מוכרים כליות

המצב הכלכלי הקשה מביא ישראלים למצבים קיצוניים, מצבים שבעבר לא יכולנו להעלות בסיוטינו. ה"שיגעון" החדש: אמהות חד-הוריות שהחליטו למכור כליה מגופן כדי לפרנס את משפחתן. יש אפילו גוף מיוחד המופקד על הטיפול במוכרי הכליה ועל הקשר בינם לבין הקונים. בראשו עומדת רלי בן-דוד, אם חד-הורית בעצמה, וחברת מועצת עיריית ירושלים.

"זה הרי הסיפור שלי"

"אני חברה בכמה ארגונים וולנטריים, שבעיקר עוזרים לנשים חד-הוריות. מטבע הדברים, אני חשופה כל הזמן למצוקות השונות", מספרת רלי בן-דוד. "לפני כמה חודשים התחילו להגיע אלי טלפונים מאנשים שהגיעו לפת לחם ואמרו שהם מחפשים דרך למכור איברים כדי להרוויח כסף ולחלץ את עצמם מהמצב הקשה. פניתי לחברה שלי, ברכה ארג'ואני, יו"ר הארגון לזכויות הדיור, וסיפרתי לה על הפניות. ישבנו עם בחורה נוספת ויחד החלטנו שאנחנו מתחילות לארגן את הנושא, כדי שנשים כאלה לא ייפלו בפח של חלק מהמאכערים הפועלים בשוק. כרגע, לגוף שלנו אין שם רשמי, והוא פועל תחת המסגרת של הארגון לזכויות הדיור".
חברות הגוף החדש פירסמו את דבר קיומו בעיתון, ומספר הפניות אליהן גדל. בן-דוד: "הגיעו 15 פניות ביממה של נשים שונות מכל רחבי הארץ. נחרדנו, אבל הפנינו שתיים מהנשים לראיון קצר בערוץ 2 ובערוץ 1, כדי לזעוק לרשויות, שיראו מה קורה פה. במקביל, החלו להגיע פניות של אנשים הזקוקים להשתלת כליה.
"אחרי הראיונות בטלוויזיה נאלצתי לנתק את הטלפון הנייד שלי, כי לא עמדתי בכמות הפונים. היו כאלה שאמרו לנו חד-משמעית: 'אם לא תעזרו לנו, אנחנו נעשה את זה במקום אחר. אין לנו דרך אחרת להתקיים'.
"אחד המקרים שבעקבותיהם הבנתי עד כמה התערבות של ארגון כזה הכרחית, היתה של אם חד-הורית, שפנתה אלי אחרי שנפלה קורבן למתווך שרצה לקנות את כלייתה ב-7,000 דולר, שזה שוד. אם כבר למכור כליה, ולהפוך לנכה לכל החיים, כשהביטוח-הלאומי לא מכיר בנכות הזאת, אז לפחות שזה יהיה תמורת סכום נכבד, שזה אומר 50-70 אלף דולר לפחות".
- למה לך לקחת על כתפייך עול כזה?
"אני חברת מועצת עיריית ירושלים, ומטפלת כבר שנים בכל מקרי המצוקה, בעיקר מקרים חברתיים. אני עצמי אם חד-הורית, גרושה, ובחיי האישיים חוויתי הוצאות לפועל, ואני יודעת מה זה כשילד רוצה ואין. בשנת 92' התחלתי לעבוד בבניין, כי לא מצאתי פרנסה. היו לי ילד בן חמש וחצי וילד בן שנה, לא הצלחתי להסתדר והצטרפתי למאהל דיור מול משרד ראש-הממשלה. בסופו של המאבק קיבלתי אישור לדיור סוציאלי.
"בהמשך שפר עלי גורלי, התקבלתי לעבודה בחברת ביטוח גדולה והשתכרתי משכורת של 5 ספרות. לאור הנתונים האלו, נלקח ממני האישור לדיור סוציאלי.
"ביולי 2000 פוטרתי מהעבודה, ומאז לא הצלחתי להתברג בשום עבודה מסודרת, ושוב הפכתי להיות אדם שזקוק לעזרת המדינה. כשמגיעים אלי הסיפורים האלה, אני יודעת במה מדובר. זה הרי הסיפור שלי. אז מאוד נוח לנשים חד-הוריות להגיע אלי למשרד. יש לי תמיד במגירה כמה חבילות טישו ושוקולד, ואני יושבת ומקשיבה לסיפורים של נשים שפלשו לקרוונים ופינו אותן, נשים שחייבות כספים.
"הגיעה אלי אשה משכילה, בת 40, אם לשלושה, ששקועה בחובות. היא מוכנה אפילו לעבוד בזנות. אשה אחרת סיפרה לי שפנתה לגורמים פליליים והציעה לעבוד בשירותם כבלדרית".
- מה יש לך להגיד לנשים במצב כזה?
"אני מנסה להניא אותן מדרכים לא חוקיות ומנסה לגייס עבורן כספים, 500 או 300 שקל פה ושם, אבל זה כמו אקמול לחולה סרטן. אני יודעת שאני לא פותרת כלום, והמצב הולך ומידרדר, במיוחד כשהגישה של הממשלה כלפי אימהות חד-הוריות מחרידה. ותביני: במשפחות מצוקה יש לפחות עזרה מורלית, אבל לחד-הוריות אין אפילו על מי לשים את הראש בסוף היום. לא פלא שיש מקרים שבהם אנשים מחליטים להתאבד. יש אדם שאני היצלתי מהתאבדות שלוש פעמים במהלך 12 השנים שבהן אני מכירה את משפחתו. פעם אחת טיפסתי לקומה שנייה כדי לחדור לביתו ולנסות לשכנע אותו שלא יקפוץ".
- מכירת כליה, או כל איבר-גוף אחר, היא לא פיתרון קל מדי?
"זה פיתרון של ייאוש. זה רגע לפני ההתאבדות".
- אפשר לתפקד באופן תקין עם כליה אחת?
"כל מי שרוצה למכור כליה עובר את כל הבדיקות, אולטרא-סאונד, דם וכו', וצריך להימצא מתאים. אחר כך, כשאתה מתפקד עם כליה אחת, אתה מאוד רגיש. צריך להפסיק לעשן, לא לשאת משאות כבדים. "כשמגיעים אלי אנשים שרוצים למכור כליה, אני קודם כל מנסה להניא אותם, אבל מצד שני, אני ריאלית. אין להם אפשרות אחרת. אז מה נותר לי לעשות, מלבד ליטוף וחיבוק".
- ואיך את מתמודדת עם זה כאדם פרטי?
"אני ממוטטת נפשית, אבל כשאני נמצאת מול אדם במצב כזה, יש לי כוחות. רק בלילה, במיטה, אני מתחילה להיזכר שאני בעצמי שכחתי לשלם את החשבונות שלי. לפרנסתי ולפרנסת ילדיי אני עובדת כברמנית, כמאבטחת, כספרית וגם בניקיון".

"הפיתרון היחיד הוא למכור כליה"

אשה אחת מבין המטופלות ע"י רלי בן-דוד וחברותיה כבר עברה את הבדיקות הדרושות, וכיום היא מתואמת לניתוח שתכליתו מכירת כליה להשתלה. נורית (השם האמיתי שמור במערכת), בת 45 מבאר-שבע, היא גרושה ואם לחמישה.
"התגרשתי בארצות-הברית, אחרי 28 שנות נישואין, ונשארתי חסרת כל", היא מספרת. "זה היה לפני 10 שנים. חזרתי לארץ ומצאתי את עצמי בלי רכוש ועם שלושה ילדים קטנים, גרה אצל אמא שלי. כשהגעתי לארץ, שקלתי 65 ק"ג, ותוך שנה הגעתי ל-43 ק"ג: לא אוכלת, לא שותה, רק קפה וסיגריות ובוכה. בארה"ב הייתי מזכירה בכירה, אבל כאן לא מצאתי עבודה, עד שהתחלתי לעבוד בניקיון במוסד ממשלתי.
"עברתי מבית ההורים לבית אחותי, ובמשך חצי שנה אני ושלושת ילדיי ישנו כולנו במיטה זוגית. בהמשך מצבי השתפר, שכרתי דירה משלי והתחלתי לעבוד כמזכירה בכירה במשרד עורכי-דין. הסתדרתי יפה, אבל הבת הגדולה שלי נכנסה איתי לעימותים ועברה לרשות אביה".
נראה היה לנורית (השם המלא שמור במערכת) שהמזל מאיר לה פנים כשפגשה גבר חדש. "היכרתי בחור ששינה את חיי, נישאנו ונולדו לי שני ילדים נוספים. בעזרת בעלי השני, קניתי בית".
אלא שהצרות שבו והיכו: "פוטרתי, ובגיל 45 לא קל למצוא עבודה. גם היחסים ביני לבין בין-זוגי הפכו לגהינום. לא הייתי מוכנה להיות עם גבר רק בשביל הילדים. החלטתי שילדים יכולים לגדול נכון אם מגדלים אותם נכון, בלי קשר לשאלה אם אתה הורה יחיד או לא. עובדה שהבן שלי סיים תיכון עם בגרות מצויינת, והוא מתגייס כנראה לצנחנים. אני רואה ממנו המון נחת.
"נפרדתי מבעלי השני כשאני נשארת עם חובות וחשבונות מים וחשמל ואיומים לניתוק, והיום אין לי כסף לכיכר לחם. אני מקבלת 2,500 שקל מביטוח לאומי ועוד קצבת ילדים. איך אני יכולה להסתדר? הילדים הקטנים נמצאים בגנים יקרים, ואי אפשר להוציא אותם באמצע השנה. בקרוב יש לי פגישה עם עורך-הדין, ואם בעלי לשעבר יציע לממן את הילדים, אני, בלב שבור, אסכים להעביר את הילדים לחזקתו. שלפחות לא ירעבו. הם יהיו רחוקים ממני, אבל לפחות אדע שהם גדלים כמו נסיכים".
- איך הגעת לפיתרון של מכירת כליה?
"יש לי חובות של עשרות אלפי דולרים: הלוואות בבנקים, משכנתאות, חשבונות שאני צריכה לשלם, צ'קים חוזרים. ראיתי מודעות בעיתון של כל מיני מתווכים, שמציעים לקנות כליה, וכמעט התפתיתי ומכרתי בסכום מגוחך, רק שייתנו לי אוויר לנשימה. ואז הגעתי לרלי, שהסבירה לי שזה פשוט פח.
"אין לי ברירה. אני חיה מיום ליום. השבת הזאת אני יודעת שאבשל את העוף האחרון שיש לי לילדים, אז הלכתי להתחנן לבנק רק ל-200 שקל כדי לקנות קצת אורז, פסטה, דברים בסיסיים שימלאו את הבטן לילדים. ניסיתי שוב לחפש עבודה בניקיון, אבל כשאנשים מבינים עד כמה את זקוקה לעבודה, הם מנצלים את המצב ומשלמים פרוטות. זה פשוט מבזה.
"אז הפיתרון היחיד הוא למכור כליה. אני אשה בריאה, חזקה, אני אוכל לחיות עם כליה אחת, ובמקרה הכי גרוע, אם אלוהים רוצה לקחת אותי, שייקח. לילדים יש אבא".
- ומה איתך?
"לי אין דבר אחר בחיים. מה אני אעשה? אזרק לרחוב? עדיף למות. עברתי כבר תיאומים לניתוח, וכשאני אקבל את הכסף, אני הולכת קודם כל לכסות את החובות. את מה שיישאר אני אפקיד בחשבון בארץ אחרת, כדי שהמדינה הזאת, שלא דואגת לאלה שאין להם, לא תהנה מהמס על האיברים שלי, שמכרתי מתוך הגוף שלי".