"אין שום קסם כשהמצלמה נדלקת, זה פייק, הכל מזויף"

על דלת ביתה של ליאת אחירון, בקיבוץ מצר, מודבק סטיקר מרובע עם שתי מילים בכתב קליגרפיה: "יש אהבה". לשאלה מי האחראי לתחליף הרומנטי של "כאן גרים בכיף" היא משיבה בחיוך, "האקס שלי הדפיס את הסטיקר דווקא כשהיינו לפני פרידה".

התגרשתם?

"לא נאלצנו להתגרש מפני שמעולם לא התחתנו, אבל כן, לפני שנתיים נפרדנו. מה, לא כתבו על זה בשום מקום? טוב", היא אוספת את רעמת השיער שמעל הגאלח בצידי הראש, "כנראה שזה היתרון בלהיות 15 שנה מתחת לרדאר".

הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

בסוף הניינטיז הייתה אחירון (48) אחת מכוכבות ערוץ הילדים, המענה היחיד בשלט של אז לקטינים בלבד. לא בדרגה של יעל בר זוהר ("אצלה זה היה טירוף מוחלט"), אבל מנחה צעירה וחולמנית עם גומות חן וקול מלאכי שאי־אפשר היה שלא ליפול בקסמם. כשפרשה משם, אחרי שבע שנים טובות יותר ופחות, שבמהלכן כיכבה גם במחזמר 'קטנטנות' (גילוי נאות: כתבתי אותו) ‑ לא התעוררה סערה ציבורית כמו זו שליוותה את המעבר של טל מוסרי לערוץ מתחרה, אבל השידורים החוזרים שבהם הופיעה, הציפו שוב ושוב את השאלה לאן נעלמה.

עכשיו היא חוזרת בדרמת הנוער 'דרימארס' (שמשודרת החל ב־4 במאי לצופי ערוץ זום ב־HOT, ערוץ 83 בשלט).שמתרחשת בשנת 2045, כשתשעה בני נוער טסים למאדים במסגרת ההכנות ליישובו ואופס, נוחתים במקום הלא־נכון. ארבעה שחקנים בוגרים לוהקו לסדרה בתפקידי הוריהם של האסטרונאטים הנועזים ואחירון הפכה לאמא של אמה (רומי אבירם) המנהיגה. "תפקיד קטן", היא ממהרת להנמיך להבות, כהרגלה, "אבל מהנה מאוד. הדמות מתאימה לי מפני שאמה הוא שמה של בתי הבכורה, שבזכותה גם יצאתי מהמערה".

איך זה קרה?

"לפני שלוש שנים היא נכנסה חזק לקטע של 'אני רוצה להיות שחקנית', אז צילצלתי לבמאי רני סער שעבד איתי בערוץ הילדים. לא היה לו תפקיד בשבילה, אבל הוא שלח לי טקסטים וביקש שאצלם אודישן. אז עוד לא הייתי בשלה לזה, אבל בעקבות הפרידה, שהולידה מציאות כלכלית חדשה, ובעיקר בזכות המסע האישי־התפתחותי שעברתי, הבנתי שאני לא חייבת לברוח מכישרונותיי. 'דרימארס' נראתה לי כמו הזדמנות לתיקון".

עכשיו, מול שולחן המטבח בבית השכור שצופה אל באקה אל־גרביה, אחירון מנסה לשמור על פאסון. ארבעת עצי הפרי שהיא ודן, אבי ילדיה, נטעו מעל לתלוליות העפר שבהן קברו את שיליות התינוקות שהביאו לעולם, נשארו בחצר הבית הקודם, שבו הוא ממשיך לגור. "הוא שייך למשפחתו, היה לי ברור שאני זו שאצא ממנו". הילדים נודדים ביניהם, על פי הסכם המשמורת המשותפת. "שלושה וחצי ימים בשבוע אני אמא לארבעה, ושלושה וחצי ימים בשבוע אני רווקה".

היא שוקלת כל הברה, מנסחת כל משפט במאמץ ("אני גם איטית וגם מתלבטת, שילוב קטלני") כשהיא מנסה להסביר למה, בעצם, נעלמה. "במשך 15 השנים שבהן בחרתי לשבת בבית ולגדל את ילדיי בטוטאליות מלאה לא היה לי אפילו רגע אחד שבו רציתי לצאת מהמאורה המשפחתית החמה".

ולא היו הצעות מפתות בדרך?

"סירבתי לריאליטי בלי להניד עפעף. כשהסבירו לי שהקונספט של 'אמא מחליפה' הוא שאישה אחרת תיכנס לבית שלי ותגדל את הילדים שלי לא שאלתי אפילו כמה אקבל. לא, תודה. מה, השתגעתי? ראיתי פרק אחד של 'הישרדות' ונבהלתי, זה 180 מעלות מעולם הערכים שלי. או שהיו מעיפים אותי אחרי שנייה או שהייתי פורשת אחרי שנייה".

ועדיין, למה בחרת להכניס את הקריירה שלך להקפאה עמוקה וארוכה?

"אולי מפני שלא חיפשתי קריירה. מבחינתי, בסך הכל רציתי לשיר".

× × ×

היא שרה כבר בגן ("שמעתי שעות תקליטים של ציפי שביט") ובצופי רמת־גן ובתיכון, אבל בגיל 16, כשהתקבלה לצעירי תל־אביב, לא ראתה בכך התגשמות חלום. "אולי זה היה חלק ממנגנון הגנה". עם חבריה ללהקת הנוער המצליחה - אלינור אהרון, שיר גוטליב וסער פיין - המשיכה לסדרת הטלוויזיה 'לא כולל שירות' שם הצטרף גם טל מוסרי, ששירת איתה בלהקת חיל החינוך.

"יש בעולם הזה הרבה דברים יפים והרבה דברים שהתקשיתי איתם", היא אומרת. "לא הייתי רוצה להצטייר כגוש של סבל, אבל במשך שנים לא הסכמתי לקבל את התשוקה שלי לעמוד על במה. חשבתי שיש לי בעיית אגו קשה, שזו יוהרה. גם עכשיו, כשאני רוצה לחזור לאולפן ולהקליט אלבום שני, יש לי עדיין חשק עז להתחבא וזה בהחלט מבלבל. בעיקר אותי".

במדי הלהקה הצבאית, בניצוחם של הבמאי שמואל הספרי והמנהל המוזיקלי אורי וידיסלבסקי, אחירון פרחה. במיוחד כשקיבלה סולו מצמרר בשירם 'חורף 73''. "לא חשבתי שהשיר הזה יישאר בתודעה, אבל הזעקה שלו והמחאה שבו אקטואליות כמו לפני 30 שנה".

היום היית מעיזה להקליט שיר מחאה כזה?

"אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל אני מעריצה את האמנים שמביעים את דעותיהם גם כשהן לא מקובלות עליי".

את הולכת להפגנות?

"לא, אני מעדיפה להשמיע את קולי בדרך אחרת ומתפללת לאלוהים שיעיר את האנשים הנכונים".

איפה את על המפה הפוליטית?

"אני שוחרת שלום. לבתנו הבכורה קראנו: אם השלום. ככה היא רשומה בתעודת הלידה, למרות שביומיום קוראים לה אמה".

אחרי תקופת לימודים קצרה בבית הספר רימון, פרשה לטובת הנחיה ב'זאפ לראשון' שניסה, לשווא, לזנב בערוץ הילדים. בגיל 23, כשהצטרפה לערוץ 6, לא חוותה את זה כשדרוג במעמדה. "הקצב האישי שלי היה איטי לשידורים חיים ומשנה לשנה התקשיתי להתמודד עם כל מה שמסביב".

עם מה למשל?

"כולם חושבים שאם אתה מפורסם אתה גם בהכרח בן אדם שמח ומאושר, וזה ממש לא ככה. ממש לא. לא אהבתי את המאמץ שהייתי צריכה להשקיע כדי להיראות ולהתנהג כמו שציפו ממני. כולם דיברו על הקסם שמתחולל ברגע שהמצלמה נדלקת, גם אני סיפרתי בראיונות שבאולפן אני שוכחת באיזה מצברוח הגעתי לעבודה, אבל האמת היא שזה לא קסם, זה פייק, הכל מזויף. את מכריחה את עצמך לחייך ולהיות נחמדה ולמכור תדמית אחרת. בתור מי שמחפשת את האמת, זה היה לי מאוד לא קל".

שבע השנים שלך בערוץ הילדים היו גם שנות הזוהר שלו. צוות המנחים כלל אז את יעל בר זוהר, דנה דבורין, אפרת רייטן, עודד מנשה, טל מוסרי ונמרוד רשף. כל אחד מהם הפך למגה־סטאר.

"נכון", היא מהנהנת ומשתבללת.

היו לך כל הנתונים להפוך ליורשת של מיכל ינאי.

"אולי, אבל לא היה לי שום דחף להפוך לכוכבת. זרמתי, או שהכרחתי את עצמי לזרום כדי לא להעכיר את האווירה. אבל התחרותיות הכבידה עליי, לא רציתי להיות חלק ממנה, והעיסוק בה נראה לי טפל וריקני. הילדים חשבו שאני וואו, אבל כאב לי שאני מוכרת להם איזושהי אשליה".

קינאת במנחים האחרים שהפכו לכוכבים והאפילו עלייך?

"ממש לא. אני מכירה את הקנאה, זה לא שהיא זרה לי, אבל מעולם לא בדקתי כמה שקי מכתבים הגיעו מדי שבוע לעודד או לטל. מבחינתי, לכל אחד מאיתנו היה מקום ייחודי על המסך. היום אני מבינה שהייתי שבויה במנגנון של הקטנה שלא איפשר לי ליהנות מתופעות הלוואי של ההצלחה".

יש מעריצים שעדיין מחפשים אותך?

"כן!" הברק חוזר לעיניה, "היו שני ילדים חמודים שנהגו לעקוב אחריי. פעם הם תפסו אותי בסופר, באמצע הקניות, ובין מוצרי החלב לירקות התחילו לשיר לי את 'חורף 73'' בשני קולות. כמעט בכיתי".

18 שנה אחרי שפרשה מערוץ הילדים, אחירון טוענת שההחלטה לעזוב לא נבעה ממשבר ספציפי. "לא היה משהו מיוחד. עבדתי קשה, על בסיס יומיומי, הופעתי בפסטיגל, צברתי עייפות, גם התעייפתי מהקונפליקטים שביני לבין עצמי, ובגיל 30, כשרציתי לצאת לטיול של חודש, מצאתי את עצמי מתמקחת מול אחת ממנהלות הערוץ על אישור נסיעה".

וזה היה הקש?

"כנראה. ככל שהמשכתי להתפתל ולהתחנן קלטתי כמה זה לא הגיוני. מי החליט שמכרתי את נשמתי לערוץ? מי החליט שאסור לי לנסות דברים אחרים חוץ מלחייך ולשיר? התפטרתי, ארזתי תיק גב ויצאתי לטיול של שנה באוסטרליה וניו־זילנד. כשחזרתי ארצה, שרפתי את החסכונות מהערוץ והתעסקתי בחיפושים. חיפשתי עבודה משמעותית וחיפשתי אהבה".

האגדה מספרת שבגיל 33, לפני שנסעת לחתונה של חברתך שנערכה בעמוקה, אמרת לאחותך שאת חייבת להיראות יפה מפני שבערב הזה תפגשי את בעלך.

"לא מדויק. אמרתי לאחותי שבערב הזה אפגוש את אבי ילדיי. אף פעם לא התחברתי לרעיון שלמישהו תהיה בעלות עליי".

באותה חתונה, בעמוקה, פגשה את דן ("בלי שם משפחה, ככה הוא מעדיף"), קיבוצניק עם "תלתלים, סנדלי שורש וסיגריות נובלס". שנתיים אחרי הפרידה, היא עדיין זוכרת את ההתחלה המבטיחה. "הכרתי בן אדם נפלא ויצאנו יחד למסע. מהר מאוד נכנסתי להיריון ואחרי אמה (15) נולדו יונתן (12) אלינור (עשר) ושייה ("שי מאלוהים, בן שמונה). השאלה 'בשביל מה לקום בבוקר?' שליוותה אותי במשך שנים נמחקה מהלקסיקון לחלוטין. כל בוקר קמתי בשבילם, למענם".

נשמע קצת סיזיפי.

"למה קצת? זה היה סיזיפי וקסום כאחד. לא היה רגע מסוים שבו החלטתי לזחול למערה, להתחפר עמוק ולהתנתק מהעולם. אני מאמינה שילדים בגיל הרך צריכים ורוצים את אמא שלהם נוכחת וזמינה וקרובה. בדיוק ההפך מהדרך שבה אני גודלתי. אמא שלי הייתה סגן אלוף בצבא, גם אבי שירת בקבע, ואנחנו, שלושת ילדיהם, גדלנו עם מטפלות".

בראיון ל'לאשה', מתקופת המערה, זרקת כבדרך אגב שאתם כל כך עסוקים בילדים עד שאין לכם זמן להתעסק בזוגיות שלכם.

"אין ספק שלהורות הטוטאלית שבה בחרנו היה מחיר, אבל אני לא שופטת את החיים אחורה".

× × ×

בכלל, אחירון בגרסת השנתיים שלפני 50 מתבוננת במבט מפויס אחורה. "בתור רומנטיקנית קיוויתי שהקשר בינינו יהיה לנצח. דן ואני היינו מאוד דומים בהרבה דברים. שנינו לא צרכנים, קונים רק את מה שצריך עם עדיפות ליד שנייה, שנינו אוהבים ליצור בעשר אצבעות. הוא בנה שולחנות מדהימים ואני הכנתי מוצרי קוסמטיקה טבעיים. אבל היום כבר אין לי אג'נדה, הכל משולב. אם הבת שלי רוצה מוצר מהסופר־פארם, אקנה לה אותו.

"ועדיין, אני בעד הלוק הטבעי. זלגתי בטבעיות לתוך ההאפרה. אני משתנה ומתבגרת ולא אצבע את השיער כדי להיראות צעירה. כשנולד יונתן גילחתי את הראש, במשך שנתיים הייתי קירחת ואהבתי את זה. הקרחת שיחררה אותי מהצורך להסתכל במראה. את קמה בבוקר, מצחצחת שיניים, שוטפת את הפנים וזהו, אין לך דאגות מיום שיער רע. השתחררתי מהשעבוד. זה לא שאני לא רוצה להיות יפה, אבל יותר חשוב לי להסתובב בתחושה שאני מוצאת חן בעיני עצמי".

דאגות הפרנסה, היא מודה, לא צצו רק בעקבות הפרידה, שעל הסיבות שגרמו לה היא מסרבת לדבר. "לא חוויתי חיים של מסכנות", היא מדגישה, "אהבתי את החיים הפשוטים, הצנועים והמחושבים שניהלנו. האושר שלי לא נבע ממספר התיקים והנעליים שהיו לי, אלא מכמה עשבים ניכשתי בגינה. עם זאת, לא אכחיש שבתקופות מסוימות רציתי לתרום לפרנסה כדי להעניק לילדים יותר שפע. אבל גם עכשיו, כשחתמתי ב'סוכנות שרית ולורנס', לא זה מה שמניע אותי. בוויקנד שעבר נסעתי למרחביה. לחברה שלי יש קייטרינג ועזרתי לה לבשל אוכל צמחוני ולאפות לחם כוסמת לסדנה רוחנית. אמרו לי שהיה טעים".

בגיל 40 החליטה לחזור ולהשמיע את קולה כשהקליטה, על חשבונה, את האלבום 'פיסות' שכולו חומר מקורי. "אז עוד הייתי אמא רצוצה־מרוצה, לא היו לי אנרגיות וגם לא משאבים כדי לתת לו פוש. היום הוא חוזר לחיים, בכל הפלטפורמות שקיימות".

ארבעת הילדים שלך יודעים שפעם היית כוכבת גדולה?

"פעם צחקתי ואמרתי שהבת שלי אוהבת אותי רק בגלל שאני סלב לשעבר ועשו מזה כותרת. נו, באמת. מגיל 30 אני חיה בלי טלוויזיה, גם עכשיו אין לנו מסך, אבל כשיצאתי מהבית, והיה קשה, נאלצתי קצת למסטל אותם והתקנתי כבלים. את 'דרימארס' הם כבר יראו".