נתחיל מהסוף. מהליהוק המפתיע של לידור אדרי־צפר לסדרה "השגרירות" שמעוגנת באבו־דאבי, אך צולמה בפתח־תקווה. "הסוכנת שלי, זוהר יעקובסון, שלחה אותי לאודישן וכשקראתי את הדמות של יסמין חשכו עיניי", היא מספרת לי בבית הקפה "גיטלה" שבטבורו של כפר חב"ד. "צילצלתי לזוהר ושאלתי אותה 'מה קורה? שכחת שאני חרדית?' והיא שיכנעה אותי ב'תלכי, מה אכפת לך לנסות'. באחד הימים היותר חמים של יולי־אוגוסט נסעתי לאודישן בשמלה צנועה ועם פאה וגרביונים כהים. חרדית על מלא".
בחדר ההמתנה כבר ישבו עוד מועמדות לתפקיד יסמין. "בחורות בג'ינס וגופיות, כמו בגלגול הקודם שלי. קצת חששתי, אבל מחלון המשרד ראיתי פוסטר גדול של הרבי מלובביץ', סימן להשגחה פרטית. הבמאי ניב גת הושיט לי יד וסירבתי. 'סליחה, אני שומרת נגיעה'. בבת אחת ראיתי איך כל הפרצופים של היושבים בחדר לובשים הבעה של 'מה פתאום הבאתם לנו את הדוסית הזאת שסתם מבזבזת לנו את הזמן?' אחרי כמה ימים הבמאי צילצל ואמר 'תשמעי, אנחנו רוצים אותך ולכן נכתוב מחדש את הדמות של יסמין. קיבלנו אישור מ'רשת'. יסמין תהיה מזכירה דתית, לבושה בצניעות, עם פאה, ולא יהיה לה שום רומן'. חייכתי לעצמי והוספתי 'אני גם בחודש החמישי'. עוד פצצה, בקטנה".
עכשיו היא מערסלת בחיקה את חיה־מושקה בת החודשיים, ומספרת שזה בכלל לא פשוט לשהות בסט במשך שלושה שבועות מבוקר עד ערב כשאת בחודש השביעי להיריון. "בכיתי שם, התעלפתי שם ומה לא. ביום הצילומים הראשון הייתה הפסקת חשמל, העבודה הופסקה, וכשהמפיק בכה על הכסף שהולך לים הוצאתי מהתיק שלי קופת צדקה ואמרתי לו 'מה אכפת לך לנסות?' שעה קלה לאחר מכן חודש החשמל. נס גלוי. מאז, הוא מקפיד על צדקה יומית".
ראית את עצמך כיד ימינו של איציק כהן?
"שלחו לי את הפרקים בהשתתפותי וראיתי אותם במחשב. לבעלי, דניאל, שגם הוא חוזר בתשובה, ערכתי קטעים נבחרים. אני שמחה שהוא ביקש לראות רק אותי".
מלחמה יום־יומית
שנתיים אחרי שנישאה בשידוך, אדרי־צפר (29) מגוללת את סיפור התשובה שלה בחוגי נשים המכונים "התוועדות", בהומור ועם קשת הבעות מרהיבה. ייתכן שבעתיד תכניס לתמונה במאית ותהפוך את המסע שחוותה לסטנדאפ מפולפל עם הכשר בד"ץ. הרבי אמר שזו השליחות שלה. הרבי גם אמר שהאינסטגרם שלה הוא בית חב"ד שלה. נדמה שרק לפני דקה ראינו אותה בדמות בתה המופרעת של מירי מסיקה ב"זה לא הגיל" או בדמות הנרקומנית ב"ילדים ביער", ועכשיו, במקביל לשליחות/קריירה, היא חולמת על תפקיד של אמא ל־12 צאצאים.
הקדוש ברוך הוא, לדבריה, מעולם לא היה זר לה. "בית מרוקאי בלוד, אבא ניסים עובד בתעשייה האווירית ואמא אורלי עובדת כסייעת בבית ספר. הייתה פלטה של שבת, אמא לא הדליקה אור בשבת, אבל האמונה שהייתה בליבי לא באה לידי ביטוי במעשים. כל שנה, בנופש המשפחתי באילת, לקחתי את המיקרופון ועליתי להצחיק". בתיכון רמלה־לוד היא למדה במגמת תיאטרון ("הוריי חולים על סדרות ודווקא הדליקה אותם המחשבה שהבת שלהם תהיה שחקנית") אך לא התקבלה לתיאטרון צה"ל. "הייתי בהלם, הביטחון העצמי שלי חטף כאפה רצינית. חשבתי 'אולי אני בכלל לא מחוברת לעצמי וחיה בהזיה?' מצד שני, זה הדבר היחיד שאני יכולה ורוצה לעשות. כדי להתעודד החלטתי שאם לא תיאטרון צה"ל אז שירות קרבי, אבל הפרופיל שלי ירד בגלל תת־משקל, ושיבצו אותי לתפקיד פקידותי בר"ם 2, טיפול בחיילים נפגעים. לא התחברתי לזה בכלל, הגעתי עד למ"פ וסיפרתי לו שאני מתה לעשות חמשושים ולסגור שבתות. מרוב הלם הוא אישר לי לצאת לפיקוד. שחקנית ומפקדת זה קצת אותו הדבר".
ראית את "המפקדת"?
"זה לא שהוצאנו את הטלוויזיה מהבית. בחרנו בכלל לא להכניס אותה".
דקה אחרי השחרור היא התקבלה לבית הספר של יורם לוינשטיין, במחזור של ניב סולטן, ליהי קורנובסקי ועומר דץ. השנה הראשונה התנהלה תחת חרב הניפויים. "מתחילים את השנה עם 40 תלמידים ורק חצי מהם יגיעו לסופה. זו מלחמה יום־יומית על הרצון שלך להיות שחקנית. היו תלמידות שהגיעו כדתיות ועם הזמן התרחקו מהדת מפני ששחקנית מופיעה גם בשבת. הן עשו השתדלות והגיעו לתיאטרון ברגל, אבל במסגרת התפקיד נדרשו ללחוץ על אחד הכפתורים. רק בשנה השנייה, כשהלחץ פחת, עצרתי לחשוב מי אני ומה אני".
עד אז מעולם לא הצגת לעצמך שאלות כאלה?
"כל חיי חיפשתי תשובות. אמרתי: 'אם לא אהיה שחקנית, אהיה פסיכולוגית ואחקור את הנפש' מפני שסבלתי מחרדה תמידית. כילדה לא הכרתי את המונח חרדה, רק תיארתי איך הלב שלי דופק נורא מהר. בתיכון התחלתי לשאול למה דווקא לי יש חרדות ואיך אפשר לצאת מהן. שאיפת חיי הייתה להיות שלווה ורגועה. חברה שלי, שהתחזקה קצת, העלתה לפייסבוק סרטונים של הרב יגאל כהן שדיבר על כמה שהשם אוהב אותנו וזו הייתה תגלית חיי. לא האמנתי שמישהו אוהב אותי ברמות מטורפות. מישהו אחראי על כל עלה שנושר ועל כל תנועה שאני עושה. אני מושגחת. החלטתי ללמוד מי זה הקדוש ברוך הוא הזה. הנשמה האלוקית שלי התעוררה".
ואז הגיעה התאונה. "נשלחתי לאודישן, בדרך חזרה לבית הספר חציתי את הכביש כשאני שקועה בסלולרי וראיתי את האוטובוס מתקדם לעברי ונעצר. הספקתי למלמל 'תודה לאל' וחטפתי את הקטנוע שהיה מאחורי האוטובוס. עפתי. לא קרה לי כלום מפני שהיה עליי תיק גב גדול עם ספרי תיאטרון עבי כרס והוא ספג את המכה, אבל לא היה לי מושג אם אני חיה או מתה, אם אני בעולם הזה או בעולם הבא. חשבתי, מה קרה כאן? השם עשה לי סוג של הכנה? נדרסת־לא נדרסת־נדרסת על אמת? אנשים מבית הקפה הסמוך טסו אליי וניסו לדובב אותי, אבל הייתי מנותקת. בראש שלי התרוצצה השאלה מה עשיתי בעולם הזה. לא שמרתי שבת ולא התלבשתי בצניעות. כשנדרסתי, הייתי עם טייץ וגופייה. איזה באסה שלא הייתי דתייה. איך פיספסתי את זה. הזכרתי לעצמי 'אני לידור אדרי, שחקנית, יש לי חבר שבע שנים, אנחנו גרים ביחד, זוגיות חילונית לחלוטין, אני לומדת בבית ספר נחשב, אני מעלה לאינסטגרם תמונות של אוכל, ויאללה ביי'. ואחר כך שאלתי את עצמי 'זה כל מה שעשיתי? לא יכול להיות שלשם כך הגעתי לעולם. יש משהו אחר שאני צריכה לעשות'. בלגן".
נס גלוי
אביה התעקש לקחת אותה למיון וגם לבית הכנסת, לברכת הגומל, וכיוון שלא ידעה להתפלל החליטה לדבר עם בורא עולם כמו עם חבר: "שמע, אני רוצה לעשות שינוי בחיים שלי, הייתי רוצה לשמור שבת כדי לתת לך משהו ממני". היא הכינה את רשימת הדברים שעליהם לא תוכל לוותר (טלפון, טלוויזיה, בילויים) ובשבת הראשונה קיבלה על עצמה משימה קלה, לא להדליק את האור שבכניסה לבית. "ברור שנפלתי במדרגות כשחזרתי ממסיבה". בשבת השנייה היא לא הדליקה את האור בשירותים. "חסדי השם", היא קורנת, "טיפין־טיפין. ברור שהיו לי נפילות. בשישי בערב כל החבר'ה הלכו לפרמיירה ואני נשארתי בבית עם ספר והרגשתי כמו בת מאה. נשברתי, הדלקתי את הסלולרי, בדקתי באיזו מסעדה כולם יושבים ונסעתי לשם. אבל הקב"ה עזר לי לשמור את השבת. עד אז לא ידעתי מה זה שנ"ץ ופתאום, בשבת אחרי הצ'ולנט, הוצפתי בעייפות. אמא חשבה שהתחרפנתי לגמרי".
בעקבות שיעורים של הרב יובל אשרוב הגיע המהפך. "הבנתי שאני חיה עקום. זה כמו שאת קונה מכונת כביסה, לא מסתכלת על ההוראות ומתפלאת שהיא נהרסה. עזבתי את הדירה של החבר, לא היינו הזיווג אחד של השנייה, חזרתי להורים ובשנה השלישית, כשהתחילו הליהוקים, הסטרס חזר. נכנסתי לסגנית המנהל והודעתי לה שאני לא יכולה להופיע בשבת. היא אמרה 'את מאוד מוכשרת ויהיה לי מאוד עצוב אם תעזבי. קחי שלושה ימים, תחשבי על זה'. בהיתי בה. על מה לחשוב? התחזקתי, אני שומרת שבת. מצד שני, דה שואו מאסט גו און. זה מוסד חילוני וגם בשנה האחרונה זכותם להעיף אותי. בסוף היום השלישי למחשבות יורם ראה אותי יושבת על ספסל בחצר, וסיפרתי לו שאני קרועה בין שני העולמות, כמו בסרט טורקי. הוא כמעט התעלף, 'סטודנטית שחוזרת בתשובה? זה עוד לא קרה לי' ופסק: 'תשמרי שבת ותצאי בוגרת שלי'. זה היה גילוי השם. אין נס גלוי מזה. באותו הרגע הבנתי שזה יהיה העתיד שלי. לא אוכל לשחק בתיאטרון בגלל שבת וצניעות וכו' וכו', אבל בטלוויזיה הדלת פתוחה. התחלתי לצלם סדרה אחרי סדרה – 'מייקל', 'שעת נעילה' וגם פרסומות – עד שנכנסתי למדרשת חב"ד ברמת אביב, ליד הבית. עשיתי את זה בשושו, אפילו הסוכנת שלי לא ידעה, רציתי להיות בטוחה שאני עושה את הצעד הנכון לפני שזה מתפרסם מפה לאוזן ומגיע לתקשורת. היינו שמונה שותפות בדירה אחת. בתור חילונית עם סטיגמות חשבתי שזה מתכון למריבות והופתעתי לטובה. כל הבנות היו בתהליך של איך נעבוד על עצמנו ונהיה טובות יותר".
האהבה חיכתה בקיוסק
הוריה, שעד אז נמנעו מנקיטת עמדה, לא עברו בשתיקה על המעבר למדרשה, "אבל כבר לא יכולתי לשבת בבית, לשמוע שיעורי תורה באוזניות ולבדוק את דרגת הכשרות של אמא שלי. הייתי חייבת לשחרר. הם נלחצו נורא מפני שבדמיונם ראו אותי נסחפת לאיזו כת, והרגשתי שאם אמשיך להתדיין איתם באמת לא יהיה לי אומץ לעשות את זה. כשארזתי מזוודה הם צעקו לעברי 'אם את הולכת אין לך לאן לחזור' והבנתי שהדאגה מדברת מגרונם. אחרי יומיים הם כבר באו לבקר במדרשה ובהמשך עזרו לי לממן את השכירות. לא פעם שאלתי את הרב בהתרסה אם הרבי הוא המשיח או בן אנוש שנפטר. נעמדתי מול התמונה של הרבי ואמרתי לו: 'תקשיב, אני צריכה לדעת את האמת. אם אתה המלך המשיח אשאר בחב"ד ואם אתה לא - אפרוש'. פתחתי באגרות הקודש ויצאה לי תשובה מדהימה".
אחרי תשעה חודשים במדרשה השדכנית הציעה לה שידוך. "הצצתי בפרופיל שלו ועניתי שהוא לא נראה לי מתאים, אבל הקדוש ברוך הוא עשה לי קטע. אחרי כמה ימים אפיתי עוגה ונתקעתי בלי שמנת מתוקה בכשרות בד"ץ. רצתי למרכז המסחרי ברמת אביב, הגעתי ל'קיוסק של מנש' וכיוון שבפתח עמד בחור בשחור־לבן ועם זקן החלטתי להיכנס. כשהוא הוריד את מסכת הקורונה זיהיתי שזה הבחור מהפרופיל שפסלתי. כשהורדתי את מסכת הקורונה שלי הוא שאל 'מאיפה את מוכרת לי? את שחקנית?' וסיפר שפזל לעבר הטלוויזיה כשביקר אצל הוריו, לפני שחזר בתשובה".
שמונה חודשים לאחר מכן, בירושלים, הם עמדו מתחת לחופה. "בגלגול הקודם דמיינתי את עצמי ככלה ששותה אלכוהול ורוקדת עם כולם. זו הייתה חתונה בהפרדה, עם מוזיקה חסידית, האירוע הכי מרגש בחיי". הזוג הצעיר הגיע לצימר בכפר חב"ד עד שישכרו דירה, נתקעו בו כששניהם חלו בקורונה והתאהבו בקהילה. מפיק חב"דניק הזמין אותה לשחק בסרט "רות", עם עירית שלג ומוריס כהן, כאחותה של יאנה יוסף, ו"השגרירות" (רשת 13) מחזקת את מעמדה כשחקנית חרדית.
את מאמינה שתמשיכי לקבל תפקידים שמתאימים לך?
"בלי שום ספק. אם השם ירצה שאקדש את שמו על המסך, הוא יהפוך הכל כפי שהוא תמיד עשה ועושה".
