סיפור מההכתרה

אם לשפוט לפי כמות האנשים שמצטלמים על רקע כנסיית ווסטמינסטר, היכן שייערך מחר טקס ההכתרה של המלך צ'ארלס השלישי, המונרכיה הבריטית נמצאת במצב לא רע בכלל: בזה אחר זה הם מתייצבים מול הגדר ומחייכים לטלפון הסלולרי, כשבגבם המבנה שנחנך במאה העשירית לספירה ועכשיו עומד סגור (חוץ מחנות המזכרות, בכל זאת מדובר גם בעסק) לרגל ההכנות לקראת אירוע שלא היה כמוהו 70 שנה.

אלו ימים ספורים לפני הטקס שיועבר מחר בשידור חי למאות מיליונים. מזג האוויר נע בין גשם דקיק ומנג'ס לתזכורות מהשמש שהיא לא נעלמה לגמרי מהאזור. הפסקול הוא תמהיל משונה אך אופייני של שפות שונות, חמת חלילים סקוטית באדיבות נגן רחוב שמעווה את פרצופו וקריאות קצובות של המשתתפים והמשתתפות במצעד לכבוד 1 במאי שעובר בסמוך לשם. הביג בן המחודש והיפהפה מזדקר מעל הקהל הרב שפוקד את מתחם התיירות הפופולרי, אבל אפילו מעליו מרחפת התחושה שמשהו חדש, או ליתר דיוק חדש־ישן, עומד להתחיל.

פאביו, הבעלים של דוכן מזכרות על גדות הנהר, כבר נמצא עמוק במצב הרוח החיובי שמביאה איתה ההכתרה, אבל הסיבה היא פחות גאווה לאומית ויותר התועלת לביזנס. "האנשים מאוד נרגשים ומאוד שמחים להיות פה וגם מבחינתי זה טוב", הוא אומר, "זה טוב לעסקים כי הכלכלה על הפנים".

מה מצב המרצ'נדייז של המלך צ'ארלס לעומת המלכה אליזבת?

"מה שהכי נמכר כרגע זה דגל בריטניה עם הדיוקן שלו ומפה. אני מוכר בערך 25 כאלה ביום. אין מה לעשות, יותר אנשים אהבו את אמא שלו והוא צריך להתחיל מחדש. אני לא יודע אם הוא יצליח להיות ברמה שלה. נראה שזה יהיה לפעמים כן ולפעמים לא".

ממש בסמוך לדוכן של פאביו עומדת אישה עם אוסף בלונים אדומים שאליהם נקשר גם דגל בריטניה. קוראים לה אלינה והיא מאוקראינה במקור. היא גרה בעיר פלימות' ונסעה 300 קילומטר כדי לבלות את יום הולדתה בעיר הבירה. היא לא מתרגשת מההכתרה, אבל מכירה תודה לממלכה בגלל העמידה לצד אוקראינה מול הפלישה הרוסית. "ברור שאני אצפה בטקס", היא אומרת, "צפינו גם כשהמלכה מתה וכולם היו עצובים. זה באמת מעורר באנשים רגשות עזים".

|

ואצלך?

"אני הייתי רוצה לחזור הביתה, לאוקראינה".

בצומת הסואן של רחוב הפרלמנט עומד, כמו כל יום בארבע השנים האחרונות, אדם מבוגר בשם רוברט. הוא מחזיק במיצג בקבוקי פלסטיק ובשלטים שקוראים לפעול ומהר נגד החומר המזהם. בכל כתבת פרופיל נורמלית על המלך צ'ארלס מוזכר הקשר העמוק שלו לנושאים סביבתיים, עוד מהימים שבהם נתפס כתמהוני שמדבר לצמחים. אפשר היה לחשוב שאם הוא היה הולך ברחוב הזה, כאחד האדם, רוברט היה האיש שמושך את תשומת ליבו. אבל רוברט לא מסכים: "בשבת אני כנראה לא אהיה פה. נראה לי שצ'ארלס היה מעדיף שאקח יום חופש".

אז אתה לא מתרגש.

"לא ממש אכפת לי. שיקרה, שלא יקרה, מה זה משנה. סדרי העדיפויות שלנו לא נכונים, אם לנסח את זה בלשון עדינה. והאמת היא שאם נטפל בבעיה הזאת, של כדור הארץ, הכל יהיה בסדר: נוכל להמשיך לעשות דברים מטופשים, להרוג אחד את השני עוד שנים ארוכות".

אתה לא חושב שצ'ארלס דווקא היה מעריך את מה שאתה עושה?

"היו לו ארבע שנים לעשות את זה והוא התעלם ממני בעקביות".

החיבוק שאמר הכל

כמו רוב תושבי הממלכה, נראה שגם צ'ארלס לא זוכר הרבה מטקס ההכתרה הקודם שנערך בבריטניה: הוא היה רק בן ארבע כשאמו נמשחה למלכות אחרי מותו של אביה, ג'ורג' השישי, ביוני 1953. מאז, למעשה, הוא נערך ליום שבו ייכנס לנעליים הענקיות של המלכה אליזבת השנייה, וכידוע זה לקח זמן. הרבה מאוד זמן. "אף אדם לא התכונן לשום עבודה כמו שצ'ארלס התכונן למלוכה", אומר ג'ונתן סצ'רדוטי, שמסקר את הארמון שנים רבות ומופיע בקביעות בנושא ב"פוקס ניוז". "רוב האנשים בגילו פרשו לגמלאות והוא רק מתחיל".

האם הוא מוכן לדעתך?

"הוא מוכן. השאלה היא אם כל השאר מוכנים אליו. בינתיים הוא במצב טוב. נכון, יש לו מוניטין מסוים וכולם יודעים עליו הכל ועם המלכה זה היה הפוך: אף שכולם חשו קרובים אליה, אף אחד לא ידע עליה הרבה בכלל. אבל אני חושב שעד עכשיו הם מצליחים יותר בלהראות את הצד האנושי שלו. ברגע שהמלכה מתה ראינו אותו מגיע לארמון, הוא יצא מהרכב ולחץ ידיים לקהל שם. אישה אחת אפילו חיבקה אותו. הוא סימן לעצמו מטרה להראות שהוא שם עם הציבור, וזה נראה כמו רגע מאוד מתוכנן. תחשוב שבהכתרה של המלכה היה ויכוח אם לשדר את הטקס בטלוויזיה, ובסוף עשו את זה בתנאי שלא יהיה זום־אין חזק מדי. היום אנחנו שומעים כל מילה ממה שהמלך אומר רגע אחרי שאמא שלו מתה. יהיה מעניין איך השינויים האלה יתבטאו בטקס".

ואכן, ניכר כי צ'ארלס והארמון פועלים כדי שההכתרה תשקף את העובדה שחלפו 70 שנים מההכתרה הקודמת ובריטניה השתנתה מאז ללא הכר, וכל זה מבלי לוותר על המסורת שממנה המלוכה שואבת את כוחה. לכן רוב החידושים, כמו אלוהים, נמצאים בניואנסים קלים אך מאוד רגישים: השתתפות של נשות דת ולא רק של גברים, טקסט בשפה הוולשית וקבלת ברכה מאת נציגי דתות אחרות, בהן כמובן הדת היהודית. מי שייצג אותה בטקס הוא הרב הראשי של בריטניה אפרים מירוויס, שיגיע אליו אף שהוא נערך בשבת.

לדבריו, כבר במגעים שנועדו להסדיר את הנוכחות שלו אפשר היה לראות את הכבוד שהמלך רוחש למנהגים ולצרכים דתיים. "כשהוא היה נסיך וויילס הוא הדגיש את רצונו להיות נציג כל הדתות", אומר הרב מירוויס ל"ידיעות אחרונות". "לכן הייתה ציפייה שבטקס ההכתרה יהיה ייצוג לדתות אחרות. בכל הדיונים היה ברור שהמלך והארמון מאוד נלהבים להבטיח שנהיה מרוצים ונרגיש בנוח. בלי שביקשנו בכלל הם הודיעו שלא יהיה מיקרופון מולי בגלל השבת. ומכיוון שמה שאגיד לא יישמע, הטקסט ייכתב על מסך הטלוויזיה. אשתי ואני גם נשהה בארמון סנט ג'יימס הסמוך, כאורחיהם של המלך והמלכה־רעיה. בתקשורת עם הארמון הם בודקים כל פרט קטן, כולל קייטרינג כשר, כדי שנאכל אוכל חם של שבת".

הרב מירוויס מספר כי הוא נחשף ליחסו של המלך לקהילה היהודית כבר במעמד המינוי שלו לרב הראשי, לפני כעשור. "אף בן מלוכה לפניו לא הגיע לבית הכנסת להכתרת רב ראשי חדש", הוא מספר, "והנסיך צ'ארלס היה בחופשה בסקוטלנד וקטע אותה כדי להגיע. הוא רצה להדגיש שהוא מכבד דתות אחרות ומעוניין לייצג את הזכויות שלהן. משם יצא לי להכיר אותו היטב וליוויתי אותו לישראל פעמיים, להלוויה של שמעון פרס וגם בינואר 2020 לפורום השואה הבינלאומי. זיכרון השואה הוא נושא שמאוד קרוב לליבו".

|

איך התרשמת ממנו ברמה האישית?

"הוא אדם נהדר: חם, ידידותי, מאוד תקשורתי. אפשר לתהות אם אנשים ברמה הזאת מתכוונים למה שהם אומרים או שזה רק בגלל התפקיד, ואני בהחלט מאמין שהוא מתכוון לכל מילה. הוא חבר טוב מאוד של העם היהודי. פגשתי גם את קמילה והיא אותו דבר. אני שמח מהעובדה שאיש המלוכה הכי מפורסם בעולם מקבל בברכה את העם היהודי ושיש לי את הזכות האישית להיות שם. זה עידן נהדר עבור העם שלנו".

בעוד הרב מירוויס ייצג את הדת היהודית, גם מדינת ישראל תזכה לנציגות מכובדת בטקס, בדמות הנשיא יצחק הרצוג, שיגיע עם רעייתו מיכל. בני הזוג הרצוג גם פקדו את הלוויית המלכה אליזבת, אולם ההכתרה היא טקס מצומצם יותר. הנשיא ינכח גם בקבלת הפנים לראשי מדינות בארמון בקינגהאם ביום שישי.

גם בהקשר הזה הושקעו מאמצים רבים כדי להבטיח שהנשיא יוכל להימנע מחילול השבת, וזו בין השאר משימתה של השגרירות הישראלית בבריטניה. "זה רגע היסטורי ואנחנו בשגרירות מאוד שמחים להיות חלק מזה", אומרת השגרירה ציפי חוטובלי. "אנחנו עובדים על זה כבר כמה שבועות, הרבה בגלל הרצון של הנשיא וגם של המלך לכבד את קדושת השבת וגם כדי שהקהילה היהודית תהיה מיוצגת. מצאנו מלון בטווח הליכה גם מהארמון וגם מווסטמינסטר אבי. התיאום צריך להיות ברמה הכי גבוהה כי פחות מקובל משיקולי אבטחה שאח"ם ישראלי ילך ברגל, אבל בגלל שזה שטח מאוד מאובטח יש אפשרות".

זכרונות מוויליאם בכותל

הקשרים בין משפחת הרצוג למשפחתו של צ'ארלס הולכים ממש עד ליסודה של השושלת ווינדזור, לפני יותר ממאה שנה. הם מגיעים עד לשני הסבים־רבים של הרצוג, הרבנים יואל הרצוג ז"ל ושמואל יצחק הילמן ז"ל, שכיהנו כרבנים ברחבי הממלכה. אביו של הנשיא, הנשיא לשעבר חיים הרצוג ז"ל, אף התגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה וכנשיא זכה לפגוש את המלכה אליזבת שלוש פעמים. ואילו יצחק הרצוג פגש את צ'ארלס מספר פעמים, לרבות ביקור רשמי בבריטניה כנשיא המדינה לפני כשנה וחצי. הרצוג הגיע אז לאחוזת הייגרוב המפורסמת, מעונם של צ'ארלס וקמילה והיכן שצ'ארלס מטפח גינה אורגנית שבה מבקרים כ־30 אלף איש מדי שנה.

"זאת פגישה שהתקיימה מוקדם בבוקר, והוא מאוד העריך את זה שבאתי אליו בשעה הזאת", אומר הנשיא ל"ידיעות אחרונות". "המלך הוא אדם מאוד לבבי ובעל חוש הומור, גם הומור עצמי. הוא התעניין בישראל ושאל הרבה שאלות, גם על הפוליטיקה. נושא האקלים מאוד מעניין אותו, והוא הסתקרן כשסיפרתי לו על פורום האקלים שהקמתי ומשלב ממשלה, מגזר פרטי וחברה אזרחית. זה בדיוק מה שהוא עושה".

גורם בכיר בסביבת הנשיא מדגיש גם את החשיבות שצ'ארלס מקנה לזיכרון השואה: "צ'ארלס נכנס נורא חזק לעניין. הוא סיפר לנשיא באריכות על פרויקט שבו הזמין פורטרטים של ניצולי שואה. יש לו קשרים ענפים עם הקהילה היהודית, והאצולה היהודית מסתובבת במעגלים שהוא מסתובב בהם".

גם חוטובלי, שהשתתפה במפגש בהייגרוב, זוכרת משם דמות שונה ממה שמשתקף מהמסכים. "הוא היה מאוד אישי ולבבי", היא אומרת, "הוא היה נחמד, חייכן ואפילו שידר צניעות. ראו כמה המזרח תיכון מעניין אותו. הבית שלו די צנוע, זה לא נראה כמו ארמון. כל הסיפור שם הוא הגינה המיוחדת שלו, שהיא חלק מהאג'נדה שלו כלפי הסביבה".

לאור התיאורים לעיל, לא מיותר לתהות אם כהונתו של צ'ארלס תכלול גם ביקור היסטורי בישראל כמלך בריטניה, דבר שאמו נמנעה ממנו במשך למעלה מ־70 שנה. בבית הנשיא מנסים לקדם ביקור כזה. עם זאת, במהלך המגעים הובהר מהארמון כי המלך יבקר קודם כל במדינות החסות של הממלכה (Commonwealth) כדי לחזק את הקשר איתן אחרי מות המלכה אליזבת.

ישראל, אם כן, תצטרך לעמוד בתור כנראה. אבל גם אם צ'ארלס לא יבקר, ייתכן שהיורש שלו יעשה זאת כשיעלה בבוא העת על הכס. "היחסים של הנסיך וויליאם עם ישראל מעוררים הרבה תקווה", אומר ג'וני גולד, איש תקשורת בריטי בכיר ומגיש הפודקאסט Jonny Gould's Jewish State. "הוא שם כיפה בכותל והתפלל. ברור שצ'ארלס לא ישלוט אותו פרק זמן כמו אמא שלו. אם ירצה האל הוא יחיה עוד שנים טובות, אבל זאת תהיה תקופה קצרה יחסית עד שוויליאם יהיה המלך, והוא אדם שונה ממנו".

הגאונות שבמונרכיה

גם בבריטניה פנימה, נדמה שצ'ארלס מגיע אל היעד הנכסף בתזמון לא אידיאלי, אם לנקוט לרגל האירוע אנדרסטייטמנט מקומי. בריטניה חווה באופן אלים יותר את משבר האינפלציה הגלובלי, בין השאר בשל הגירושים השנויים במחלוקת מאירופה במסגרת הברקזיט. צ'ארלס עצמו מעולם לא היה אהוב כמו אמא שלו וגם לא רעייתו לשעבר המנוחה, הנסיכה הדיאנה. בשנים האחרונות היה נדמה שהוא משקם את מעמדו, אבל אז הגיע המשבר החמור מול בנו, הנסיך הארי ורעייתו מייגן מרקל. גם כך, ככל שהחברה הבריטית נעשית יותר מגוונת ורבת־פנים, סוגיית המונרכיה עולה שוב ושוב לדיון. וכשעלויות ההכתרה מטפסות לרבע מיליארד פאונד, כולל הוצאות אבטחה אסטרונומיות עבור אירוח של דמויות שלא ממש מעניינות את הבריטי הממוצע, יש גם כאלה שתוהים אם כל זה שווה את ההשקעה.

"העלויות הן בהחלט שיקול", מנתח סצ'רדוטי. "תראה, אנחנו לא רוצים טקס הכתרה מפריימרק. זאת רולס רויס, לא סקודה. ואנחנו גם לא עושים את זה לעיתים קרובות. זה לא נשיא שמתחלף כל ארבע שנים. מובן שאנשים כאן ובכל העולם נאבקים ומקבלים החלטות קשות, אם הם יכולים לאכול ולחמם את הבית באותו יום. יש התחשבות בזה ומשפחת המלוכה לא רוצה להיראות בזבזנית וראוותנית מדי. כמובן יש את האמירה שזה אולי עולה כסף, אבל זה גם מכניס בזכות התיירות וכו'.

"אתה יודע איך זה שיש מדינה שכרגע קרועה מבפנים", הוא מוסיף, "מונרכיה זה רעיון די מיושן, אין ספק, אבל מה שגאוני בה זאת היכולת לאחד אנשים מאחורי רצון טוב. אי־אפשר לעשות את זה בחגיגות דלות תקציב כי אנחנו רוצים לראות את התרבות שלנו משתקפת דרכם. זאת הזהות שלנו, כמו שהיהדות היא לישראל".

גולד מציג את הדברים באופן אפילו יותר נחרץ: "הדיון הישן הזה על כך ש'משפחת המלוכה היא עסק יקר' כבר לא רלוונטי", הוא אומר. "טקס האוסקר זה יקר. לערוך בחירות כלליות זה יקר. גמר הגביע האנגלי הוא יקר. אבל החיים הם בשביל אלה שחיים אותם, וזה אירוע של פעם בחיים עבור 90 אחוז מהאוכלוסייה הבריטית. הטיעונים האלה מצד אנשים נטולי דמיון הם די משעממים".

ובכל זאת, עם כל הכבוד לאינספור הפרטים המדוקדקים שמאפיינים את ההכתרה, סביר להניח שהרבה תשומת לב תוקדש לנושא הרבה פחות רם: הגעתו של הנסיך הארי, שלקח לא צעד אחד אחורה מהמשפחה אלא קרוב יותר ל־500, אחרי שהיחסים שלו ושל רעייתו מייגן עם הארמון עלו על שרטון. כבר שנתיים שהארי מתבטא באופן חסר תקדים נגד המערכת שבראשה ניצב כעת אביו. האב, כך לפי הספר החדש, זעם על ההתנהלות של בנו, למשל בנושאים כספיים. בשלב מסוים אף הפסיק לקבל שיחות ממנו, בטענה שהוא "לא כספומט". עם זאת, הארי הוזמן להכתרה ואישר את הגעתו. מייגן, שאף היא הוזמנה, תיעדר.

"הנוכחות של הארי היא הכרחית ותמיד תהיה כזאת", אומר סצ'רדוטי. "אני חושב שזה נכון שהזמינו אותו ונכון מצידו להגיע. גם נכון היה להזמין את מייגן ונכון מצידה לא להגיע. אז הכל טוב".

ההגעה שלו היא יותר נכס או נטל עבור צ'ארלס?

"צ'ארלס נמצא בעמדה מסובכת, כמלך וכאב. הארי הוא הבן שלו, שדיבר שוב ושוב על הבעיות הנפשיות שלו והרבה משפחות מכירות את המצב הזה ואת הרגישות שצריך לגלות. כאבא וכאדם, צ'ארלס רוצה להיות הכי רגיש שאפשר, בהינתן שהוא גם המלך וכל דבר שהוא עושה ואומר (או לא עושה ולא אומר) נשפט בציבור. הארי הוא חלק מהמשפחה, אבל לא צריך להיות חלק מהותי מהטקס, כי זה מה שהוא בחר. יהיו הרבה ספקולציות: האם הם ידברו, האם הארי יעשה משהו מטופש וכו'. הארמון יצטרך להתמודד עם זה".

|

"זה מוזר אבל עובד"

לא קל להתחיל עבודה חדשה בגיל 74, ועוד יותר מסובך שהעבודה הזאת תלויה מאוד בכמה אנשים יאהבו אותך אחרי עשורים רבים של עליות ומורדות. אבל דווקא משום שהאישיות של צ'ארלס נחבטה לאורך השנים כמו כדור טניס, רגע ההכתרה המיוחל מבליט תכונה שלו שפחות שמים אליה לב: העקשנות. "הוא אדם נחוש מאוד", מעיד סצ'רדוטי. "בהכתרה הזאת תהיה גם קמילה והנכדים שלה. זה מאוד חריג. שום דבר בהפיכתה של קמילה למלכה לא מובן מאליו. הייתה תקופה שבה אנשים לא דמיינו בכלל שהוא יהיה איתה אחרי שדיאנה תמות. מעטים דמיינו שהם יינשאו רשמית. מעטים דמיינו שמישהו יקרא לה 'המלכה' (הכינוי הרשמי הוא המלכה־רעיה - ע"ש). הוא הצליח בכל זה. אנחנו מסתכלים על אדם די נחוש וכזה שחותר לשינוי".

פגשת אותו כמה פעמים. מה הייתה ההתרשמות שלך?

"האמת שפגשתי אותו כשהייתי בן 18 או 19. ביימתי מחזה עבור ילדים בסיכון בעמותת צדקה בלונדון והוא היה הפטרון של הארגון. הוא היה מעורב ומתעניין. אנשים אחרים בתפקיד כזה יכולים להיראות לחוצים ואדישים, אבל הוא הביע עניין אמיתי. אנשים מדברים עליו כמישהו יותר חושב, עם חינוך אקדמי, מה שלא בהכרח מאפיין את התפקידים האלה".

הוא יורש העצר הראשון בתולדות הממלכה שהתעקש ללמוד באוניברסיטה, בניגוד לאמא שלו. היא פרצה דרך בהרבה מובנים אבל לא בזה.

"בדיוק. הוא יותר אינטלקטואלי בגישה שלו, אבל זה לא בהכרח יהפוך את החיים שלו לקלים יותר. עד היום הוא היה יכול להביע את עצמו הרבה יותר, אבל עכשיו זה לא התפקיד שלו. זה כמובן לא יעצור אותו מלחשוב. למעשה, זה די יעזור לו להיות אינטלקטואל בתפקידים האלה. אבל עד עכשיו הוא עושה עבודה טובה בתקשורת עם אנשים בכל רמה, שזה התפקיד. אולי אומרים שלא קשה ללחוץ ידיים ולהיראות מתעניין, אז בסדר: עדיף שתהיה טוב בזה".

בזמן כתיבת שורות אלה, התיירים של ווסטמינסטר זוכים לבונוס: המלך, המלכה־רעיה, הנסיך וויליאם, אשתו קייט והילדים שלהם הגיעו לכנסייה לטובת חזרות. זה עניין חשוב, כפי שהתברר משרשור משובח בטוויטר של היוזר "כתב החצר", על תקלות בטקסי הכתרה בעבר. המלכה ויקטוריה, למשל, תיארה ביומניה כיצד בטקס ההכתרה שלה, אי אז ב־1838, הארכיבישוף (המנהיג בפועל של הכנסייה האנגליקנית ומנהל הטקס) הניח את טבעת המלוכה על האצבע הלא־נכונה: "היה לי קושי עצום להסיר אותה שוב, מה שעשיתי לבסוף בכאב אדיר".

|

אבל מתחת לכל הצבע הזה נמצאות היסטוריה, מורשת ומסורת שממשיכות לרתק אליהן את כל העולם, ובעיקר לתת למרבית האומה הבריטית תחושת שייכות שקשה לה למצוא במחוזות אחרים, ודאי בימים אלה. רק לאחרונה, למשל, פורסם סקר שבו כשני שלישים מהנשאלים אמרו כי משפחת המלוכה "נראית כמו מערכת מוזרה אבל זה עובד", וכ־56 אחוז אמרו כי יצביעו בעד השארת המלוכה במשאל עם (רק בצפון אירלנד נרשם רוב לביטול המוסד). אחרי כל השערוריות, הכותרות המביכות בצהובונים, הנזק של "הכתר" והמתקפה של הארי ומייגן, אלו נתונים שמעידים כי הבריטים עדיין לא ויתרו על מה שהמלוכה מסמלת עבורם.

"אם יש משהו שהבריטים מצטיינים בו זה לכבד את הטקסים שלהם", אומרת השגרירה חוטובלי. "בשנתיים האלה למדתי שמבחינת הבריטים המלוכה מסמלת את החיבור למסורת ולתקופות שבריטניה הייתה גדולה, כאימפריה וכמדינה שנלחמה ברוע המוחלט".

ואולי את זכות המילה האחרונה צריך לשמור למי שבאמת ראו הכל. למשל קיטי לייבריך, יהודייה בריטית בת 92 וחדה כמו החרב של ריצ'רד לב הארי. "אני חושבת שצ'ארלס באמת מנסה", היא אומרת, "כשהוא התחיל לדבר על צמחים כולם חשבו שהוא משוגע, אבל אף אחד לא דיבר על לשמר את הטבע לפני כן. גם מאוד חשוב לו לחבר את כל הדתות".

את תצפי בטקס?

"בטח. זה ספקטקל".

ואת חושבת שתהיה מלוכה בעוד 70 שנה?

"אני מקווה שכן. אני לא חושבת שזה עושה רע למישהו".