ממשלת ישראל קיבלה ביום ראשון את אחת ההחלטות הכלכליות האומללות בתולדות ישראל, שמשתווה באיוולת שלה להחלטה מאוקטובר 1977, של ממשלת הליכוד־חרדים לבטל את הפיקוח על מטבע החוץ ולהכריז על השקל כ"מטבע קשה". ההחלטה, הזכורה לדיראון עולם, דירדרה את ישראל לאינפלציה של 450%, לאובדן גמור של מטבע חוץ, לגירעונות ממשלתיים בהיקפים מבהילים ולירידה ברמת החיים שנמשכה יותר מעשור. להחלטה הנוכחית יהיו השלכות אחרות, חמורות לא פחות: היא תזרים מיליארדים להעמקת העוני, הבורות והניכור בחברה החרדית; היא תדון דור שלם של צעירות וצעירים חרדים לקיבוץ נדבות, שיבואו מכיסו של הציבור הלא־חרדי; עוד רבבות־רבבות של ישראלים דוברי עברית ילידי הארץ בגיל העבודה יחיו בקרבנו - אבל לא איתנו, חסרי השכלה בסיסית שאמורה להכין אותם לחיים נורמליים בחברה בת זמננו.
ההצבעה בממשלה על העברת מיליארדי שקלים – הסכומים הסופיים יתגלו רק אחרי הצבעות על התקציב בכנסת – למימון הדרישות הקואליציוניות של השותפות החרדיות בממשלת נתניהו הגיעה על רקע ביקורת קטלנית של אגף התקציבים באוצר והכלכלנית הראשית של המשרד. דברי הביקורת הללו צריכים היו להיאמר בקול גדול עוד לפני חודשים, כאשר מסמכי ההסכם הקואליציוני התפרסמו ברבים. אלא שבאותם הימים בכירי האוצר העדיפו לקבל את השר החדש, בצלאל סמוטריץ', בזרועות פתוחות, אף שסמוטריץ' לא הסתיר לרגע את עמדותיו ושאיפותיו הקיצוניות. קראתי להם אז, בינואר השנה, לקום ולהתפטר; הם לא זזו. התעוררותם המאוחרת, שתי יממות לפני החלטות הממשלה, החטיאה את מועד ההשפעה.
במערכת החינוך החרדית, מבית הספר היסודי ועד הישיבה הגבוהה, נמצאים כ־560 אלף תלמידות ותלמידים, כאשר קרוב ל־80% מהם לא לומדים דבר המכין אותם לחיי פרנסה מכובדים ולהשתלבות יצרנית בחברה ישראלית. כ־5% בלבד מהתלמידים החרדים הבוגרים זכאים לתעודת בגרות, לעומת 82% מתלמידים יהודים לא חרדים. השתתפות הגברים החרדים בגיל העבודה בתעסוקה מגיעה, לכן, בקושי ל־50%, בהשוואה לכ־87% אצל גברים יהודים לא־חרדים. העובדים החרדים, להוציא מיעוט, סובלים מהיעדר ידע ומיומנות, והכנסתם הממוצעת נמוכה בקרוב לחצי מהכנסתו של עובד לא חרדי – כשהשכר הירוד משקף פריון עבודה ירוד. נשים חרדיות אמנם עובדות בשיעורים גבוהים, אבל רובן מועסקות בתוך הקהילה עצמה, בשירותים המשכפלים את העוני והפיגור הכלכלי. 60% מהילדים החרדים חיים במשפחות עניות.
זו המציאות; היא נוצרה במהלך עשרות שנים של הזנחה, ובעיקר השלמה שקטה של הרוב הלא־חרדי עם מנגנוני השליטה של העסקנים החרדים, בקהילה גדולה וגדלה בקצב של 4.5% בשנה. אף ראש ממשלה לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו; כולם, מטעמים קואליציוניים ומטעמי נוחות, התעלמו מהבעיה. החלטת הממשלה הנוכחית על העברות של מיליארדים נוספים לשליטי הגטו החרדי יחמירו אותה, אבל לא יצרו אותה. השלכותיה ארוכות הטווח על עתידה של ישראל כמדינה משגשגת, צומחת, מתקדמת מדעית, טכנולוגית ותרבותית, חזקה ודמוקרטית, עלולות להיות קטסטרופליות. הפוליטיקאים החרדים שלחצו לקבל את התקציבים הנוספים יכולים בשקט להצטרף לקומץ הקיצונים מהשמאל, הנושאים את השלט "הקץ לציונות".
ובכל זאת, אני אופטימי. הדרישות הקואליציוניות העכשוויות של המפלגות החרדיות משקפות בעיקר את הפחד של העסקנים הפוליטים החרדים מהתסיסה הגוברת בתוך הקהילה הנתונה עדיין למרותם. אלא שבערים ובשכונות החרדיות החדשות אין נכונות להשלים עם "עוני מרצון" או עם חיי בטלה מעבודה. החרדים החדשים רוצים למזג את צביון החיים הדתי העמוק עם התקדמות והצלחה בחיים, לפרוץ מהגטו שנכפה עליהם, במספרים שרק הולכים וגדלים ומסכנים את אחיזתם של אנשי המעמד הפוליטי־חרדי השליט. וככל שהאחרונים מגביהים את חומות ההפרדה של הגטו החרדי, כך מתעצמת ההתנגדות בתוכו. והיא תנצח; ראו את מרכז העסקים הנוצץ של בני־ברק ואיך נסדקת החומה. מחר, או מחרתיים, היא תיפול.
