הופעת חייה

דבר אחד ודאי: היה לנועה קירל כמעט רק מה להפסיד באירוויזיון, אבל היא הצליחה לנצח - לא רק כמעט את כל המתחרים, רובם מבוגרים ומנוסים ממנה, אלא גם את המומחים שהזהירו אותה, את החרדות של עצמה ואת דירוגי המהמרים, שעד רגע לפני תחילת התחרות לא זיהו שמדובר בסוס מנצח שידהר בקלילות למקום השלישי.

נועה קירל לא התרפקה במהירות על ההצעה של תאגיד השידור כאן לשלוח אותה לאירוויזיון בליברפול. היא ידעה למה. אם מודדים את התחרות בשיקולי קריירה, מה שווה כל סיפור האהבה הזה? לא הרבה. לגבי ישראל נראה שאין צורך להסביר. בגיל 22 קירל היא אחת הכוכבות הכי גדולות פה. היא לא ניצחה הרגע בתחרות ריאליטי ולא זקוקה למקפצה כלשהי בשוק הישראלי. לוחות הזמנים שלה מסודרים שנה קדימה בהופעות, בפרויקטים, בפסטיגל - והיוצרים הנחשבים בתעשייה מחזרים אחריה עם שירים חדשים. עתידה מאוד בהיר בהיבט המוזיקלי.

גם כלכלית, אין פה לקירל אוצר של ממש בהשוואה לשנה רגילה - אלא אם כן זכתה באירוויזיון, לא בדיוק משימה פשוטה על רקע תדמית המדינה בעולם בימים אלה (ומי שחושבים שזה לא משפיע - נו־נו, הדחקה זה יפה). ברור גם שבהכנות לאירוויזיון היא ויתרה על עבודות אחרות ופרנסה ראויה, כדי להקדיש עצמה לאירוע. חשיפה בינלאומית? כן, אירוויזיון יכול לעשות את העבודה לרכישת קהל באירופה, אבל קירל חתומה בענקית המוזיקה אטלנטיק רקורדס שתשקיע ותלטש ותכוון עד שהשיר הראשון באמריקאית יתפוס בשוק הבינלאומי. לא ברירת מחדל רעה.

אבל היה לה הרבה מה להפסיד. הדחה בחצי הגמר או מקום נמוך אתמול היו הופכים את נועה קירל ברסיסי שניות מאהובת הקהל למטרת לעג ברשתות החברתיות. הרבה מאוד אנשים בתעשייה - ובכלל - מחכים לה בפינה ההיא, הקרירה, השמורה בלעדית לנציגינו שנשלחו לאירוויזיון עם שמץ של ביטחון וחזרו עם הזנב מקופל בין הרגליים. לא מעט אמנים ותיקים ממנה הצהירו בעצמם שנקלעו למשבר נפשי קשה אחרי התחרות. אם הרגע נולדת בריאליטי, אין בעיה. כשיש לך רקורד של שיאים בלבד, ההימור מסוכן מדי.

צילום: עוז מועלם

שנים שישראל לא שלחה כוכבת ענק לאירוויזיון, כך שגם הציפיות ממנה נסקו. זו נקודת פתיחה מלחיצה ולפעמים מערערת. נועה קירל לא יכולה להיקלע לסיטואציה, כי היא הסיטואציה. לשם השוואה, לקירל לפני האירוויזיון היו 1.5 מיליון עוקבים באינסטגרם. לפייבוריטית הגדולה, לורן משוודיה, היו 379 אלף נכון לאתמול – והיא כבר זכתה פעם באירוויזיון.

אבל קירל הסתכלה לפחד האמנותי בעיניים וקפצה לאתגר המורכב ביותר נפשית בקריירה שלה, איך להיכנס למשימה כשהסיכויים בגדול לרעתך, ואת לא ממש משוכנעת שהיא כדאית. אני מלווה אותה מאז 2015 ומקרוב בשבוע האחרון בליברפול. קשה לי לזכור אמן ישראלי בגיל כזה – או בכלל – מתנהל בצורה כל כך מקצוענית ומוקפדת, ועם זאת נעימה, מלאת אורך רוח, כל הזמן בפרופורציות, מופת נדיר ביקום הישראלי המפורטץ' של יהיה בסדר, ונעשה מחר, ורק עוד סיגריה, אבל בחייאת.

האירוויזיון הוא עולם מוזר ומורכב, עם חוקים משלו שאיש לא מבין עד שהוא נכנס אליו, ולכן קשה להתכונן לתסריטים המתפתחים ולמוקשים הפזורים מסביב. קירל נעה בתשוקה של ממש בין ראיון לראיון, מנערת סימני עייפות באנגלית מצוחצחת, בדרך לתוכנית הבאה ב־BBC או בשיחה בין לבין עם עיתונאי גרמני. כשברקע שאלות חוזרות על הרקטות שנופלות בארץ, היא התעטפה בדגל שלנו בלי שום עצה של איש יח”צ מסביב, הסבירה כמה היא גאה להיות ישראלית, הדפה בקלילות סוגיות פוליטיות וגם אחרי יום מתיש נוסף נעצרה עוד שנייה כדי להצטלם עם מעריצים, לתת להם את הרגע שלהם. כמו שהציעו פעם במבצע סבתא, היא באמת הצליחה לפתוח הכי חזק שלה - ולהגביר.

אפשר גם לקבוע בזהירות, לפחות לפי הפידבקים ברשתות, שבימים שבהם עם ישראל קרוע ברחובות כבר חודשים, נועה קירל הייתה סימן אחד של שפיות בוהקת באפלה, כמיהה לאיחוד בינינו. אני לא יודע לאיזה מקום היא הגיעה, אבל אני יודע שאתם צריכים להיות גאים בה. יוניקורן אנושי.

צילום: עוז מועלם