ניסיון ההפיכה שפגע ברפורמה
צריך להודות: הניסיון לבצע השתלטות עוינת על מערכת המשפט חיסל את הסיכוי לרפורמה שכל כך נדרשת בה. מה כן קיבלנו? כמעט מלחמת אחים
ההדלפות מכיוון הגורמים הבכירים ביותר בליכוד – קרי, ראש הממשלה – מעידות על כך שלא תהיה רפורמה. המחאה הצליחה? בשלב הנוכחי, זה מה שמסתמן. אבל ייתכן שהיא הצליחה קצת יותר מדי. וזו לא סיבה למסיבה. משום שאכן, אין צורך בהפיכה המשפטית שהחרדים והימין הקיצוני, גם מתוך הליכוד, ניסו לכפות. היוזמה שהציג יריב לוין תיכנס להיסטוריה כאחד המהלכים השלומיאליים ביותר של הפוליטיקה הישראלית. היא גרמה לפגיעה קשה בכל חזית אפשרית. היא גרמה למחלוקת הקשה ביותר שידעה ישראל. היא גרמה להתמרמרות איומה ונוראה גם בקרב תומכיה וגם בקרב מתנגדיה. ומה יוצא מהסאגה הזאת, שהעבירה את כולנו טלטלה אדירה? כולנו פצועים.
אבל אל נא נטעה. ישראל זקוקה לרפורמה ביחסי משפט וממשל. והעובדה שכל חטאי האקטיביזם ילבינו לנוכח החשש מהפוליטיזציה של השיפוט והמשפט – לא הופכת את האקטיביזם לראוי ורצוי. הרי מדובר באקטיביזם ששיבר וניפץ כל יוזמה של הממשלה לטפל בנושא ההגירה הבלתי חוקית. מדובר באקטיביזם שיותר מדי פעמים רמס את החוק המפורש. מדובר באקטיביזם שהכניס לחיינו את הלכת הסבירות, בגרסתה הרדיקלית, שאין כמותה בעולם, שגרמה לכך ששיקול הדעת של הרשות השופטת החליף את שיקול הדעת של הרשות המבצעת.
יש לבג”ץ שורה של פסיקות חשובות שעיגנו זכויות יסוד. אבל יש לבג”ץ שורה של פסיקות שעקפו את הדמוקרטיה. כאשר פסל בג”ץ את חוק הפיקדון שהושת על מסתננים, הוא העמיק את הנזק לטווח ארוך ופגע בישראלים, רק מהקבוצות החלשות, שמשלמים את המחיר. כאשר התיר בג”ץ לשונאי ישראל מסוגם של עזמי בשארה וחנין זועבי להיכנס לכנסת – הוא גם רמס את החוק וגם הכשיר את ההקצנה בקרב פוליטיקאים שחוצים כל קו אדום בחתרנות שלהם נגד המדינה.
ולא רק בתי המשפט. גם הפרקליטות צברה לעצמה כוח מוגזם ורמסה כל ביקורת. הרי לא כל טענות נתניהו מופרכות. הרי הייתה מוטיבציה פוליטית במהלך החקירות, ויעידו על כך ההדלפות המגמתיות, בשלבים שבהם חומרי החקירה היו רק בידי גורמי אכיפת החוק. הרי מה שנחשף בשבוע שעבר על מנגנוני האזנות הסתר צריך להטריד כל אדם. הרי חקירות מסוימות נמשכות שנים על גבי שנים, ללא הכרעה, כדי להנציח את הכפיפות של הנחקרים לאורך שנים לגחמות הפרקליטות. אבל ראשי הפרקליטות הצליחו לרמוס את השופטת בדימוס הילה גרסטל, ומאז - אין מנגנון ביקורת על הפרקליטות, כפי שהיה אמור להיות.
אלה לא יריב לוין ושמחה רוטמן שהביעו שוב ושוב עמדה ביקורתית על מערכת המשפט. אלה משפטנים מהשורה הראשונה, שאין להם שום קשר לימין. נכון, אף אחד מהם לא תמך בשינויים שהציג לוין. אבל העובדה שהפיכה משפטית אינה רצויה לא מובילה למסקנה שגם רפורמה אינה דרושה.
כך שצריך להודות: הניסיון לבצע השתלטות עוינת על מערכת המשפט חיסל את הסיכוי לרפורמה במערכת המשפט. ומה קיבלנו? ארבעה חודשים שבהם החברה הישראלית הייתה קרובה יותר מאי פעם למלחמת אחים. ארבעה חודשים שבהם חלק מתומכי הליכוד, שרצו שינוי, מצויים בתחושה שהאליטות מהשמאל מצליחות לכפות את עמדתן, למרות תוצאות הבחירות. ארבעה חודשים שבהם מעמדה של ישראל בדעת הקהל בעולם, ובקרב קהילות יהודיות בפרט – חטף פגיעה קשה.
שר המשפטים מבהיר, והוא לא לבד, שהסעיף החשוב ביותר מבחינתו הוא הוועדה לבחירת שופטים. וזה מרתק. משום שסעיפים אחרים, כמו צמצום הלכת הסבירות, כמו פסילת חוקים רק ברוב מיוחד, צריכים להיות חלק מרפורמה בהסכמה. הדרישה לשינוי מוצדקת. אבל הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו הוא שינוי בוועדה לבחירת שופטים. ראשית, משום שכבר היה שינוי, וכבר למעלה מעשור שהגיוון הולך וגדל. ושנית, המשמעות של שינוי בוועדה הוא שליטה של הקואליציה, כלומר, של קבוצות כוח במרכז הליכוד, במינוי שופטים. וכאשר שרי הליכוד, כולל לוין, עולים לרגל לביתו של בן למשפחה עבריינית, מדובר בהרס מוחלט של העצמאות השיפוטית. ואם זה התנאי של לוין – אז עדיף אכן שלא תהיה הפיכה וגם לא רפורמה.
נציגי המפלגות נכנסים לשבוע נוסף של הידברות בחסות הנשיא. בינתיים לא קורה שם הרבה. היה נפלא לוּ הצדדים היו מגיעים לפשרה בהסכמה, שהמשמעות שלה היא רפורמה רצויה. אבל זה כנראה לא הולך לקרות. ונתניהו כבר מבין שלא רק שספק אם יש לו רוב בקואליציה לחקיקה בכפייה, אלא גם שחקיקה כזאת תגרום לכך שהזמנה לבית הלבן תגיע רק כאשר הוא לא יהיה בתפקיד. הוא אשם. לא לוין. לא רוטמן. עם קצת יותר חוכמה, שפעם הייתה לו, היה יכול נתניהו להוביל לרפורמה חוקתית מוסכמת. זה לא יקרה. הנחמה היחידה היא, שהדמוקרטיה, פעם נוספת, ניצחה את הפוליטיקה.
