מהפכניות על הקרח

צריך יותר ממבט אחד כדי להבין מה בדיוק קורה במגרש ההוקי קרח בהיכל ONE ICE ARENA באזור התעשייה במושב תנובות שבלב השרון. קבוצה מעורבת של נערים ונערות מתאמנת מדי יום יחד, מהסיבה הפשוטה שאין פה עדיין מספיק שחקניות בענף שמזוהה עם מדינות כמו קנדה וארה"ב, ולכן הן נדרשות לאלתור שכזה. העניין הוא, ואולי יש בכך מן הסמליות, שבלבוש שכולל קסדה, מגינים, בגדים ארוכים ונעלי החלקה - כולם נראים אותו דבר.

כשהעיניים מתרגלות למהירות התזוזה על הקרח, ניתן לזהות צמה פה, שיער אסוף לקוקו שמגיח שם - ואז מבינים שעל משטח ההחלקה מתרוצצות ספורטאיות צעירות יחד עם חבורת הבנים. הוקי קרח נחשב לענף אגרסיבי, כזה שמכות מחולקות בו על בסיס כמעט קבוע, ולכן הדעה הקדומה היא שהוא לא מתאים לנשים. כשמסתכלים על חבורת השחקניות, מיד מבינים שגם את הסטריאוטיפ הזה צריך לזרוק לפח.

בישראל 2023 יש מי שעדיין מתקשים לקבל את המצב החדש, והבנות בקבוצה המעורבת סופגות הערות מהסביבה על אותן "תכונות גבריות", על כך שבחרו בספורט אגרסיבי. "יש כאלה שלא אוהבים את זה שנערה משחקת עם בנים וקצת מורידים לי", מספרת ליאור לשם בת ה־14, שמגיעה לאימונים מדי יום ממושב מזור, דרומית לפ"ת. "אני לא עצובה מזה, גם לי בהתחלה זה היה מוזר. לא התחברתי לבנים בכלל והייתי מכריחה את ההורים להישאר איתי באימונים. כמעט פרשתי".

החיבור להוקי נולד בתקופה שבה משפחתה גרה במינסוטה – מגיל 4 עד 11 – בעקבות שליחות שעשו הוריה בארה"ב. "בגיל שש התחלתי לשחק הוקי קרח, וכשחזרנו לישראל חיפשתי איפה יש מסגרות דומות והמשכתי לשחק פה. היום אני כבר חברה של הבנים ונהנית, אבל כן מקווה שתהיה נבחרת בנות. משקיעים בזה עכשיו".

לשם אף מתכוונת לשוב לארה"ב לקולג' שבו תלמד במקביל לאימוני ומשחקי הוקי, אבל בינתיים מנסה לגייס עוד בנות לענף: "טיפ? למרות שאת מקבלת מכות ולמרות שזה 'ספורט של בנים', אפשר ליהנות מזה".

ארנלה רויזמן בת ה־16, תלמידת י"א מנתניה, מפגינה גם בראיון ביטחון בדיוק כמו על משטח הקרח. "ראיתי מודעה שיש קבוצת בנות, ניסיתי והתאהבתי. צריך לפתח את זה עוד, כדי שישמעו על הענף. אני מנסה להביא חברות וזה לא פשוט. אני טובה במכות וזה אף פעם לא הפחיד אותי. האלימות היא בתוך המשחק, ואפשר בו־זמנית שתהיה הנאה ממנו".

עם כל הכבוד לאגרסיביות של המשחק, ארנלה לא מוותרת על חיבתה לתכשיטים, שאותם היא מציגה בגאווה בלתי מוסתרת ושבהם היא מתקשטת גם במהלך משחקים. "מה שמתחת לקסדה - לא רואים", היא אומרת בחיוך ומנפנפת בציפורניה הארוכות: "אני אוהבת תכשיטים, לק והוקי. משלבת ביניהם בלי שום בעיה".

אף על פי שליאור וארנלה נולדו אל תוך עידן שבו "העצמה נשית" היא יותר מצמד מילים, הן מרגישות שהמושג פסח מעט על הענף שלהן. "בסוף זה לא העניין המרכזי לסיבה שבגללה אני משחקת הוקי, אבל זה גם נמצא שם. אני כן מרגישה שליחות במה שקורה, מרגישה שייכות לנשים שמשחקות הוקי בעולם", אומרת רויזמן בעיניים נוצצות.

"הן לא פראייריות"

אחת הבעיות שבהן הבנות הללו נתקלות מגיעה כשהן רוצות להתחרות. באיגוד ההוקי קרח חשבו מה עושים עם אותן 20 בנות שמתאמנות ברמות שונות ומבקשות להשתתף במשחקים, אבל אסור להן לעשות זאת עם הבנים בשל החוקים השונים לכל מגדר. לבסוף הוחלט על הקמת ליגה בת שבע קבוצות: אחת שמורכבת רק מאותן בנות ועוד שש קבוצות שמבוססות על שחקני הוקי לשעבר, גברים בני 40 ומעלה, שעדיין משחקים כתחביב. המטרה הסופית: ליצור עבורן מסגרת תחרותית ומתוכה לבנות את נבחרת הנשים של ישראל.

חלום הנבחרת מתחיל לקרום עור וגידים כשהמתחם בתנובות יארח בין 26 ל־31 במארס את בית ב' באליפות העולם לנשים דרג ג' יחד בוסניה וסרביה. בגלל ש־12 מהבנות מתחת לגיל 16, הגיל שבו שחקנית יכולה להיחשב כבוגרת, הן יצטרכו לקבל אישור חריג כדי להשתתף במשחקים.

בתוך כל זה יש גם את הצד של הבנים, שלהם יש ליגה מסודרת ומקצוענית וכמובן גם נבחרת לאומית. "להתאמן יחד עם הבנות זה משהו שלא רואים בכל ספורט", אומר יונתן שפינל בן ה־15. "יצא לי לחטוף מאחת הבנות שהייתה קרובה לקיר ואתה קולט שהן לא פראייריות. הבנתי שיש פייט. הייתי בשוק".

המסע של אלסייב

לדניאל אלסייב (27), מאמן הקבוצה, יש סיפור חיים לא שגרתי. לא חסר היה הרבה כדי שבמקום להילחם על עתיד בנות ההוקי בישראל, הוא היה לוקח היום חלק במלחמה באוקראינה. בגיל חמש הוא עזב את ישראל עם משפחתו לאוקראינה, שם התוודע להוקי והתאהב. הוא התחיל לשחק בקבוצה מסודרת, אבל בגיל 20 שב ארצה.

"עבדתי בעבודות כמו גינון והובלות", הוא מספר. "חיפשתי את עצמי, עד שהגיע הפרויקט של ההוקי פה בארנה. הבנתי שמחפשים מאמנים, נפגשתי עם פשה לוין, שהבטיח לי שיהיו אנשים רציניים".

לוין הוא אחד משלושת היזמים שהקימו את הארנה בתנובות ומשמש כמנהל המקצועי של המקום. היא נפתחה לפני שלוש שנים, ובמקום הושקעו 35 מיליון שקל, בלי תמיכה ממשרד הספורט או הטוטו.

"הרעיון לקבוצת בנות התחיל בהוקי רולר, הבאנו לענף בנות ברמות שונות וראינו שהן נותנות לבנים בראש. לי אישית יותר קל לעבוד איתן, כי הן מקשיבות יותר ולא עושות שטויות", אומר אלסייב כשחיוך מקשט את פניו.

המקום התחיל להפעיל ליגה פנימית משותפת לבנים ולבנות, ומהר מאוד אפשר היה לזהות שמספר הבנות גדל מדי שנה. "אני רואה פוטנציאל מאוד גדול לדבר הזה ומקווה שעוד בנות יגיעו", מסכם אלסייב. "אם הן יראו הצלחה הענף יתרומם והן יהיו חלק מהמשחק היפה הזה".