לא רואים בעיניים

מבין כל המילים שנכתבו על נסיעתם של נתניהו ורעייתו לרומא עם לו"ז דליל ושהות ארוכה; על תרמית ההליקופטרים שהטיסו את בני הזוג לנתב"ג הנצור; על הביקור בבית הכנסת בזמן הפיגוע בדיזנגוף וההחלטה להישאר ברומא כשהארץ בוערת - שום כתבה או מאמר לא הצליחו להעציב אותי יותר מכתבתו של עמיתי, איתמר אייכנר, שהיה עם פמליית ראש הממשלה ברומא ודיווח משם בשפה בהירה ועדכנית את התרשמותו מהביקור.

"הוא לא סופר את המפגינים נגדו", כתב אייכנר, "לא סופר את התקשורת הישראלית, למעט ערוץ 14. לא סופר את הנשיא. הוא שם על העולם פס. הכתבים שמלווים את נתניהו פגשו ראש ממשלה לוחמני, שש אלי קרב, שלא ממש רוצה פשרה. כל הדיווחים שנתניהו לוחץ לפשרה ואלמלא האיסור של היועמ"שית להתערב היה פותר את המשבר תוך עשר דקות - התגלו כספין. אם עד כה לוין ורוטמן נתפסו כקיצוניים, ניתן לומר כעת שביבי עקף את לוין מימין. הוא רוצה את המהפכה המשפטית".

ולמה זה כל כך מעציב? כי מתברר שבדל התקווה שעוד נותר, למי שנותר, שנתניהו יתעשת ברגע האחרון, שרגע לפני שזה קורה הוא יעצור את כדור השלג המתגלגל במהירות וימנע משבר חוקתי, שהערכים מבית אבא שניכרו אצלו בתחילת שנות שלטונו יגברו על היצרים, הדחפים והפרנויות – התבדו.

יש היום רק אדם אחד שיכול לעצור את הפיכתה של ישראל לדיקטטורה ולאדם הזה קוראים בנימין נתניהו. מספרים לנו שהוא שואף לפשרה, להידברות. שבחדרי חדרים הוא מדבר אחרת מכפי שהוא מדבר לתקשורת. אבל כל זה לא ניכר. אתמול, בפתיחת ישיבת סיעת הליכוד, רגע לפני ההצבעות במליאה על חוק הנבצרות ופסקת ההתגברות, מצא נתניהו לנכון לתקוף את התקשורת. "אנחנו כולנו עדים למתקפה חסרת תקדים של ערוצי תקשורת מגויסים נגד הממשלה, מתגייסים לחלוטין לטובת מתנגדי הרפורמה. פייק־ניוז שלא מפסיק לרגע". אמר. "ערוצי תעמולה", כך הוא קרא לערוצי הטלוויזיה. מעניין מה זה אומר על ערוץ 14 ועל שופריו השתולים כמעט בכל מדיה.

"בתקשורת השמאל סרבנים הופכים לגיבורים, חוסמי כבישים שממררים את החיים לרבבות ישראלים וחוסמים אמבולנסים הופכים ללוחמי חופש, רפורמה שמחזקת את הדמוקרטיה הופכת לקץ הדמוקרטיה", אמר נתניהו.

וכאן הוא פונה לגלית (דיסטל), כמה מפתיע, ואומר לה בחיוך ציני: "אמרתי רפורמה? בערוצי הטלוויזיה מדובר בהפיכה משפטית", – "הפיכה משטרית", מתקנים אותו מכל עבר חבריו ומצחקקים בהנאה. איזה צחוקים.

ככה לא מדבר ראש ממשלה שרוצה להרגיע. ככה לא מדבר מי שרוצה הידברות. אתמול בסיעת הליכוד זה היה נתניהו מחרחר הריב והמדון, זה שיותר מכל אחד דואג להגביר את הקרע, את המחלוקות, שאין לו רצון או כוונה למצוא פתרון. ראש ממשלה שלא רואה את הציבור שלו ממטר. את העצות שהוא כל כך זקוק להן בימים אלה הוא לא מקבל מאלפי אנשי צבא, הייטקיסטים, כלכלנים, ראשי משק ומשפטנים, אלה שעומדים בראש החץ של החברה הישראלית, אלא מבני משפחתו ומיועציו החנפנים, אלה שאומרים לו את מה שהוא רוצה לשמוע.

המכתבים האישיים שהוא מקבל מדי יום לא מזיזים לו. אתמול זה היה מכתב מגיורא זוסמן, שהיה עם אחיו, יוני, במרצדס שפרצה לשדה התעופה באנטבה. "היית בעיניי ראש ממשלה עם הישגים רבים, בביטחון, בכלכלה, במדיניות. היה בי כבוד עמוק להישגיך, לנחישותך ולהתמדתך בעשייה הפוליטית", כתב זוסמן. "למרבה הצער כבר שנים שאיבדת כל רסן מוסרי, איבדת את המצפון והמצפן... לא ביבי, אין בי שנאה כלפייך. יש בי כעס, יש בי אכזבה עמוקה ויש בי בוז כלפי הדרך שבה אתה הולך".

גם עו"ד אורי סלונים, שהיה יועץ מיוחד לשבעה שרי ביטחון וראשי ממשלות לנושא שבויי ונעדרי צה"ל, פנה אליו אישית וביקש להחליט על פסק זמן לחשיבה מחדש, לפחות עד לאחר יום הזיכרון ויום העצמאות.

חברי הסיעה מפנימים את קול אדונם. אחד מהם הוא שר הביטחון. בסוף השבוע עלה לרשת סרטון שבו אנשי שייטת 13 ממתינים לגלנט כשהוא יורד לשוט בחוף שדות ים. "אתה הורס לנו את המדינה, תעצור את זה, קדימה, גמור עם זה", צועקים לו. "נמאס לנו לריב, בבקשה, די. אין לנו כוח יותר. זה אצלך, לא אצלנו, אנחנו רק אזרחים".

גלנט מתעלם מהקריאות ועובר ליד שורה של אנשים שעומדים עם הגב אליו. "תראה", אומר מישהו שהולך אחריו, "כל החברים שלך, הלוחמים, עומדים עם הגב אליך. לא מסוגלים לראות לך בעיניים. תעצור את זה, גלנט", הוא פונה לגלנט בצעקה, ממש בתחינה, "תעצור את זה".

גלנט לא עוצר. לא מפנה מבט. לא אומר מילה ללוחמים שלו. לא רק הם לא מסוגלים לראות לו בעיניים. גם הוא לא מסוגל לראות להם.