דוגמנית מאי תגר רגילה לעבודה אינטנסיבית. לרוץ ממדינה למדינה, מקמפיין לקמפיין. רק שהיא לא יכלה לדמיין שהמחיר של זה יהיה התמוטטות מוחלטת של הגוף כפי שקרה לה לפני מספר חודשים. "הייתי ממש חולה בתקופה האחרונה". החרדות והסטרס הובילו לחולי פיזי שהתעצם והתעצם. ואז, כשהייתי בניו־יורק פעם אחרונה, הרגשתי לא טוב. אחרי שבועיים עדיין ההרגשה לא עברה ואפילו התחלתי להרגיש כאבים במפרקים. אבל הייתי חולה בעבר, לא נלחצתי. ואז קיבלתי עבודה בהתראה של יום. אמרתי אקח שני אדוויל ויהיה בסדר. יומיים אחרי הגעתי למצב שלא הצלחתי לעמוד או ללכת. לא הצלחתי אפילו ליישר את הרגל. היו לי כאבים מטורפים, לא הצלחתי לפתוח את המזוודה להוציא דברים".

מה עשית? היית לבד בניו־יורק.

"חברות עזרו לי לסגור את המזוודה והנהג לקח לי את המזוודות לשדה התעופה. לא יכולתי ללכת לבד אפילו לשירותים במטוס. באותו רגע נפל לי האסימון שמרוב שאני בראש של עבודה, הגוף שלי אותת לי להפסיק. זה השבית אותי לחודשיים. הגעתי לארץ ובמשך שבועיים האחים שלי סירקו אותי. ההורים שלי היו צריכים להרים אותי. הייתי בטיפול של סטרואידים. הרופאים אמרו סטרפטוקוקוס שהמשיך למפרקים. יצאתי יחסית בזול, אבל זה עדיין היה מאוחר מדי. הייתי שלושה שבועות מרותקת למיטה בלי יכולת לזוז. זה גרם לי להעריך את החיים".

בגיל 24 יש לתגר הרבה מאוד מה להעריך. היא נחשבת לדוגמנית עסוקה עם רזומה עשיר של מותגים בינלאומיים כמו ג'ורג'יו ארמני, לואי ויטון, אסתי לאודר, דיזל, בוטגה, ויקטוריה'ס סיקרט ועוד. אבל לקח לה זמן למצוא את מקומה בתוך המקצוע הזה. היה לה קשה רחוק מהבית. קשה בלי המשפחה. "לא הצלחתי להתרגל לזה עד היום. אני קמה בבוקר לבד, עושה הכל לבד. זו בדידות מאוד קשה. כשהייתי צעירה יותר היה לי קשה וככל שאתה מתבגר והנפש מתפתחת אתה מבין את העולם, אבל נלווים לכך לחץ וחרדה".

איך טיפלת בזה?

"כבר היו לי תקופות קשות. אבל הפעם התחלתי ללכת לפסיכולוגית, עשיתי זום לארץ איתה, וזה מאוד עזר לי אבל אף פעם לא הצלחתי להשלים עם זה ואף פעם לא הרגשתי ככה רע פיזית. למרות ששנים אני טסה לא הצלחתי להתרגל. היום לפני הנסיעה זה קשה כמו ביום הראשון, ההתאקלמות יותר קלה אבל זה תמיד קשה. וזו צלקת שנותרה לי מהדוגמנות".

איך בכלל התחלת את דרכך המקצועית?

"ביסודי לא הייתי היפה של הכיתה. באזור החטיבה התחלתי להבין שאני נראית טוב. ואז בתיכון אחד הסוכנים הראשונים שהיו לי חסם את אמא שלי בחניה, יצאתי לבקש ממנו להזיז את האוטו והוא התחיל לדבר איתי, וככה נכנסתי לעולם הזה. הייתי רק בת 15. התחלתי בכלל בכיוון של משחק, ההורים שלי לא אהבו את העניין של לדגמן, אבל מהר מאוד זה זלג לשם".

זוכרת את הסט הראשון שלך?

"לא זוכרת אבל יודעת שבטוח לא הרגשתי בבית. בגלל שהסוכנות שלי רדפה אחריי, נהיה לי ביטחון מהר. היו איתי שם הדוגמניות הכי מוכרות. אני יכולה להצטלם מול מאה אנשי צוות ולהרגיש בנוח, אבל אם חברה שלי תצלם אותי ברחוב אצא מזעזע. אני נוראית בזה ברמה קשה. סלפי אני עושה סבבה לא יותר. כל החברות שלי לא מבינות איך זה הגיוני".

מתי התחלת לעשות עבודות בינלאומיות?

"חודש אחרי שהתחלתי לדגמן נסעתי ללונדון בגיל 16, לבד, לחודש. היה לי מאוד קשה. ביום הראשון שהגעתי לשם לא מצאתי את הדרך הביתה, התיישבתי ולא הפסקתי לבכות. ההורים שלי באו לבקר, אבל לא היו כל התקופה. באותו זמן הייתי כל כך בטראומה, שאחרי שלושה שבועות הסוכנות שלי עשו לי שיחות שאני אפסיק לבוא בפרצוף תחת לסטים, אבל לי הכל היה יותר מדי. כשראיתי את אחותי בגיל 16 הבנתי כמה צעירה הייתי בכיתה י'. לעזוב הכל ולנסוע ללונדון זה קשוח. אבל בסוף עשיתי את זה. משם המשכתי לנסוע באירופה, לעשות עבודות ענקיות. קפצתי למים העמוקים והצלחתי לשחות".

איפה גרה ילדה בת 16 לבד בלונדון?

"גרתי בבית של הסוכנת המקומית שלי. היא השכירה חדר בבית בכל פעם לדוגמנית אחרת. הן עושות על זה כסף. האופציה השנייה הייתה דירת דוגמניות שזה היה קשה מדי בשבילי. שתי מיטות קומתיים בחדר, דירה של ארבעה חדרים, מטבח משותף, שירותים משותפים. לא חוויה נעימה. מצעים שישנו עליהם. הייתי מביאה מגבות ומצעים מהבית. מהר מאוד פרשתי מהסידור הזה. גם היו בנות שהיו בעייתיות, משתמשות בסמים. היו מעיפים אותן מהסוכנות כשהיו מגלים. תראי, כל דוגמנית שתגידי לה שסוכנות דוגמנות מחו"ל רוצה שתבואי לכמה שבועות או חודש לקמפיין או אודישנים, תהיה לה בחילה".

למה? זה לא בדיוק מה שדוגמנית מקווה שיקרה?

"זה לא נוצץ לנסוע לחודש, לעזוב משפחה, חברים, ללקום בשמונה בבוקר ועד שמונה בערב לרוץ בין אודישנים. וכשאת צעירה מאוד זה ממש מטלטל לעבור את החוויה הזו ככה. מילא בגילי, אבל זה קשה לעשות את זה בזמן התיכון. למזלי ההורים שלי היו מלווים אותי המון. לרוב הדוגמניות אין הורים כאלה וזו חוויה מטלטלת. עד היום יש לי בחילה, ואני עוד צריכה לעשות את זה לא מעט בהמשך".

× × ×

היא גדלה בגני תקווה לשם הגיעו הוריה מדנמרק. בילדותה היא לא ממש חלמה להיות דוגמנית. היא מיוצגת בסוכנות 'יולי', הצטלמה לאחרונה לקמפיין של עמנואל ומגנוליה ומצאה את עצמה במקומות הכי גדולים במקצוע. "השיא היה שהצטלמתי לאסתי לאודר שנה אחרי שהתחלתי לדגמן. זה היה הקמפיין הכי גדול. נמשך שעה ובחנו כל דבר בפנים שלי. צילמו לי שם עין־עין, ריסים, כל זווית אפשרית. שם הבנתי אחרי שנבחרתי שאני בעניינים ברמות. זו הייתה עבודה ענקית בשביל דוגמנית בת 18. הייתי בעננים. קמפיין בינלאומי, אנשי צוות מטורפים, לכל אחד יש תפקיד. למרות הכל אני מעדיפה את הסטים בארץ. שם זה מאוד טכני, אני יכולה להצטלם יומיים שלמים למותג ולהחליף שלוש מילים עם הדוגמנית שלידי".

נשמע בודד מאוד.

"אני דוגמנית שבע שנים בחו"ל, ויש אולי שלוש דוגמניות לא ישראליות שנהייתי חברה שלהן. אבל גם איתן אני לא ממש בקשר כי אנחנו גרות במקומות שונים. קייפטאון, צ'ילה וישראל. לא עניין אותי לצאת עם דוגמניות ולא להתחבר יותר מדי. בארץ יש לי חברות אמת, מרוב שהייתי כל כך הרבה בחו"ל בחיים, בכל פעם לפני נסיעה הייתי יושבת עם מחנק בגרון של בכי יומיים שלמים. מגיעה לשם ואומרת לא נורא. אני אעבוד כמו רובוט חודש וזה יהיה שווה את זה. זה החיים שלנו, זה לא קל ונוצץ. בחיי. הרבה פעמים הסוכנויות רצו שאסע עם חברה דוגמנית מפה כדי שלא אהיה עצובה, כדי שאשרוד את זה. היינו נדבקות כמו מגנט. ברגע שיש זמן פנוי, נפגשות, עושות הכל ביחד, חברה ישראלית שמבינה מה את עוברת זה מה שהפך את הדבר הזה לכיף".

הדברים האלה גורמים לך לחשוב שאולי את במקצוע הלא־נכון?

"בכל פעם שאני על הסט אני אומרת מה אני צריכה את זה. ואז אני נזכרת מה זה מביא. הכסף, לראות עולם והחוויה הלא־רגילה. אבל אני לא מגיעה לסט בתשוקה מטורפת. בארץ כן, אני שנים עובדת ונהנית, אבל בחו"ל את רובוט. זו עבודה בשבילי. עד לא מזמן כששאלו אותי מה אני עושה בחיים הייתי בולעת את הרוק. הייתי חושבת שהמקצוע שלי נשמע מהצד מצחיק. היום אין הבחנה מי היא דוגמנית מקצועית ומי לא. כל אחת יכולה להגיד שהיא דוגמנית, גם אם רק באינסטגרם, ובעיניים של אנשים זה מוזיל. אבל אני יודעת כמה אני עובדת קשה וזו חתיכת עבודה קשה, אז כבר היום אני אומרת דוגמנית בלב שלם. זו חוויה שהיא לא לנצח, בגיל 35 כשאהיה אמא עם שני ילדים אתגעגע נואשות להיום. אני מנסה להזכיר את זה לעצמי כשקשה".

מה הקמפיין הכי מטורף שעשית עד היום?

לפני שנה הצטלמתי ל'DIOR' שיצא בדצמבר האחרון והצטלמתי לצד 'קווין גמביט', אניה טיילור ג'וי, השחקנית הראשית של 'גמביט המלכה'. זה היה הקמפיין הכי גדול שעשיתי, והיה מרגש מאוד. וזה קרה בלי אודישן, ראו אותי ורצו. דווקא את הדברים הגדולים קיבלתי בלי אודישן. שם מאוד התרגשתי מהסט. מאה אנשי צוות, מישהי שהתפקיד שלה להוביל אותך מהחדר לאיפור, שיער, לסט. מישהי ששמה לב אם אנחנו שותים ואוכלים, ומישהי למוניות. סט מטורף ולעבוד עם חברה כזו בשבילי זה לא נורמלי".

מה את חושבת כשאת רואה את עצמך מככבת על שלטי חוצות גדולים?

"הייתי עם אמא שלי בניו־יורק וראינו את הקמפיין של DIOR אחרי שיצא ככה בהפתעה על שלט חוצות וזה היה הרגע הכי מרגש בחיים שלי. שלוש שנים לפני, כשיצא קמפיין שלי לאסתי לאודר, היינו ב'מייסיס', אבא שלי הלך לקנות דברים ואני מסתכלת בטלפון, מרימה את הראש ורואה אותי בשלט ענק של אסתי לאודר. ואלו הרגעים הבאמת מרגשים. כשאת רק מצטלמת זה מאוד שטחי".

× × ×

בשנתיים האחרונות היא מתגוררת בברצלונה. אבל גם שם היא יודעת היטב כמה שטחי עלול להיות העולם שבו היא נמצאת. הערות על איך שהיא נראית, על המשקל, שאיתן היא מתמודדת מדי פעם. "לא נתקלתי בהטרדה, אבל היו הערות של 'איזה סקסית את'. שאחד מהצוות אומר בפרהסיה מול כל הסט, לא אחד על אחד. לא הרגשתי בנוח עם זה. לא אהבתי שאנשים מרשים לעצמם להגיד לי את זה. אני משדרת חוזק, ביטחון עצמי, איך אתה מרגיש נוח להגיד דבר כזה מול כולם?"

היו עוד דברים?

"לפעמים על סטים המלבישה תופסת אותי מהיד ומושכת אותי. כאילו אני בובה. פעם הייתי נחנקת, היום התחלתי להעיר על זה. מתנערת ומבהירה שאני באה להתלבש לבד".

ואיך מתנהלים עם המון כסף בגיל צעיר?

"אני נעה בין כל הזמן בין הרצון לבזבז ולהרשות לעצמי בשביל הנוחות לבין לחסוך. כשאסע לפריז אשכיר לעצמי דירה ולא אתקמצן, כדי שיהיה לי יותר נוח. אמא שלי עוזרת לי להתנהל, אני לא מספיק על זה, ואמא יודעת מה לעשות עם הכסף. בלי אמא שלי לא הייתי מתנהלת נכון".

מרשה לעצמך מותגים?

"הייתי צוחקת על בנות שהולכות עם מותגים, אבל אני גם עושה את זה היום. מותגים זה מאוד כיף אבל זה מאוד לא סטייל באמת. על הסטים הכי גדולים בעולם הסטייליסט, המלהק הכי גדול, יבוא עם ג'ינס, טישרט ואולסטאר. אבל גם אני נופלת לזה ונכנסת לריגוש. זה סמל סטטוס לאנשים יותר שטחיים שבוחנים אותך. כשהתחלתי לדגמן הסוכנות שלי אמרו לי, 'תלכי לקנות לעצמך תיק נחמד ונעליים יקרות, שהלקוחות יראו שאת עובדת'. ואני בטוחה שאני לא הראשונה והאחרונה שאמרו לה. חשוב לשדר שאת עובדת ואת קונה מותגים. זה לא באמת משנה. אבל אם יש משהו שאני ממש רוצה אחרי שעבדתי קשה, אז אקנה לעצמי מתנה".