yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: מתוך הקליפ של נועה קירל לאירוויזיון
    7 ימים • 15.03.2023
    הדפסים וכוכבים
    בגד הגוף שעורר סערה וגרם לאנה זק לבכות, גורם ההפתעה של שירי מימון, החיבור העמוק למארינה מקסימיליאן וחליפת האופנוענים של נועה קירל בקליפ ל"יוניקורן" שתפרו תוך 24 שעות. הכירו את בני הזוג ינקי ונטף גוליאן, שמתקתקים תלבושות צבעוניות לסלבס הכי גדולים במדינה, מתכוננים לשבוע האופנה בדירת שלושה חדרים ברמת–גן ומגלים גם איך נטף התמודדה עם הקושי להפוך לאמא ואיזה תגובות מקבל ינקי מהלקוחות החרדים במוסך של אביו בירושלים
    ענבל בן דרור | צילום: איליה מלניקוב

    גם המשבר בהייטק לא הצליח לפגוע ביוניקורן של ינקי ונטף גוליאן. מיזם הגלאם המשותף של בני הזוג, שהפכו לשם החם בקרב הסטייליסטים של הכוכבים הכי גדולים במדינה, מנצנץ כמו חד־קרן, או שמא דו־קרן, בתעשיית האופנה הישראלית. אלילי פופ כמו אנה זק, סטטיק ובן אל, עדן חסון, אגם בוחבוט, נונו, שירי מימון ומארינה מקסימיליאן בלומין הפכו כבר ללקוחות קבועים, לצד ארט דיירקטורים בפרסומות מושקעות. בשבוע שעבר הכל גם התפוצץ בפריים־טיים, אל מול פני האומה, כשנועה קירל חשפה את השיר שלה לאירוויזיון. דקה וחצי לתוך הקליפ היא הגיחה בחליפת אופנוענים צבעונית, פאוור ריינג'רס סטייל, ומשורטטת בקפידה, בעיצובם של השניים. ובעוד "יוניקורן" זוכה לביקורות מעורבות, מדורי האופנה היו מאוחדים בדעה שהמראה שיצרו לזמרת ראוי לדוז פואה.

     

    מה שנראה כמו עבודת תפירה מהודקת של שבועות, מתגלה למעשה כאלתור של הרגע האחרון. מבצע של פחות מ־24 שעות, תוך כדי הנקה של התינוקת בת החצי שנה אנאיה, ששיחקה במהלך המדידות עם אילנה, אמא של קירל. "הסטייליסט של נועה, איתי בצלאלי, התקשר בדיוק כשיצאנו לחגוג את יום ההולדת שלי במסעדה, ואמר: אני חייב אתכם", מספרת נטף. "ולמרות שזה החלום שלי, להלביש את נועה לאירוויזיון, אמרתי לו שאני לא יודעת, שזה גדול עלינו".

     

    מהר מאוד הם התעשתו ונרתמו למשימה הלאומית, לצד הפנתרה שערה כשכולם ישנים. "הבחורה הזאת, שאנחנו גדולים ממנה בעשור, אי־אפשר שלא להסתכל עליה בהערצה", אומר ינקי. "היא הייתה פה אצלנו בבית בעשר וחצי בלילה, אחרי שלא ישנה כמה ימים. תוך ארבע שעות היא כבר הייתה על הטיסה לצילומי הקליפ".

     

    לא קל.

     

    "וזאת עבודה פיזית, כי היא גם רוקדת. מגיל כלום היא חוטפת ריקושטים ותגובות ומצליחה לסנן רעשי רקע ולתת בראש ולשמור על האנושיות שלה. אין מה לעשות, היא באמת וואו".

     

    × × ×

     

    ינקי (“על שם סבא יעקב, מסגר אמן שעלה מפרס”) ונטף גוליאן, בני 31, הם הבשורה המתוקה והמתוקתקת של עולם האופנה הישראלי. היא ילידת רמת־גן, אביה בעלים של חברה לשליחויות רפואיות, אמה מעצבת גרפית, בכורה עם שני אחים קטנים, שתמיד ידעה שהיא רוצה להיות מעצבת אופנה. "זה כתוב לי אפילו בספר המחזור". הוא נולד בירושלים לאב בעל מוסך ולאם מורה לספרות, בכור עם שלושה אחים קטנים, שלא העז אפילו להעלות את האפשרות בדעתו.

     

    "גדלתי בסביבה שמרנית", הוא מספר, "היה לנו הומו מוצהר אחד בשכבה ענקית של 13 כיתות. ולמרות שתמיד עשיתי אמנות, ציירתי וצילמתי, אופנה לא הייתה אופציה, כי זה לא גברי. לא משהו שכדאי לך לדבר עליו אם אתה רוצה להיות בחבר'ה".

     

    המהפך הגיע בצבא. "פתאום הכרתי אנשים בכל מיני צבעים, מכל מיני סוגים, ומשהו נפתח לי בראש. בהתחלה רציתי רק לתקן לעצמי את המדים. באחת החופשות יצאתי עם בני הדודים שלי לתל־אביב ועברנו ליד חנות של מכונות תפירה. משום מקום, בקטע אינטואיבי, פשוט נכנסתי וקניתי מין יציקת ברזל כזאת, כבדה, משהו הכי זול שהיה בחנות. חזרתי הביתה, שיפצרתי את המדים ומפה לשם התחלתי לתפור לעצמי כל מיני בגדים הזויים, מכוערים ברמות, מופרכים ממש. אבל הייתי יוצא איתם למועדונים ונורא גאה ללבוש את מה שאני יוצר".

     

    הסביבה הקרובה לא נשארה אדישה. פחות לבגדים, יותר לארון שבו היו מאוחסנים. "אחרי כמה חודשים, החברים באו אליי ואמרו לי, תקשיב ינקי, אתה יודע שאנחנו תמיד נקבל ונאהב אותך כמו שאתה. אל תפחד, אתה יכול לספר לנו הכל".

     

    מה שנקרא, בוא נפזר את מסך הערפל. זה לא עצר אותך.

     

    "גדלתי בבית מאוד פתוח וחופשי. ההורים שלי תמיד תמכו בי, תמיד נתנו לי לעשות מה שאני רוצה. זה הצחיק אותי. ואז התקשרה חברה של אמא שלי, שרון, ואמרה: ינקי, אני מתחתנת בעוד כמה חודשים, הבנתי שאתה עושה דברים מטריפים, אולי תתפור לי את שמלת הכלה? אמרתי לה: תקשיבי, לא נעים לי להגיד את זה, אבל אמא שלי מרימה לי סתם. כולה תיקנתי כמה בגדים ותפרתי לעצמי חולצות ממפות. אני לא באמת יודע לעשות שמלת כלה. והיא ענתה: שמע, האמת היא שאין לי גרוש על התחת. מה אכפת לך, בוא תנסה".

     

    הוא ניסה, ונפגע. "תפרתי לה את שמלת הכלה והבנתי שלא יעזור בית דין ולא משנה מה אומרים, זה מה שאני אוהב לעשות. ריגש אותי ברמות שהאמנות שלי זוכה לבמה, לגוף. זאת תחושה שאי־אפשר להסביר. אתה יוצר בידיים משהו שנוגע באנשים, ממש פיזית. ושם החלטתי שאחרי הצבא אני מנסה להתקבל לשנקר".

     

    בינתיים, ברמת־גן, נטף הירשברג, שגדלה לצד אמה המעצבת, בבית נוטף אסתטיקה, ניגשה לוועדת הקבלה בשנקר ונכשלה. איכשהו, היא מספרת, זה ממש לא ריפה את ידיה. "עזבתי ללונדון ולקחתי קורסים בסנט מרטין, בית הספר הנחשב לאופנה. לא התייאשתי, להפך. ידעתי שיש סיבה שלא התקבלתי לשנקר בפעם הראשונה. היום אני מבינה שזה קרה כדי שאפגוש את ינקי, שהיה איתי בשכבה".

     

    ינקי התקבל אמנם מיד, אבל לקח לו זמן למצוא את עצמו. "הרגשתי נטע זר. הרגשתי שונה. כאילו, כולם דפקו הופעות, ואני מסתובב עם החזות המאוד סטרייטית וחסרת סטייל שלי. עד היום אנשים מצפים לראות מי הבן אדם מאחורי כל האאוטפיטים הצבעוניים, ואני מגיע בטי־שירט עם הפליטות של הילדה, או כתמים של כורכום מהסירים שהעמדתי. זה לא יורד בכביסה".

     

    מלחיץ קצת.

     

    "בהתחלה זה הציק. ממש גרם לי לחוסר ביטחון. הייתי בטוח שכולם סביבי גאוני הדור שהולכים לקבור אותי. חוץ מהתשוקה שהייתה לי, לא הבנתי עוד מה היכולות שלי, ואז הגיעה המשימה הראשונה שלנו, לעצב חצאית. עשיתי סקיצות והמנחה התלהב ברמות. לאט־לאט הבנתי שיש לי פה איזשהו משהו אחר. את גורם ההפתעה. מצפים למשהו אחד, מקבלים משהו אחר".

     

    לטווסים בשנקר לקח קצת יותר זמן. "כל הזמן שאלו אותי, רגע, אתה עושה בגדי גברים? ניסו לפצח את הדבר הזה. פעם שאלו אותי אם אני מתכנן לעצב מדים, או לעבוד עם הצבא".

     

    גם חלק מהסגל התבלבל. "באחת ההרצאות הראשונות שלנו, התכוונתי כבר לחזור לשיעור ואז אחת המרצות קוראת לי ואומרת, בוא רגע, אתה יכול לעזור לי רגע לערום את הכיסאות? אמרתי ברור, בטח. ערמתי את הכיסאות ואז הבקשות כבר התחילו להיות מוגזמות. את השולחן הזה תרים על השולחן הזה, קח פה את הלוח, תעביר. בסוף אמרתי לה, תשמעי, אין לי בעיה לעשות את זה, אבל אני אאחר לשיעור. ואז היא קלטה ואמרה: אה, אתה סטודנט? סליחה, טוב, תחזור לשיעור".

     

    ואיך נפגשתם והתאהבתם?

     

    נטף: "בשנה ב' היה לנו פרויקט תקופתי, שסטודנט שאתה בוחר צריך לדגמן לו. הוא ניגש אליי, ביקש לעבוד איתי ונהיינו חברים מאוד טובים".

     

    ינקי: "כולם עפו עליה. היא עשתה בגדים מהממים וזה נורא סיקרן אותי. הכישרון שלה משך אותי".

     

    נטף: "לדגמן למישהו זה תהליך נורא אישי, נורא חושפני. זה קצת להתפשט לידו. ושם התחלנו באמת להכיר ולהתקרב. מאז היינו עושים יחד לילות לבנים בלימודים ומדברים עד שש בבוקר. אין דבר שהוא לא ידע עליי".

     

    ההמשך כבר נראה כמו קומדיה רומנטית. כולל סצנת שדה התעופה הבלתי נמנעת. "בשנה ג' הוא סיפר לי שיש לו רגשות כלפיי והתעלמתי. זה לא היה הדדי, אבל לא רציתי לוותר עליו כידיד. קיוויתי שזה יעבור. ואז נסענו לסטאז', הוא לווינה ואני ללונדון. כשהגיע יום האהבה הבנתי מחברות שלי שהוא רוצה לבוא ולהפתיע אותי. הוא כבר קנה כרטיס, כבר הגיע לשדה. נורא נלחצתי וביקשתי מהחברות שלי להתקשר ולהגיד לו לא לבוא".

     

    ינקי: "היא שברה לי את הלב, והחלטתי לנתק לגמרי את הקשר. הייתי בווינה והרגשתי כמו זומבי, כמעט נדרסתי יום אחד מרכבת. הייתה לי שם שותפה לסטאז' יפהפייה, כריסטינה והייתי מעלה סלפי איתה לאינסטגרם, נתתי עבודה. כאילו מצאתי לי חברה חדשה, ולא צריך אותך".

     

    נטף: "לא הזיז לי".

     

    ינקי: "ממש".

     

    נטף: "אבל פתאום, אחרי שהוא התנתק ממני, התחלתי להתגעגע אליו ברמות. הבנתי שיש לי פה רגש. כל מה שרציתי לעשות ברגע שהגעתי לארץ זה לנשק אותו".

     

    × × ×

     

    הם ממייסדי ומובילי טרנד הטיקטוק־שיק. אחרי מעצבי האופנה, עם חנויות ומותגים על שמם, והסטייליסטים שהפכו בעצמם לכוכבים, כמו גדי אלימלך ודורין אטיאס, ינקי ונטף מייצגים את הדור החדש שצמח יחד עם תעשיית הפופ הישראלית ומכינים את רוב הבגדים שלהם במיוחד להופעות גדולות וקליפים. עד לא מזמן לא יכולתם בכלל להשיג פריטים של הצמד, שמוציאים רק עכשיו קולקציה ראשונה של שמלות ערב וכלה, אבל מתפרנסים בעיקר מתפירת בגדים ייחודיים לאמנים ומפרסומות.

     

    "אחרי שסיימנו ללמוד פנתה אלינו הסטייליסטית של אנה זק, וביקשה שנכין לה בגד", מספר ינקי. "היא הייתה אז רק בת 16 והלקוחה הראשונה שלנו. באותה תקופה הסטייליסטים של הסלבס היו בוחרים בדרך כלל משהו מתוך קולקציה קיימת או מתצוגות אופנה בשנקר. אנחנו התפתחנו בעצם מתוך הצורך של כוכבי הפופ בארץ, כמו סטטיק ובן אל ‑ לחדש, להתלבש באופן מקורי, ללבוש משהו שמותאם רק להם".

     

    אפשר להתפרנס מזה?

     

    "כן. נכון שפעם לא היה נהוג שאמנים משלמים, רק מפרסמים את המותג. אבל היום הם כבר מבינים כמה עבודה מושקעת בכל בגד כזה, וחשוב להם שזה לא ייראה מאולתר ויהיה עשוי כמו שצריך, והם מוכנים לשלם".

     

    לא קל לעבוד עם סלבס.

     

    "תראי, יש כאלה, בלי שמות, שפחות נעים איתם. כאלה שבקושי דיברו איתנו גם אחרי שמונה פעמים שעיצבנו להם בגדים. אבל אז אתה פוגש בנות מטריפות כמו נועה, כמו אנה, כמו אגם בוחבוט, שכיף איתן. שיש בהן קסם. שבאות לפה בחיוך ולא כמו דיוות. או עדן חסון, וואי וואי וואי, איזה חמוד. כשרואים כזה בן אדם מולך, זה רק עושה יותר חשק להשקיע כל מה שאנחנו יכולים בלוק שלו".

     

    אגם בוחבוט. “באה בחיוך, לא כמו דיווה"
    אגם בוחבוט. “באה בחיוך, לא כמו דיווה"

     

    ממי הכי הופתעתם?

     

    "שירי מימון. אתה אומר לעצמך, זמרת כל כך ותיקה שנראית בטלוויזיה גדולה מהחיים. חשבנו שהיא לא תספור אותנו, אבל על הפגישה הראשונה כבר התחלנו להתחבק. שלא נדבר על מארינה מקסימיליאן, שנכנסה לקרביים שלנו ואנחנו אוהבים אהבת אמת. היא גם שרה לנו בחתונה, הכניסה אותנו לחופה עם 'הוריקן' שלה. זאת זמרת ויוצרת ענקית שעל ההתחלה אמרה לנו, אני רוצה קודם כל לשמוע אתכם, ספרו לי מה אתם עושים. וזה כשהיינו עוד סטודנטים, כן?"

      

    שירי מימון. “חיבוק ממפגש ראשון" | צילום: שי פרנקו
    שירי מימון. “חיבוק ממפגש ראשון" | צילום: שי פרנקו

     

    לצעירות שאתם מלבישים יש גם אמירה אופנתית, הן יודעות מה הן רוצות?

     

    "רוב כוכבי הפופ היום בארץ הם אנשים מאוד צעירים בגיל, אבל מבוגרים בראש. צעירים מבוגרים, שיש עליהם הרבה אחריות. והם חייבים להיות מאוד מחושבים ומאוד ערניים. אנה זק ונועה קירל יודעות בדיוק מה הטעם שלהן, גם סטטיק, כמובן. כולם אנשים עם המון סיי. הם לא בובות. הנה, מה שעשינו עכשיו לנועה בקליפ, לא היינו מכינים לאנה בחיים. היא לא הייתה לובשת את חליפת אופנוענים הזאת. בזכות ההיכרות האישית שלנו איתן, אנחנו גם יודעים מה יתאים לכל אחת".

     

    סטטיק. “יש לו סיי"
    סטטיק. “יש לו סיי"

     

    לא תמיד הם מצליחים, חושף ינקי. "לפני שנתיים הכנו לאנה לוק להופעה במצעד הגאווה עם השיר 'גבר בפוראבר'. במה ענקית שהייתה מאוד חשובה לה. היא מדדה אותו ב־12 בלילה, כשהמופע בצהריים, ואנחנו מסתכלים ורואים שזה לא עובד. פה אחד החלטנו שמשנים הכל, ובשלוש לפנות בוקר התחלנו מחדש והיא עלתה לבמה ונראתה פצצה".

     

    ויש גם סיפורים בלי סוף טוב. "עשינו לאנה גם בגד חשוף למופעי יום העצמאות והיא חטפה על זה. כאילו, היא ילדה טובה וערכית, וגם לא ניסינו לעשות שום פרובוקציה, באמת ובתמים. אבל כנראה זה לא התאים למקומות שבהם היא הופיעה, והיא ממש בכתה מהתגובות שהיא קיבלה. ממש לא ברור לנו למה היה צריך להתבטא בצורה כזאת דוחה וגועלית. אנה היא כמו אחותנו הקטנה, כאב לנו על מה שהיא נאלצה לעבור".

     

    אנה זק. “לא ניסינו לייצר פרובוקציה"
    אנה זק. “לא ניסינו לייצר פרובוקציה"

     

    אבל פרובוקציות גם טובות לפרסום.

     

    "לא ניסינו לייצר פרובוקציה, אבל אנחנו כן מנסים לעורר דיון. לא מעניין אותנו לעשות עוד שמלה יפה, כי בסופו של דבר מה זוכרים? זוכרים את ז'קט הבובות שהכנו לנועה קירל לטקס פרסי אם־טי־וי. ברור שתגובות ודיונים מקדמים אותך ברשתות החברתיות. בשנה שעברה למשל נטע אלחמיסטר לבשה שמלה ורודה ומאוד חשופה שלנו, ולצד תגובות כמו מהמם, כי הבחורה באמת מטריפה, קיבלנו גם טענות כמו: מה, אתם עושים בגדים רק לרזות? אז קודם כל, הבגדים שלנו נמתחים. גם נטף ומורן אטיאס לבשו אותם בחודש תשיעי. לאחרונה גם הכנו לה שמלה שחושפת רק את הצוואר, שהיא עדיין נראית בה נפלא. חוץ מזה, בשנה שעברה דפנה שילון, שהיא דוגמנית נפלאה, סגרה לנו את התצוגה בשבוע האופנה בגאון. השנה אנחנו רוצים להראות שגם הבנות היותר מלאות ויותר קרביות יכול ללבוש בגדים יותר מעיזים. המודל שלנו היא ליזו. הבחורה הזאת נוטפת סקס־אפיל ומופיעה עם רקדניות שכולן במידות גדולות וזה לא נראה גס. זה נראה אותנטי, מדהים, נחשק".

      

    דפנה שילון. “דוגמנית מופלאה" | צילום: אבי ולדמן
    דפנה שילון. “דוגמנית מופלאה" | צילום: אבי ולדמן

     

    בשבוע האופנה הקודם טובהל'ה טענה שבודי פוזיטיב זה אחלה, אבל דוגמנית “אמיתית” צריכה להיות רזה.

     

    "כבודה של טובהל'ה במקומו מונח, אבל אנחנו דור חדש של מעצבים. אופנה שייכת להווה ולעתיד. אצלנו כבר אין את הקטע של להיות דיווה או של תחרות. פעם מעצבים היו מסתירים דגמים אחד מהשני, מפחדים מהעתקות. יאללה, כאילו מישהו המציא את הגלגל. אנחנו רק מפרגנים אחד לשני. אני יכול להתקשר ולהתייעץ עם שחר אבנט, אחת המעצבות הצעירות הכי מצליחות ומוכשרות היום, שעובדת עם ביונסה, ולהפך, כי אני בטוח במה שאני עושה ומאמין שבאמת יש מקום לכולם".

     

    × × ×

     

    את כל השפע הזה הם מפזרים מדירת שלושה חדרים ברמת־גן, שרוב שטח הסלון שלה מוקדש למזרן הפעילות של התינוקת. לשם צועדים בסך הכוכבים הכי לוהטים בארץ. "אני ונטף הזוג הכי סחי בעולם. בית בורגני לחלוטין, שני סטרייטים עם ילדה קטנה, שגרים פה, בעיר האורות".

     

    וזה מסתדר עם עולם הזוהר?

     

    "הרבה פעמים שאלנו את עצמנו, בתחילת הדרך לפחות, אם אנחנו צריכים לעשות כאילו. לשדר יותר פאסון. אבל בסופו של דבר הבנו שכאלה אנחנו, ואין לנו רצון לשים עלינו מסכות. אני זוכר שגם בשנקר פחדתי שהעובדה שהגעתי מסביבה מאוד־מאוד גברית, עלולה ליצור רושם ראשוני שאני לא מספיק אופנתי. היום כבר אין לי בעיה לספר שבמהלך הלימודים עבדתי עם אבא שלי במוסך, כדי לממן את התואר".

     

    הלקוחות לא הרימו גבה?

     

    "לא, ואבא שלי גם בחיים לא דרש ממני להסתיר כלום, למרות ש־85 אחוז מהם חרדים. ואני יודע שחלקם היו באים אליו ושואלים, מה הוא הומו? הוא אף פעם לא סיפר לי, אבל הוא קיבל לא מעט הערות כאלה. ולמרות זאת, הוא תמיד התגאה בי”, הוא אומר ומוחה דמעה. “זה מרגש אותי כי אני יודע שלא תמיד זה היה לו קל. כאילו, אפשר לחשוב, כן? בן מעצב אופנה. אבל כן, הוא אף פעם לא התבייש, להפך, היה אומר לכולם, תסתכלו מה הבן שלי עושה ומראה תמונות. היום כולם יודעים שלגוליאן יש בן מעצב אופנה וגם הלקוחות החרדים מתעניינים".

     

    נטף: "תסתכלי עליו, יש לו ידיים של מוסכניק, אבל את צריכה לראות איך הוא תופר איתן שמלות כלה. הידיים האלה כל כך עדינות. ואני לא יודעת איך, אבל הוא מבין בגוף של אישה יותר ממני אפילו. הוא פשוט יודע להסתכל על אישה ולדעת מה מחמיא לה".

     

    אגב ינקי, את אמא שלך אתה מלביש?

     

    “לא, אבל תמיד יש לה מה להגיד על העיצוב. ‘אולי תוסיפו וולנים לשמלה של נועה קירל? אני מאוד אוהבת וולנים’”.

     

    איזה מעצבים השפיעו עליכם?

     

    ינקי: "תראי, יש כאילו כל מיני מעצבים כמו ז'אן פול גוטייה או טיירי מוגלר. אבל אם היית שואלת אותי איזה מעצב הייתי רוצה להיות, התשובה היא חד־משמעית אלבר אלבז, שאני גם חבר מאוד טוב של אחיינית שלו, מאיה. וזה בגלל שהוא היה בן אדם אהוב ורגיש וזכר כל רגע ורגע, מאיפה הוא בא. זה גם מוכיח שלא חייבים להיות דיווה כדי להצליח. מאיה גם תמיד אומרת לי: תדע לך שדוד שלי היה הבן אדם הכי רגיש בעולם, אבל הוא לא היה פראייר ואני יכול להגיד את זה גם עלינו. אנחנו לא פראיירים".

     

    את שילוב הפעולה המרהיב ביניהם, עם הרבה הדפסים, צבעוניות, חתכים ומבנה ארכטיקטוני אפשר יהיה לראות בתצוגת האופנה של ינקי ונטף שתיערך ב־21 במרס בשבוע האופנה קורנית FAC תל־אביב. לפניה יתקיים פאנל כשירות לציבור בחסות אבווי, בנושא פסוריאזיס, שמטרתו להעלות את המודעות למחלה ולנרמל את השיח סביבה. "אנחנו משלימים אחד את השני", אומרת נטף. "אני יותר בעניין של הדפסים. אני אוהבת לצייר על הבדים, ליצור אותם מאפס. ינקי יותר טוב בקונסטרוקציות, בבנייה".

     

    ינקי: "אני בן אדם מאוד טכני. רואה סקיצה ויודע איך אני ניגש לבצע אותה".

     

    נטף: "ינקי גם הרבה יותר לחוץ. הוא קצת חרדתי, אני זאת שמאוזנת יותר. זה חשוב, כי אנחנו עושים פרויקטים בהתראות הזויות".

     

    זה לא מתיש?

     

    "כן, הרבה פעמים הלחץ קשה מדי. גם עכשיו, קצת לפני התצוגה בשבוע האופנה, אנחנו עובדים על לוקים גם למופע של עדן חסון במנורה. וכן, יש לזה מחיר. אני רציתי להיכנס להיריון ישר אחרי החתונה, כי ידעתי שהדברים האלה יכולים לקחת זמן. ינקי אמר לי שנייה, בואי נתאפס על עצמנו, נקנה דירה, נרוויח יותר. אחרי הכל, שנינו מעצבי אופנה זה לא שאחד מאיתנו מביא כסף גדול בהייטק. אמרתי לו שלא אכפת לי כי אני מאמינה שילדים מביאים מזל. התחלנו לנסות ושלוש פעמים גם הצלחתי להיכנס להיריון, אבל לא להחזיק אותו. אנאיה היא תוצאה של ההיריון הרביעי שלי. וכל זה קרה סביב פרויקטים מאוד אינטנסיביים".

     

    ינקי: "ואחרי כל הפלה היא הצליחה לאסוף את עצמה והמשיכה לעבוד. לא האמנתי שיש לה כוחות כאלה מטורפים. ההפלה השלישית הייתה ממש יומיים לפני שקליפ גדול של אנה היה אמור לצאת. אני זוכר שהתקשרתי בבכי תמרורים לסטייליסטית ואמרתי תקשיבי, אני בדרך לבית החולים עם נטף ולא מסוגל להרים את עצמי. כבר היו סקיצות, הכל כבר היה מוכן, ופשוט לא עשינו את הקליפ הזה".

     

    נטף: "זה נתן לנו פרופורציות. לפעמים, בתוך תעשיית האופנה, הבגדים מרגישים כל כך גורליים. אם הלוק לא מספיק מושלם, זה מרגיש כמו עניין של חיים ומוות. בסופו של דבר אנחנו כל הזמן מזכירים לעצמנו שאנחנו יכולים לתת לאנשים תחושה טובה, לגרום לנשים להרגיש יותר טוב עם עצמן. אבל אנחנו לא מצילים חיים. יש לנו תופרת שברחה מהמלחמה באוקראינה שאנחנו מתקשרים איתה דרך גוגל טרנסלייט. עד שמצאנו לה דירה היא גם ישנה אצלנו פה, בסלון, ועכשיו אנחנו עוזרים לה ולבעלה להסתדר פה בארץ. היא הגיעה ממש מהתופת. שבוע האופנה זה טוב ויפה, אבל שום דבר לא גורלי. יש דברים יותר גדולים מלוק לאיזה מופע".

     

    אפרופו דברים הרי גורל, מה דעתכם על הרפורמה המשפטית והמחאות במדינה?

     

    "אנחנו חיים במדינה לא פשוטה. עולם האופנה אולי מצטייר כמנותק, אבל אנחנו מאוד מחוברים. קשה לי במיוחד לראות את הפילוג הזה בעם, כי אני מגיע משני העולמות. כאילו, אני שומע את כולם. את החברים החרדים, את המשפחה, את החברים הלהט"בים, וזה כואב בלב. אנחנו בוחרים לנסות לגשר באמצעות אהבה. ותודה לנועה, שמספקת לנו את השואו הזה שלה לאירוויזיון באמצע כל הכאוס הזה.

     

    "כן, קשה לנו ליצור עכשיו, לצאת לקנות בדים ולהיקלע לתוך הפגנה. אנחנו באמת כואבים את מה שקורה כרגע כי הפילוג הזה מאוד מדאיג. הלוואי ששבוע האופנה יצליח לייצר איזשהו אסקפיזם, איזשהו רגע של נחת".

     

    אז אתם מאמינים בפשרה?

     

    “איך אפשר שלא תהיה פשרה? כאילו, איך אפשר לנצח את העם שלך? אבל בינתיים יש תחושה שאין באמת רצון להגיע להסכמה משותפת, אלא צד שרוצה לנצח את הצד השני, שזה מתכון לאסון".

     

    ובמעבר חד, אתם תעצבו לנועה את הלוק לאירוויזיון?

     

    נטף: "חלום שלנו, למרות שאנחנו מבינים שיש עוד שיקולים ושיש עוד מעצבים וגם מפרגנים לכולם. אני מתאמנת באותו מכון עם נועה, ובכל פעם שאני רואה אותה, אני אומרת לה: נו, אנחנו מכינים לך את הבגד לאירוויזיון? אני אעשה הכל כדי שזה יקרה".

     

    inbal—bn@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 15.03.23 , 23:33
    yed660100