מפעל חייהם, פסקול חיינו

המהפכה המשפטית והמציאות הפוליטית של החודשים מזכירה לגברי בנאי, איך לא, מערכון של הגשש.

"עכשיו הם רוצים לקבוע מי יהיו השופטים של ביבי. זה מזכיר לי את המערכון שלנו ב'שירים ושערים', כשהאוהד של בית"ר אומר, 'אנחנו רוצים לקבוע מי יהיו השופטים, מי יהיו המאמנים, מה יהיה מזג האוויר - ואם לא, נשרוף את המועדון'. אז עכשיו הם שורפים את המועדון, זה מה שקורה".

בלילה שבו יצאו מאה אלף איש למחות על פיטורי שר הביטחון, חזר גברי בנאי מצילומים בחיפה. "פתאום אני רואה איך מתחיל הסיפור על איילון, איך זה תופס תאוצה. והייתי הרוג מעייפות, הרוג, אבל אמרתי: אני לא יכול לעזוב את זה. נשארתי שם".

כשהגששים התגייסו לתעמולת הבחירות של המערך ב־84', לא מעט לסתות נשמטו, "אני חושב שהיינו מספיק חזקים כדי להגיד את דעתנו", גברי זוכר, "למרות שברחוב כולם היו בטוחים שאנחנו בצד השני, כי עשינו בית"ר וכל זה, והיו בטוחים שאנחנו בעדם. מעולם לא היינו בעדם".

ושייקה מסכים: "מה אתה חושב שקרה? שהם לא באו בגלל זה להופעות שלנו? אין דבר כזה. ערים שהיו ליכוד – כשבאנו אחרי זה להופיע, ראש העיר ישב שורה ראשונה במרכז!"

אז אמנים צריכים עכשיו להשמיע את דעתם על המצב? שלמה ארצי נניח?

"אני חושב שזה לא יזיק לו בכלל".

אבל הוא עצמו, כמובן, לא ישמיע. שייקה מסתפק במשפט אחד: "אני מחבק ותומך במפגינים ומוחא להם כף".

בכלל, הוא מעדיף להתקיים בעולם שבו הגשש היא מרכז חייו; במשך 15 שנה דחף ליצירת סדרה שתתעד את תולדות הלהקה, ועכשיו זה קרה: "הצ'ופצ'יק של הקומקום – החיים על פי הגשש", ארבעה פרקים גדושי ארכיונים, ראיונות ופרשנויות מרהיבות שיצרו אריק ברנשטיין, אליאב לילטי, שי להב ומשה אדרי, תעלה ב־HOT8, ב־HOTVOD, ב־yes ישראלי וב־STINGTV, (החל מ־2.4), מנסה להחזיר את הגשש לסדר היום בדלת הקדמית. "זה הציף אותי געגועים עצומים ודמעות", אומר שייקה, "זו הייתה הנאה כואבת לראות את זה, כמו מסאז' מכאיב. כי אני מרגיש שהייתי שייך למשהו טוב באמת".