חייליו לשעבר של מפקד דובדבן: לבטל את הבחירה בו כמדליק משואה

מחלקה של אנשי מילואים מגדוד 101 של הצנחנים, שיגרה מכתב חריף לשרה מירי רגב, האחראית על טקס המשואות ביום העצמאות ה־75 של ישראל, בדרישה לחזור בה מהבחירה בסגן־אלוף ד', מפקד יחידת דובדבן, כאחד מ־12 משיאי המשואות. "אנו, שלחמנו במבצע צוק איתן תחת סא"ל ד', לא מסוגלים לשתוק עוד", כתבו. "שתקנו כשראינו כיצד מונה להיות מג"ד 101. שתקנו כשמונה להיות מפקד יחידת העילית דובדבן. הדלקת משואה בטקס יום העצמאות היא אחד האירועים המשמעותיים ביותר במדינתנו. אנו מרגישים שזוהי חובתנו המוסרית כלפי המדינה עליה הגנו, לשתף ולהוציא את האמת לאור". דבר קיומו של המכתב נחשף אמש ב־ynet.

15 החתומים על המכתב הם היום כבני 30, רחוקים משירותם הצבאי וטרודים בשגרת חייהם. בתקופה שאליה הם מתייחסים במכתב הם היו בני 21-19, קציני ולוחמי מחלקת הסיור בפלוגה המסייעת, בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים. סא"ל ד', אז רב־סרן, היה מפקד הפלוגה שלהם במשך שנה.

ב־19 ביולי 2014, במבצע צוק איתן, פעלה המחלקה בדרום רפיח. "הכוח גילה פיר של מנהרה ולידו מבנה פריקסט", שיחזר אתמול ש"ר, מפקד המחלקה. "בשלב הזה ד' לא היה לידינו. דיווחנו בקשר על מציאת הפיר והתפצלנו - כוח אחד חיפה על הפיר, וכוח שני סרק את השטח. פתאום יצא מחבל מתוך הפריקסט והתחיל לירות. מהירי הזה נפגע ואחר־כך מת מפצעיו סמ"ר בניה רובל ז"ל".

"הראשון שהגיע למקום היה טנק, שירה על הפריקסט ודרס אותו", המשיך ש"ר. "היו המון פיצוצים ועשן, אבל אחרי שהטנק דרס את המבנה, לא היה שום ירי, מחבלים או מטענים. ד' והקשר שלו הגיעו רק כמה דקות אחר כך, ושוב התפצלנו: כוח אחד נשאר לטפל בבניה הפצוע, והכוח שלי, יחד עם ד', התחיל לסרוק בשטח. כשזיהינו פריקסט נוסף נתתי הוראה לכולם לשכב, ולירות עליו עם מטול רימונים. ד' בוודאות לא נשכב. הוא נשאר במצב כריעה וברגע שירינו לפריקסט, רסיס חזר ופגע לו בעין".

מכאן הגרסאות חלוקות. "בראיונות שד' העניק אחר כך, הוא אמר שהסתיר מאיתנו את הפציעה והמשיך להילחם, ושהוא פונה רק לפנות בוקר", סיפר ש"ר. "אני עמדתי חמישה מטרים ממנו. כולנו שמענו אותו נופל, צועק שהלכה לו העין, ובוודאי שלא מדבר בקשר. אחרי הפציעה הוא הועלה על נגמ"ש, ותוך עשר דקות היה בארץ. השעה הייתה גג 21:00. רחוק מלפנות בוקר. בספר החטיבה הוא תיאר רימונים, מחבלים - שום קשר למציאות".

ש"ר מספר שבהפוגה הראשונה שהכוח יצא אליה, ד' התקשר אליו. "הוא רצה לוודא שאני זוכר שהוא היה איתנו לאורך כל ההיתקלות, ו'שאני אזכור את זה וחשוב שאני אגיד את זה בתחקירים'".

אחרי פציעתו חזר ד' לשרות וקודם לדרגת סא"ל. "למרות שהוא נשאר בצבא והתקדם בדרגות, אמרנו 'בסדר'", הסביר ר"ב, לוחם נוסף במחלקה. "גם כשראינו שהוא משקר במצח נחושה בכתבות, אמרנו 'יאללה'. אבל מה שהקפיץ את כולנו הייתה המשואה ביום העצמאות. זה הקו האדום שלנו".

"לדעתנו אדם שרוצה להשיא משואה צריך לתת לנו תשובות למה הוא מסלף את המציאות", אמר ש"ר. "כשבן־אדם מספר לעיתון: 'החלטתי לא להגיד כלום לחיילים, למשוך את הקסדה כדי שתכסה את העין, נתתי את הנשק לקשר שלי, כדי שביד אחת אוכל להחזיק את הכיפה ובשנייה לתת הוראות בקשר', הוא שקרן. כששואלים אותו 'מתי פונית מהמקום?', והוא עונה: 'רק לפנות בוקר אחרי שהרגנו ארבעה מחבלים וגילינו את המנהרה שחיפשנו', הוא שקרן. כשהוא מתאר בספר חטיבה: 'שמעתי פיצוצים, המחבל הפעיל מטען, פוצץ את עצמו בכניסה לחושה', הוא שקרן".

מצה"ל נמסר בתגובה: המכתב לא התקבל ואינו מוכר בצה"ל. ד' הינו קצין אמיץ וערכי שסיכן את חייו מספר רב של פעמים על מנת להגן על תושבי מדינת ישראל במגוון תפקידי לוחמה, ומדליק משואה בשם לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון".