"מפעל חיים שאנשים מקימים בפריפריה מוחרב בידי גובי דמי חסות"

בבית המלון "תאי וילג'" שעל שפת הירדן, סמוך לקיבוץ שדה נחמיה, קמו אתמול בבוקר וגילו כי אחת הבקתות במקום הוצתה באש. על דלתות כמה מהבקתות האחרות הושארו בקבוקי בנזין. אנשי המלון משוכנעים כי ההצתה לא קשורה לתופעת הפרוטקשן והטרור החקלאי שהולכת ומתפשטת בגליל העליון, וטוענים כי ייתכן ומדובר בתקלה שנגרמה בעקבות השיפוצים במתחם. אך לאחר שהמשטרה אספה ממצאים והחלה בבדיקת הרקע לאירוע, נראה כי כל העקבות מוליכים שוב לכפר הבדואי טובא זנגריה, שכמה משפחות פשע המתגוררות בו מטילות אימתן על האזור כולו.

יותר ויותר עסקים, מכוניות, משאיות, אוטובוסים וציוד כבד נשרפים בלילות בגליל ובגולן, באירועים שמעמידים את כוחות הכבאות מול אתגר מבצעי מורכב. הם עומדים חסרי אונים מול עוצמת האש בה הם פוגשים בכל קריאה לאירוע הצתה שכזה. "אתה מגיע לאירוע ולפי ריח הדלק החריף אתה מיד מבין ששוב מדובר בהצתה מכוונת", סיפר ל"ידיעות אחרונות" כבאי מהאזור, "לראות אנשים שהקימו עסק ונלחמו עליו בשתי ידיהם, מאבדים את מפעל חייהם בהצתה שכולנו יודעים מה הרקע שלה, זה כאב לב".

האירועים הפכו יום־יומיים: ביום שישי בלילה נופצו חלונות של שמונה כלי רכב במגרש מכוניות בצפת. שוטרים שהוזעקו למקום הצליחו לעצור שני חשודים, תושבי טובא זנגריה. בחמישי בלילה נשרף רכב בראש פינה, ששייך לבעל מפעל באזור תעשייה הצמוד לטובא זנגריה. על פי אחד הנוכחים באירוע, בעל המפעל קיבל קודם לכן אזהרות על הצפוי לו אם לא ייענה לדרישות הפרוטקשן או לעליית תעריפי ההגנה, הצמודה למדד האומץ המקומי. ארבעה ימים קודם הוצת מגרש המכוניות "דורון מוטורס" בקריית־שמונה ו־14 רכבים עלו באש. מדובר במגרש המכוניות השלישי שהוצת בעיר הצפונית הקטנה בתוך חודשיים.

בשבועיים האחרונים הוצתו גם בית אריזה גדול סמוך למירון, אוטובוס בקצרין ועוד. מתחילת השנה הוצתו בגליל העליון ובגולן בלבד שמונה אוטובוסים, שני מיניבוסים ותשע משאיות. בגליל כולו מדובר על עשרות רבות של כלי רכב, בבעלות חברות הסעות ועסקים שלרוב לא היו מבוטחים על הנזק בשל אירועים חוזרים ונשנים.

אבי מלכה

"קיבלתי טלפון באמצע הלילה מחברת האזעקות שעידכנו כי הם רואים אלמונים נכנסים למגרש, ופתאום הם עידכנו שהם מציתים את המקום", סיפרה אחת העובדות ב"דורון מוטורס". היא לא ידעה להגיד מה הרקע להצתה, אבל אמרה כי, "אנחנו לא זוכים פה אפילו לשבועיים של שקט. המדינה צריכה לשמור על העסקים כאן. אין פה כל הרתעה, ומפעל החיים שאנשים מקימים כאן בפריפריה מוחרב בידי גובי דמי חסות שדורשים את שלהם, נוסף על מה שהמדינה לוקחת".

קשר עמוק של שתיקה עובר, לכאורה, בין מרבית בעלי העסקים שמאוימים על ידי השולטים האמיתיים במרחב, עברייני הגליל. רק אלו שמשלמים חודש בחודשו יודעים לילות רגועים של שינה, אך לא לעולם חוסן ואין לדעת מתי גובי הפרוטקשן, שפועלים באמצעות חברות שמירה חוקיות וחשבוניות מס, יחליטו להעלות את דמי החסות. במשטרה מנסים למצוא את המציתים ומחוללי הפשיעה אך לא נוחלים הצלחות רבות, אם בכלל.

אבי מלכה, בעל עסק לשיווק ברזל ואספקה טכנית בקריית־שמונה, סובל לא אחת מהצקות עברייני הפרוטקשן, ששולחים לו מסרים שוב ושוב בציפייה כי ימצא את הדרך להגיע עימם להסדר תשלומים נוח. "קיבלתי מסרים שחבר'ה ששרפו לי את משאית המנוף וגרמו לנזק בעסק, דורשים שאשלם להם רטרואקטיבית על השנתיים האחרונות. אמרו שאני בעל חוב של חמישה מיליון שקל ושמהיום והלאה עליי לשלם סכום קבוע, נוסף על ה'חוב'", הוא סיפר בכעס, "לאיפה הגענו? במקום שבן גביר יתחיל להתעסק עם מי יהיה אחראי על המשמר הלאומי, שיתחילו לעבוד! אנחנו עובדים כאן קשה מאוד, משלמים מסים ולא מקבלים אבטחה. אין פה משטרה ואין פה מדינה. לא יכול להיות ששתיים או שלוש משפחות מטובא זנגריה מטילות אימה על כל הגליל". מלכה הוסיף כי חברות הביטוח לא מוכנות לבטח יותר, אותו, את יתר בעלי העסקים וחברות ההסעות.

אביחי שטרן, ראש עיריית קריית־שמונה, סיפר כי העיר ידעה שנים של שקט יחסי, עד שבשנה האחרונה המציאות השתנתה. "עם הטרור של הטילים מלבנון ידענו להתמודד בגבורה, אבל עם הטרור הזה בתוך הבית אנחנו פשוט לא יודעים להתמודד", אמר, "זה סיוט מתמשך. זה לא נגמר באיומים על העסק, זה חודר לתוך המשפחות, החברים והסביבה המבוהלת. עסק שמקבל בוקר אחד הוצאה של מיליונים שלא צפה, זה משבש את כל המאזן הכלכלי".

"צריך לעשות פה ריכוז מאמץ מיוחד עם כל הכלים הדרושים למלחמה בטרור, כי זה טרור", הוסיף, "עם טרור לא מתעסקת משטרה כחולה. אנחנו לא צריכים חברות אבטחה ולא משטרה, אלא צבא".