זה קרה במשך לייב של שעתיים וחצי ביוטיוב. חקירת הרצח של יואל להנגהל בן ה־18 שהותקף על ידי קבוצת נערים ונדקר בבטנו בקריית־שמונה לפני כחצי שנה, שנוהלה על ידי דניאל עמרם, חוקר מטעם עצמו, יום למחרת הרצח. עמרם שמע והזדעזע, התחיל לחקור את הנושא, הופצץ במידע שנשלח אליו, ואז פתח לייב והעלה נערים ונערות שהכירו את יואל או נכחו באירוע. הוא התעמת עם בת 16 שאמרו עליה שקראה לאחרים לבוא להכות אותו; חקר נער שסיפר שהוא יודע מי הרוצח, אבל סירב להוסיף פרטים; שלח לאחת הנערות תמונות וביקש ממנה להגיד מי מהמצולמים נכח בזירה, מסדר זיהוי מודרני בזמן שכל הנערים בתמונות צופים. "יש להם אנרגיה של רוצחים. שומעים את זה בקול שלהם", אמר עמרם בתום השיחה.

הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

דיברת על המשטרה על זה?

"היום המשטרה משתמשת בלייב הזה לאמת גרסאות. הילדים לא ידעו כמה אימפקט יש לדברים שהם אמרו שם. הם חושבים שאוקיי, כן עשיתי את זה נו, ומה הבעיה שלך? לא יודעים שדבר כזה יכול לפגוע בהם אחרי".

× × ×

בגיל 24 דניאל עמרם הוא סנציית רשת, חתום על תחקירי אינטרנט שהגיעו לכותרות. חשיפות כמו "טיול שנתי שחורות", על תכתובות גזעניות של מורות בקבוצת ווטסאפ בטיול שנתי, התקיפה המינית במלון באילת שבו הגיעו שני גברים לקבלה וקיבלו מספר חדר ומפתח לחדרן של שתי נשים, זוג אחים שהכו נכה לאחר תאונת דרכים, והמומחיות: חשיפת השמות והפרטים של מכים בהפגנות.

בדף הנושא את השם 'דניאל עמרם ללא צנזורה' יש לו מעל 127 אלף עוקבים בטלגרם ומעל 31 אלף חברים בקבוצת דיונים. יותר מ־213 אלף עוקבים בטיקטוק. 21 אלף עוקבים בטווויטר, 21 אלף מנויים ביוטיוב, שם יש לו עשרות אלפי צפיות כמעט לכל סרטון. מעל 11 אלף עוקבים באינסטגרם, וגם אתר אחד שמרכז את כל תחקירי הרשת.

הנורמות העיתונאיות נלמדות תוך כדי תנועה. אלה לא תחקירים יסודיים שהוצלבו ועברו ייעוץ משפטי, אלא עיתונות מיידית שנעשית מדירתו בניו־יורק ומוצפת תוך דקות בפלטפורמות האינטרנטיות שלו. הוא התחיל כטיקטוקר שמצא עניין בפרשיית שולי רנד וצופית גרנט לאחר הפרידה המתוקשרת. "הרגשתי שבערוצי המיינסטרים נותנים את כל הבמה לשולי ואשתו החדשה. פניתי למיכל רנד, ראיתי שהיא עושה סרטונים. יכול להיות שהיא ניסתה לעשות פרובוקציות אבל עדיין אני חושב שמגיע לה זכות התגובה על מה שאומרים שהיא עושה. רציתי להביא את הצד שלה. הלכתי, דיברתי איתה, ריכזתי את כל הסרטונים לסרטון אחד עם הצד שלה, וגם את הצד שלהם. ואני אמרתי אני חושב שלדעתי היא צריכה לשחרר, ותנו להם להתחתן. אנשים אהבו את זה שבעצם אני מביא שני צדדים. משם זה התקדם. העליתי את זה, בום 200 אלף צפיות תוך יומיים".

ספר לי על שיטות העבודה שלך.

"השאלה הראשונה לכל מי שפונה אליי היא: 'צילמת?' ברגע שיש תיעוד, אפשר להתחיל לעבוד, ואם לא - אני מחפש עדויות ומתקשר בווידיאו לוודא שזה אדם אמיתי. אנחנו מעלים את הסיפור לטלגרם. מבקשים מכל מי שיש לו מידע לפנות לפרטי. ככה הגיע גם המידע על מלהק של תוכניות טלוויזיה שהפיץ תמונות עירום של שחקניות. כשיש קהילה של 100 אלף אנשים, אחד מהם בטח יודע על מה מדובר".

מי זה בעצם אנחנו? יש לך מערכת עם עובדים?

"הרבה אנשים אוהבים את מה שאנחנו עושים. גם מבוגרים אבל גם בני 17־18, טרולים שנמצאים ברשת ואוהבים את התוכן שלנו, בעבר הם היו מטרידים אותנו. החלטתי לקחת את כל החבר'ה האלו לצוות ויש לי איזה שלושה או ארבעה שהפכתי לסוג של כתבים, בכל פעם שצריך משהו הם נוסעים ומצלמים, מקבלים קרדיט, מקבלים עוקבים, וזה עוזר גם לי".

יש עוד אנשים שאתה נעזר בהם?

"אני אמנם עושה את התחקירים לבד, אבל יש לנו קבוצה של 11 אדמינים שמוודאת שאין בעיות בדיונים. יש גם אנשים שעוזרים למצוא סקופים. אף אחד לא מועסק אצלי, אבל זה חבר'ה שרוצים להיות חלק. יש לי גם חבר'ה שטובים בלמצוא היסטוריה של יוזר. יש חבר'ה שטובים בחשבון. יש טובים באנגלית. לכל דבר יש את הבן אדם שיכול לעזור לנו. השעות שלי הרי לא מסונכרנות עם הארץ. אם קורה משהו חריג הם יעלו, אבל זה נדיר".

× × ×

החברים שעובדים איתו מהארץ לא ראו אותו פנים מול פנים מעולם. הוא גר בניו־יורק כבר ארבע וחצי שנים. מה שהופך את העניין המשפטי ליותר מסובך. "אני כל הזמן הולך וחוזר ומגיע לביקורים, אין בעיה משפטית או לתבוע אותי למרות שאני כאן. העניין הוא שטכנית אולי יותר קשה לבצע מסירה ולכן אנשים חושבים שכאילו קשה לתבוע אנשים בחו"ל, אבל אני לא בן אדם שמסתתר. כל אחד שאי פעם ביקש אני ישר שולח לו את הפרטים של עורך הדין שלי".

כמה פעמים רצו לתבוע אותך?

"היו כל מיני איומים בתביעה. סיימון לבייב על סרטון שעשיתי עם טענות שרימה נשים, דנית גרינברג בגלל תאונה שהיא עברה שהיא טענה שהיא לא אשמה. היא היחידה שהגישה כתב תביעה, אבל משכה אותו. הדר מילר שהייתה פאנליסטית בערוץ 13 איימה. בינתיים זה לא קרה".

היו סיפורים שהתבררו כלא־נכונים והסתבכו משפטית?

"היה סיפור שפירסמתי על מפורסמת שעברה אונס. בכלל רציתי לפרסם את הסיפור על האנס, ועל הדרך חשפתי אותה. ואז היה בלגן, כי לא ידעתי שיש חוק שאסור לחשוף נפגעת עבירה. עורך הדין שלי אמר לי להוריד את זה. העפתי תוך שנייה. אני טועה המון, אבל מתקן ישר כשמגלה את הפדיחה".

נגרם לה נזק. אתה לא מרגיש שאתה בא עם פער עיתונאי בגלל שלא באת מתקשורת ממוסדת? שיש לך חוסר בידע?

"לאט־לאט אני לומד עם הדרך ואני מנסה לעשות את המיטב, אבל עלול לפגוע בדרך. אני תמיד מתנצל בפני מי שאני פוגע בו. היו לי מקרים שהיו בהם טעויות, פניתי לאותם אנשים והכל הסתדר בינינו".

תן דוגמאות לטעויות.

"עם כוכבת ריאליטי לשעבר ובעלה לשעבר. הבעל לשעבר טען שהילד המשותף הוא לא שלו. הוא שלח מסמך מזויף שנראה חוקי. נראה אמיתי. בכל זאת שלחתי מייל לחברה שהייתה רשומה כאחראית לבדיקה הזאת ולא חיכיתי לתשובה. יצאתי עם זה, אבל ולמחרת הם ענו לי שזה לא מסמך שלהם".

אבל גם אם זה היה נכון, אתה מדבר פה על ילד שמשתמשים בו. ילד עם זכות לפרטיות. אין בעיה לפגוע בזה?

"בכל פרסום אני מסתכל על הנזק והתועלת. יש פה בן אדם מפורסם וצריך לדעת אם היא שיקרה לו. אם זה לא היה האבא, אז מבחינתי צורך הפרסום גובר, ככה חשבתי. ואגב עורך הדין שלה פנה אליי וכיום הוא עורך הדין שלי".

אתה ניזון מגופי תקשורת ממוסדים - עיתונות, רדיו, טלוויזיה או רק מהרשת?

"אני לא רואה טלוויזיה בכלל. מה שקורה בתקשורת היום מאוד איטי. דברים מופיעים בטלוויזיה שבועיים אחרי שאנחנו מעלים. לוקח להם זמן לבדוק, לערוך כתבות. אצלנו, ברגע שהדבר קורה, שתי דקות, שלוש דקות בדיקה. אחרי שנבדק שזה אמיתי, תוך 15 דקות זה כבר יכול להיות בטיקטוק, בטלגרם ובטוויטר. זה לא צריך עריכות ועניינים".

אבל יש סיבה שבדיקה עיתונאית לוקחת ימים ושבועות, ולפעמים חודשים. כתב תחקירים אוסף מקורות, מצליב מידע.

"גם אנחנו עושים תחקירים שלוקח להם הרבה זמן. לדוגמה, סטטיק. עשיתי תחקיר על החיים שלו שלקח לי חודשים. עכשיו אני עובד על תחקיר גדול על תוכנית ריאליטי".

× × ×

עמרם כותב עבור עצמו את כללי האתיקה. כך למשל הוא מעלה ללייבים גם הורים של חשודים. מעלה שעה של שיחה עם אדם שנתפס מתעלל בכלבים. מעלה אדם שחשוד בפדופליה להתעמת עם הטענה. "העלינו אותו ללייב והוא הגיב. כולם אומרים לי למה אתה כותב שהוא פדופיל, הוא לא הורשע. אבל כשיש לי את העובדות, והבן אדם עולה לשיחה, ואני שומע הודאות שהוא אומר במפורש: אני נמשך לילדות קטנות ודברים חמורים יותר - זה מבחינתי פדופיל".

אין לך בעיה מוסרית להעלות אדם כזה ללייב?

"לפעמים אומרים לי, איך אתה בכלל נותן לו במה. אבל אין מה לעשות, זו העבודה".

מה עם שת"פים מסחריים?

"יש חבר'ה שפונים אלינו לפרסם כל מיני שת"פים וכאלה. אנחנו עושים פרסומות לערוצי טלגרם שונים, אפליקציות וכל מיני דברים. אין שום בעיה עם זה".

אתה מתפרנס מזה?

"זה החלום. מתישהו אני רוצה להפוך את זה למשהו שאני אוכל גם להתפרנס ממנו, להתעסק רק בזה, כי כרגע זה לא המרכז. זה תחביב שאני משקיע בו הרבה זמן".

אתה מרגיש שאתה נוקט קו פוליטי? הרבה מרגישים שאתה פונה לצד שמאל בפרסומים שלך.

"חשפנו גם מהצד השני. הייתה בבני־ברק אישה שחשפה את עצמה ליד חרדים ופירסמתי את הפרטים שלה, למרות שקיבלתי על זה על הראש מהרבה אנשים. באים אליי בטענות שאין לי חשיפות על השמאל. לא מצאתי עדיין. תמצאו לי, אני אחשוף".

× × ×

הוא נולד בבני־ברק, החמישי בין תשעה אחים ואחיות. למד בישיבת 'אורחות התורה' ובגיל 17 עזב את הבית אחרי שהבין שהוא רוצה לצאת בשאלה. "כשהייתי בישיבה מצאתי עבודה וחייתי חיים כפולים. גם בישיבה וגם כמלצר או בכל מה שיכולתי כדי לעשות כסף. הייתה איזושהי סיטואציה שתפסו אותי עם טלפון חכם בישיבה. פירסמו את זה, כל הישיבה דיברו על זה. אמרתי, זהו, אני כבר לא יכול להמשיך ככה. ההורים שלי לא קיבלו את זה. היו לנו ריבים קשים. היום אנחנו בסדר. אני קונה להם דברים. מסדר את האחים שלי, קניתי לבית ספה בפסח. הם רואים שאני מסתדר".

היה שלב שפירסמת סרטונים קשים על הדת. שרפת תפילין.

"אחרי שעזבתי את הבית ושכרתי דירה ברמת־גן התחלתי לעשות פרובוקציות ברשת. סרטונים נגד כפייה דתית. ראיתי בעיניים שלי מרכול שאני קונה בו ונסגר בשבת. אני אומר, רגע, מה זה? זה לא הגיוני. איך זה קורה באזור חילוני לגמרי? הלכתי להפגנה, אבל הרגשתי שלא יצא מזה כלום. כתבתי בפייסבוק, אני הולך לשרוף את התפילין שלי. אמרתי להורים שיהיו מוכנים. זה גם לא היה תפילין אמיתי, קניתי מזויפות. היום אני מבין שזה היה טעות".

ומה קרה מרגע שעשית את זה?

"לא ידעתי איך זה ישפיע על החיים האמיתיים. ברחוב קיללו אותי. אנשים קפצו עליי. לא עיכלתי את זה בכלל שהרשת זה גם החיים האמיתיים".

שרפו לך אופנוע.

"אחרי שעשיתי סרטון על פסח והחבר'ה בשכונה כבר ידעו מי אני. בחמש בבוקר מתקשרים אליי מהמשטרה, אומרים לי, האופנוע שלך נשרף, אני יורד למטה ורואה את כל האופנוע בלהבות. בשלב הזה החלטתי שאני כבר לא מרגיש בטוח. מישהו הציע לי לנסות את אילת. נסעתי לשם. הייתי שם שלושה חודשים. החלטתי לעבור לניו־יורק. רציתי לנסות דרך חדשה. זה היה בשארית הכסף שלי בלי לדעת את השפה".

איפה גרת?

"הייתה תקופה שישנתי ברכבת התחתית. אחרי שנה של עבודה חסכתי מספיק כסף לקנות בית זול. קניתי אותו, ומכרתי אותו אחרי ארבעה חודשים בכמעט כפול מהמחיר. פתחתי עסק של שיפוצים. יש לנו חמישה עובדים. אני מנהל את זה. לפעמים מגיע לפקח".

משאיר הרבה זמן לפתור תעלומות.

"ברגע שהיה לי עסק שלי והיה לי זמן, חזרתי לרשת".

בארץ אתה די מדובר בנישות מסוימות. אתה לא מרגיש שזה דיסוננס - גר בחו"ל, שם אף אחד כמעט שלא מכיר אותך, ופה יש לך קהל של מעריצים? לא בא לך לחוות את זה ביום־יום?

"בגלל זה יש לי גם לבטים, שכאילו אני אומר לעצמי, אני יכול באמת למנף את זה למשהו יותר רציני".

יש הצעות לעבוד בתקשורת בארץ?

"אני כל הזמן מקבל. פנו אליי לא מזמן מכאן 11. וקודם מערוץ 13, רצו שאהיה תחקירן. אבל אני לא רוצה להתחייב לשום גוף תקשורת שמחייב אותי להיות בארץ פיזית".

השבוע מישהו צייץ שאתה יכול וצריך למצוא מי רצח את תאיר ראדה.

"האמת, שהתיק הזה מאוד מעניין אותי, אבל גם על זה יש לנו הגבלות, כי אחרי שבית משפט אומר משהו צריך לכבד את זה. חוץ מזה כבר כל החשודים פה איתנו, רק שחלק מכחישים, אז זה כבר לתת לרשויות החוק לעשות את העבודה".

יערה יעקב