בעל הבית הרים ידיים

כשאתה צעיר בן 19 ומתחיל קורס פיקוד בסיסי בצבא, אחד הדברים שמלמדים אותך הוא שמנהיגות לא לוקחים בכוח. לא התפקיד הופך אותך למנהיג, לא השררה, לא הסמכות. הסמכות שמתלווה לתפקיד מאפשרת לך להנהיג אבל אם האנשים לא יסמכו עליך לא יעזור כלום, הם לא יראו בך מנהיג.

הדברים נכתבים זמן קצר אחרי הופעתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אמש בשדרות. אני מנסה לחשוב איך אמור להרגיש מי שהצביע לבן גביר וגר בדרום, בעוטף עזה שבנגב המערבי או באזור באר־שבע. שנים שבן גביר מנסה להיבחר ולא מגרד את אחוז החסימה. הפעם הצליח בזכות ההתמקדות באובדן תחושת הביטחון של תושבי הדרום, באובדן המשילות בצפון, במצב הפשיעה הקטסטרופלי בחברה הערבית.

בן גביר יעשה סדר לא הייתה רק סיסמה, זו הייתה משאלת לב, כמיהה לחיות בסביבה בטוחה, נורמטיבית. מוזר שאנשים חשבו שדווקא בן גביר יהיה המושיע. בעל עבר פלילי, לאומן קיצוני שצמח בשולי החברה, שלא גויס לצבא בשל פעילותו הפוליטית הקיצונית ותמיכתו ברב כהנא, שלא ניהל מימיו גוף רציני מלבד משרד עורכי הדין שהקים, דווקא ממנו ציפו לשינויים משמעותיים בביטחון הפנים.

מיומו הראשון הוא רק מתעמת עם הארגון שהוא אחראי עליו. מדליף הדלפות מגמתיות מתוך דיונים ומתלונן שלא נותנים לו סמכויות. אתמול עמד בשדרות שתושביה עברו ליל הפגזות מסויט והתלונן שרצה למסך את הקליטה באגפי האסירים הביטחוניים בבתי הכלא אבל ראש הממשלה לא נתן לו. עמד והתלונן על הממשלה שהוא חבר בה, על מדיניותה ועל ראש הממשלה. במקום לעבוד בשקט, לפעול מאחורי הקלעים כדי לקדם את מדיניותו, בן גביר מתבכיין. מתפאר בסרטונים שסגר מאפיות פיתות לאסירים ביטחוניים בזמן שאספקת הפיתות לא נפגעה בכלל. הוא עוסק בזוטי זוטות, מצטלם בחמ"לים, ומראיין קצינים המועמדים לתפקידים שוליים כדי להראות מי הבוס. זה לא הופך אותו למנהיג. בכירי המשטרה כבר מבינים עם מי יש להם עסק, הרבה כבוד אין שם לשר הממונה.

אז אם אני ממצביעי בן גביר אני מרגיש שעקצו אותי, ממש ככה. מרגיש אידיוט. כי הנה בן גביר, שהתעקש להיקרא "השר לביטחון לאומי" אפילו לא מוזמן לדיונים ביטחוניים כשהעניינים מתחממים בגזרת הדרום וטילים עפים משם לפה, ולכל זה ישנה השפעה על ביטחון הפנים, נו, העניין הזה שבן גביר אחראי עליו.

והייתי שואל את עצמי איך זה שהשר שממונה על הביטחון הלאומי לא מוזמן לדיונים שעוסקים בביטחון הלאומי ובמקום זה הוא עומד ומתלונן שלא קראו לו ולא זימנו אותו ושהוא אפילו התקשר כדי שיתנו לו לבוא לדיון אבל הוא לא זכה למענה. כי אם לא קראו לו והוא בכל זאת השר אז אולי לא מחזיקים מדעתו, או גרוע מזה: אולי ביבי לא רוצה לשמוע מה יש לבן גביר לומר כי הוא לא מעוניין לשתף אותו בדיונים הרי גורל? כי בסוף המסר שמועבר לו הוא שיתעסק בפיתות וייתן למנהיגים המנוסים לנהל את העניינים הרציניים.

ותוך כדי שהוא מתבכיין בשדרות שהממשלה שבה הוא שר בכיר וחבר בקבינט המדיני־ביטחוני מגמגמת מול חמאס ומאיים שהוא וחברי סיעתו לא יגיעו להצבעות בכנסת עד שלא תשתנה המדיניות, נתחמת עוד זירת רצח בסליל אדום לבן, הפעם בשפרעם. שעות קודם לכן נסגרה זירת רצח אחרת, בתל שבע שבנגב. קדם לה רצח נוסף על הבוקר, במחלף אייל, של גבר צעיר מקלנסווה. ובלילה נרצח בחור בנצרת ועוד אחד בחולון. הראשון בירי, השני בדקירה. כל זה תוך פחות מיום והשורות האלו נכתבות סמוך לתשע בערב, כך שעוד לא נגמר היום ולך תדע.

חתיכת עקיצה הייתי אומר לעצמי. כי לא רק שהעניינים מול עזה בקנטים, גם הביטחון אצלנו פה מזעזע.