מאחורי הקלעים של כיבוש הרמה

ב־7 ביוני 1967, 48 שעות לאחר תחילת מלחמת ששת הימים, התכנסה ועדת חוץ וביטחון של הכנסת בקריה בתל־אביב. סביב השולחן ישבו ראש הממשלה דאז לוי אשכול, שר הביטחון משה דיין, השרים מנחם בגין וישראל גלילי וחברי ועדת חוץ וביטחון. באותה ישיבה, שאשכול כינה "היסטורית", התקיים, בין היתר, ויכוח על הרמה הסורית: שר הביטחון משה דיין התנגד, אך לבסוף ביצע את מה שהחליטה הממשלה - לכבוש את השטח שהיום הוא רמת הגולן.

בפרוטוקולים החסויים שנמצאו בארכיון הכנסת מאותה ישיבה, וחלקים מהם נחשפים כעת, נמצא הדיווח הראשון של הגורמים המעורבים על כל הגזרות הבוערות באותם ימים. בנוסף, התקיים גם דיון מרתק על אם ואיך לפלוש לרמה הסורית ובכך גם לפתוח חזית עם סוריה, שהייתה גזרה יחסית שקטה לעומת מצרים וירדן.

שר הביטחון דאז משה דיין שיתף את חברי הוועדה, כי הוא סבור שאין לפלוש לשטח זה: “לאורך הגבול הסורי - ראש הממשלה כבר הזכיר כי היו שיקולים. אני נגד זה שנעבור את הגבול הבינלאומי בסוריה. מתוך הזיקה שבין סוריה וברית המועצות, אין לנו עניין בזה. אני יודע חשיבות השטחים שנקראת 'הרמה' - אם יחליטו אחרת - הצבא יכול לעשות זאת. אני נגד זה שנעבור את הגבול הבינלאומי. השטחים המפורזים היו חלק מהסכם שביתת הנשק. בגזרה הסורית יש לנו הוראות - אם לא יוחלט אחרת על ידי הממשלה - לצבא, להחזיק אותה שקטה עד הגבול הבינלאומי, לא לעשות בעיות”.

ח”כ אריה בן אליעזר אומר באותו דיון: “העניין הסורי, אינני מקבל את ההערכה של שר הביטחון על השטחים המופרזים, אני חושב שהכרחי לקחת את רכס ההרים ויהיה מה שיהיה אחר כך. אחד הדברים החמורים ביותר שגרמו למלחמה הזו שנכנסנו אליה הייתה ההתנהגות של סוריה, על שלא קיבלה את המכה הדרושה ב־1948 וב־1946. באותן הערים אשר שוחררו על ידי צה”ל ישנם אלפים של אנשי שוקירי, אנשי המופתי, אנשי אל־פתח, אנשי פדאיון. הצבא צריך להודיע שהם חייבים לעזוב את השטח תוך יממה. הם לוחמים”.

ח”כ יעקב חזן אומר מיד לאחר מכן: “אני מבין את השיקולים עם הרמה - אבל אני אומר בכל הצניעות, המערכה הזו לא יכולה להיגמר מבלי שהצבא הסורי, שהוא טוען שאף פעם לא הוכה על ידינו - לא יוכה על ידינו. אני מקבל את האבירות של שר הביטחון, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לעלות אל הרמה, לקחת ממנה פס מצומצם, לא לחשוב על דברים גדולים, פס אשר יבטיח שנשתחרר מכל הזוועה שהייתה עד עכשיו. זה יהיה משגה מצידנו אם לא נעשה את זה”.

אחרי שהדברים נאמרו על ידי חברי ועדת חוץ וביטחון, שר הביטחון דיין אומר שמה שהממשלה תחליט, הצבא יבצע. “בסופו של דבר כמה אבידות יהיו למי - לא ברור. אבל אם הממשלה תחליט לקחת את הרמה - ניקח. לא נטשנו את מטרות המלחמה שלנו - למגר את הכוח המצרי. בלעדם מדינות אחרות לא תצאנה למלחמה ולפתוח את חופש השיט. בינתיים, בתור מוצר לוואי, כל הגדה המערבית יחד עם ירושלים, לכל הפחות, צריך להבין יצאנו למלחמה אחת, נגררנו למלחמה שנייה, לקפוץ למלחמה שלישית והכל ביום וחצי לכבוש גם את הרמה. אבל אם הממשלה תחליט הערב, או עכשיו, לקחת את הרמה הסורית - מחר נהיה במצב שאפשר ללכת על זה”.

"מדובר בפרוטוקול בעל ערך היסטורי ייחודי, בו אנו נחשפים למגוון הדעות שעלו בדיוני ועדת החוץ והביטחון באשר לכיבוש רמת הגולן", אומר נתן לסט, ראש תחום חשיפת מסמכים מסווגים בארכיון הכנסת. "בין השאר, מהדיון עולה חששו של דיין שבמידה וצה"ל יכבוש את רמת הגולן, ברית המועצות עלולה להתערב במלחמה, ואילו חברי הוועדה טוענים כי כיבוש הרמה הוא הכרח".

יומיים אחרי אותה ישיבה חסויה בקריה, בבוקר 9 ביוני, שינה דיין את דעתו והורה לאלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר להתחיל בתקיפה משולבת של צה"ל על המוצבים הסורים מצפון הרמה הסורית ועד החרמון. בתום ארבעה ימי לחימה באזור, כבשה ישראל שטח של כ־1,250 קמ"ר. מתוך כ־128,000 אזרחים סורים שהתגוררו בשטח שנכבש, רק כ־6,000 תושבים, מרביתם דרוזים, נשארו ביישוביהם. השאר נטשו את בתיהם ונמלטו לתוך שטח סוריה. היה זה ניצחון מובהק של ישראל.