ריקוד מסוכן
בין הדמוקרטים והרפובליקנים יש כנראה היום הסכמה רק בנושא אחד: טיקטוק מהווה איום על הביטחון הלאומי של ארה"ב. האפליקציה שמותקנת ב־150 מיליון טלפונים אמריקאיים, נטען, משמשת צינור להעברת מידע עבור הממשל הסיני, שיחסיו עם הבית לבן נמצאים בשפל היסטורי. האם ההאשמות נגד החברה מבוססות או שמדובר בהיסטריה שמלווה בשנאת זרים? ככל הנראה האמת פחות חשובה – וצעדי ההגבלה והחסימה כבר יצאו לדרך
כאשר התגלה בחודש שעבר בלון ריגול סיני מרחף במשך כמה ימים מעל שמי מערב ארה"ב, ידעו הפוליטיקאים האמריקאים את מי, או יותר נכון את מה, להאשים: אפליקציה פשוטה למדי שמשמשת ליצירת קליפים של ריקודים ויראליים, המצאת כוכבי מדיה מדור ה־Z ומשאבת תשומת לב שלוקחת שעות מזמנם של בני נוער. זה לא שטיקטוק, האפליקציה שמותקנת ב־150 מיליון טלפונים אמריקאיים, באמת קשורה לבלונים המסתוריים, אבל היא הפכה בחודשים האחרונים שם קוד לכל דבר סיני שמפחיד – עם סיבה או בלי – את ארה"ב ואת העולם המערבי.
"בלון סיני גדול בשמיים ומיליוני בלוני טיקטוק סיניים בטלפונים שלנו, בואו נסגור את כולם", צייץ אז הסנטור הרפובליקני מיט רומני. זה קרה רק זמן קצר אחרי שיו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים מייקל מק'קול השווה את טיקטוק לבלון ריגול ששולח נתונים רגישים ל"ספינת האם בבייג'ינג", והציג הצעת חוק שתחייב את הבית הלבן לאסור לגמרי את השימוש בטיקטוק ובכל אפליקציה שעשויה להיות כפופה להשפעה של ממשלת סין.
ההצעה הזו נמצאת עדיין בשלבים ראשונים בקונגרס, ויש עוד דרך ארוכה מאוד עד שתהפוך לחוק, אם בכלל, אבל היסטריית הטיקטוק בארה"ב היא אמיתית ודו־מפלגתית. ממשל ביידן והוועדה להשקעות זרות בארה"ב כבר דורשים מ־ByteDance, החברה הסינית שמחזיקה ברוב מניות טיקטוק ויש לה קשרים עמוקים עם ממשלת סין, למכור את המניות כתנאי להמשך הפעילות באמריקה.
האמריקאים לא לבד כאן. לפחות 27 מדינות חסמו בחודשים האחרונים את השימוש בטיקטוק במכשירים שהנפיקו הממשלות. אל ארה"ב, קנדה והאיחוד האירופי הצטרפו ממש בשבוע שעבר גם צרפת, הולנד ונורווגיה. זו כבר מזמן לא רק בעיה טכנולוגית עם אפליקציה מסוימת, טיקטוק היא כלי על לוח משחק גיאופוליטי גדול בהרבה.
חוסר אמון
הטענות נגד טיקטוק לגיטימיות ולא מעטות. ראשית, יש חשש של ממש לפרטיות נתונים בגלל שיתוף הפעולה של ByteDance עם ממשלת סין. האפליקציה אוספת כמות עצומה של מידע אישי מהמשתמשים שלה, כולל מיקום, פרטים על המכשיר והיסטוריית גלישה. בעיה שנייה היא תוכן רעיל: טיקטוק לא מצליחה להשתלט על הפצת תכנים כמו חומר מיני בוטה, אלימות ודברי שנאה. בעיה שלישית היא סכנת התמכרות. האלגוריתם של האפליקציה נועד להשאיר את המשתמשים מעורבים זמן רב ככל האפשר, מה שמוביל חלק מהם לבלות שעות על גבי שעות באפליקציה. יש כמובן גם בעיה של הפצת דיסאינפורמציה ותיאוריות קונספירציה, ואף שדרישת הגיל המינימלי באפליקציה היא 13, הרי שלפי המבקרים טיקטוק לא עושה מספיק כדי להגן על ילדים שמתמשים בה. מאידך, רוב הטענות האלה נכונות להרבה רשתות חברתיות, כולל חברות אמריקאיות.
דווקא ההאשמות שלפיהן טיקטוק מעבירה נתוני משתמשים לממשלת סין אינן מבוססות עד כה. בדצמבר שעבר דווקא התברר כי עובדי ByteDance השתמשו בנתוני טיקטוק בניסיון למצוא מי בחברה הדליף מידע לעיתונאים מערביים. ByteDance צייצה בטוויטר ש"נתוני טיקטוק מעולם לא שימשו כדי להתמקד באף אחד מחברי ממשלת ארה"ב, פעילים, אישי ציבור או עיתונאים". החברה הודתה שאכן הייתה גישה לא נאותה לנתונים, וטענה כי העובדים האחראים פוטרו, אבל הנזק נעשה, הבית הלבן והקונגרס אסרו על השימוש בטיקטוק בטלפונים ממשלתיים, וכדור השלג החל להתגלגל.
הקשרים בין ארה"ב לסין נמצאים באחת מנקודות השפל המשמעותיות בכל הזמנים: בלוני ריגול, מתח גובר סביב טייוואן, התערבות סינית במזרח התיכון והתחממות היחסים בין ולדימיר פוטין והנשיא שי ג'ינפינג. הרקע הזה נותן פתח לפוליטיקאים בוושינגטון לשפץ את רזומה הביטחון הלאומי שלהם ולהיראות חזקים נגד סין, כך שהאנטי לטיקטוק הוא מקרה מאוד נדיר של דו־מפלגתיות גורפת ממש בוושינגטון.
"זה לא שאנחנו יודעים שטיקטוק עשתה משהו, זה פשוט חוסר האמון בסין והמודעות לריגול סיני שגברו במהירות בתקופה האחרונה", אמר ל־CNN ג‘יימס לואיס, מומחה לאבטחת מידע במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים. "המעמד של טיקטוק הופך גרוע יותר ויותר במקביל לירידה באמון בסין".
אחד הטיעונים הישירים נגד הקשר לכאורה בין טיקטוק לממשל בבייג'ינג הגיע מהסנטור הרפובליקני טד קרוז, שאמר כי טיקטוק היא למעשה "סוס טרויאני של ממשלת סין להחדרת מסרים קומוניסטיים לראשם של בני נוער אמריקאים". ב־2019 חשף "הגרדיאן" כי תנאי השימוש והנחיות התוכן של האפליקציה להתמודדות עם תוכן רעיל הביאו למעשה לחיסול כל אזכור של כיכר טיין אן מן או עצמאות טיבט, שלא במקרה הם נושאים שסין מעדיפה להעלים. החברה התעקשה שהמקרה ההוא לא משקף את המדיניות הנוכחית שלה וכי היא אימצה מאז אסטרטגיית ניהול תוכן מקומית המותאמת לכל אזור.
טיקטוק גם מנהלת כבר שש שנים משא ומתן עם ארה"ב על עסקה שאמורה להרגיע את האמריקאים. לפי העסקה המתגבשת, המכונה "פרויקט טקסס" ועשויה לעלות 1.5 מיליארד דולר, יוקם בטקסס מרכז נתונים שיאחסן נתוני משתמשים אמריקאים של טיקטוק. המרכז הזה יהיה בהשגחת אורקל, ענקית התוכנה האמריקאית של המיליארדר לארי אליסון, שהוא בן ברית של דונלד טראמפ. אורקל תבדוק גם את קוד המקור ואת האלגוריתמים של האפליקציה כדי לוודא שאין מניפולציה של תוכן המשרתת את ממשלת סין. במקביל מקימה טיקטוק מרכז נתונים באירלנד, אשר יאחסן את הנתונים של משתמשים בבריטניה ובאיחוד האירופי.
תיאטרון פוליטי
אז אם רוב הטענות נגד טיקטוק נכונות גם לפלטפורמות אחרות, והיא עושה מה שנראה כמו מאמצים אמיתיים כדי להרגיע את המערב, למה בכל זאת מצא עצמו המנכ"ל שלה, שו זי צ'ו, עובר בשבוע שעבר חקירה צולבת בקונגרס? כאן נכנס האלמנט הסיני, לא רק הגיאופוליטי – ניחוח קל של שנאת זרים.
לא מעט מומחי טכנולוגיה וסייבר חושבים כי אכן ההאשמות נגד טיקטוק מנופחות. "גם לאיומי פרטיות הנתונים וגם לאיומי מניפולציה של תוכן אין כרגע ראיות משכנעות", אמר ל"הגרדיאן" גרהאם וובסטר, חוקר מוביל במרכז מדיניות הסייבר של אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. "אני חושב ששתי התיאוריות הללו אפשריות, אבל בשלב זה שתיהן דורשות מידה משמעותית של דמיון כדי לומר שהן באמת מהוות איום על הביטחון הלאומי של ארה"ב".
חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'מאל באומן, אחד הבודדים בוושינגטון שמגינים על טיקטוק, שאל בשבוע שעבר בראיון ל"הניו יורק טיימס": ״למה אנחנו הופכים את טיקטוק שעיר לעזאזל? ממשל ביידן עדיין לא הביא ראיות משמעותיות לכך שהפלטפורמה עוברת מניפולציות על ידי הרשויות הסיניות. אני חושש שמה שקורה עכשיו מונע על ידי רטוריקה אנטי סינית ושנאת זרים".
ההופעה של מנכ"ל טיקטוק בפני ועדת האנרגיה והמסחר של הקונגרס חשפה כי אכן הפאניקה חורגת הרבה מעבר לחששות טכנולוגיים לגיטימיים. "למרות היעדר ראיות לדעתם כי טיקטוק היא כלי ריגול עבור המפלגה הקומוניסטית הסינית, מחוקקים אמריקאים משתי המפלגות ביצעו תיאטרון פוליטי מכוער כדי לקדם את הנרטיב הזה", כתבה אליסון מורואו, עורכת CNN עסקים. "שו זי צ'ו הופיע כדי להתמודד לכאורה עם שאלות לגבי מאמצי החברה שלו להגן על נתוני המשתמשים והקשרים שלה עם הממשלה הסינית. במקום זאת, הוא היה נתון לחמש שעות של הטרדות והצגות פוליטיות על ידי פוליטיקאים שכבר החליטו שהם רוצים לסלק את טיקטוק – שמרכזה בלוס־אנג'לס וסינגפור – מהטלפונים של כל האמריקאים. חששות הביטחון הלאומי הם היפותטיים והיסטריים. הדיון היה בעיקר מופע קסנופוביה כדי להראות שהם קשוחים כלפי סין. יש חששות לגיטימיים לגבי נוהלי איסוף הנתונים של טיקטוק, אבל הם לא ייחודיים לטיקטוק. השימוע לא באמת היה קשור לגילוי עובדות או הבעת דאגה אמיתית לפרטיות של האמריקאים. אם זו הייתה המטרה, מארק צוקרברג ואילון מאסק, המנכ"לים של פייסבוק וטוויטר, היו צריכים להיות שם לידו".
ואם כבר מזכירים את פייסבוק, הרי שצוקרברג רואה בטיקטוק איום קיומי. בשנה שעברה חשף "הוושינגטון פוסט" קמפיין של לוביסטים מטעם פייסבוק – פלטפורמה עם היסטוריה מפוקפקת מאוד של שמירה על פרטיות נתונים – שלחצו על חברי קונגרס, בייחוד בנושא החשש מפרטיות הנתונים של טיקטוק. בהתחשב בכך שמשתמשי טיקטוק רבים אומרים שבמקרה של חסימת האפליקציה הם כנראה יעברו לאינסטגרם שבבעלות פייסבוק, נראה שהלחץ עבד.
קשה להניח כי ממשלת ארה"ב יכולה לאסור לגמרי את השימוש בטיקטוק בארה"ב. סביר כי החלטה כזו לא תעמוד בבית המשפט. גם העובדה שיותר מ־150 מיליון אמריקאים משתמשים באפליקציה, רובם צעירים מאוד שמהווים פלג הצבעה חשוב עבור המפלגה הדמוקרטית, תגרום בוודאי לממשל ביידן לחשוב פעמיים על צעד כזה. מאידך, כפי שהוכיחה מלחמת עיראק שפרצה ממש לפני 20 שנה, כשוושינגטון ננעלת על משהו באופן דו־מפלגתי כל כך ברור, זה בדרך כלל נגמר רע מאוד.
לפנייה לכתב/ת 
