הנוער העובד
יש להם ביחד קרוב למיליון מנויים, כמעט כמו כל מספר המנויים של נטפליקס בישראל: כינסנו חמישה מהיוטיוברים הכי מצליחים בישראל מתחת לגיל 20 • בראיון משותף הם מספרים איך זה לגלגל מאות אלפי שקלים כבר כתלמידי תיכון, איך מתמחרים את התעריפים שלהם לפרסומות, למה הם נאלצים ללכת בקניון עם משקפיים וקפוצ'ון כדי להסתתר מהמעריצים ועל הפעם שחילצו אותם בעזרת ניידת מהמון שהקיף אותם
מלצרות? בייביסיטר? לפנות את המדיח בשביל דמי כיס? תשכחו מזה. בכתבה הזו מככבים בני נוער שכבר מזמן מרוויחים הרבה יותר מאמא ואבא שלהם, לפעמים גם יחד. עם כובעי מצחייה שנועדו להתחבא מהמעריצים, חולצות ממותגות, סמלי סטטוס מפוארים כמו מיליוני עוקבים וצופים ברשת, וכמובן טלפונים דור חמישי שהם לוקחים איתם לכל מקום, היוטיוברים של התקופה הזו הם סלבס אמיתיים שכבר לא יכולים ללכת ברחוב. לעיני ההורים המשתאים שלא מזהים אף אחד מהכוכבים האלה — ילדיהם רצים אחריהם כאחוזי אמוק, צורחים ומכוונים את הסמרטפונים למצב סלפי. ביחד עם יוטיוב ישראל בחרנו חמישה מהכוכבים המובילים במדינה מתחת לגיל 20 לשיחה צפופה על המסלול המהיר להצלחה ואיך לא — על כסף.
אז קבלו את החמישה: עידן דה כהן, יואב דגני Festivy, אמה Snowflake יונתן הולנדר Freezy וים אוליסקר. ביחד הם שווים כמיליון מנויים. בערך כמו מספר המנויים בישראל של נטפליקס.
"יוטיוב מחלקת ליוטיוברים רווחים מפרסומות", מסביר לי ים אוליסקר. "יש פרסומות שאפשר לדלג עליהן אחרי כמה שניות, יש כאלה שאי־אפשר לדלג עליהן, יש באנרים שקופצים, כל אחד זה תמחור שונה שדרכו נקבעים הרווחים שלנו. יוטיוב זו הפלטפורמה היחידה שעושה את זה. הכסף משתנה בין יוטיובר ליוטיובר כמובן: זה תלוי במדינה, בגודל השוק שלה, ובכמות המנויים של היוטיובר. ככל ששוק הפרסום במדינה גדול יותר, ככה ה־CPM — הכסף שאנחנו מקבלים פר אלף צפיות יהיה גבוה יותר. אתמול בדקתי את העמוד שלי והיה לי את ה־CPM הכי גבוה מאז שהתחלתי ביוטיוב".
על כמה אנחנו מדברים?
"5 וחצי דולר לאלף צפיות. זה הנטו".
דגני (Festivy): "שלי עומד על 12 דולר. זה מאוד תלוי גם בתחום של היוטיובר. כל מפרסם מנווט לקהל אחר. תעלי תוכן של נגינה על פסנתר תעלה לך פרסומת לפסנתרים או לאפליקציות ללימוד נגינה בפסנתר. ויש גם הכנסה שלנו מקמפיינים למוצרים: הזכרת מוצר כלשהו במשך שתי דקות מתוך סרטון של עשר דקות? הסכום יכול להגיע לעשרות ומאות אלפי שקלים לשתי הדקות האלה".
דה כהן: אני לקחתי את המושג של 'איך להתפרנס מיוטיוב' צעד אחד קדימה. עשיתי אירועים מחוץ למסך שאף אחד בארץ לא עשה כמותם. הפקתי מופע לייב בעולם האמיתי, הקהל קנה כרטיסים ב־70 שקל עד ל־170 שקל ב־VIP לאנשים שנכנסו מאחורי הקלעים והצטלמו איתנו, והכל סולד אאוט. גם אני מרוויח איקס כסף תמורת צפיות בפרסומות, אבל הכסף היותר כבד זה הקמפיינים והאירועים הפיזיים שאני עושה בקניונים ובהופעות לעיריות ולמסיבות בבתי ספר. אני עובד עם סוכנות שמתמחה בדיגיטל והם עוזרים לי לתמחר כל מופע".
איך עושים את התמחור?
"השוק כבר מקצועי, יש המון יוצרי תוכן ועושים הערכה כמה כל אחד שווה לעומת האחרים, גם בהתאם לקהל היעד. סרטון לקידום מוצר ייעודי ביוטיוב יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים. אני מתאים את המוצרים לקהל היעד שלי — אני לא אקח קמפיין לטיטולים כמובן, זה לא אני. מה זה כן אני? משקאות אנרגיה, חדרי כושר, חטיפי חלבון, פוט לוקר".
דגני: "לי הציעו לעשות סרטון קידום של סיגריה אלקטרונית תמורת ים ים של כסף ולא הסכמתי, יש לי קווים אדומים".
הולנדר (Freezy): "קחי למשל יוטיוברים שמוכרים אביזרים למחשב: אוזניות, עכבר או מקלדת. הסיבה שזה עובד ביוטיוב היא בגלל שיש אופציה לסרטונים ארוכים, בניגוד לטיקטוק ששם יותר קשה למכור מוצרים כאלה. ביוטיוב את לא חותכת את התוכן כדי שיהיה מהיר, את יכולה לדבר לקהל מהלב. אני עובד עם חברות של מוצרי אלקטרוניקה וגיימינג, אבל מתפתח גם לתחומים אחרים, פרינגלס פנו אליי ועשיתי איתם אתגר שאני שולף פרניגלס תוך כדי משחק, הרווחתי כסף יפה, אפשר לפרסם כל דבר — צריך רק לדעת להנגיש אותו. ככל שיש יותר פוקוס על המוצר בסרטון — הכסף גדל. זה מגיע לעשרות אלפי שקלים לסרטון".
אמה Snowflake: "מעבר ללהרוויח כסף יש לנו גם המון השפעה, ערך מוסף להעביר לצופים. לי יצא לדבר בלייב נגד חרמות, נגד בריונות, זה נושא שקרוב לליבי. יצא לי לעשות לייבים של התרמות לעמותות, את כל הכסף שקיבלתי תרמתי".
למה לדעתכם יש כאן היום ארבעה גברים ורק אישה אחת — למה ישנן פחות יוטיובריות?
דה כהן: "זה תלוי על איזה עולם את מסתכלת. בפיטנס יש המון נשים שמעלות תוכן שקשור לתזונה, חדרי כושר. בגיימינג יש פחות נשים אבל זה קשור לדעתי שיש באופן כללי פחות גיימריות. יש המון נשים שעושות תוכן לייף סטייל, בלוגים, ומצליחות הרבה יותר מאיתנו, הכל קשור בתוכן".
דגני: "אני לגמרי בעד שנשים ייקחו את המושכות, יש הרבה יותר גיימריות מבעבר".
איך אתם עם אקטואליה? אתם יוצרים תוכן שקשור למה שקורה במדינה?
דגני: "התקופה עכשיו לא פשוטה לאף אחד, צריך להיות מודעים למה שקורה סביב, כשיש ימים עם אירועים קשים, זה לא דבר נכון להעלות סרטון שאתה צוחק ומדבר שטויות".
דה כהן: "צריך להישאר עם היד על הדופק בכל מה שנוגע למדינה. אנחנו יוצרים תוכן, יש לנו קשר הדוק עם הקהל. כמו שלא נעלה סרטון ביום הזיכרון נצטרך להפעיל שיקול דעת גם בימים מתוחים כמו אלה שעוברים עלינו עכשיו. אני פחות יוצר תוכן שתופס צד במאבק, כי יש לי קהל בשני הצדדים. אם תתפוס צד אחד תפגע בצד השני. אני כן יוצר סרטונים של אהבת חינם".
דגני: "כמו מורה בבית ספר שלא אומרת מה היא חושבת, אני לא מעוניין לכפות על הקהל את הדעה שלי".
אתם מאוד צעירים אבל התחרות בין יוצרי התוכן מאוד גדולה כבר בגיל שלכם — יש המון יריבות.
דגני: "עבורי באופן אישי אם מישהו מעלה סרטון דומה לסרטון שלי זאת מחמאה גדולה כי זה הופך אותי למקור השראה. אני לא אשקר, קרה לי שצילמתי סרטון מאוד דומה לסרטון שיוצר אחר עשה — לא ידעתי את זה כשצילמתי אבל כשהסרטון עלה נוצרה אי־נעימות והיו חילופי דברים. אלו דברים שקורים, כולנו יוצרי תוכן שמתעסקים באותו עולם והגיוני שיקרו פקשושים. התחרות גדולה ולפעמים רעה. איבדתי חברים בגלל זה".
דה כהן: "לכל אחד יש שאיפות להיות הכי טוב, התחרות מאוד גדולה ואני לא חושב שיש מספיק פרגון אחד לשני. יש בתחום הרבה אנשים צרי עין שמסתכלים איזה קמפיינים לקחת לעומת מה שהם לקחו. זה מכעיס ומעצבן. אני משתדל להתרחק מזה, יש פרנסה לכולם".
ים אוליסקר: "קרה לי כמה פעמים שעשיתי סרטון על מוצר שמישהו אחר כבר עשה עליו וקיבלתי תגובות לא טובות. אבל יש כל כך הרבה מוצרים, קהילות, צופים, ככל שיהיה יותר קהל זה טוב לכולנו".
מה הלאה? מה החלום?
דגני: "יש מצב שאחרי הצבא אלך לכיוון אחר לגמרי, שאלמד תואר. בינתיים החלום הוא להגיע למיליון עוקבים, להיות הראשון שעושה את זה בתוכן בעברית. מה שטוב אצלנו זה שאנחנו חוסכים בגיל צעיר הרבה כסף בתחום ואז יכולים להתפתח בעולם העסקי. לי לדוגמה יש כבר עסקים של איקומרס, נדל"ן בחו"ל. אני גם לומד משחק אצל אלי פרי, השלב הבא הוא טלוויזיה, סדרות, סרטים והנחיה".
אמה: "יוטיוברים זה תחום שלא היה קיים פעם, לא יכולת להיות יוצר תוכן ולהתפרנס מזה. זאת אולי לא הדרך הקלאסית של פעם כמו ללמוד תואר ומשם למצוא עבודה, אבל הכי חשוב זה לעשות את מה שאתה אוהב. ואם אני יכולה ליצור תוכן ולהפוך את האהבה שלי לעבודה? זה מה שארצה לעשות לנצח".
ים: "אני רוצה לעשות תואר בתקשורת ובמדעי המחשב. ידע זה כוח. אני לא קורא לעצמי יוטיובר, אלא יוצר תוכן, כי זה מה שמביא את הכסף ואני אביא את הכסף".
עידן דה כהן: 272k מנויים, 74 מיליון צפיות בערוץ
בן 19, מגני תקווה, אמן פעיל בצה"ל, משרת ביחידת ההכנה לצה"ל ותפקידו הוא לעודד מתגייסים. תחום: גיימינג וכושר.
"הכל התחיל בזכות המשחק 'פורטנייט'", מספר דה כהן. פתחתי לייב ביוטיוב, סתם ככה באווירה ספונטנית בלי תכנון, לייב שבו שיחקתי נגד חברים, וגולשים אחרים יכולים לצפות". כדי להבין את התופעה ולחדד אותה עבור קוראים שחצו את גיל 25: מדובר באלפי ילדים שצופים שעות ביוטיובר משחק פורטנייט כאילו מדובר במסי במדי נבחרת ארגנטינה.
"ואז הגיעה הקורונה", מספר דה כהן, "הסגר גרם לכל הילדים להיות כל היום במחשב. הייתי עושה סשנים של חמש, שש שעות. כל לייב הצפיות עלו — פתאום היו לי עשרות אלפי צפיות ביום — ומשם זה התפוצץ. צבר תאוצה. תוך כמה חודשים בקורונה היו לי כבר 100 אלף מנויים רשומים. פה הבנתי שמדובר בעסק ולא בתחביב, הבנתי שממש אפשר להתפרנס מזה".
אחרי הקורונה דה כהן התפתח מתחום הגיימינג גם לאתגרי ספורט בעולם האמיתי. מה זה אומר? דה כהן מסביר. "עמית פורטל שהוא גם יוטיובר מפורסם כמוני איתגר אותי בטיקטוק לשחק נגדו אחד על אחד בכדורסל, הוא גבוה ואני נמוך, והעוקבים שלנו יוכלו לצפות במשחק בלייב על אמת. הלכנו לספורטק, אמרנו שבהתחלה נעשה קרב כדורסל בלי למכור כרטיסים והגיעו משומקום מאות ילדים. זה היה מטורף, המשטרה הייתה צריכה לפנות אותנו בניידת. הבנו שיש כאן פוטנציאל גדול, שכרתי את היכל שלמה, הבאתי אבטחה, הפקה, בנינו אירוע שלם שהיה סולד אאוט, 400 כרטיסים נמכרו".
מי ניצח?
"הוא, אבל זה כבר בכלל לא משנה, מאז השתתפתי בעוד אתגרים כאלה, בחנוכה הלכתי ראש בראש נגד דניאל יונה (אחד מכוכבי הרשת הגדולים כיום בישראל), מכרנו אלפי כרטיסים".
מה הסוד שלך?
"התמדה, הרבה עבודה וכוח רצון. המשפחה שלי תומכת בי למרות שאבא שלי אדם דתי".
יואב דגני Festivy:
417k מנויים, כ־80 מיליון צפיות בערוץ
בן 19, חייל בסטטוס של אמן פעיל, היוטיובר היחיד שקיבל אי פעם סטטוס כזה בצה"ל. גר בחופית. תחום: סרטוני תוכן ליוטיוב.
"התחלתי בגיל 14", מספר פסטיבי, "לא הייתי סיפור הצלחה בהתחלה. העליתי סרטונים יום־יום והגעתי ל־400 מנויים רשומים אחרי שנה שלמה. יום אחד קמתי והחלטתי שאני פורש, הרגשתי שאני לא מספיק טוב. באותו הזמן יצא משחק חדש בשם פורטנייט, אמרתי נעשה עליו סרטון אחרון. פירסמתי את הסרטון והוא הגיע ל־25 אלף צפיות ביום כשהשיא שלי היה רק אלף. גדלתי ב־500 רשומים מדי יום במשך שבועות. הישג עצום. אחרי שנה הגעתי למאה אלף מנויים רשומים, ושם הייתה לי נקודת מפנה. הרגשתי שגיימינג זה לא התחום שלי יותר".
מה עשית?
"עברתי לעשות אתגרים של הישרדות בשטח, שאלונים, טריוויה. זה התפוצץ לגמרי. מיליון צפיות לסרטון. מאז אני לא מתמקד במשהו אחד, קופץ מנושא לנושא. היום אני ב־400 אלף מנויים, אחד מהטופ שלושה של היוצרים בארץ. אני כמעט ולא יכול ללכת ברחוב, אני מסתובב בכל מקום עם כובע כדי להוריד פרופיל. בקורונה הלכתי עם משקפיים ומסכה. אם אני נכנס לקניון תוך רגע ילדים קופצים עליי מכל מקום. בצבא בכל מקום שאני הולך מזהים אותי".
הסרטון הכי ויראלי שלך?
"אחד מהם זה האתגר שקברתי את עצמי חי ל־24 שעות. לקחתי נגר מיוחד שיבנה לי תא עם מערכת סירקולציה של אוויר שאוכל לנשום מתחת לאדמה. הבאתי אוכל, מים ונשארתי שם 24 שעות, זה היה אחד הקשים. באמצע, הגנטור הפסיק לעבוד, הייתי פרק זמן בלי אוויר, זה כבר היה קצת מסוכן, אבל בסוף הכל הסתדר ושרדתי. היה איתי חובש צמוד וביקשתי מהעוקבים לא לחקות אותי כי זה מסוכן. הסרטון השני הכי ויראלי היה כשטסתי לדובאי במטרה לחיות כמו מיליארדר. אכלתי במסעדה הכי יקרה בדובאי, סטייק שעלה 3,000 שקל. שכרתי רכבי יוקרה, מרצדסים, הכל עם נהג. המלון הכי יקר. כל התענוג. שכרתי אפילו יאכטה. זה היה טיול לפני צבא, ידעתי שלא אוכל לטוס לדובאי שוב פעם בקרוב ואמרתי, אתה תמצה את דובאי עד הסוף, זו הייתה מתנה לעצמי לפני הגיוס, טיול שעלה לא פחות ממאה אלף שקל על ארבעה ימים. זה הסרטון הכי יקר שלי. עפו על זה. מיליון צפיות, חמישים אלף לייקים".
אמה Snowflake:
22k מנויים, 2 מיליון צפיות בערוץ
בת 17, תלמידת י"ב. לומדת במגמת תקשו"ב (9 יחידות לימוד טכנולוגיות). תחום: גיימינג.
מרבית יוצרי התוכן המצליחים ביוטיוב הם גברים. אמה נחשבת יוצאת דופן בתחום הגיימינג. "תמיד משך אותי העולם של יצירת תוכן טכנולוגי, היה לי קשה למצוא מודל נשי, אז הלכתי בעקבות הלב שלי. באותה תקופה הייתה אולי בחורה אחת בעולם הגיימינג וזהו. תמיד התעסקתי בדברים שנחשבים גבריים כמו כדורגל ומחשבים, התחברתי לעולם הזה יותר מלבַּרביות, אבל הסביבה פחות קיבלה את זה. ההורים שלי, לעומת זאת, תמיד תמכו בי ורצו שאעשה את מה שאני אוהבת, במיוחד אחרי שראו את התוצאות, שאני מתחילה להצליח ואפילו מפרנסת את עצמי בכבוד. אני מעלה תכנים פעם בשבוע, לוקח לי כמעט שבוע לעבוד על סרטון. התוכן שלי מתעסק במיינקרפט (משחק מחשב פופולרי), נהייתה קהילה ענקית סביבנו, אנשים שממש מחכים לסרטונים האלה. אני עושה מזה אחלה כסף כמו שאמרו פה שאר החברים. במקום לעבוד במלצרות אני עובדת במה שאני אוהבת. מרוויחה בעיקר מהצפיות ביוטיוב ומהפרסומות שמכניסים לתכנים שלי".
איך זה להיות אחת הנשים היחידות בתחום?
"חבל לי שזה המצב. אני פועלת כדי לשנות את זה, מקבלת הודעות מילדות שכותבות לי שאני נותנת להן השראה ובזכותי הן פתחו ערוץ. נתקלתי גם בהמון תגובות לא מפרגנות, בכאלה שאומרים שאני מצליחה ביוטיוב רק בגלל שאני אישה יחידה".
יונתן הולנדר Freezy:
217k מנויים, 32.5 מיליון צפיות
בן 18.5, גר ברמת גן. אמור להתגייס באמצע אפריל. תחום: גיימינג.
פריזי בעניינים כבר מגיל 12. "פתחתי את הערוץ כשהטרנד של 'הקלאש רויאל' התחיל בארץ. הייתי מכור למשחק. זאת הייתה ההתחלה של היצירת תוכן בגיימינג, בקושי היו סרטונים של אנשים משחקים. התחלתי סתם ככה לעלות סרטונים, נטו מאהבה למשחק, לא העליתי את הפנים שלי, לא כלום, לא ידעתי לשים שום דבר חוץ מאת הידיים משחקות על המסך. ואז לאט־לאט קלטתי שיש פה עולם שלם של יצירה, אתה לומד איך לעצב גרפי, לערוך, לכתוב ראיונות עם שחקנים אחרים, תחום קריאטיבי שלם. כשהיו לי רק שמונים עוקבים, אני זוכר שסיפרתי לאמא שלי בהתלהבות ממש גדולה, כל אבן דרך רִגשה אותי".
כמה זמן בממוצע אתה משקיע בערוץ שלך?
"בממוצע ביום אני בין שש לשמונה שעות על המחשב, אבל זה גם בגלל שאני סתם אוהב לשחק. כבר בגיל 12 התחלתי להרוויח כסף מפרסומות, היום אני מרוויח כסף יפה, אבל לא רואה את זה עדיין כעבודה. חברים שלי עובדים כמלצרים, למשל, ואני מרוויח בצורה הכי כיפית שיש".
מה הסרטון הכי ויראלי שלך?
"חברת אסוס פנתה אליי לקמפיין, אמרתי להם 'תנו לי שבוע, אוציא לכם סרטון טוב', לא סתם אשחק מול המחשב. נסעתי למדבר, פתחתי שם שולחן גיימרים, גנרטור, כיסא, ושיחקתי פורטנייט באמצע המדבר עם המחשב הנייד. ככה בחרתי להדגיש את הניידות של המחשב. הם היו ממש מופתעים וגזרתי עליהם קופון יפה. בפעם השנייה הלכתי לאמצע הים ושיחקתי באמצע הים משחקי מחשב. בסרטון הבא אני הולך לטוס לחלל לשיתוף פעולה עם איילון מאסק. סתם, סתם".
ים אוליסקר:
12.8k מנויים, 2.5 מיליון צפיות בערוץ
בן 18, תלמיד י"ב, גר במודיעין־מכבים רעות. תחום: טכנולוגיה וגאדג'טים.
"הכל התחיל בזכות אבא שלי", מספר ים, "יום שישי אחד הוא קנה אוזניות גיימינג ואמר לי 'קח מצלמה, תתמקם בתאורה טובה וצלם סרטון על האוזניות'. שנינו צפינו ביוטיוב יחד הרבה זמן לפני ואהבנו את זה. הוא ממש ביקש ממני: תיכנס לחדר ותתפוצץ, אל תצא עד שאין לך סרטון טוב. כל השישי עבדתי על הסרטון, והייתי צריך המון אומץ כדי להעלות אותו למדיה. להגיד שהוא היה טוב? זה שקר. הוא היה מחריד. אבל משם המשכתי בכל הכוח. לקחתי כל מוצר שהיה לי בבית: מסכים, מקלדת, עכבר, טלפונים, והתחלתי לסקר אותם. פעם בשבוע העליתי סרטון אחר".
איך זה הלך?
"שלושה חודשים ראשונים היו סרטונים משעממים, יבשים. ככל שיצרתי יותר סרטונים גיליתי שהקהל מתעניין יותר בי ופחות במוצר. אני ג'ינג'י, זה סימן ההיכר שלי, ובסרטונים אני דוחף את זה כמה שיותר, שם עליי דברים כתומים, מתלבש כתום. לא תיכננתי את הקטע הזה מראש, אבל העמוד צבר תאוצה, פתאום נהיו לי עוקבים, פתאום חברות פונות אליי ומבקשות שאעשה ביקורות תמורת כסף. יש לי סעיף בכל חוזה שלא מתערבים לי בביקורות, אני לא מחויב להגיד רק דברים טובים, אני נאמן קודם כל לצופים. היו כבר חברות שהתלוננו, 'למה יש דברים שליליים? שילמנו לך'".
מה רגע השיא שלך עד עכשיו?
"חסכתי כסף וטסתי להשקה של האייפון החדש בניו־יורק. זה עלה לי 25 אלף שקל אבל הבאתי משם הרבה סרטונים ותוכן שהתפוצץ. פגשתי את מנכ"ל אפל והרגשתי שאני יכול לפרוש, עשינו שני סרטונים ביחד אני והוא. טסתי לשם ישראלי חצוף בלי אנגלית מקצועית, אבל זרמתי, עניין של פעם בחיים".
