מלחמת כת
במשך שנים פעלה בלוד הכת של נתנאל דרעי, קבוצה דתית סגורה עם מערכת חוקים, עונשים ומנהגים, כמו ניסיון לחתן נערה בת 13 ועידוד הבאת כמה שיותר תינוקות לעולם. ואז הקהילה נקרעה: דרעי הורשע בתקיפה מינית של שלושה קטינים ונשלח למאסר. אלא שסדרת סרטי הדוקו "פדופיל בראש כת", שיצרה דקלה משעלי ותעלה ב– ynet, מגלה כי דרעי ממשיך לשלוט מהכלא באנשיו, חושפת מקרי אלימות בגני הילדים של הכת, שממומנים מכספי ציבור, ובעיקר מספרת מה קורה כשאמונה עיוורת פוגשת מנהיג כריזמטי שיודע איך להשתמש בה, ועוד איך. משפחת דרעי: "חומרים מסולפים ושקריים"
כשעליזה ומרדכי קבאלו החליטו לחזור בתשובה לפני 20 שנה, הם לא ידעו לאן התהליך הזה יוביל את משפחתם. השניים, הורים לארבעה – בת בכורה ושלישייה, שבה שתי בנות ובן – שמעו מילדיהם על מנהיג צעיר, כוכב עולה בשמי התורה, נתנאל דרעי שמו, שדמותו הכריזמטית הספיקה כדי לגבש לו קהילה בעיר לוד. הם עצמם לא נכנסו לקהילה, אבל ככל שילדיהם צללו פנימה התגבר בהם החשד שמשהו פה לא תקין. "אחת הבנות שלי התחילה לחזור בתשובה בגיל 13", משחזרת השבוע קבאלו, "ובגיל 15 וחצי התחילה להגיע לשיעורים. פעם אחת נכנסתי וראיתי שהרב נותן לבנות שיעור בגבו אליהן, כדי שלא יסתכל עליהן. לא אהבתי את הסגנון, אבל זה לא נראה לי משהו חריג, לפחות בהתחלה. אחר כך הבן שלי התחיל ללכת לשם, ואז גם שתי האחיות שלו. בהמשך, הבכורה שלי התחתנה בגיל 17 עם שידוך מהקהילה. בת אחרת התחילה להתחזק, ובמקביל נרשמה ללימודים אקדמיים. הרב אמר לה: 'לא, את צריכה להתחתן'. היא באה אלינו וסיפרה שביטלה את הלימודים. 'הרב אמר שאין צורך', הסבירה. ניסינו לדבר איתה, ולא עזר. גם היא יצאה לשידוך, התחתנה ולא למדה.
"כשהבן שלנו נכנס לשם, בהתחלה לא ראינו דברים חריגים. אחר כך הוא עבר לישון בכולל. היינו אומרים לו: 'תישן בבית, יש מקום', והוא אמר: 'אני רוצה לחסוך זמן בבוקר, ללמוד יותר תורה'. יום אחד הוא חזר הביתה, ואמר: 'ביקשתי את ידה של בת הרב'. הוא היה בן 21 והיא בת 11! היינו בשוק, אמרנו לו שהיא קטנה מדי, שאלנו איפה בכלל ראית אותה? איך אתה לא מיידע אותנו על דבר כזה? היא ילדה. בסוף הוא אמר: גם אמא שלה אמרה שזה מוקדם, ונחכה. אמרתי לו: מה תחכה, עד שהיא תהיה בת 18? זה הרבה זמן. אמר לי: אמא, יהיה בסדר. כעבור שנתיים, כשהילדה הייתה בת 13, הוא בא אלינו: החלטנו להתחתן עכשיו. ניסינו להסביר לו שתגיע משטרה, 'אתה תואשם בבעילת קטינה'. 'לא, לא', הוא ענה. 'אל תדאגי, תהיה סייעתא דשמיא. הרב אמר שגם האמהות שלנו התחתנו בגיל 13, הגיע הזמן לחתונה'.
"ידענו שזה לא תקין, אבל הבן שלי היה בגיר, מעל 18. אם היה מתחת, הייתי יכולה להוציא צו בית משפט. יום החתונה הגיע, אנחנו מקבלים טלפון שאבא שלה, הרב, מוזמן לחקירה במשטרה, והבן שלי הלך איתו. אשת הרב התקשרה, ואמרה: 'אפשר לעשות חתונה בשקט, בלי שאף אחד יידע'. אמרתי לה שאני לא מסכימה. בסוף לא הייתה חתונה. שיחררנו את הילד בערבות, הוא היה במעצר בית. סיוט אחד גדול. מאז לא היו בקהילה חתונות מתחת לגיל 18. לפני כן התחתנו בנות 15־16".
בסופו של דבר, הבן נישא לבתו של דרעי כשהייתה בת 18. עד היום עליזה ובעלה כואבים שלא הוזמנו לחתונה של בנם היחיד. מי שכן הוזמנה הייתה חברת שמירה שנועדה, לדבריהם, למנוע מהם להיכנס לאירוע. היום הבן של עליזה והבת של הרב הם הורים לתינוקת בת שמונה חודשים, נכדה שעליזה ובעלה אינם מורשים לראות או לבקר. לא מזמן נפטר אביה של עליזה, סבו של הבן. עליזה מספרת כי בנה הגיע למלא מצוות ניחום אבלים, אבל לא הביא את משפחתו החדשה. "זה לא רק כואב לי", היא מבכה, "זה זועק לי. הלב שלי מדמם. זה ילד שהיה קשור אלינו מאוד. הכל היה משתף אותי. הילדים שלי זרקו לפח תמונות בלי לשאול אותי. אין לי הרבה תמונות של הבן שלי, למשל, רק של בר־המצווה. על התאומה שלו הוא הלשין בלי להסס. הרב אמר לו: לך אליה ותראה מה הם קוראים, וכשהבין שיש להם בבית ספרים של רב אחר, קרא לחתן שלי ואמר לו: 'אני מבקש ממך לזרוק הכל. רק ספרים שלי אני מאפשר'. הייתי אדם עם שמחת חיים, היום אני על כדורים. קשה לי מאוד. לפעמים אומרים לי די, תעזבי אותו, תניחי לו, ואני אומרת לא. אני אעשה הכל שיבין שהוא במקום גרוע".
אבל קבאלו, כך התברר לה במהלך השנים, עוד "יצאה בזול" מידיו של ה"רב". באפריל 2021 נפסק לדרעי עונש של שש שנים ועוד עשרה חודשי מאסר על עבירות מין חמורות שביצע בשלושה מילדיהם של בני קהילתו, שניים מהם אחים. דרעי חתם על הסכם טיעון, והורשע במספר עבירות של ביצוע מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה, מעשה סדום בקטין מעל גיל 16, מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה ועבירות מין נוספות שביצע בשלושת תלמידיו, חלקן במשך כמה שנים, כשהיו בני 13 עד 17. מלבד המאסר בפועל, כלל העונש פיצוי בסך של 150 אלף שקל ומכתב התנצלות. בפרקליטות טענו כי כתב האישום שונה אך במעט, וכי ההסדר לא השפיע על הטיעונים לעונש. אלא שע', אביהם של האחים שנפגעו, חש עד היום מרומה. "דרעי עשה לנו תרגיל", הוא אומר. "אחד התנאים שרצינו בעסקת הטיעון, שהיה לנו הכי חשוב, שמעבר לזה שהוא יודה ויבקש סליחה בבית המשפט, יכתוב את המכתב ויגיד את האמת מול כל חברי הקהילה. שלא נהיה אויבים שלהם. הוא לא רצה לכתוב, אבל הכריחו אותו. אחר כך, בקהילה, הוא תפס את החבר'ה שלא ידעו מה קרה, ואמר עלינו: 'אלו שיצאו הם רשעים, אסור לדבר איתם'. אמרו להם שבגללנו הוא נמצא בכלא".
אחרי הפרשה הזו פרשו כ־20 משפחות שהיו מהראשונות בקהילה. חלקן עברו למקומות אחרים בעיר, וניתקו קשר עם מי שבמשך כשני עשורים היה מנהיגם הנערץ. משפחות אחרות בחרו להמשיך ולדבוק בדרעי. אבל סדרה דוקומנטרית חדשה, "פדופיל בראש כת", שתשודר ב־ynet בשלושה חלקים, החל מהיום (שישי) ועד יום ראשון הקרוב – חושפת כי גם מהכלא דרעי ממשיך להיות מעורב בכת שבראשה עמד, ושרבים מאלו שעזבו את הקהילה עדיין רחוקים מלהתגבר על מה שקרה שם. ועדיין קורה.
× × ×
נתנאל דרעי, 41, גדל בירוחם. בגיל 15 הגיע לישיבה היוקרתית "מרכז הרב", ואחרי נישואיו עבר לגור ברמלה. "אם את שואלת אותי", מספר מוטי שמואל, "הכל היה מתוכנן בקפידה כדי להיות גורו. המטרה הסופית הייתה להגיע לאן שהוא הגיע".
לדברי מוטי שמואל, אחד מבני הקהילה שפרש, ומאז נמצא במאבק נגדה ונגד הרב, בתחילה הקהילה הייתה מאוד דומה לקהילות ברסלב אחרות. "לפני 17 שנה רובנו היינו בעלי תשובה. עם הזמן הוא התחיל לדבר ולהגיד לנו איך להתלבש, ואנשים אחד־אחד התחילו לעשות מה שהוא אומר בלבוש. היום ניתן לזהות אותם בקלות - הבנות לבושות במה שנקרא 'חליפות': חצאיות ארוכות, פליסה, חולצה מכופתרת בצבעים מוגדרים - כחול, אפור או ירוק כהה, שחור - ועל זה וסט. הבנים בשחור־לבן ביום־יום, ובאירועים לובשים חליפה עם מגבעת".
דרעי, מעידים מי שהיו בני הקהילה, החל להחזיק את כולם קצר. נשים, גברים וילדים. הוא, למשל, תבע מהם לזרוק תמונות מהעבר החילוני או המסורתי ממנו הגיעו. "כל התמונות של החתונות צריך לשרוף", מעיד אחד מחסידיו לשעבר, "אנשים עשו מדורות על גבי מדורות, שרפו את העבר. בבית הכנסת יש תור ארוך שמשתרך כדי ללחוץ לו יד. ואם מישהו לא עשה את זה, הוא היה נחשב לא בסדר. אתה מתייעץ איתו על הכל, איפה לעבוד, אם לעבוד, אם מותר או אסור, ללכת או לא ללכת, מה הילדים צריכים ללבוש. 'אתם רוצים להיות צדיקים? תזרקו את השכל ותיישמו את מה שאתם שומעים פה', ככה היה אומר לנו. 'אל תחשבו שאתם יכולים לנהל את עצמכם".
הקהילה החלה להתרכז סביב בית המדרש של הרב, "היכל הקודש" בלוד, ורבים מאנשי הקהילה עברו להתגורר ברחובות הסמוכים לבית המדרש. הגברים ברובם עבדו, הנשים לא, אבל המוקד תמיד היה שיעורי התורה של דרעי ונאומיו לקהילה. לאט־לאט הוא החל להציב בפניהם עוד ועוד כללים וחוקים. "הוא שלל מאיתנו זכויות, אפשרויות", מעיד אדם אחר, "בטיעון שלא צנוע לצאת החוצה. הילדות לא ראו גני שעשועים, על המבוגרים הוא אסר בתי קפה. כמובן, בגלל פריצות, חוסר צניעות. התוצאה הייתה שהיו עושים את זה בסתר, ואז הוא דרש לשמוע הלשנות האחד על השני. הייתי מקבל טלפון באמצע הלילה, 'מה עשית היום בקניון?'. נזיפות, תוכחות אינסופיות, השפלות. היינו רועדים. מאיים שאנחנו 'תפוחים רקובים שעלולים להרקיב את כולם', והוא יעוף ולא יישאר פה. אם אתה מקבל טלפון ממנו, אתה מלבין מהפחד מה עשיתי עכשיו. איומים על שידוכים של הילדים, או שילדים לא ישחקו איתם".
האחיזה של דרעי בקהילתו הלכה והעמיקה. אבל אז החלו השמועות על הפגיעות המיניות. ואז התברר שאלו לא שמועות. "הבן שלי הגדול התחיל להגיד על עצמו שהוא לא רוצה לחיות יותר, לא רוצה להמשיך בחיים, רע לו", משחזר ע'. "אני הייתי מקבל מהרב מסרים כמו, 'הבן שלך לא מספיק שומר את העיניים', והיה לי נוח להבין שהוא פשוט לא חזק רוחנית. אבל כשאחי ועוד כמה שמו לב שהבן שלי לא כתמול־שלשום, ואמרו: 'אולי תבדוק מה איתו', לקחתי את אשתי והילד למקום מסתור, שאף אחד לא יראה שאנחנו נפגשים. אשתי בתחילה ניסתה לדובב אותו: 'הרב עשה לך משהו?' 'כן', הוא ענה לה, 'אמא תחשבי על הכי גרוע'. ופה חרב עלינו עולמנו".
לדבריו, הבן סיפר להוריו איך הרב הנערץ נהג להזמין אותו לישון בחדר צדדי, ושם, מגיל 13, הפך את הנער לכלי לסיפוק תאוותיו. "אמרתי לבן שלי: 'אני איתך'", משחזר ע' בדמעות, 'אני איתך עד הסוף'". אחר כך גילו ע' ואשתו שגם אחיו הצעיר ממנו נפגע מינית בידי דרעי. ואז החל מחול שדים, שהסתיים עבור הרב בבית הכלא, אבל עבור הילדים בזעזוע גדול. ההורים עברו דירה, חלק מהילדים הפכו לחילונים. "הגדול היה נשוי עם ילדה ועכשיו הוא בהליכי גירושים", מספר ע'. "בגיל בר־מצווה הרב הבטיח לו שאם הוא יהיה ילד טוב, הוא יהיה החתן שלו. אבל בגלל ההתעללות הוא לא מצליח לנהל בית. הוא הפך לחילוני. אח שלו כבר עבר ארבע ישיבות; ילד עובר גג בין שתי ישיבות. זה כואב, כי לא ככה התכוונו שהילדים שלנו יהיו ויתחנכו, וזה כמובן משפיע גם על הילדים האחרים, הצעירים יותר.
"רבים מהאנשים שיצאו משם לא מצליחים לחנך את הילדים כמו שצריך, אין שליטה על הבית. הילדים שלי, אין להם אמון ברבנים, והאמת? גם לנו. קשה לשמוע רבנים, קשה לקבל מהם דרך. כל הילדים אצלי יש להם בעיות נפשיות, מהקטן עד הגדול, וגם אני ואשתי. צריך להבין שהקהילה הזו היא כת, וכת לא רגילה. דרעי יודע להקסים, להחמיא במקום הנכון. לתת עצות לפתרונות, ללטף מתי שצריך ולאט־לאט משתלט על המוחות. אני הייתי מוכן לעשות בשבילו הכל. אם היה קורה לי איזה משהו, מיד הייתי רב עם עצמי, מתענה מבפנים, אולי זה קרה כי חשבתי עליו משהו לא טוב".
ואחרי שהבנתם מה הוא עולל לילדים?
"אחרי מה שקרה (הכוונה להרשעה – א"א) הוא יצר מצב שהחסידים שלו, עד היום, מרגישים שאנחנו הרשעים. יום אחד תפסו את הבת שלי בבני־ברק כמה בנות וקיללו אותה, עם הרבנית. הגשנו תלונה וכלום לא עזר. ראש העיר השאיר לו את כל הגנים. זה שאין חוק שאוסר על אדם להנהיג כת, ורבנים של שקר מנצלים את זה לממון, מין ותאוות, זה נורא. עבור הילדים שלי זו צלקת רצינית".
× × ×
על פי העדויות, בקהילה עודדו את הנשים ללדת כמה שיותר ילדים. "כולן שם יולדות כל הזמן", אומרת קבאלו. "השבוע מישהי בת 22 ילדה את הילד השביעי". בשלב מסוים מנתה הקהילה של דרעי ילדים רבים, ולחץ הופעל על עיריית לוד כדי לפתוח להם גנים. הלחץ עבד: העירייה החלה לפתוח עבור ילדי הקהילה גנים, ורבים מהמלמדים והסייעות שלימדו אותם היו חברי הקהילה. כך השיגו מוסדות חינוך משלהם, באישור ובמימון העירייה.
אלא שגם בגנים, כך מספרים הורים לילדים שלמדו שם, מדיניות היד הקשוחה של הקהילה הסגורה הורגשה היטב. ילדות, למשל, התבקשו להביא חפצים שקיבלו – כמו בובות – ושם יוחלט האם זה חפץ צנוע או לא. במידה שההחלטה היא שלא, הצעצוע ייזרק לפח.
אחר כך, לפי העדויות, העניינים החמירו. "מכות בישבן, הכניס בכוח למחסן וסגר את הדלת, משאירים בלי שתייה, בלי ארוחת צהריים", מספר אחד הפורשים.
אחת הנפגעות בגן הייתה נכדתה של עליזה קבאלו. "הנכדה שלי, בת ארבע, קצת הזיזה את הכיסא והסייעת נפלה. זה קורה. כעונש, הילדה לא קיבלה כל היום אוכל ושתייה. באופן כללי, היו זמנים לשתיית מים. אם עבר לך הזמן, אתה לא יכול. ברמות האלו".
אלו גני עירייה, שייכים למשרד החינוך, למדינה. למה העירייה או המשטרה לא מתערבות?
"הבת שלי הגישה תלונה במשטרה. כל התלונות נסגרו, ואת הסייעת העבירו לגן עירייה אחר".
חלק מההורים שמעו מילדיהם על מה שקורה בגנים בזמן אמת, אבל היו שחששו לצאת נגד המנהיג הנערץ דרעי. קבאלו: "הוא אומר לנקוט יד קשה עם הילדים. לצבוט, ואם הורה מתנגד, הרב מדבר עליו בשיעור כדוגמה שלילית: 'אתה רוצה שהילדים שלך יהיו מחונכים? זו השיטה'. רבים מהילדים שיצאו מהכת הם ילדים שמטופלים רגשית. אחרים שנשארו לא עברו אבחונים, כי הוא לא הרשה".
גם מוטי שמואל היה הורה לילד שלמד בגנים האלו. "הוא תמיד ידע איך לגרום לזה שנחשוב שמה שעושים בגנים זה בסדר, ואם למישהו יש תלונה, אמר שייפנו אליו, אבל בשיחה הוא ניתב את זה כאילו הילד לא בסדר, גם כשהיו דברים חמורים. אנשים באו אליו עם תלונות על אלימות, צביטות, אי־החלפת חיתולים בתור עונש, על ילד ששהה במחסן חשוך ואמרו לו שזה הגיהינום, או ילד שנשאר בשמש כל היום, בתור עונש, בלי אוכל ומים. דרעי הצדיק את המעשים של המלמדים וטען שזה חינוך הגון לילדים, ואנחנו, ברוב סכלותנו, חשבנו שהוא רוצה את טובתנו. היום אנחנו מבינים שזה היה לרעתנו.
"עכשיו זה חמור על אחת כמה וכמה: איך הוא מעורב בניהול הגן מהכלא, גם אחרי שהורשע בפדופיליה? איך זה יכול להיות שראש העירייה, אחרי שנתיים שאנחנו מסבירים לו שהוא מנהל אותם, והוא יודע על ההרשעה ועל המלמדים המתעללים, מטהר את השרץ? אומר לנו, 'זה גן עירייה, כל אחד יכול להיכנס לשם', כשזה שקר. אולי אפשר לבוא לבקר, להתרשם, אבל הם יגרמו לו בצורה יפה לא להכניס את הילד לגן".
"הרב בכלא, והגנים מתנהלים כרגיל, עם שליטה של הרב", מאשר גורם בקהילה הנוכחית. "גם כשהוא נעצר המלמדים דאגו להחדיר לילדים ש'הוא המנהיג שלנו' ושכל דבר צריך לשאול אותו, וגם אם הייתה נשאלת שאלה של ילד, הם תמיד אמרו: 'את זה אנחנו נשאל את הרב'. כשהילדים הבינו ש'הרב בבית האסורים', ההורים היו אומרים להם: 'אנחנו נשאל את הרבנית והרבנית תשאל את הרב'. בגן מתפללים כל יום שהוא יצא. בבוקר אומרים, 'רבנו מאור עינינו', ו'שייצא במהרה'".
× × ×
מי שמסייעת לדרעי להמשיך לנהל את הקבוצה מהכלא היא אשתו, לירז. "הרב היה מעביר שיעור בכל יום שלישי", מספר אחד מחברי הקהילה בהווה. "מאז שנעצר, הרבנית היא זו שמעבירה את השיעורים. אם אנחנו רוצים לשאול משהו, מתקשרים לרבנית, שזמינה 24/7, שואלים את השאלה, היא שואלת אותו - ומחזירה לנו תשובה. כל יום, כל היום הוא בטלפון מהכלא. מעביר שיעורים גם לגברים, שואלים אותו שאלות, הוא עונה, הכל רגיל. שואלים אותו מה לעשות, לאן מותר ללכת. הם לא ילכו לאף מקום בלי אישור שלו. גם אם הם רוצים ללכת להתפלל בכותל, אף אחד לא יוצא עד שלא מקבלים אישור ממנו. אותו דבר הנשים, על כל דבר יש אישור. עכשיו היא מאשרת, ואם זה משהו שלא נראה לה היא שואלת אותו. בשיחה מהכלא, החסידים שרים לו והוא שר להם, כולל באירועים. הוא גם מעביר להם שיעור מבפנים, מחברים אותו לרמקול. כל תלמיד שנשאר שם, מקבל פעם בשבוע שיחת חיזוק להישאר בכת".
"הוא מתקשר כל הזמן מהכלא", אומרת גם עליזה קבאלו. "נמצא בקשר עם כולם, יודע הכל בזמן אמת. אחד שרצה לצאת מהכת, הוא מיד ידע וניסה לשכנע. יש לו את האפשרות להתקשר, לקבל מידע. היה לו לפני כמה שבועות אירוע משפחתי, והוא קיבל אישור לחופשה לכמה שעות. כשהגיע לאולם, הוא התקבל בכבוד מלכים. כמו אחד שחזר מהשבי. אני מאוד כעסתי. לי הוא לא נתן לבוא לחתונה של הבן שלי, וכבוד השופט כן נתן לו? הוא פגע בילדים, והוא לא מהווה סיכון? הם לקחו את כל הילדים שיראו את הרב, שיברך אותם, שינשק אותם".
"הוא צריך להשתחרר עוד חמש שנים", זועם גם ע', "מחכה לו קהילה. מוסדות, בית כנסת, אנשים שמתגעגעים אליו. הוא בעצם פדופיל ויוצא כמו משיח, אליל. איך אפשר ככה? עשינו עסקת טיעון כדי שיכירו בפגיעה שלנו ולא שיגידו – כמו שהוא אומר לכולם – שסתם הכנסנו אותו לכלא. אבל כנראה גם בית המשפט לא הבין את הכוח של האיש הזה. יש פה כת מסוכנת שפוגעת בעיר שלנו. זה ממש מזכיר את כת 'לב טהור', ויש שם מאה ילדים שגדלים, וזה רק צומח".
מי שסיפורה של הקהילה נגע לליבה היא היוצרת הדוקומנטרית דקלה משעלי. במשך כחצי שנה ליוותה את השבר בקהילתו של דרעי, ואת העובדה שבאופן בלתי נתפס היא עדיין ממשיכה לפעול כרגיל. "יש תפיסה", אומרת משעלי, "שאם ראש הכת נכנס לכלא, הכת התפזרה והסיפור נסגר. בתחקיר לסרט גיליתי שהכת מתנהלת כמעט כרגיל. מי שיצא משם נלחם בעיקר בשביל להאיר את הדרך לחברים שלו, שמבחינתם נותרו מאחור".
זו לא הפעם הראשונה שמשעלי נוגעת בנושא הכתות. בעבר עבדה על סרט בתוכנית "חשיפה", על הכת של גואל רצון. עכשיו, כמו אז, היה התהליך לא פשוט. "כשרכשתי את אמונם של חברי הכת שפרשו ממנה, גיליתי שפרשת התקיפה המינית היא רק אלמנט אחד בסיפור האפל של הרב דרעי", אומרת משעלי. "הקשר עם הפורשים נמשך חודשים וידע עליות ומורדות. כאלה שהסכימו להיפגש, נעלמו; אחרים, שכבר באו והתייצבו מול מצלמה – רובם בהצללה – נסוגו, מפחד שאם הדברים שסיפרו יתפרסמו, הם ייפגעו. הגילוי הכי חמור מבחינתי, ואולי מה שדחף אותי להמשיך לעבוד על הסיפור למרות הקושי, היו העדויות על מה שנעשה בגני הילדים של הכת. מהתחקיר שעשיתי עולה תמונה מחרידה של אלימות, ענישה והתעמרות בילדים, בגנים שמנוהלים על פי הוראות הרב. אלה גני עירייה, שכמעט כל הגננות והסייעות בהם היו נאמני הרב. העובדה שעיריית לוד לא פועלת לסגירת הגנים האלה – למרות תלונות של ההורים שיצאו מהכת והעזו לפנות למשטרה – היא חמורה ומקוממת ביותר".
× × ×
אחרי שפרשת הפגיעה בילדים התפוצצה, רבים מחברי הקהילה בחרו להתרחק מהשכונה ולנהל את המאבקים נגד הרב מלוד, אבל מרחוק יותר. שמואל, לעומת זאת, החליט, יחד עם עוד כמה מהפורשים, שהם לא מוותרים על הבית, תרתי משמע, לא בורחים לשום מקום ותקועים לחסידי הרב כמו אצבע בעין. שמואל, למשל, ניהל מאבק ובו דרש כי מבנים לא חוקיים שהוקמו באחד ממתחמי הקהילה, ששימש כבית כנסת, ייהרסו. אחרי קרב משפטי מורכב, העירייה אכן הרסה את המבנים.
סיבה אחרת לכך ששמואל בוחר להישאר בביתו בשכונה היא הצורך לפקח ולהיות מעורב בנעשה בקהילה, גם אם לא להשתייך אליה. "ברגע שהוא נכנס לכלא", מספר שמואל, "הפורשים, אנחנו, קיבלנו לנהל את בית הכנסת. הבאנו רב מבחוץ, וכשהחסידים שלו הבינו שזה ככה, הם עשו מהומות ואז הכל נסגר על ידי המשטרה. זה מבנה גדול עם בית כנסת, מקווה וחדרים, שסגור על מנעול ובריח קרוב לשנה פלוס".
קצת קשה לגור לידם, חברים שלך לשעבר, ולא לדבר איתם, לא?
"אני גר בשכונה - אבל לא בקהילה. זה קשה מאוד. היו לנו מריבות איתם, כי בהתחלה היו מקללות אותנו הנשים, צועקות עלינו באמצע הלילה. אני יודע שאם אני עוזב פה, בית הכנסת והמתחם חוזר אליו".
אבל יש מי שכן רצו לעזוב. קבאלו מספרת, למשל, שבתה רצתה להירשם למחיר למשתכן והרב לא הסכים, "כי הוא רוצה שכולם יגורו לידו. בעלי הלך אליו, ניסה להסביר: 'יש להם שלושה ילדים, הרביעי בדרך, צריך לעזור להם, אחרת הם יתגרשו'. הרב אמר: 'אין ברירה, שיתגרשו'. הוא לא אהב את הבת שלי כי היא דעתנית. פעם אחת אפילו העביר שיעור עליה, ואמר: 'את טמאה, מלוכלכת. מי את שתמתחי עלינו ביקורת?!' איתה זה לא הלך טוב. היה לה קשה לקבל את המרות ועם הזמן זה נהיה קיצוני. כשהנכד הראשון נולד, היה צריך לשאול את הרב אם הבגד המסוים שקנו זה בסדר".
הוא מתנגד כשרוצים לעזוב?
"זה מאוד בעייתי לעזוב את הכת. הוא מריץ טלפונים ומשכנע בשטיפות מוח חולניות. 'לא כדאי לך', 'העולם הבא שלך מובטח רק פה', 'אם תצא, יקרה לכם ככה - והמשפחה שלך, יקרה לה דברים רעים'".
בינתיים, הן הפורשים מהקהילה והן אלו שנותרו בתוכה, מביטים באותו שעון חול שקוצב את הזמן עד לשחרורו של דרעי, בעוד כמה שנים, ואז, אולי, לקאמבק הגדול. חסידיו בוודאי מצפים לכך בכיליון עיניים; מתנגדיו חוששים. "אנחנו מפחדים", אומר שמואל.
ממה?
"שכאשר הוא ישתחרר תהיה פה סכנה גדולה לילדים. מי יגן על הקהילה שלו? איך המדינה לא מגינה על הילדים האלו מהכת?" ×
תגובות / משפחת דרעי: “חורשי רעתו מנסים לפגוע בו“
- ממשפחת דרעי נמסר בתגובה: “נתנאל דרעי מרצה את מאסרו במסגרת עסקה, לאחר שהודה והביע חרטה עמוקה על מעשיו. לצערנו מאז שהחל לרצות את מאסרו, קומץ מסוים של אנשים חורשי רעתו מנסים בכל דרך לפגוע בו ובמשפחתו ולעורר את עניינו שוב ושוב על מנת לייצר דעת קהל שלילית. האסיר עובר סדרת טיפולים בכלא, משתף פעולה ומתנהג באופן מופתי במאסרו. כאמור, נתנאל הביע חרטה עמוקה על מעשיו, וכל רצונו הוא לשלם את חובו לחברה. אין בכוונת המשפחה להתייחס לחומרים ממוחזרים, מסולפים ושקריים, וכל רצונה הוא להמשיך את חייה בשקט ובצנעה”.
- בנה של עליזה קבאלו בחר שלא להגיב לדברים.
- מעיריית לוד נמסר בתגובה: "מדובר בפרשה קשה ומזעזעת, שהעירייה טיפלה בה מהרגע הראשון ללא דופי ובמלוא החומרה. מיד עם פרוץ הפרשה הקימה העירייה צוות טיפול מיוחד בראשות ראש העיר, המשלב את המשטרה, גורמי רווחה וחינוך, המרכז לכתות ואנשי מקצוע, לטיפול יסודי, לרבות העמדת סיוע חומרי, חינוכי ונפשי, עבור הילדים והמשפחות.
"אשר לבית הכנסת: עם מעצרו של הרב, פעלה העירייה בתיאום משטרת ישראל, לסגירת המתחם ולהפסקת פעילותו. ביום הגשת כתב האישום, העירייה הרסה את המתחם שבו נמצא משרדו של הרב והחדרים שבהם, על פי החשד, בוצעו העבירות. בעקבות סגירת בית הכנסת הוגשה לבית המשפט עתירה. בפסק הדין נקבע כי רב העיר ימנה רב ניטרלי לניהול המקום, אך כבר ביום הראשון פרצה אלימות בין חברי הכת לפורשים ממנה, והמשטרה החליטה שהמקום יישאר סגור בשל הסכנה לשלום הציבור. בימים אלה נבחנת האפשרות להקצות את המקום לעמותה אחרת, שאינה קשורה לכת ושתפעיל אותו לצורכי ציבור אחרים.
"אשר לגני הילדים: עד למעצרו הגנים היו במעורבות של הרב בתכנים, בכשרות ובמינויי הצוות. עם מעצרו העירייה לקחה את הגנים תחת חסותה, והם כיום בפיקוח ממלכתי־חרדי של משרד החינוך והעירייה.
בגן הבנות הוחלף הצוות והוא אינו קשור לכת. בגן הבנים נשארו הגנן והסייע, לאחר שלא אותר צוות שהסכים לעבוד שם. לאחר סגירת התיק במשטרה נגד הגנן, הודיע משרד החינוך שהוא בעל זכות חוקית להישאר בתפקידו. התכנים בגן הינם לפי תוכנית הליבה של משרד החינוך. בגן מתבצעת ביקורת של העירייה והפיקוח, ואנו מלווים את הגן באופן שוטף כדי למנוע כל התערבות בתוכני הלימוד מצד הרב המורשע. אשר לטענות על אלימות, הוגשו תלונות על התקופה הקודמת והן כולן נסגרו. מאז הניהול העירוני לא הוגשה שום תלונה על אלימות.
"בסיכומו של דבר, נמשיך לפעול בכל דרך אפשרית כדי שהכת לא תקבל לגיטימציה, ובכלל זה העירייה לא תאפשר שום שימוש במשאב עירוני, לרבות הקצאות ומבנים לפעילות הכת”.
לפנייה לכתב/ת 
