"שני ילדים שהם זהב טהור"

דרכם האחרונה של הלל ויגל ז"ל: יותר מאלפיים איש הגיעו אתמול להר הרצל בירושלים להלווייתם של האחים יניב מהר ברכה, שנרצחו שלשום בפיגוע הירי בעיירה הפלסטינית חווארה מדרום לשכם.

הרב אליעזר איגרא, קרוב משפחה של האחים, ספד לנרצחים: "אסתי, עם כל הכוחות, שלומק'ה, שיהיה לכם הרבה כוח. חז"ל אומרים - סוף הניסים, סוף החושך שיבוא האור". תוך כדי ההספד, שרה המשפחה עם המשתתפים בבכי: "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר".

הרב שמואל יניב, סבם של האחים, אמר: "התורה תחיה אותנו, רק ממנה נקבל תעצומות נפש, בלב אמיץ ובעזרת השם. זו סגולתנו - מסירות נפש. אנחנו עם של חמלה, אני מודה באשמה. נישאר כך. הלב שלנו ימשיך לראות את הטוב".

הרב שבתאי נאומבורג, סבם הנוסף של הנרצחים, ספד לנכדיו: "לפני חודש וחצי חגגתי את יום הולדתי ה־70. היום אני צריך לקבור שני נכדים אהובים. סבתא מרים תמיד אמרה שאתם צריכים לשיר בבית המקדש, עכשיו הלל ויגל שרים בבית המקדש של מעלה".

מפקד פלגת הביטחון השוטף (בט"ש) 916 בחיל הים, סגן־אלוף רועי גרדוש, ספד להלל: "בעוד כשבועיים היית אמור לעלות כאן כמצטיין, ורק שם הייתי אמור להכיר את משפחתך לראשונה - לספר להם כמה משמעותי היית. כמה חתרת למגע, דאגת ללוחמיך. תמיד הסבת לי גאווה והייתה זו זכות גדולה עבורי לפקד עליך".

הרב הראשי לישראל דוד לאו ספד לאחים: "כשאנחנו נמצאים כאן ליד קבר טרי, איך אפשר להתנחם? איך אפשר להרגיש נחמה כשאתה רואה את הדמויות הללו של שני אנשים צעירים?".

רב היישוב הר ברכה אליעזר מלמד הוסיף: "גורלו וייעודו של העם היהודי הוא לשאת את דגל המוסר ולהביא ברכה לעולם. גם אם המלחמה תימשך עמים ודורות, נמשיך להפריח את השממה ונילחם מול כל אויב".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר כי, "אנחנו צריכים להמשיך ולבנות את ארץ ישראל, לשאת שם השם בגאווה, לפרוץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה. אנחנו מודים לחיילי צה"ל ולמפקדיו ומבקשים מהם - תרבו בקידוש השם, תכו את אויבינו מנה אחת אפיים, תעזרו לנו ליישב את הארץ, תחזירו את זקיפות הקומה היהודית שלנו".

ראש מועצת שומרון יוסי דגן הוסיף: "נפלתם ברצח שפל וברברי, בדרך ללימוד תורה. גדלתם בבית של חסד וצדק, הורים נהדרים. הייתם ענפים מפוארים של משפחות מפוארות".

אמם של האחים, אסתי, אמרה מוקדם יותר בבכי: "במקום להוביל ילדים לחופה, אנחנו צריכים לקבור אותם". אביהם שלום הוסיף: "מתחנן שזה יהיה האירוע האחרון. שכל הילדים יוכלו להתחתן, להוליד ילדים ולבנות בתים".

כשבני המשפחה מחובקים, ספדה האם: "שני אחים, בכורים. אמרתי לילדים שלי - 'אנחנו נישאר משפחה מאוחדת'. גם עם ישראל, בעזרת השם, אני רק מקווה שתהיה אחדות. אנשים אחים אנחנו".

האב שלום ציין: "בחצר שלנו יש בני נוער, הם שרים שירים כי הם איבדו את החברים הכי טובים שלהם. אני ממש מבקש שכל הילדים שנמצאים עכשיו ושרים את השירים יוכלו לגור בשמחה ובשלווה, ושיהיה להם נעים פה, בארץ חמדת אבות. שיתגשמו פה כל המשאלות של כולם".

הרב שמואל ויונה יניב, סבם וסבתם של האחים, סיפרו באולפן ynet על נכדיהם: "ילדים שהם זהב טהור - נאמנים למולדת, לעם ישראל ולתורת ישראל. הם לא נסעו אף פעם לחו"ל, עשו את שביל ישראל. מה אפשר להגיד על ילדים מושלמים?".

הלל ז"ל היה סגן מפקד דבורה בחיל הים. סרן עידו בלאס, מפקדו הישיר, מספר ל"ידיעות אחרונות" על פועלו. "הלל היה הסגן שלי בשמונה החודשים האחרונים. היינו שותפים אמיתיים. הוא היה לוחם מדהים וחברותי ובגלל זה הוא יצא לקורס פיקוד בשלב מאוד מוקדם", הוא משחזר. "חודש אחורה מהיום נפרדנו מהלל. כזאת פרידה לא הייתה. שלוש שעות שכל הלוחמים עם דמעות בעיניים. הוא עשה אותנו אנשים יותר טובים. לכל אחד מהלוחמים היה קשר מאוד אישי איתו. הוא היה מודל לחיקוי והערצה עבורם".

עד כמה הלל היה משמעותי בשירות, אפשר להבין גם מההחלטה שהתקבלה לאחרונה. "הלל נבחר להיות מצטיין הבסיס ביום העצמאות הקרוב", משתף עידו. "זאת פעם ראשונה שנותנים הצטיינות למישהו שבזמן הטקס כבר אמור להיות משוחרר. הלל היה מגיע ראשון לבסיס ויוצא אחרון, מתעורר ראשון והולך לישון אחרון. פשוט מעורר השראה. חשוב לנו להנציח אותו בפלגה על כל מה שהוא עשה עבורנו".

חברי כנסת ושרים רבים הגיעו ללוות את האחים במסע האחרון, ביניהם גם שר הביטחון יואב גלנט (הליכוד), שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית), שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף (יהדות התורה), שר העלייה והקליטה אופיר סופר (הציונות הדתית), שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק (הציונות הדתית), וחברי הכנסת שמחה רוטמן (הציונות הדתית), מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), מתן כהנא (המחנה הממלכתי) אוריאל בוסו (ש"ס), עמית הלוי (הליכוד) וטלי גוטליב (הליכוד). מ"מ שר הבריאות, ח"כ יואב בן צור (ש"ס), הגיע כנציג הממשלה.

ההספד של האח צור בן ה־12: "אתם בגן עדן צוחקים ומרכלים עליי"

לאחיי האהובים, אני עוד לא מצליח לעכל את מה שקרה. תמיד חשבתי עליכם מי יותר טוב, הלל שתמיד הכין לנו אוכל חם ומושקע, או יגל שהיה מביא לנו כל מיני שטויות.

רק בחמישי הביא לנו מסך טלוויזיה, והשבוע היה אמור להביא לנו בריכה. הלל תמיד היה מחלק לי כסף ויגל היה מארגן לי מיצים וממתקים. שניהם היו שונים, אבל שניהם היו מציקים לי תמיד. היינו משחקים יחד באקדחים, תמיד הם היו מנצחים אותי, אבל אף פעם לא ויתרתי להם. ועכשיו אתם למעלה בגן עדן, רבים וצוחקים עליי ומרכלים עליי, ואני עכשיו לא יכול לצעוק עליכם.

לא יודעת איך כותבים הספד, אני אגיד משהו לא מקובל, אבל מותר לי. למשפחות שכולות יש תדמית, לאחים, לחללים של מדינת ישראל, יש להם תדמית של מושלמים. אבל מי שמכיר יודע שהם לא היו מפסיקים להציק לי ולשגע אותי, כמו כל אחים טובים.

באמת בלי הפסקה ירדו עליי, והכל היה מתוך אהבה. אז ידעתי שהם לא מושלמים, אבל חשבתי שיש להם פטור, ככה הם היו. זה לא היה מושלם, הם לא היו מושלמים, אבל הם היו הכי שלמים שיש והיו האחים הכי טובים ומדויקים שיכלו להיות לי. מה לא הייתי עושה בשביל עוד שווארמה, עוד צחוק מתגלגל, עוד נסיעה עם השירים האהובים עלינו, ולהתעצבן ששמנו את אותו שיר כבר חמש פעמים.

מה הייתי נותנת בשביל עוד שטויות של יגל, עוד שיחת טלפון שאני משאירה את הכביסה על הרצפה, עוד קפה מוקצף שלא ויתר עליו. עוד להעז לקחת לו מהקפוצ'ונים ולראות שהוא תמיד שם לב שלקחתי, עוד משחקים איתם שהם לא הפסיקו לרמות.

כנראה שאני אתחתן ראשונה כמו שתמיד צחקתם עליי. ועכשיו, מי יירד עליי שעוד לא עברתי טסט, ושנשים לא יודעות לנהוג?