין ונתניהו. אנחנו לא רוצים ולא ניתן להפוך אותנו לבודפשט או ורשה על הירקון. אם לא נעצור את מסע ההרס מיד, בימים אלה ממש, חשיכה עתידה לרדת על ישראל, המאבק יתמשך ויעמיק. אנחנו ננצח בו. אך קשה להעריך את משך הזמן והיקף הנזק שייגרם לאורך הדרך. לכן אנסה לפרוס בשורות שלהלן כמה אבחנות על פני המציאות וכמה המלצות לפעולה:

1. היום המכריע הוא יום שני הקרוב, בצהריים. נדרשת בו הפגנת ענק סביב הכנסת. והשבתה רחבה ככל הניתן, עם הפגנות בכל רחבי הארץ באותה שעה. אבל זה לבד לא יספיק. מה נדרש עוד?

2. יציאת כל האופוזיציה בבוקר יום שני מהמשכן, אל מסיבת עיתונאים של ראשיה, שבה יקראו ל׳הפיכה המשטרית׳ בשמה. באותם מונחים שהשתמשו בהם חיות ובהרב־מיארה, ויבהירו שאין בכוונתם להשתתף בהליך הזה, שפירושו כינון דיקטטורה בפועל (ובכך להקנות ל׳הפיכה׳ מראית של חקיקה נורמלית). ייתכן אף שיש ליזום שביתת רעב של חברי כנסת מהאופוזיציה עד עצירת כל חקיקות ה׳הפיכה המשטרית׳.

3. במקביל יש להגיש עוד ביום א׳ את העתירה הדורשת להכריז על נבצרות נתניהו, משום שהוא המחולל של המסע לריסוק מערכת המשפט וערכי מגילת העצמאות, בניגוד לשבועת האמונים שלו מלפני חמישה שבועות בלבד, וכנאשם בשוחד פלוס פלוס, גם בתוך ניגוד עניינים זועק לשמים. הוא גם היחידי שיכול לעצור את מסע ההרס ברגע אחד. לכן הוא אחראי לו, ואין מלבדו.

4. סביר שתגובת ׳שלישיית ברל׳, ביבי, רוטמן, לוין, תהיה להעביר בקריאה טרומית וראשונה את ׳חוק מינוי השופטים׳ ואת החוק המונע מבג״ץ לפסול חוקי יסוד. בשלב זה יש צורך לפנות ליועמ״שית ובעתירה נוספת לבג״ץ, לדרוש מהם לקבוע, שישראל נמצאת במשבר חוקתי עמוק - ובהיעדר אופוזיציה ומול יוזמות חקיקה שחיות ובהרב־מיארה כבר הגדירו כ׳נסיונות לשינוי אופיה הדמוקרטי של ישראל׳, הן קובעות שמדובר במהלך שאינו חוקתי וכי יש לעצור את המשכו. לחילופין, להבהיר לציבור בדרך שתיבחר, ששני החוקים ייפסלו על ידי בג''ץ אם ינסו להשלים את חקיקתם במעמד צד אחד. זהו אכן משבר חוקתי למהדרין.

5. אין ספק שבשלב זה,ֶ או אף מוקדם יותר, יזדעקו מחפשי הפשרה וההידברות, מנשיא המדינה ומטה, ויתהו, מדוע לא נעצור לרגע? הרי מדובר רק בקריאה ראשונה, הבה נפתח בדיונים ונגיע בע״ה להסכמה רחבה על תיקונים. אותם נחוקק - ובא לציון גואל.

זו שגיאה כבדה שעלולה לקבור את המחאה ולהוביל לתוצאה ההפוכה. בחינת ׳הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות׳. וכל כך למה? משום שהידברות, אחרי קריאה טרומית וראשונה, היא מעמדת חולשה עם אקדח שכבר הוצמד לרקה. זה פתח לתיקונים קוסמטיים לכל היותר ולא להתמודדות על עצם החקיקה ומהותה המסוכנת. אין גם שום יכולת לאלץ את הממשלה לחזור בה מהחוקים. הצד של נתניהו, רוטמן ולוין כבר יצר אז את הרוב הדרוש, ויכול בכל יום דיונים של הכנסת להעביר אותם תוך שש שעות גם בקריאה שנייה ושלישית. יתרה מזו, נתניהו ינצל את הנאיביות הפוליטית של דורשי ההידברות על מנת לאייד את המחאה, שתתקשה להמשיך כאשר מוביליה וראשי האופוזיציה מנהלים דיונים. כך בדיוק טבעה מחאת 2011 במהלך דיוני ועדת טרכטנברג. ועל מה בדיוק ידונו? על אורך החבל עם התליין? או על סדר הריסת החדרים ע״י הדי־9?.

6. נתניהו, רוטמן ולוין נחרצים ולא ייסוגו מעיקרי החקיקה. הם לא יוותרו על סירוס בית המשפט העליון ולא על פוליטיזציה של כלל השופטים ומינוי השופטים בעליון שיישבו בערעור של נתניהו. עבורם זה קיומי. זו סיבת הסיבות לכל הטרלול שאנו חווים. ההידברות האמיתית היחידה האפשרית היא ב׳מתווה חיות׳, קרי עצירה מוחלטת של החקיקה (ֶלפני קריאה טרומית), כינון ועדה (ֶנאמר נשיאותית), ועם סיום דיוניה, חקיקה רק של אותם נושאים שלגביהם הייתה הסכמה רחבה והם יחולו רק מהכנסת הבאה. רק כך ניתן להבטיח שהצדדים אכן ייאלצו מחד, להגיע לפשרה ולהסכמה רחבה, ומאידך, רק כך ניתן להבטיח שמדובר בתיקון אמיתי ונדרש ולא בחקיקה פרסונלית ורטרואקטיבית, שמקומה לא יכירנה בדמוקרטיה ראויה. ההבדל נראה קטן, ויהיו מי שיאמרו זוטי דברים. לא נכון. לא במקרה ניסחה חיות את תנאיה כפי שניסחה, והבהירה עוד בהרב־מיארה. מי שייגררו להידברות אחרי קריאה ראשונה, במקום לעמוד על העקרונות הנכונים גם במחיר הקדמת המשבר החוקתי (שיתחולל בכל מקרה אלא אם ניכנע חלילה ללא מאבק), מי שייגרר לכך ימצא את עצמו במצב דומה לבדיחה של ברנרד שאו על מי שאמרו לה: מה את אנחנו כבר יודעים, נשאר רק לדון על המחיר. רשמו לפניכם את האזהרה הזו.

7. ואסיים בקריאה. כולנו בסירה אחת. ומי שאנו חלוקים עליהם כולם אחים שלנו, ליטרלי. רבים מהם פטריוטים ישרי דרך כמונו, שרוצים טוב. לאסוננו, גם אסונם, המדינה מובלת כפועל יוצא של תוצאות הבחירות, על ידי הנהגה שיש לה גם משקל וגם זכויות עבר אך הידרדרה בשנים האחרונות במדרון חלקלק של כוח משחית, בשירות האינטרסים הפרטיים שלהם ונגד אינטרס הציבור, כשהם עצמם מובלים על ידי קבוצת קנאים גזענים אל פעולות ששוללות משלטונם את הזכות להמשיך ולהיקרא דמוקרטיה. וכוח זה, בעודו הופך לנגד עינינו לדיקטטורה, מחייב אותנו לפעול נגדו בכל דרך חוקית אפשרית.

ואנחנו ניאבק, יד ביד, יחד, כל שוחרי החירות וכל נאמני מגילת העצמאות, עד שננצח. אלו ימים רעים ולכן - ניאבק. מי ייתן ויבואו טובים מהם במהרה בימינו. אמן.