לראות את העור
המרדף אחרי המראה הצעיר הפך את התכשירים הקוסמטיים ואת האנטי–אייג'ינג לתעשייה של מיליארדים. אבל יש סיבה טובה יותר לשמור על עור חלק: חוקרים טוענים שהקמטים שלנו הם יותר מעוד סימן להזדקנות - הם מאיצים אותה
ביום ההולדת ה-120 שלה, ז'אן קלמן - שעדיין נחשבת לאדם הזקן ביותר שאי פעם חי - הוכיחה שהשנינות שלה עוד איתה: "יש לי רק קמט אחד בכל הגוף", היא התענגה על ההתחכמות שלה, "ואני יושבת עליו".
זה היה מצחיק, אבל לא נכון. הקשישה הצרפתייה הייתה באותו זמן כבר מאוד מקומטת. במדד הקמטים של פיצפטריק, היא הייתה נכנסת ישר לקטגוריה הכי מחמירה, של קמטים עמוקים ועור נטול צבע שאיבד גם מהאלסטיות שלו. ייתכן שקלמן לא הייתה מבוגרת כפי שטענה, אבל היא הייתה לפחות בת 97. כל מי שמגיע לגיל 100 יכול לצפות שהעור שלו יגיע למצב דומה.
היסטורית, זו סוגיה שנחשבת בעיני רבים רק כבעיה קוסמטית. קמטים, עור שקוע ו”שקיות” נחשבים בתרבויות מסוימות לא אסתטיים, או עדות לא רצויה שמסגירה את הגיל שלנו. בצדק או שלא, זה הוביל למאבק בן מאות שנים כדי למלא ולהחליק אותם.
אבל לאחרונה המלחמה בקמטים קיבלה אופי דחוף ורציני יותר. עור מבוגר גרוע הרבה יותר מעור צעיר, בכל הקשור לדברים החיוניים שהוא עושה כדי לעזור לשמור על הבריאות שלנו. מעבר לכך, יש ראיות חדשות שמצביעות על כך שככל שהעור מזדקן, הוא משחרר קוקטייל כימי סביב הגוף שעלול לגרום להזדקנות מוקדמת של איברים פנימיים אחרים. כמו שאומרת קלאודיה קוואדאס מאוניברסיטת קוימברה שבפורטוגל: "אם העור שלכם מזדקן מבחוץ, אתם מזדקנים מבפנים. אז תיזהרו". במילים אחרות, קמטים עשויים להיות לא רק תוצאה של הזדקנות, אלא גם גורם שמאיץ אותה. מה שמעלה את השאלה: האם המאבק שלנו לחיסול הקמטים יכול לעזור לנו לעצור את השעון ולהפוך אותו, לא רק בחוץ אלא גם בפנים?
× × ×
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף האדם. תפקידו העיקרי הוא לשמש מחסום בין העולם הפנימי והחיצוני, אך יש לו גם תפקידים רבים אחרים. הוא חיוני בהגנה החיסונית מפני נגיפים ומחלות, הוא מייצר ויטמין D, פועל כמווסת של חום הגוף ואיזון המים, הוא גורם שמטפל מהר בפצעים קלים ומייצר מלנין, פיגמנט שמגן על הגוף מקרינה.
העור מורכב משתי שכבות עיקריות: החיצונית נקראת האפידרמיס, ומתחתיה שכבת הדרמיס. ביניהן יש את שכבת החיבור הדרמו־אפידרמי, המעגנת את הכל למקום וחשובה לשמירה על שלמות מבנה העור.
האפידרמיס היא אחד מקווי ההגנה הראשונים מפני העולם החיצון העוין. פני השטח שלה הם שכבה מרוצפת בתאים מתים, היוצרים מעטפת קשיחה, עמידה למים וגמישה, המוחלפת ברציפות באמצעות שכבה של תאי גזע מתחתיהם. האפידרמיס עשירה בחומצה היאלורונית, שהורסת תרכובות מזיקות הנקראות רדיקלים חופשיים, הנוצרים בחילוף חומרים רגיל של תאים.
הדרמיס עשויה ברובה מרקמת חיבור (Connective tissue) - בעיקר החלבונים קולגן ואלסטין, שהופכים את הרקמות לחזקות ועמידות למתיחה - אך מכיל גם תאים המשחקים תפקיד קריטי בריפוי פצעים. זקיקי שיער נטועים בשכבה זו, וכך גם אזורי אספקת הדם אל העור.
ככל שהעור מזדקן, הוא מתנוון באופן דרמטי. באפידרמיס התפוצה של תאי גזע מואטת, מה שמוביל לדילול שהולך ומתקדם - אנו מאבדים עד מחצית מהשכבה הזו במהלך חיינו - ולחספוס של פני השטח שלה. ה"דבק" שמדביק את התאים יחד נחלש ותכולת המים והשומן יורדת. הדבר תורם להעמקת הקפלים שעוברים מהאף ועד הפה, גורם ללחיים להיראות מנופחות ויכול ליצור שקעים סביב העיניים וכבדות בלסת.
בדרמיס, ייצור של תאי קולגן, אלסטין וחומצה היאלורונית הולך ומדשדש, ויש גם צמצום ניכר של שכבה זו. גם שכבת החיבור הדרמו־אפידרמי מתחילה להתפורר ומקטינה את שלמות העור. כל זה יחד תורם לעליית הקמטים ולשקיעת העור.
בנוסף על כל אלה, ככל שהעור מזדקן, יותר ויותר תאים נכנסים למצב דמוי "זומבי". תאים כאלה ספגו נזק בלתי הפיך כלשהו וצריך באופן עקרוני להיפטר מהם, אבל בינתיים הם נשארים בחיים ופעילים מבחינה מטבולית, למרות שהם כבר לא מתחלקים. הזדקנות הרקמות, המתרחשת בכל הגוף, היא בתחילה משהו שמגן עלינו, מכיוון שהיא מונעת מתאים עם דנ"א פגום להפוך לסרטניים. אולם ככל שהזמן מתקדם, המנגנונים לפינוי תאים מזדקנים מתחילים גם הם להיחלש והם מצטברים ברקמות.
מדובר בחדשות רעות, שכן התאים הללו מזריקים לנו קוקטייל רעיל של חלבונים דלקתיים הפוגעים בתאים מסביבם וברקמת החיבור. חוקרים הצליחו להראות שהצטברות התאים האלו היא גורם ישיר לחלק מהמצבים שלרוב שכיחים יותר בגיל מבוגר, כולל קטרקט, סרטן, כלי דם סתומים, סוכרת סוג 2, דלקת מפרקים, פרקינסון ואלצהיימר. הצטברות של תאים מזדקנים קשורה גם לפגמים באלסטין ולעוד ועוד קמטים.
הבעיות שנובעות מתאים מזדקנים הן תוצאה בלתי נמנעת של הזדקנות, אך בעור הן זוכות לתאוצה גדולה עוד יותר בגלל השפעות חיצוניות כמו זיהום אוויר, עישון, תזונה לקויה והגרוע מכל - כן, אור השמש.
חשיפה לקרני האולטרה־סגול (UV) באור השמש גורמת לתופעה הנקראת Photoageing - הזדקנות של העור כתוצאה מחשיפה לאור השמש, שמזרזת את תהליכי ההזדקנות הטבעיים המתרחשים ממילא. ישנם שני סוגים של קרינת אולטרה־סגול: UVA שחודר לאפידרמיס ולדרמיס, ומזיק לשניהם; ו־UVB שמגיע רק עד לעומק של האפידרמיס. שניהם מדרדרים את איכות הקולגן והאלסטין, שהופכים למבולגנים ומפורקים, מה שמוביל לקמטים עמוקים ולצניחת העור. למרות שההזדקנות הטבעית גורמת לעור להיות דק יותר, עור שעבר הזדקנות באור מתעבה, מה שמדגיש את נוכחות הקמטים. האולטרה־סגול גם גורם נזק לדנ”א של תאי עור מכל הסוגים, מה שמאיץ את התקדמותם לקראת הזדקנות הרקמה.
דוגמה קלאסית לתהליך ה־Photoageing, הזדקנות העור מהאור, הוא הצילום המרשים שפורסם ב־2012 בכתב העת New England Journal of Medicine, של נהג משאית בן 66 בשם וויליאם מקאליגוט, שעבד 28 שנים במשלוחי חלב ברחבי שיקגו. הצד הימני של פניו נקי יחסית מקמטים, אך הצד השמאלי – שפונה לחלון בדלת הנהג שלו – מעובה, נפול וחרוש קמטים עמוקים. "העור מבוגר יותר בחלק שהיה חשוף יותר לשמש", אומרת קוואדאס. "זה מדגיש את החשיבות של הגנה על העור".
זה לא רק בגלל שהיא מונעת שחיקה ופגמים קוסמטיים ומקטינה את הסיכון לסרטן העור, אלא גם בגלל שהולכות ומצטברות ההוכחות לכך ש"גיל העור" נמצא בקורלציה עם הבריאות הכללית שלנו, אריכות הימים והסיכון למוות.
× × ×
ב־2013, צוות מתאגיד יוניליוור בשיתוף חוקרים ממספר אוניברסיטאות מצא כי מידת הזדקנות העור מהאור בפניהם של אנשים בשנות ה־60 לחייהם נמצא בקורלציה עם הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם, מצב בריאותי אופייני לאנשים בגיל מבוגר יותר.
מחקר אחר, מ־2015, מצא שהגיל הנתפס של אנשים בשנות ה־70 לחייהם מתמונות שצולמו ב־2001 היה מנבא טוב לסיכוי שלהם למות ב־12 השנים הבאות. מאמר עדכני יותר דיווח כי אנשים מבוגרים שנראים צעירים בפנים מגילם האמיתי היו בסיכון נמוך משמעותית ללקות בקטרקט, אוסטיאופורוזיס, אובדן שמיעה הקשור בגיל ומחלת ריאות חסימתית כרונית, וכן היו באופן כללי בעלי תפקוד קוגניטיבי טוב יותר.
כל זה אולי לא מפתיע, מכיוון שאנו יודעים שאנשים מזדקנים בקצב שונה ויכולה להיות חוסר התאמה בין הגיל הכרונולוגי - מספר השנים “על הנייר” - לבין הגיל הביולוגי, שהוא מדד לכמה הידרדר הגוף שלנו במדרון החלקלק של תהליך ההזדקנות.
אבל קוואדאס חושבת שזה עמוק יותר מזה. במאמר דעה בשנה שעברה, היא ושני עמיתים הציעו את האפשרות לפיה הזדקנות העור היא כוח מניע להזדקנות של כל הגוף.
ההיפותזה שלה מתמקדת בתאים המזדקנים ומפרישים חומרים הרעילים, תופעה שהיא מכנה SASP (Senescence-associated Secretory Phenotype). אלה כוללים חלבונים דלקתיים, תרכובות המשפיעות על מערכת החיסון ואנזימים הורסי חלבון. האפשרות שתאים מזדקנים ברקמה אחת יכולים לפגוע בתאים בריאים ברקמה אחרת כבר בוססה היטב, אומרת קוואדאס, וכך גם שה־SASP הוא הגורם המוביל לדלקתיות, כלומר מחולל דלקת כרונית ברמה נמוכה, שמזדחלת לאיטה בגוף שלנו ככל שאנו מזדקנים, והוא אחד הגורמים הקשורים לשלל מצבים בריאותיים.
קוואדאס עשתה אחד ועוד אחד: עור מבוגר - במיוחד כשהוא מזדקן בטרם עת בגלל פגעי קרינה אולטרה־סגולה - נושא עול כבד של תאים מזדקנים. כלי הדם שמגיעים לדרמיס עלולים לשאת איתם בדרך חזרה את הקוקטייל הרעיל שמכינים התאים הרחק שמשם, אל כל חלקי הגוף.
כדי לגלות אם הזדקנות מוקדמת באמת מעוררת הזדקנות נרחבת יותר ברחבי הגוף, קוואדאס חוקרת בתחילה את הקשרים האפשריים בין העור לחלקים של המוח, במיוחד ההיפותלמוס וההיפוקמפוס. הראשון הוא אזור קטן השולט ברבים מתפקודי התמיכה בחיים הבסיסיים, כולל חילוף חומרים, שינה, רעב, גדילה, רבייה והומיאוסטזיס, שהיא היכולת של הגוף שלנו לשמור על מצב יציב ועדיין להיות מסוגל להסתגל לשינוי. ההיפותלמוס מקבל אותות מחלקים מרוחקים של הגוף, כולל מהעור. ההיפוקמפוס, בינתיים, מעורב ביצירת הזיכרון והוא אחד מאזורי המוח הראשונים שלנו שיושפעו מדמנציה.
מתברר שטיפול בקמטים עשוי להיות יותר מסממן לגאוותנות ריקה, אלא מאמץ חיוני כדי להישאר בריא מבחינה ביולוגית.
ההיפותלמוס מתבלט יותר ויותר כחלק קריטי בתהליך ההזדקנות, אומרת קוואדאס. "להיפותלמוס יש כמה תפקידים חשובים שאנו יודעים עליהם, שנפגמים בהזדקנות", היא מוסיפה. עכברים שהונדסו כך שיהיו להם פחות תאי גזע בהיפותלמוס שלהם הזדקנו מהר יותר ומתו צעירים יותר, בעוד עכברים בגיל העמידה, שלהם הושתלו תאי גזע בריאים וצעירים של היפותלמוס, חיו זמן רב יותר. היפותלמוס מזדקן גם מפריש פחות הורמון שמשחרר גונדוטרופין, המעורב בהפעלת הפרשת הורמוני המין, ועכברים מבוגרים שבהם הירידה הזו נעצרה הראו מצב משופר של העור.
ההיפוקמפוס במוח מקבל גם הוא מסרים מהעור. בעכברים שנחשפו שוב ושוב לרמות גבוהות של קרינת UVB, ההיפוקמפוס הפחית את תהליך הפצת תאים חדשים בעוד העכבר הפגין התנהגות דמוית דיכאון. זה מרמז על קשר אינטימי בין העור למוח, אותו מכנה קוואדאס ציר העור־מוח. אבל היא מדגישה שהרעיון שהזדקנות העור יכולה לתרום לתפקוד לקוי של ההיפוקמפוס וההיפותלמוס באמצעות SASP, ובכך להניע את הזדקנות הגוף כולו, הוא עדיין רק היפותזה, או השערה.
ג'נט לורד, מאוניברסיטת ברמינגהם שבבריטניה, אומרת שהרעיון שעור מזדקן יכול לגרום לבעיות בשאר הגוף הוא הגיוני, אך יש עדיין צורך בראיות לקשר סיבתי.
× × ×
קוואדאס מקווה שתמיכה ברעיון שלה עשויה להגיע מהמחקר הנוגע לתרופות ניסיוניות הנקראות סנוליטיקים (senolytics), שהורסים תאים מזדקנים, וגם סנומודולטורים (senomodulators), שלא הורגים את התאים אלא מונעים מהם לטפטף את הרעל שלהם. תרופות אלו - הנקראות יחד סנותרפיה (סילוק תאים "זומביים") (senotherapeutics) - כבר נמצאות בניסויים קליניים עבור מצבים רבים הקשורים לגיל, ויכולות להיות זמינות כקרמים לעור אולי אפילו תוך שלוש שנים בלבד, אומרת קוואדאס.
ממצאים מניסויים מצביעים על כך שהן יהיו בטוחות ויעילות. ב־2019, חוקרים בעיקר ממכללת דרקסל לרפואה בפילדלפיה, השתמשו בתרופה בשם רפאמיצין (rapamycin), שהיא סנומודולטור, כמו גם מעכב מבטיח להזדקנות באופן כללי, על עורם המזדקן מאור של קומץ מתנדבים - גברים ונשים - בני מעל 40. התרופה הפחיתה סממנים של הזדקנות תאים, העלתה את כמות הקולגן בדרמיס ושיפרה את מראה העור בכללי. ניסוי קטן נוסף עשה את אותו הדבר עם מטפורמין (metformin), סנומודולטור אחר, ומצא כי הוא הפחית את נזקי הזדקנות העור מהאור בעכברים. שימוש בסנוליטיק לסילוק תאים מזדקנים מעור העכבר מגביר את התפשטות תאי הגזע של זקיק השערה, מה שמרמז גם על היפוך חלקי של תהליך ההזדקנות.
כדי לתמוך בהיפותזה שלה לגבי האפשרות שקמטים מובילים להזדקנות של כל הגוף, קוואדאס מתכננת לבדוק סנוליטים על דוגמיות של עור מבוגר בבעלי חיים, כדי לזהות את ההשפעה שיש להם על סממנים לבריאות המוח בהיפותלמוס ובהיפוקמפוס. "הראיות כרגע עדיין שבריריות, אבל בעוד שנה יהיו לנו נתונים ברורים מניסויים", היא אומרת.
"באופן כללי, לטיפולי סנותרפיה - במריחה, ואולי דרך הפה - יש פוטנציאל אדיר להפוך, בסופו של דבר, לטיפול הסטנדרטי בהזדקנות העור", אומר פול רובינס מהמכון לביולוגיה של הזדקנות ומטבוליזם באוניברסיטת מינסוטה. אבל הם יצטרכו לעבור את שלב הניסויים הקליניים, מציינת קוואדאס, ואנחנו לא יכולים לצפות לניסים. "גם אם תעצרו את כל התאים המזדקנים בעור, קצב ההזדקנות לפחות יקטן. אבל אני לא אדבר פה על הצערה והשבת הנעורים", היא אומרת.
האם היפוך הזדקנות העור באמת תאט את תהליך הזדקנות הגוף? ימים יגידו. אבל יש עוד סיבה טובה לרצות להאט את התהליך. עור מבוגר גרוע יותר מעור צעיר כמעט בכל המשימות שהוא אמור לעשות, אומר דיוויד זרגרן, מנתח פלסטי בבית החולים המלכותי שבלונדון. תפקודו כמחסום נחלש, לפצעים לוקח יותר זמן להחלים, הרגישות למגע יורדת וההגנה החיסונית שלו נפגעת. עור מבוגר גם נוטה יותר לסרטן.
בזמן שאנו מחכים לאותם טיפולים סנותרפיים, מהן האופציות שלנו? ארונות האמבטיה כבר מלאים בקרמים נגד קמטים, חלקם עולים הון שיכול לבדו לגרום לצניחת העור. אלה עשויים להפחית הופעת קמטים, אבל נכון לעכשיו יש עדויות מוגבלות לכך שהם מהווים טיפולי אנטי־אייג'ינג אמיתיים, אומר זרגרן.
אבל יש משהו אחד שהוכח כעובד, לפחות מבחינה קוסמטית. לדברי הנד אל־אטיף מאוניברסיטת המלך חאליד באבהה, ערב־הסעודית, קולגן הוא חידוש משנה פרדיגמה. סקירה שפורסמה בשנה שעברה, על תוספי קולגן שנלקחים באופן חיצוני או אוראלי, מראה ששניהם מועילים לעיכוב תהליך הקמטים על ידי עיבוי רקמת החיבור המידלדלת. תוספי הפה מורכבים בדרך כלל מקולגן מדגי ים ומהווים תוצר לוואי של תעשיות הדיג והחקלאות הימית. הקולגן המופק מקוצץ לחתיכות קטנות כדי שיוכל להיספג במעי. טיפולים כאלה, עם זאת, לא תורמים בהתמודדות עם תאים מזדקנים.
ישנה שיטה אחת למניעת הזדקנות העור שנמצאת כבר בארונות שלנו: קרם הגנה - שסופג את קרני האור האולטרה־סגול לפני שהן גורמות נזק לעור. אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל להשתמש בו. למרות שהסימנים הוויזואליים הראשונים של הזדקנות העור מופיעים, בדרך כלל, רק באמצע שנות ה־20 לחיינו, התהליכים הבסיסיים מתחת לפני השטח מתחילים הרבה יותר מוקדם. בשנה שעברה, צוות חוקרים בינלאומי חקר את הזדקנות העור אצל נשים אסייתיות בגילי 18 עד 24 ודיווח שרבות כבר קולטות סימנים עדינים של הזדקנות בפנים: עור עמום, גוון לא אחיד, יובש, קמטים ומחסור במוצקות ובקשיחות.
מה שמוכיח שהטיפול בקמטים כבר לא צריך להיתפס להיראות כעניין של יוהרה וגאוותנות, אלא כחלק חיוני להישארותכם בריאים וצעירים מבחינה ביולוגית. כולם צריכים לשים לב לזה, עד שכולנו נראה את האור. ואת העור.
תרגום: בנימין טוביאס
לפנייה לכתב/ת 
