מדליית אל כרמל

בגיל 13 סאם חלבי היה נער שחי ונושם וחולם צבעים. כעבור 20 שנה, כבר בגיל 33, הוא הפך לאמן בינלאומי מצליח שמוכר את ציוריו במאות אלפי דולרים. אפשר למצוא אותם בחללים יוקרתיים בארה"ב, באירופה, בדובאי ובביירות. לאחרונה הוא הציג גם בתל־אביב-יפו, בתערוכת יחיד שבה ביקרו אלפים רבים. עבודתו המפורסמת "עץ החיים" מתנוססת בגאווה בבית הנשיא בירושלים. אבל עושה רושם שמעל הכל הוא מתרגש מהיצירה שהוא מציג בבית ילדותו בדליית אל כרמל.

בימים אלה שוהה חלבי בבית שבו גדל ביישוב הדרוזי על הכרמל. בסיוע צבעים שנתרמו על ידי חברת "נירלט" הוא הופך את הבית למיצג אמנותי ייחודי. הכל פה כבר צבוע: הקירות, הרצפה, התקרה והמטבח. "זה הולך להיות הבית הכי משוגע בארץ", חלבי מתלהב. "חוויה אמנותית מדהימה למבקרים".

בכניסה ל"בית הצבעים" חלבי מסביר שמבחינתו מוחבאים כאן זיכרונות של כאב, עצב וגם שמחה. הוא חוזר אליו אחרי הפריצה הגדולה והתהילה שלה זכה, שלהן שותף אדם נוסף, אמו אמלה, שהלכה לעולמה מסרטן. היא זו שהעניקה לו את הכוחות להגשים את עצמו.

הבית הצבעוני מספר את סיפורו של סאם. שלל הצבעים מנסים להסביר מה עבר עליו מגיל צעיר, כילד שנולד אחרי תשע בנות, ועד ההצלחה היום. אמו המנוחה, הוא מספר, פחדה שיגדל להיות ילד מפונק. את חדרו הוא צבע בשחור ולבן. "יש בי עדיין כאבים ומשקעים מהעבר וזה מתבטא בצבעים האלה", הוא מסביר, ובוודאי מתכוון למות האם ולהתרסקות הכלכלית שחוותה המשפחה.

"אני מרגיש חזק, אמא הכינה אותי לחיים". חלבי עם אמו המנוחה אמלה

מקום נוסף בבית שנצבע בשחור ולבן הוא פינת העבודה של אמו, שעסקה בתפירת מטפחות לנשות הכפר. "כאן אמא שלי עבדה שעות על גבי שעות מול מכונת תפירה", הוא מספר בהתרגשות. "את המטפחות שהיא תפרה השגתי מנשים שקנו אותן ממנה. מבחינתי זו סגירת מעגל. כאן, בחלל העבודה שלה, אני הולך לתלות אותן".

סיבוב בשוק

ב"בית הצבעים" שייפתח רשמית בפסח יש עשרה חדרים, מתחמי תצוגה מרהיבים היוצרים מסלול ביקור מרתק. בקומת הכניסה ניתן לבקר במטבח ובחדר האוכל של המשפחה, מתחם ההתכנסות שלה, שבמרכזו ניצב גם שולחן צבוע. באותה קומה עוברים דרך הסלון, חדר הילדות של חלבי והסטודיו שבו יצר את עבודותיו. חדר מיוחד בקומה מוקדש לאמו ולמפות התחרה המעוצבות שלה, שהיוו השראה ליצירתו של סאם. ביציאה מהקומה מבקרים במרפסת המעוצבת המשקיפה על הכפר. מבט אל גן הבית, בסך הכל דונם, מגלה שדה מרשים, גם הוא בשלל צבעים שיצר סאם. בקומה התחתונה ניתן להתרשם מהעבודות של סאם בגלריה הגדולה. כאן, אגב, יתקיימו סדנאות יצירה והפעלות לקהל המבקרים וניתן יהיה לרכוש יצירות. וכמובן: ביציאה מהקומה אל הגינה נמצאת מסעדה עם מאכלים דרוזיים מסורתיים.

אנחנו עולים אל גג הבית, לקומה העליונה. כאן ממוקם בית קפה שעוצב בהשראתו הצבעונית של חלבי. "התחלתי לצייר בבית, לקשקש בגיל מאוד צעיר", הוא מספר. "אמא שלי ראתה את זה ונדהמה כל פעם מחדש. היא האמינה שאגיע רחוק".

האם, כאמור, לא הייתה בענייני פינוק. היא איתגרה את בנה עם עבודה קשה והשקעה. "אמא שלחה אותי לשוק הססגוני של דליית אל כרמל ואמרה לי: 'לך תחפש רקמות שאוכל לתפור על מטפחות, תביא לי רעיונות מעניינים'. הייתי מסתובב ורואה תחרות בצבעים ובצורות שונים, חוזר הביתה ומצייר אותן. אמי לקחה את הציורים האלה והפכה לרקמות. על זה כמובן היא שילמה לי כסף. כאשר היא נפטרה החברות שלה הגיעו לנחם אותי. ראיתי שהן חבשו את המטפחות שיצרה. ביקשתי אותן בחזרה, והן ישמשו אותי במיצג ב'בית הצבעים'".

חלבי מדבר בהתרגשות כאשר מגיעה לעברנו אחותו אחלאס, השישית מבנות המשפחה. "אמא תמיד אמרה לנו: 'אתן עוד לא יודעות מה הוא שווה, הוא עוד יגיע רחוק'", היא נזכרת. "והיא באמת צדקה. היא האמינה בו כל כך. זה מה שחיזק אותו ופיתח את הכישרון שלו".

בגיל תשע כבר נפגש סאם עם אוצר וגלריסט מקומי, שגם כן זיהה את כישרונו ולקח אותו צעד נוסף קדימה. הוא עודד את הילד להתפתח, להפוך לאמן מקצועי וגם נתן לו מעט טיפים. "תיכנס לחדר, תתבודד, תשפוך, תקלקל, תהיה אמיץ", הוא המליץ לו. סאם לקח את העצות שקיבל ברצינות רבה. הוא אכן החל להתבודד בחדרו, ישב שעות לבדו ויצר. החדר כולו היה עולם של צבעים, דמיון והשראה. שם הוא גדל, שם הוא ישן, שם הוא נשם את האמנות. הוא עדיין זוכר את הקריאות מצד בני המשפחה מהדהדות ברחבי הבית: "תעזוב", "תצא", "תצטרף אלינו". אך הילד היה בשלו: מצייר, זורק, מנסה שוב, מבקש להשיג את התוצאה הטובה ביותר.

עושה רושם שתחילת הדרך לא הייתה קלה. התביישת במה שאתה עושה?

"נכון, התביישתי. מה זה להגיד שאני רוצה להיות צייר? אנשים היו צוחקים כי בתודעה זה מקצוע שלעולם לא יביא פרנסה. לכן גם לא חשפתי את הכישרון שלי. כבן ראשון במשפחה יש לך אחריות. היו סביבי ציפיות גבוהות מאוד, אבל לא בתחום האמנות. העדיפו שאלך לכיוונים אחרים, מקצועות כמו רפואה, הנדסה ומשפטים. אבל התמיכה של אמא שלי גרמה לי להאמין שאני בדרך הנכונה".

אביה של האם הקים את השוק התיירותי בדליית אל כרמל. בגיל צעיר מאוד היא בעצמה נכנסה לעולם המסחר והשיווק. "אמנם היא לא למדה באוניברסיטה, אבל היו לה טיפים בתחומים האלה והיא העצימה אותי".

לפני כתשע שנים האם אמלה, תקווה בערבית, נפטרה מסרטן, חודשיים בלבד אחרי גילוי המחלה. "ראיתי סימנים מדאיגים על הפנים שלה, ביקשתי שתעבור בדיקות", סאם מספר. "התשובות שהגיעו היו שוק עבור כולם. חשבתי כבר על הסוף, אבל נזכרתי גם בכל הדברים הטובים שהיא העניקה לי בסופו של דבר. אני בר מזל שגידלה אותי אישה כזו. אין מילים בפי לתאר מה היא הייתה בשבילי ומה עשתה למעני. גם כשאבי היה נגדי היא תמיד הייתה בצד שלי".

מה אתה חושב שהיא הייתה אומרת היום על ההצלחה שלך?

"אני חושב שהיא לא הייתה מופתעת. היא חזתה את העתיד. כואב לי שהיא לא איתנו היום כדי שתחווה את ההצלחה שהיא ציפתה לה. מצד שני, אני מרגיש חזק, יש לי חוסן נפשי. היא זו שהכינה אותי לחיים. והכי חשוב: תמיד היא אמרה להצניע לכת. הצניעות הייתה מאוד חשובה לה. זה ערך שאני אימצתי וחשוב לי מאוד".

יוצא לאור

הפריצה הגדולה של סאם באה דווקא במהלך תקופה קשה שחוותה משפחתו. הוא היה בן 13 כאשר אביו, שהיה קבלן מצליח, התרסק כלכלית. ההחלטה לא להכריז על פשיטת רגל אלא להחזיר את החובות שינתה את חייהם של החלבים בתוך מציאות חדשה ומאתגרת. אמו של סאם ביקשה שיעזור בפרנסת הבית, כצייר. היא תמכה בו שוב ושוב, ראתה את כישרונו פורץ ללא שום הכשרה מקצועית. היא עצמה עברה בין אין־ספור גלריות שסגרו בפניה את הדלת. עד שלבסוף גלריה חיפאית אחת הסכימה לקבל את היצירות. תחילה ללא תשלום – עד שיימכרו.

התמונות החלו להימכר ובעל הגלריה, שגם זיהה את הפוטנציאל, ביקש לפגוש את ה"אמן", לראות אותו יוצר בזמן אמת. סאם צייר לבעל הגלריה את "עץ החיים", המשמעותי כל כך עבורו, כשהוא משתדל לא לחשוף את ידיו הרועדות מהתרגשות. אחר כך הוא הוזמן על ידי בעל הגלריה להפוך לצייר צללים כשהוא נשאר מאחורי הקלעים בגלל גילו. במשך ארבע שנים של התבגרות מקצועית ורגשית סאם קיבל שכר שעתי הגבוה פי שלושה משכר המינימום. כך הוא סייע לרווחת המשפחה. אך הנער עדיין הרגיש אדם שקוף ודמיוני שיצירותיו נמכרות וזוכות למחמאות – והוא במחשכים.

מה ייחד את היצירות שלך אז?

"הן היו נאיביות. הרגשתי שאני מתחנף. היום זה אחרת. יותר אמיתי, יותר חד. אבל בזמנו זו הייתה האופציה היחידה עבורי להתפתח". יצירתו "עץ החיים" נמסרה כמתנה מטעם דליית אל כרמל לנשיא המדינה לשעבר רובי ריבלין, ונמצאת גם היום בבית הנשיא. כך הפך חלבי אולי לפנים של היישוב, שפועל יותר ויותר לפתח את תחום האמנות. חלבי הוא גם כוכב ברשתות החברתיות, אפשר לפגוש אותו כמובן באינסטגרם. הכוכב של דליה פרץ למעשה כמעט כל גבול עם היצירות שלו – התעקש לצייר מול המכשול שהציבה לו החברה המסורתית שבה גדל, התגבר על משברים כלכליים והפך לאמן בינלאומי מצליח ומוכר. כפי שהסביר, הצבעים והצניעות ימשיכו להוביל אותו יחדיו, וכמובן זכרה של אמו המנוחה שהראתה לו את הדרך. •