מנגנון השמאל נגד הכלכלה הישראלית

השבוע עברה בקריאה ראשונה הרפורמה המשפטית המתוכננת של לוין ורוטמן. היא עברה למרות מחאות מרשימות ועקביות מצד מתנגדיה (השמאל). היה ניתן לצפות את ההצלחה של הקואליציה בנושא זה לנוכח הסגנון והדרך שבה התקדמה המחאה: איומים ברצח ושימוש בירי (זאב רז ודוד חודק), ארון הקבורה של שלומי שבן, ה"טפילים" של דן חלוץ, התהלוכות של נשים הלבושות כשפחות מהסדרה "סיפורה של שפחה" ועוד אמירות ואירועים קיצוניים. כשאלו הטונים, ברור שכל ניסיון להידברות ולפשרה כלל לא אפשרי מבחינת האופוזיציה בכנסת ישראל, שלא מצליחה להנהיג, אלא מובלת בידי המוחים.

השבוע, במהלך ההצבעה על החוקים בכנסת, נכנס ח"כ בועז טופורובסקי למליאה לאחר שנעדר בעקבות תאונת דרכים. רבים ביקשו לברך אותו על חזרתו, ובהם גם ראש הממשלה נתניהו. סביבם התאספו ח"כים מהאופוזיציה ומהקואליציה כשהם מחויכים ומצחקקים מהבדיחות ומחילופי הדברים בין השניים. במחאה לא אהבו את זה וכעסו על הח"כים שהעזו לחייך בסביבת נתניהו, כאילו מדובר בשטן בכבודו ובעצמו. להראות סימני פשרה וחיבה? חלילה. תנו לנו דם.

וכשזה הלך הרוח, ניתן להבין למה במקום להיענות לחיזורים של הקואליציה ושל הנשיא בדבר פשרה, המחאה מרחיקה אל מעבר לים כדי להשפיע על מה שקורה פה בישראל, ומתמקדת בסוגיה הכלכלית.

יותר רע, יותר טוב

מאז תחילת המחאה נקטו חבריה טקטיקה אלימה של חרם. בדומה לסיפור המוכר על אותו חייל שנפל מקורס טיס, הגיע לנ"מ והחליט שאם הוא לא טס, אף אחד לא טס – כך השמאל הישראלי החליט שאם הוא לא שולט במדינה, שתיהרס המדינה. כך החל שיח המעודד משיכת כספים והשקעות. אנשים הודיעו שהם יורדים מהארץ, מעבירים את החשבונות מישראל. רבין היה בוודאי קורא לסוג הזה של האנשים "נפולת של נמושות".

בשבועות האחרונים התגברו הקריאות הללו ויצאו מגבולות הארץ. כבר לא מדובר בישראלים שמאיימים במשיכת כספים או באי־השקעה, אלא בגופים בינלאומיים, סוכנויות דירוג כלכליות וכלכלנים עולמיים שמקשיבים להיסטריה. הדרמה אמיתית: זו הפעם הראשונה שבה השמאל הישראלי משתמש בכלי לחץ כלכליים מהעולם כדי להפעיל לחץ על הממשלה הישראלית וענייניה הפנימיים של ישראל. ברגע שאתה יוצר מצג שווא של פאניקה, הכלכלה מגיבה בהתאם. זה בדיוק מה שקורה פה.

היו לכך סימנים מיד עם היוודע תוצאות הבחירות. עיתונאים ופובליציסטים מהשמאל החלו פתאום לצייץ דווקא באנגלית. מעניין, לא פורסם שאנגלית הפכה לשפה הרשמית בישראל. זה מיד נענה במאמרים ב"ניו יורק טיימס" שטענו כי ישראל כפי שהכרנו אותה – איננה. המטרה ברורה: ליצור לחץ על ישראל גם בחו"ל כדי להשפיע, מתוך מחשבה שזה מה שיזיז את הממשלה.

כשזה לא עבד, העלו הילוך במחאה והחליטו ללכת על הנושא שרגיש לכל אדם בישראל (ומאוד לנתניהו) – הכלכלה. כך, כנראה, התקבלה ההחלטה לפגוע בכלכלה הישראלית, שנועדה לשכנע את האזרחים שהם בחרו לא טוב. כאמרתו של לנין, ככל שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב.

כך, השמאל הישראלי יצר מציאות של פאניקה והיסטריה שלא קיימות. הרי אין שום קשר בין הרפורמה המשפטית לכלכלה הישראלית. כלכלנים בחו"ל לא מכירים את מערכת המשפט ולא יודעים איך היא מתנהלת. אין להם מושג אילו קשיים מערימה מערכת המשפט הישראלית על מי שרוצה לעשות פה עסקים.

ואיך זה עובד? כלכלנים בחו"ל מסתמכים על עמיתים שלהם בישראל או על כותרות של עיתונים ישראליים שמתורגמים לאנגלית. הם רואים עצומות של כלכלנים. זה משאיר אפס סיכוי לאדם הממוצע והפשוט להשפיע. לא משנה כמה הוא יכתוב בטוויטר, בפייסבוק או בעיתון שמדובר בשטות מוחלטת – אין לו סיכוי מול זוכה פרס נובל, איש שמאל בדעותיו, שמתכתב עם חבר שלו בגרמניה או בארצות־הברית.

השמאל הישראלי, שעדיין שולט באקדמיה בישראל, מדבר עם קולגות שלו בחו"ל ואומר להם שישראל הופכת לדיקטטורה. יחד, הכלכלנים בארץ עם ההשפעה שלהם בחו"ל מייצרים תמונה כלכלית עגומה שמשפיעה על כולנו. לא היה דבר כזה מעולם, שאנשים פועלים כך נגד מדינת ישראל בחו"ל בסוגיה כלכלית. ניתן להשוות זאת רק לגופי החרם על ישראל או ארגונים כמו שלום עכשיו שפונים למדינות זרות כדי שיחרימו את ישראל בגלל הפלסטינים.

דרוש שמאלני אחראי

ועל מה החרם הזה מבוסס? על ההנחה שישראל הופכת לדיקטטורה. אבל אם ישראל הולכת להפוך לדיקטטורה רק כי שיטת הבחירה של השופטים משתנה, ההנחה היא שהשופטים שלנו כולם מושחתים. ואם ישראל הופכת לדיקטטורה רק כי לשופטים יהיה שימוע – ההנחה היא שכל הח"כים שלנו, כולל האופוזיציה, הם מושחתים. ואם הרפורמה הזו מתונה יותר ממה שהציעו בעבר ח"כים שנמצאים היום באופוזיציה – תצטרכו להסביר למה דווקא הפעם זו דיקטטורה. אי־אפשר לקרוא לישראל דיקטטורה ולהתפלא שהכלכלה נפגעת, כמו שאי־אפשר להתלונן על יוקר המחיה ועל המצב הכלכלי כשמפיצים עלילה שישראל היא דיקטטורה.

מדובר בטקטיקה אלימה ובריונית שלישראלי הפשוט אין דרך להתמודד איתה. אם השמאל הישראלי שמוביל את המחאה ימשיך כך, הוא יפגע בכיס של כולנו. ואם הוא רוצה להמשיך לחיות פה, בארץ הזאת, לצד האנשים שחושבים שונה ממנו, אולי כדאי לו לשקול להוריד רגע את הרגל מהגז.

דרוש שמאלני אחראי מהמחאה ומהאופוזיציה שיגיד די, הגזמנו, מתחנו את החבל יותר מדי. התחלנו את המחאה מתוך אהבה, בואו נשאיר משהו אחרינו.