ארבעה נושאים כבדי משקל מעסיקים בימים האחרונים את צמרת צה"ל. כולם קשורים זה בזה ומשפיעים לא רק על טווח הזמן המיידי, אלא גם על עתידו הצבא. חלקם חיוביים, כמו תקציב הביטחון שגדל, וחלקם פחות כמו אובדן סמכויות תיאום הפעולות בשטחים לשר בצלאל סמוטריץ'.
בפן המבצעי, ברקע הפעולה שלשום בשכם שהסתיימה עם 11 הרוגים, הועלתה הכוננות מחשש לאפשרות של פיגוע נקמה. הירי מעזה הביא את מספר הרקטות שנורו מתחילת השנה ל־33. למעשה חמאס קיבע משוואה שלפיה הוא מאפשר ירי מעזה, בתגובה לפעולה ישראלית עם מספר רב של הרוגים בשטחים. מערכת כיפת ברזל סיפקה הגנה הרמטית בינתיים, וצה"ל גובה מחיר מחמאס בכל אירוע כזה, אבל המשוואה עדיין בעייתית. צה"ל צריך לחזור לתקופה שבה פעל בחופשיות בג'נין ובשכם, ובזכות ההרתעה בעזה השקט שם נשמר.
הנושא השני החשוב, שגורלו נחרץ אתמול, הוא תקציב הביטחון. כאן יש בשורה גדולה וחיובית: התקציב גדל מ־59 ל־68 מיליארד שקלים בשנה, וסוכם שיהיה קבוע לחמש שנים, במסגרת תוכנית רב־שנתית. זו בשורה גדולה לרמטכ"ל הנכנס, הרצי הלוי, שבחודש הראשון שלו משיג שקט תעשייתי ויציבות לבניין הכוח לטווח רחוק. הקרדיט מגיע למנכ"ל משרד הביטחון, אייל זמיר, שניהל את המשא ומתן מול האוצר וכמובן לשר הביטחון, יואב גלנט, שבמקרה הזה ניצח, אבל הפסיד בקרב אחר מול שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', על סמכויות תיאום הפעולות בשטחים. במסגרת התקציב החדש הושג תקציב לבניית תוכנית תקיפה באיראן שכולל רכש אמצעים מיוחדים ואימונים; שיפור מוכנות צבא היבשה; בניית המכשול בגבול לבנון; והנושא הדחוף ביותר לטיפול שהוא האנשים. צה"ל נמצא במשבר כוח אדם חמור בשירות הקבע. מספר שיא של יותר מ־600 קצינים בדרגות סרן ורב־סרן עזבו השנה את הצבא מרצונם. גם מספר הנגדים שנטשו את הצבא, שקפץ בשנתיים מ־67 ל־139, הוא שיא שלילי. הסיבה היא השכר הנמוך, נמוך מזה שבמשטרה למשל. צה"ל לא יכול היה להמשיך לתפקד כך, ושר האוצר גילה גמישות מבחינת מודל השירות שייקבע והתמריצים שיוענקו לקצינים ולנגדים, כדי להגביר את האטרקטיביות בשירות קבע. ראש אכ"א, האלוף יניב עשור, יגבש תוכנית תמריצים מיוחדת שתשפר באופן מיידי את השכר הזעום. השינוי הדרמטי הנוסף הוא בשירות החובה: האוצר דרש וקיבל קיצור שירות נוסף כדי לשחרר יותר צעירים לשוק העבודה, וצה"ל ישחרר חיילים בתפקידים לא חיוניים לפני שסיימו 32 חודשי שירות. במקביל בונה אגף כוח אדם תוכנית להעלאה נוספת בשכר הלוחמים – כך שמי שתורם יותר יתוגמל בהתאם. צריך כמובן לראות מה יהיו התוספות שיציע צה"ל למשרתי הקבע וללוחמים בסדיר, כך שבאמת התנאים יהיו אטרקטיביים ולא כפי שהיו בעבר.
בתמורה לתוספות השכר, ויתרו הרמטכ"ל ושר הביטחון על סמכויות לטובת השר סמוטריץ', שמלבד תפקידו כשר האוצר משמש גם כשר שני במשרד הביטחון. הצדדים לא מודים שהייתה הבנה כזו, אבל אין צורך בהצהרותיהם. סמוטריץ' קיבל כמעט את כל מה שדרש בהסכם הקואליציוני מנתניהו, ודי ברור שהמציאות החדשה של שני שרים שיהיו אחראים על הנעשה בשטחים – בעיקר בשטחי C – תוליד מתיחות ובעיות פיקודיות בתוך הצבא, כשקצינים יקבלו הנחיות משני שרים. יש מי שרואה בכך עסקת "איראן תמורת רסאן": צה"ל קיבל תוספות תקציב להתכונן לתקיפה באיראן, ובתמורה ויתר לסמוטריץ', על סמכות מתאם הפעולות בשטחים, האלוף רסאן עליאן.
הסוגיה הרביעית היא המחאה נגד המהפכה המשפטית, שחודרת לצבא – בעיקר למערך המילואים. עד אתמול הרמטכ"ל הלוי לא השמיע את קולו בנושא. המג"דים במילואים כמו גם מפקדי הטייסות, מתמודדים עם לחצים אדירים והיו זקוקים לרוח גבית מהחייל מספר 1. אתמול היא הגיעה, סוף סוף, בטקס סיום קורס קצינים, כשהלוי ביקש מהמשרתים בסדיר ובמילואים להותיר את המחלוקות בחוץ ו"לשמור על צה"ל אחד".
נקווה שהאמירה הזו היא לא האחרונה של הלוי, שכרמטכ"ל האחריות שלו היא לא רק להכין את צה"ל ולפקד עליו במלחמה, אלא גם לשמור שהוא לא מתפרק לפני כן.
