"כן, אדוני, במה אפשר לעזור?" שאלה האישה בעמדת הקבלה.
"אני עיתונאי, באתי לחברת קליאופטרה", השיב האיש.
ינואר 2023. קומה בבניין משרדים בלב וושינגטון הבירה. דגל ארצות־הברית, תמונה של הנשיא ביידן, עיטור הוקרה מטעם פיקוד הכוחות המיוחדים של ארה"ב, מכונת קפה ורישום של מפת אוקיאניה במסגרת. משהו שמישהו פעם כנראה חשב שיש לו ערך אמנותי או אסתטי. מראה די משעמם וסטנדרטי, נטול חום או עיצוב אישי.
מלבד שלט גדול שמודיע לבאים כי כל מה שמתרחש במשרד מתועד ומוקלט 24 שעות, שום דבר לא יכול לרמוז כי מאחורי החזות הבנאלית מסתתר אחד מהמבצעים הסודיים ביותר של קהילת המודיעין האמריקאית. כל כך סודי שחלקים ממנו אפילו הוסתרו מהבית הלבן.
"קליאופטרה? אין פה שום חברת קליאופטרה", ענתה האישה באותו חיוך שלא מש מפניה.
"ומה עם המנכ"ל של קליאופטרה, וויליאם מלון, אולי הוא כן נמצא?" שאל העיתונאי, כתב "הניו יורק טיימס".
"אין פה גם שום וויליאם מלון", ענתה הפקידה. "אני חושבת שיש לך טעות, שהגעת למקום הלא־נכון".
"אוקיי, כנראה שאת צודקת", אמר העיתונאי, הסתובב והתחיל ללכת לכיוון דלת הזכוכית כדי לצאת מהמשרד.
"רגע, אדוני", קראה לו הפקידה, "אולי במקרה יש לך כרטיס ביקור?"
דיאלוג מעט מוזר. אולי טעה העיתונאי ואולי התבלבלה הפקידה, שהרי אם אין לבקשותיו כל שייכות למשרד הזה, מדוע שהיא תרצה כרטיס ביקור שלו?
אבל אף אחד בסצנה הזו לא התבלבל ולא טעה. חברת קליאופטרה (או בשמה המלא Cleopatra Holdings) רשומה כדת וכדין ברשם החברות של מדינת דלאוור, והכתובת המצוינת שם היא בדיוק במקום שבו התנהל השיח. ולא רק שהחברה קיימת, היא אפילו מוסמכת מטעם קהילת המודיעין האמריקאית לבצע עבורה רכישות רגישות במיוחד. עובדה: במזכר מדצמבר 2018 ששלח סטיבן פנדלידס, בכיר במשרד המשפטים האמריקאי, למשרד הביטחון הישראלי, הוא כותב כי קליאופטרה מוסמכת מטעם האף־בי־איי לרכוש "פריטים של מוצרי פגסוס עבורנו", כלומר – עבור הממשל כולו, וכי השימוש במערכת יהיה אך ורק לצורכי ממשלת ארצות־הברית.
אמרו ועשו, ורכשו מערכת פגסוס שלמה ומבצעית שהותקנה באתר בניו־ג'רסי שבו, כפי שנאמר לממשלת ישראל, מצוי מתקן של קליאופטרה. לפגסוס הזה, שפעל כשנתיים, הייתה יכולת שלא הייתה לאף פגסוס אחר בעולם, יכולת שממשלת ישראל אסרה על NSO לספק לשום גורם, מתוך פחד מהממשל האמריקאי, זולת ללקוח אחד – הממשל האמריקאי, וזו היכולת לפרוץ למספרים אמריקאיים, כלומר: לתקוף טלפונים שמתחילים ב־+1. החוזה למכירת הפגסוס נחתם בין חברת בת של NSO לבין קליאופטרה. מי שחתם מטעם קליאופטרה היה המנכ"ל שלה, אותו וויליאם (ביל) מלון.
אבל הפקידה לא לגמרי טעתה כי למעשה אין באמת חברה שקוראים לה קליאופטרה, כמו שאין אדם ששמו וויליאם מלון.
קליאופטרה היא בעצם חזית של חברה אחרת, "ריבה נטוורקס" (Riva Networks) שמה. וויליאם מלון הוא למעשה אדם בשם רובין גמבל, המנכ"ל של ריבה. גמבל הוא איש מאוד מסתורי, שלמרות עברו הקרבי בכוחות המזוינים של ארצות־הברית ואף שהוא בעליה של חברה שמספקת ציוד לקהילת המודיעין האמריקאית, מקפיד שדבר לא יפורסם על אודותיו ברשתות החברתיות: לא תמונה, לא קורות חיים, לא מספר טלפון או מייל. הכתובת באתר של החברה, זו שהייתה אמורה להוביל למתקן בניו־ג'רזי שבו הותקנה מערכת הפגסוס, מובילה לצריף עלוב ונטוש, שעל אחד מקירותיו תלוי שלט עקום בכתב יד ועליו המילים "ריבה האוס", אולי הלצה של מישהו שביקש ללעוג לאלה שמחפשים את רובין גמבל והחברה החמקנית שלו, ונתקלים כל פעם מחדש בקיר אטום.
המסמך המופרך
לא ברור באיזו סמכות ובידיעת מי נעשו פעולותיה של קליאופטרה, אבל ברור שכיום, לאחר שחלק גדול מהן נחשפו, היא גורמת מבוכה גדולה לבית הלבן של הנשיא ביידן. ב־2 בנובמבר 2021 הודיע הממשל כי הוא מכניס את חברת NSO, האמא של פגסוס, עם חברת סייבר התקפי ישראלית נוספת, לרשימה השחורה של מחלקת המסחר. המשמעות היא שלחברות אמריקאיות אסור למכור להן ציוד ושירותים.
הצעד הזה היה סטירת לחי מצלצלת לממשלת ישראל ולמשרד הביטחון, שאישרו את כל אותן עסקאות שהממשל הגדיר כעת כפוגעות בזכויות אדם ומהוות סכנה ברורה ומיידית לביטחון הלאומי האמריקאי. ובעיקר, זו הייתה מכת מוות לרוב חברות הסייבר ההתקפי בישראל, שרק בשבוע שעבר סגרה אחת מהגדולות שבהן, קוואדרים שמה, את שעריה. והיא לא היחידה.
רק על חברה אחת שקשורה לתעשייה הזו נראה שהמהלך האמריקאי לא השפיע כלל – קליאופטרה. שישה ימים אחרי שהוכנסה לרשימה השחורה חתמה NSO על עוד חוזה עם רובין גמבל בשמו הבדוי, כמנכ"ל קליאופטרה, הפעם לאספקת מערכת סייבר בשם Landmark, שיודעת לאתר בזמן אמת כל טלפון בכל מקום בעולם. וכך, בעוד הממשל נוקט צעדים חריפים כדי לחנוק את NSO וקובע כי מוצרי החברה "עלולים להוות סכנה לביטחון הלאומי של ארצות־הברית", קהילת המודיעין האמריקאית חותמת על חוזה עם NSO ומעבירה אליה מדי חודש, גם בחודש האחרון, סכום קבוע עבור המערכת, שנעשה בה מאז שימוש אלפי פעמים.
בתגובה לתחקיר "הניו יורק טיימס", שחשף את הסיפור הזה (הח"מ היה בין החתומים עליו), טען הבית הלבן כי זו הפעם הראשונה שהוא שומע על החוזה. גורם בכיר בממשל אמר כי "אינו מודע" לקיומו וכי אם הוא אכן קיים, מדובר ב"עניין חמור ביותר".
זו הכחשה משונה שאינה שוללת את עצם קיומו של החוזה, ובהנחה שהיא נאמנה למציאות, חושפת טפח מהתנגשות הטיטאנים בין גורמים בעלי כוח בארצות־הברית. המאבק סביב השאלה מי ישלוט בנשק הסייבר העוצמתי ביותר בעולם מתרחשת, אם כן, לא רק בין ממשלות, אלא גם בתוך הממשל האמריקאי עצמו.
שבוע לאחר מכן נחשף ב"ניו יורק טיימס" כי בניגוד להצהרות משרד הביטחון הישראלי, שהתחייב להוציא את כלי הסייבר ההתקפי ממדינות שעלולות לעשות בהם שימוש לרעה, צבא מקסיקו עדיין מחזיק מערכת פגסוס פעילה, ורק לאחרונה השתמש בה כדי לפרוץ לטלפונים של שניים מעורכי הדין הידועים ביותר במקסיקו בתחום זכויות האדם, שמנהלים קרב איתנים כדי לחשוף את האמת על, ובכן, חלקו של הצבא בפשעים נוראיים שבוצעו במדינה. זו הייתה מבוכה ענקית בעיקר עבור נשיא מקסיקו אנדרס מנואל לופס אוברדור, שעלה לשלטון לא מעט בזכות הבטחתו כי לעולם לא ידרכו עוד פרסותיו של סוס טרויאני ישראלי על אדמת ארצו.
לפני כשבועיים דלפו מסמכים מסווגים מהפטנגון, ובהם מסמך אולטרה־מסווג של הסי־איי־איי, המבוסס על יירוט שיחת טלפון או על התכתבות בין בכירים ישראלים. ובמילים אחרות – הממשל האמריקאי, שמתרעם על מעשיהם של לקוחות פגסוס, עושה אותו דבר בדיוק לאחרים. במסמך נטען כי המוסד הישראלי מסייע לתנועת המחאה נגד המהפכה המשפטית. "אתה מבין?" אמר אחד מבכירי ענף הסייבר הישראלי בחיוך מריר. "הממשל האמריקאי משתמש בכלי פריצה מתקדמים לטלפונים כדי לדפוק ארגוני אופוזיציה".
המסמך הזה כמובן מופרך לחלוטין ומעיד בעיקר על כישלון של מישהו בהבנת השיחה ועל טעות פטאלית של מי שהחליט להפיצו, מה שמעורר סימני שאלה בנוגע לבקרת האיכות של סוכנות הביון המרכזית על התוצרים הרגישים כל כך שהיא מפיקה. אבל אותה קהילת מודיעין מסתירה לא רק את הכישלון הזה.
כש־NSO הוכנסה לרשימה השחורה, בכירים ישראלים פנו למקביליהם בארה"ב בבקשה שיפעלו להסרת החרם. בשיחה עם כמה מהם ביקש בכיר אמריקאי שיניחו לנושא. הישראלים חשבו שהעצה הזו נועדה לשרת את טובתה של מדינת ישראל. בדיעבד הם סבורים שאותו אמריקאי חשב לא פחות גם על טובתה של קהילת המודיעין האמריקאית, שכן ידע מה עלול להיחשף אם אנשים מסוימים, למשל עיתונאים סקרנים, ימשיכו לנבור בפרשת NSO.
וכך ממשיך מה שהפך אולי למוצר הישראלי המפורסם ביותר בעולם בשנים האחרונות לעורר סערות אף על פי שהחברה המייצרת אותו, NSO, נלחמת על קיומה גם תחת הסנקציות האמריקאיות וההגבלות שמשרד הביטחון הטיל על התעשייה כדי לנסות להרגיע את זעם הממשל. בדרך איבדה החברה את האדם שזוהה יותר מכל אחד אחר, לטוב ולרע, עם המוצר – שלו חוליו, אחד ממייסדי החברה, שהתפטר מתפקיד המנכ"ל ואינו מחזיק עוד במניות שלה. חוליו פתח לאחרונה את "דרים", חברה המפתחת פתרונות סייבר הגנתי לתשתיות קריטיות כמו כורים גרעיניים ורשתות חשמל ודלק, שהרי מי כמוהו יודע עד כמה התשתיות הללו חשופות לחדירה.
שותפו לשעבר ואחד ממייסדי NSO, עמרי לביא, נותר בעל המניות היחיד בחברה ומנסה לנווט אותה בדרך חדשה. לביא אמר כי הוא נותר מאמין גדול בסיכוי למכור את מוצרי החברה ואולי אף את החברה כולה. זה נשמע כמו חלום רחוק, בטח אחרי צו נשיאותי אמריקאי נוסף נגד רכישת סייבר התקפי ממדינות זרות. אבל בסיפור של NSO ופגסוס קרו כבר לא מעט דברים שנשמעים הזויים.
הקש ששבר את גב הממשל
מאז הציגה NSO את פגסוס לשוק העולמי, ב־2011, היא סייעה לרשויות במקסיקו, פעמיים, ללכוד את חואקין גוזמן לוארה, ברון הסמים המכונה אל־צ'אפו. חוקרים אירופאים השתמשו בפגסוס כדי לסכל מזימות טרור, לעצור רשת שוחד שפעלה כדי להשחית אנשי ציבור בכירים מאוד, להילחם בפשע המאורגן ובמקרה אחד לפחות – להפיל רשת עולמית של התעללות זוועתית בילדים ולזהות עשרות חשודים ביותר מ־40 מדינות.
רק ב־2016 יתחילו לצוץ הסיפורים על משטרים שניצלו את המערכת לפגיעה בוטה בזכויות האדם של אזרחיהן, תחילה במקסיקו ובהמשך בעוד שורה של מדינות – מאיחוד האמירויות ועד מרוקו, מפולין ועד הונגריה, מספרד ועד אוגנדה. פגסוס הוכיחה את עצמה כנשק היעיל ביותר לא רק נגד פושעים מסוכנים אלא גם נגד חברה אזרחית חופשית של מדינה. כל מדינה.
ישראל הפכה את פגסוס לאחד מהכלים הדיפלומטיים החשאיים העוצמתיים ביותר שעומדים לרשותה, אתנן שבאמצעותו שילמה תמורת הישגים בינלאומיים מרקיעי שחקים. כמעט כל המדינות שחתמו על הסכמי אברהם, או שהיו מעורבות בגיבושם, כמו סעודיה, זכו בפגסוס. בעולם פורסמו האשמות חמורות על כך שפגסוס סייעה באיתורו ורציחתו של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, מבקר חריף של בית המלוכה הסעודי. לא עזרו ההכחשות התקיפות של NSO, שטענה כי בדקה את הקופסה השחורה אצל כל הקליינטים הרלוונטיים ולא מצאה שום ראיות לכך. גם העובדה שבטלפון של חשוקג'י המנוח לא נמצאו שום עקבות לפריצה לא שינתה דבר. הסיפור הזה הפך את פגסוס למוצר מאוד יעיל, אך גם מאוד רעיל.
לאחר שהוכח כי לפחות במקרים אחרים הפעיל המשטר הסעודי את פגסוס נגד מתנגדי שלטון, הורה מנכ"ל משרד הביטחון דאז אלוף (מיל') אמיר אשל שלא לחדש את החוזה עם הסעודים. אך כשיורש העצר והשליט בפועל בן־סלמאן התקשר זועם וקוצף לראש הממשלה בנימין נתניהו ואיים להפסיק את טיסות אל על מעל שמי המדינה, בוטלה חיש מהר ההחלטה והחוזה חודש. הוא נותק שוב כשנה מאוחר יותר, הפעם סופית, כשהתברר שהסעודים המשיכו לחדור לטלפונים של עיתונאים.
אבל מערכות הפגסוס הכי סודיות שנמסרו לשותפה בכירה להסכמי אברהם היו לשירותי המודיעין האמריקאיים. לאורך העשור האחרון קיימו הדי־אי־איי (המינהל למלחמה בסמים), השירות החשאי ופיקוד אפריקה של הכוחות המזוינים האמריקאיים משא ומתן עם NSO במטרה לרכוש מוצרים של החברה. המגעים לא הבשילו בסופו של דבר לעסקה, בעיקר בגלל העלויות העצומות. הדי־אי־איי רכשה מערכת מחברה ישראלית אחרת, פראגון, שאהוד ברק הוא אחד מהמשקיעים בה.
אבל זרועות וסוכנויות אחרות של הממשל האמריקאי דווקא כן עשו עסקים עם NSO. פיקוד המבצעים המיוחדים רכש ממנה מכשירי פגסוס לפריסה טקטית מקומית עבור יחידותיו באפגניסטן. הסי־איי־איי לקח את שיתוף הפעולה עם החברה הישראלית צעד אחד קדימה וב־2019, השנה שבה נרצח חשוקג'י, סוכנות הביון המרכזית תיווכה, תיאמה ושילמה עבור התקנת מערכת פגסוס בשירות החשאי של ג'יבוטי. בתגובה שמסר הסי־איי־איי ל"ניו יורק טיימס" נאמר כי הדבר נועד לסייע למדינה האפריקאית להילחם בטרור, בתמורה להתחייבות של הג'יבוטים כי ישתמשו במערכת אך ורק למטרה זו. זאת למרות אין ספור דוחות, כולל של מחלקת המדינה האמריקאית, על כך שג'יבוטי מבצעת מעשים איומים של הפרת זכויות אדם, כולל רדיפת עיתונאים ועינויים של מתנגדי המשטר.
ביוני 2019 הגיעו שלושה מהנדסי מחשבים ישראלים של NSO לבניין בניו־ג'רזי, המתקן המרכזי של "ריבה", פרקו שרתים, מחשבים וציוד קצה נוסף, והתקינו אותם בחדר מבודד ומאובטח היטב. האף־בי־איי לא סתם רכש פגסוס. הוא קנה "פנטום", גרסה שיכולה לפרוץ גם למספרים אמריקאיים ללא צורך בשיתוף פעולה עם חברות חיצוניות כמו AT&T ,Verizon, Apple או Google. המערכת, כך נכתב במפרט שהגישה NSO ללקוח, "תהפוך את הסמארטפון של המטרה שלך למכרה זהב מודיעיני".
האף־בי־איי טען כי רכש את המערכת ושילם מיליוני דולרים על תחזוקה לשנתיים רק לצורכי בדיקת יעילות והגנה מפני אויבים. אבל ממסמכים פנימיים של הבולשת, שנמסרו ל"ניו יורק טיימס" אחרי מאבק משפטי ארוך נגד הממשל במסגרת חוק חופש המידע האמריקאי, עולה תמונה קצת שונה. האף־בי־איי, כך מתברר, היה קרוב מאוד להפעיל את המערכת הפעלה מבצעית מלאה בחקירות פליליות בתוך ארצות־הברית ואף ערך עבודת מטה מעמיקה ואדירת משאבים, כולל ספרי הדרכה לתובעים בהליכים שבהם נעשה שימוש באמצעי הסודי, כיצד להציג זאת בבית המשפט.
נשאלת השאלה: מדוע גופי ממשל רבים ועוצמתיים כל כך מתאווים לשים את ידיהם על פגסוס? התשובה פשוטה: כי לפחות בחלק מהזמן לא היו ברשותם פתרונות אחרים. כך, למשל, בהתכתבות פנימית סודית בין חברת סייבר הקשורה לממשל ובין ענק התעשייה הצבאית "ריית'און" נאמר כי נכון לשנת 2021 "אין לקהילת המודיעין האמריקאית פתרון כיצד לחדור לווטסאפ".
ואז, במחצית השנייה של 2021, הכל התפוצץ. שירות הביטחון של מחלקת המדינה גילה כי דיפלומטים אמריקאים המוצבים באוגנדה, שהשתמשו בטלפונים מקומיים (כלומר: לא מספרי +1 החסינים מפגיעה) ספגו פריצה של פגסוס. זה היה הקש ששבר את גבו של הדוד סאם, והביא בסופו של דבר להכנסת NSO לרשימה השחורה.
תחיית המתים
הפרשה האוגנדית הייתה רק הטריגר ועד היום לא ברור מה הייתה הסיבה האמיתית לצעד האמריקאי ומדוע דווקא בעיתוי הזה. יש הסבורים כי הלחץ של התקשורת וארגוני זכויות האדם על הממשל הליברלי עשו את שלהם. אחרים טוענים כי ממשל ביידן פשוט רצה ללמד את ישראל השבעה והיהירה אחרי שנות הזוהר עם ממשל טראמפ לקח, והחל לקצץ בהישגי ממשלת נתניהו. וישנם כאלה המאמינים שהסכמי אברהם הראו כי לישראל יש יותר מדי השפעה באזור – כזו שאינה ניזונה רק מכוחה של אמריקה, אלא גם מכוחו של פגסוס, והחליטו לפעול בעניין. גרסה אחרת טוענת כי גורמים צרי עין בקהילת המודיעין האמריקאית שנאו את העובדה שיש לישראל משהו שלהם אין, והחליטו לחסל את החברה שמייצרת את המשהו הזה.
בישראל לא יודעים עד היום את הסיבה, ולא כי לא שאלו. "היינו מופתעים מאוד מההודעה האמריקאית, שעודכנו על אודותיה רק שעה קלה לפני שפורסמה" אמר לי מנכ"ל משרד הביטחון אשל כשעוד כיהן בתפקיד. הצעד הזה התפרש בישראל לא רק כניסיון לחנוק את חברות הסייבר המקומיות, אלא גם כאיתות אמריקאי של חוסר שביעות רצון קשה מהרישיונות שנותן משרד הביטחון לחברות הסייבר ההתקפי. "בשנה החולפת ניסינו, ראש הממשלה ובכירים אחרים במערכת הביטחון, לברר איפה ארצות־הברית מנסה לסמן את הגבולות", הוסיף אשל באותה שיחה. "אנחנו מדינה ריבונית, איננו נכנעים לתכתיבים, ובסוף נעשה כפי שנחליט שטוב לנו, אבל היה לנו חשוב להבין כיצד רואה הממשל את משטר היצוא הבינלאומי של מערכות לחימה כאלו". למרות כל המאמצים, אמר אשל, "לא הצלחנו לייצר שיח עם ארצות־הברית. בכירי הממשל לא מוכנים לענות לנו, להתייחס לנושא או להסביר את השקפתם. אנחנו לא באמת יודעים כיצד הם רואים את העתיד ומה הסיבה האמיתית לצעד הזה".
ויש הסבורים כי הסיבה האמיתית היא ניסיון אמריקאי מתוחכם לקנות ב־Short, מחיר חסר, את NSO, באמצעות פגיעה קשה בחברה שתוזיל את מחירה לרצפה, ורכישה שלה על ידי חברה אמריקאית שתהפוך אותה לחלק מקהילת המודיעין האמריקאית.
מובן שהממשל הכחיש את ההאשמות האלה מכל וכל. "הכוונה שלנו היא לפעול נגד NSO, שהיא חברה רעה", אמרו בכירים שם לבכירים ישראלים, "אל תעשו להם תחיית המתים". אבל נס תחיית המתים כמעט והתרחש. פתאום הופיעה לה חברה אמריקאית ענקית, טייקון סייבר המוכר במיליארדים לממשל, והביעה נכונות, שלא לומר רצון, שלא לומר – תאווה, לרכוש את NSO. אנשי החברה, L3Harris שמה, ביקרו בישראל כמה וכמה פעמים, וישבו שבועות ארוכים עם נציגי NSO ואנשי משרד הביטחון כדי לסגור את הקצוות של עסקה מסובכת, הדורשת רישיון להעברת ידע סופר־מסווג לארצות־הברית. נציגי L3 היו יוצאים מהחדר כדי לקיים שיחות עם אנשי הקשר שלהם במודיעין האמריקאי, כך לפחות טענו, כדי לקבל אישור על סעיף כזה או אחר. גורמים ישראליים נשבעים כי דיברו על כך עם בכירים אמריקאים. בממשל התעקשו כי "לא ידוע להם" על שיחות כאלו והכחישו כי מישהו בקהילת המודיעין נתן ל־L3 אישור לקיים מגע עם החברה המצורעת מישראל, אך גם לא היו מוכנים לומר את הדברים כציטוט און דה רקורד. כך או כך, כשדבר המכירה הצפויה פורסם, הבית הלבן הזדרז לפרסם הכחשה ולהרוג את העסקה.
החוזה שהממשל לא הספיק להרוג הוא זה שלא היה מודע לקיומו, בין קליאופטרה לחברה המייצגת את NSO בארצות־הברית, אותו חוזה למערכת גיאו־לוקשיין שנחתם פחות משבוע אחרי הכנסתה של החברה הישראלית לרשימה השחורה.
בכירים אמריקאים אומרים כי לאן־אס־איי (הסוכנות לביטחון לאומי), המקבילה האמריקאית ליחידה 8200, יש קושי באיכון טלפונים מקסיקניים. בחוזה של קליאופטרה לרכישת המערכת כתוב כי היא תוכל לתקוף מטרות במדינה שהכינוי שלה "מריה". מאז נרכשה ועד היום תקפה המערכת של NSO בשירות הממשל האמריקאי אלפי פעמים מטרות ב"מריה".
"מריה", אם עוד לא ניחשתם, הוא הכינוי למדינה שכנה לארצות־הברית ושמה מקסיקו.
תגובת NSO: "הטכנולוגיה שלנו מסייעת למלחמה בטרור ובפשע"
מחברת NSO נמסר בתגובה: "בעידן שבו ענקיות הטכנולוגיה מפתחות אפליקציות המשמשות מחסה לפושעים, טרוריסטים ופדופילים, אנו גאים שהטכנולוגיה שפיתחנו מאפשרת למדינות ללכוד פדופילים, לסכל פיגועי טרור ולמנוע פשיעה חמורה, מבלי להתפשר על פרטיותו של הציבור הרחב. החברה מוכרת אך ורק ללקוחות מדינתיים במדינות שהן ידידות ובעלות ברית של ארה"ב וישראל, רובן המכריע במערב אירופה, ופועלת בהתאם לחוק ולרגולציה הישראלית.
"החברה מוכרת ללקוחותיה רישיונות לשימוש בכלי טכנולוגי מתקדם, תוך כדי הגדרה ברורה של השימוש הלגיטימי בו – מניעת פשיעה חמורה וטרור. היא אינה מפעילה את הכלים ואינה חשופה למידע המודיעיני שנאסף באמצעותם או למטרות של המשתמשים המדינתיים. עם זאת, גיבשנו תוכנית ציות וזכויות אדם ראשונה מסוגה בעולם, המושתתת על מנגנונים טכנולוגיים ומשפטיים שנועדו למזער ככל הניתן את האפשרות לשימוש לרעה בטכנולוגיה. החברה אף ניתקה לקוחות שהפרו את החוזה עימה וסיימה חוזים בגין חשדות לשימוש לרעה בטכנולוגיה.
"החברה, ששמה בראש מעייניה את שיקולי הביטחון הלאומי של ישראל, ארה"ב ובעלות בריתן, עירערה על ההחלטה המקוממת להכניסה לרשימת הפיקוח של משרד המסחר האמריקאי. אנו משוכנעים כי גורמי הממשל הרלוונטיים יפעלו להסרתה מהרשימה".
בתגובה לדיווחים על אודות שימוש שנעשה במערכת כדי לפרוץ לטלפונים של עורכי הדין המקסיקנים, נמסר מחברת NSO: "מדובר בספקולציות ובמידע משוער בלבד ולא במידע עובדתי פורנזי מוצק".
