מסביב לעולם בשלוש וחצי שעות

טקס האוסקר ה־95, שנערך אמש בלוס־אנג'לס, היה אולי הטקס הכי גלובלי ומגוון אתנית בתולדות הפרס, ולא רק בהרכב המנחים והמנחות. זה בא לידי ביטוי גם בזכיות: מסין ועד גרמניה, מהודו ועד אירלנד.

לא מפתיע אם כך שהזוכה הגדול של הערב הוא "הכל בכל מקום בבת אחת", המתהדר בצוות שברובו אסיאתי, ושהגיבורה שלו היא מהגרת סינית באמריקה, בעלת מכבסה ואם לבת לסבית. הניצחון של "הכל בכל מקום בבת אחת", שנכתב ובוים על ידי צמד הדניאלס - דניאל קוואן ודניאל שיינרט בני ה־35 - היה סוחף: הוא זכה ב־7 קטגוריות מרכזיות, מתוך 11 מועמדויות: הסרט המצטיין, בימוי, תסריט מקורי, שחקנית (מישל יאו), שחקן משנה (קי הוי קוואן), שחקנית משנה (ג'יימי לי קרטיס) ועריכה. הזכייה הסוחפת הייתה צפויה למדי, לאור השליטה של "הכל בכל מקום בבת אחת" בעונת הפרסים הנוכחית – במרבית הטקסים הוא ליקט כמעט כל פסלון אפשרי. בשנים האחרונות לא נרשם באוסקר כזה ניצחון סוחף וגורף.

"הכל בכול מקום בבת אחת" עוסק בהרפתקה פרועה של אישה בעלת יכולת להתרוצץ בין עולמות מקבילים. הסרט משלב ז'אנרים (מדע בדיוני, קומדיה, אקשן) והוא התחבב על מבקרים ומבקרות ועל קהל היפסטרי צעיר. הזכייה שלו מעידה על הנטייה העכשווית של חברי וחברות האקדמיה לקולנוע להפגין גיוון אתני, לנסות להוכיח שהם קוליים ובעלי רוח צעירה, ולהפריך את הדימוי השמרני והמקשיש שדבק בהם.

כיאה לסרט שעוסק, בין היתר, ביחסי אם ובת, האימהות כיכבו בנאומי התודה. שיינרט הקדיש את הזכייה בפרס הבימוי ל"כל האימהות בעולם. תודה לאמי ולאבי שלא רמסו את היצירתיות שלי כשעשיתי סרטי אימה מטרידים באמת, או סרטי קומדיה מעוותים באמת, או לבשתי בגדי נשים בתור ילד – ולבישת בגדי נשים היא לא איום על אף אחד". ההערה של שיינרט באה קצת יותר משבוע לאחר שטנסי הפכה למדינה הראשונה שהגבילה הופעות דראג פומביות. הצעות חוק נוספות נגד דראג הוצעו גם במדינות רבות אחרות, כולל אוקלהומה, קנטקי, צפון דקוטה, טקסס, ומערב וירג'יניה. שיינרט זכה למחיאות כפיים סוערות על ההתייחסות הזאת.

עמיתו קוואן הודה אף הוא לאמו - "נפש יצירתית, שרצתה להיות רקדנית, שחקנית וזמרת, ולא יכלה להרשות לעצמה את המותרות האלה, ואיפשרה לי לעשות זאת".

מישל יאו ילידת מלזיה שגברה בין היתר על קייט בלנשט (שהייתה מועמדת על "טאר המנצחת"), בעלת שני האוסקרים, הכריזה: "אני חייבת להקדיש את הפרס לאמא שלי ולכל האימהות בעולם, כי הן באמת גיבורות העל, ובלעדיהן אף אחד מאיתנו לא היה כאן הלילה. אמא שלי בת 84, ואני לוקחת את הפסלון הזה אליה הביתה. למלזיה, שם היא צופה כעת בטקס".

בשם האם

יאו, בעברה "מיס מלזיה" ו"נערת ג'יימס בונד", לבשה שמלה לבנה חושפת כתפיים של דיור קוטור, ועשתה היסטוריה כשהפכה לאישה האסייתית הראשונה שזוכה בפרס השחקנית הטובה ביותר. יאו התייחסה בנאומה למאורע החשוב והמכונן. "תודה בשם כל הילדים והילדות הקטנים שנראים כמוני וצופים בנו הלילה. הזכייה הזאת היא הוכחה שחלומות יכולים להתגשם". יאו בת ה־60 שהתקשתה בשנים האחרונות למצוא תפקידים ראויים, גם התייחסה לסוגיית הגילנות: "ליידיז, לעולם אל תתנו לאף אחד לומר לכן שעברתן את השיא. אל תוותרו ותיכנעו אף פעם".

גם קי הוי קוואן, בן לפליטים סינים שברחו בסירה מווייטנאם הודה לאמו על "ההקרבות שהיא עשתה עבורי". הזכייה באוסקר היא שיאו של קאמבק מרגש, שעורך כעת קוואן, ילד פלא, שהופיע ב"הגוניס" וב"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור", ונעלם. "המסע שלי התחיל בסירה, הייתי שנה במחנה פליטים, ואיכשהו סיימתי על הבמה הזאת. זה החלום האמריקאי", הוא אמר, בעודו ממרר בבכי. "אני חייב הכול לאשתי, אהבת חיי. שבמשך 24 שנה, חודש אחרי חודש אמרה: 'זמנך יגיע'. תודה שקיבלתם אותי בחזרה". קוואן סגר מעגל על הבמה עם האריסון פורד, כוכב "אינדיאנה ג'ונס" – פורד הגיע את פסלון הסרט המצטיין לכנופיית "הכל בכל מקום בבת אחת" וקוואן מיהר לחבקו.

קרטיס, בת לאצולה הוליוודית – טוני קרטיס ("חמים וטעים") וג'נט לי ("פסיכו") המנוחים – הקדישה את הפסלון להוריה, שהיו מועמדים לאוסקרים ולא זכו. "אמא ואבא, אני זכיתי באוסקר!"

גם הסרט הגרמני תוצרת נטפליקס "במערב אין כל חדש" ליקט שלל פסלונים: הסרט הבינלאומי, צילום, פסקול ועיצוב. מדובר בעיבוד מחודש של הבמאי אדוארד ברגר לספרו של אריך מריה רמרק על חייל גרמני הנלחם בקרבות החפירות מול הצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה. "הלוויתן" זכה בשני פסלונים – איפור ושיער והשחקן המצטיין - ברנדן פרייז'ר כוכב סרטי "המומיה", שאף הוא מתקמבק אחרי תקופת שפל והתמודדות עם משקל עודף, עוטר בצדק בפסלון המיוחל על הופעתו העוצמתית כהומו שמשקלו מתקרב ל־300 קילו, שמסתגר בביתו וחושש שהוא עומד למות, ומחדש את הקשר עם בתו המתבגרת. פרייז'ר התקבל בתשואות כשאמר בעודו דומע: "התחלתי בעסק הזה לפני 30 שנה. דברים לא באו לי בקלות, והם נפסקו מתישהו. אני אסיר תודה לבמאי דארן ארונופסקי על שזרק לי חבל הצלה יצירתי וגרר אותי על סיפונה של ספינת 'הלוויתן'".

בעקבות הזכייה המוחצת של "הכל בכל מקום בבת אחת" לא מעט סרטים מדוברים יצאו מהאירוע בידיים ריקות: "רוחות אינישרין" (שהיה מועמד לתשעה פסלונים), "אלביס" (שהיה מועמד לשמונה פסלונים) וכמובן "הפייבלמנים" (שש מועמדויות) האוטוביוגרפי של סטיבן ספילברג על משפחתו היהודייה, שהיו לו סיבות טובות להיות מאוכזב. ספילברג, שרק בגיל 76 העז לגעת בסיפור התבגרותו, בהתאהבותו בקולנוע ובהתמודדות עם אנטישמיות, ציפה מן הסתם שהאקדמיה תדע להעריך זאת.

חיה פוליטית

השנה לא נרשמו הפתעות גדולות, וגם לא סקנדלים ושערוריות. כזכור, בשנה שעברה וויל סמית' שזכה בפרס השחקן המצטיין סטר על הבמה למנחה כריס רוק, אחרי שזה התלוצץ על הפדחת המגולחת של השחקנית ג'אדה פינקט־סמית', אשתו של סמית', שסובלת ממחלה אוטואימונית שגורמת להתקרחות. ג'יימי קימל, שהופקד השנה על ההנחיה, עקץ במונולוג הפתיחה: "השנה מועמדים חמישה שחקנים אירים, וזה מגביר את הסיכוי לעימות אלים נוסף. אם מישהו יבצע הערב אקט אלים, העונש יהיה להעניק לו את פרס השחקן הטוב ביותר ולאפשר לו לנאום במשך 19 דקות". בהמשך הטקס, שהלך והתארך, קימל התלוצץ: "תודו שבשלב הזה אתם מתגעגעים לסטירה". כדאי לציין שבניגוד למסורת שבה נהוג שהשחקן הזוכה של השנה הקודמת, מגיע להגיש פרס לשחקנית המצטיינת, סמית' נענש ולא הוזמן השנה להגיש את הפרס.

קימל התבדח גם על העדרותם של טום קרוז ("אהבה בשחקים: מאווריק") והבמאי ג'יימס קמרון ("אווטאר: דרכם של המים") מהטקס, למרות שהסרטים מנתצי הקופות שלהם נכללו בין 10 המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. "יש הטוענים שקמרון לא הגיע בגלל שהוא לא מועמד בקטגוריית הבימוי", הציע קימל. "מוזר ששני האנשים ששיכנעו אותנו לחזור לאולמות הקולנוע לא נמצאים כאן באולם".

שני בעלי חיים גנבו השנה את ההצגה: קימל עלה לבמה עם חמור מיניאטורי, מחווה לסרט "רוחות אינישרין", והבמאית אליזבת בנקס הגישה את פרס האפקטים המיוחדים יחד עם בובת דוב אימתנית ומסטולית – כזכור בימים אלה מוצג בבתי קולנוע "חומר דוב", סרטה של בנקס על דוב שהסניף יותר מדי קוקאין.

בין הרגעים החזקים בטקס הייתה הזכייה של "נבלני" בפרס הסרט התיעודי המצטיין. הסרט מביא את סיפורו של האופוזיציונר הרוסי, אלכסיי נבלני, עורך דין ואקטיביסט פוליטי, אויבו המושבע של ולדימיר פוטין ומי שחשף שחיתויות, ניצל מהרעלה ונשלח למושבת עונשין. יוליה, אשתו של נבלני, הכריזה: "אלכסיי, אני חולמת על היום שבו תהיה חופשי והמדינה שלנו תהייה חופשייה". גם הענקת פרס הסרט הקצר הייתה בלתי נשכחת – הבמאים טום ברקלי ורוס וייט גרמו לקהל באולם לפזם "יום הולדת שמח" לגיבור הסרט – ג'יימס מרטין, בחור מצפון אירלנד עם תסמונת דאון, שעובד בסניף סטארבקס בבלפסט.

אחד משיאי הערב היה ההנצחה לאנשי התעשייה שמתו בשנה החולפת, והיא נפתחה באוליביה ניוטון ג'ון, שמתה אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. ג'ון טרבולטה, חברה של ניוטון ג'ון מימי "גריז" הציג את המחווה למתים ופרץ בבכי. קברניטי הטקס כנראה לא הספיקו להכניס למחווה הזאת, את חיים טופול ז"ל, שמת בחמישי האחרון. טופול, שהיה מועמד לאוסקר בראשית שנות ה־70 על הופעתו ב"כנר על הגג", לא היה היחיד ששמו לא צוין - כתובת על המסך הפנתה לאתר האינטרנט של האקדמיה, שבו מאזכרים את כל אלה שהלכו השנה לעולמם.

שני שירים שהתחרו על השיר המצטיין הוקדשו גם הם לאנשים שאינם עוד עימנו – "Lift Me Up" מ"הפנתר השחור: ואקאנדה לנצח" שזימרה ריהאנה הוקדש לצ'דוויק בוזמן, כוכב הסרט הקודם, "הפנתר השחור", שמת מסרטן ב־2020 בגיל 43. "Hold My Hand" מהפסקול של "אהבה בשחקים: מאווריק", ששרה ליידי גאגא, היווה מחוות זיכרון לטוני סקוט, מי שביים את הסרט "אהבה בשחקים" והתאבד ב־2012. ליידי גאגא, שידועה בהופעותיה הפרובוקטיביות, התייצבה באוסקר הנוכחי נטולת איפור ועוטה תלבושת קז'ואל של טי־שירט ומכנסיים.

הגרסה הערוכה והמתורגמת של טקס האוסקר ה־95 תשודר הערב ב־21:00 ב־yes MOVIES DRAMA וב־STINGTV. •