אין שום דבר מרוכך בהצעת הריכוך

אם מישהו היה צריך הוכחה מוחלטת לכך שה"ריכוך" של ההפיכה המשפטית הוא תרגיל, שר התקשורת שלמה קרעי סיפק אותו בהתלהבות. "החוק החדש טוב, גם אם לא מושלם", התחיל קרעי בזהירות, ואז ציין את הישגי הממשלה: רוב לקואליציה בוועדה למינוי שופטים, אין עוד וטו לשופטים, שופטים שימונו "לא מהקליקה" כלשונו, הוצאת נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה וכמובן – ביטול שיטת הסיניוריטי, שלפיה נקבע נשיא בית המשפט העליון מקום המדינה. את הזהירות החליף השר בהתלהבות עם קצף על השפתיים. "השנה", הוא כתב, "תהיה לנו סיבה נוספת בעזרת השם לחגוג את חג החירות – החירות מבג"צ".

עזבו כרגע את השמחה לאיד, את הניתוק מרוב הציבור. ההודעה של קרעי היא הפנים האמיתיות של ה"ריכוך", ה"מיתון", "הושטת היד" ושאר הקשקושים שפוזרו אתמול. הרי מדובר באדם קיצוני, הכי קיצוני, כזה ששולח את טייסי חיל האוויר "לעזאזל". אם איש כזה מברך על הנוסח החדש של הצעת רוטמן, הוא יודע על מה הוא מדבר. ההודעה של קרעי הייתה המסמר האחרון בתמרון ה"פשרה" החד־צדדית מצד הליכוד והציונות הדתית. נאמניו של ראש הממשלה ושופרותיו המתרבים שוגרו לכלי התקשורת לרטון, להתאונן ולספוק ידיים אל מול "הוויתורים" המחרידים שנעשו לטובת האופוזיציה. עיניים גולגלו, זעם קדוש זויף, המילה ריכוך נשפכה כמו מרכך כביסה ורוד. הכל כדי שמישהו בצד השני יקנה את הסחורה המשומשת הזו: כאילו יש משמעות רבה להצעתו החדשה של רוטמן. כאילו הליכוד נקרע לגזרים. זה היה כל כך מגושם, עלוב ומזויף. תחשבו על זה: בערב יוצאת הצעת רוטמן החדשה, ופחות מ־24 שעות מאוחר יותר הליכוד כבר מצביע כמעט פה אחד למענה. אכן התלבטות קשה.

מדוע, בעצם, אין בהצעה הזו שום דבר?

כפי ששלמה קרעי ורבים אחרים ציינו, היא מעניקה לקואליציה (לא לכנסת, לא למערכת הפוליטית – אלא לקואליציה לבדה) שליטה גמורה בוועדה. לפי ההצעה, שני השופטים הראשונים בכהונה של כל כנסת ימונו ברוב רגיל בוועדה – ולקואליציה יש רוב רגיל. השופט השלישי ימונה בהסכמת האופוזיציה, ולרביעי תידרש הסכמת השופטים. התרגיל שקוף לגמרי. ראשית, הוועדה הופכת לפוליטית לחלוטין. אורך כהונה ממוצע של ממשלה בישראל הוא בערך שנתיים; אלעד גיל ממכון תכלית מציין, כי המשמעות היא 2.6 מינויים בממוצע לבית המשפט העליון. במילים אחרות: עד שתסיים כל קואליציה למנות את השופטים "שלה", ייגמר לה הזמן.

בכל שתי ממשלות ימונו ארבעה שופטים פוליטיים לגמרי, ואחד בקונצנזוס (שיהיה עציץ, עלה תאנה). אם הממשלה לא תרצה כזה, היא תחכה לקדנציה הבאה. מי שינהל את בית המשפט הוא הנשיא, שייבחר בידי הפוליטיקאים ויבחר הרכבים, וגם ישלוט בשופטים בוועדה. זה עוד לא הסוף. בישראל, בית המשפט העליון איננו בעיקר ביה"ד חוקתי, אלא ערכאת ערעור עליונה. דיני חוזים, דיני משפחה, פלילי – הכל מגיע אליו. מי יקפיד על רמת שפיטה נאותה? על שיקול דעת מקצועי? אף אחד. השופטים נוטרלו מהוועדה. השופטים העליונים החדשים ייבחרו לפי קרבתם לקואליציה. הם יסוננו, כדי להסיר ספק, בסלון של משפחת נתניהו.

אפשר להמשיך, אבל צריך לברך את יריב לוין ושמחה רוטמן: אין ספק שמדובר בשיטה הגרועה ביותר למינוי שופטים האפשרית. בארה"ב יש חוקה, ומינוי השופטים נעשה (לאחר שימוע) באישור הסנאט; ההליך פוליטי להחריד בשנים האחרונות, ופגע אנושות באמון בבית המשפט העליון האמריקני. אך שם, לפחות, הנשיא האמריקני הוא שמביא את המועמדים. אין שיטה קואליציונית. אצלנו זה יהיה גרוע בהרבה: בוועדה החדשה למינוי שופטים מיוצגות סיעות הכנסת. כל מה שאתם מכירים ממשא ומתן לקראת תקציב מדינה או הרכבת קואליציה, יקרה בוועדה הזו. סיעות שונות יתמקחו על השופט העליון "שלהן", וכמובן, גם שופטי בית משפט שלום, ומחוזי. מתחת ומעל פני השטח המפלגות יתמקחו גם על פסקי דין עתידיים. למה לא? משילות.

הצעות ה"רפורמה" האחרות נדחו לכנס הקיץ, ויש הטוענים כי בכך הן מתו סופית. אל תסמכו על זה, וזה גם לא כל כך משנה. לישראל אין חוקה. אם הקואליציה משתלטת על בית המשפט העליון, היא השתלטה על הרשות השופטת והפרשנות העליונה של הדין בישראל. לכן לוין אמר למי שבא לדבר איתו בימים האחרונים – אני מוכן לוותר על הכל, לבד ממינוי השופטים.

תאונת הרכבת ההמונית, הקטלנית, שמכונה "הרפורמה", ממשיכה להתרחש. דרך המלך הייתה עצירת הליכי החקיקה, ופשרה בהסכמה רחבה. הקואליציה דחתה זאת; היא מתכננת לכולנו ימי פסח סוערים, עצובים, קורעי לב – ואחריהם יום העצמאות ויום הזיכרון כאשר יותר ממחצית מהציבור משוכנעת שהדמוקרטיה מתקדמת לקיצה. מערכת הביטחון נמצאת בטלטלה עצומה, יוצאת דופן; רבים במערך המבצעים המיוחדים, טייסות חיל האוויר, השב"כ והמוסד לא מוכנים להמשיך לשרת מדינה שהופכת לאוטוריטארית. זאב שניר, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, אמר לי על המצב הזה שזהו "פשע", וקרא לנתניהו לעצור. נתניהו מסרב, וממשיך. כל השאר זה תעמולה.