ארה"ב: מושבעים סובלים מהלם בעקבות משפט רצח

אנשי חבר המושבעים שחרצו זה מכבר גזר דין מוות על סקוט פיטרסון בארה"ב, סובלים מתסמינים פוסט טראומטיים בעקבות המשפט. כך דיווח הבוקר (יום א') העיתון SFGate שבסן פרנסיסקו, ארה"ב.

פיטרסון הואשם ברצח אשתו, לייסי פיטרסון, שנעלמה בעודה בחודש השמיני להריונה, וגופתה נמצאה כעבור ארבעה חודשים. המשטרה עקבה אחריו מרגע היעלמה של אשתו, ועצרה אותו לאחר שהגופה נמצאה. לפני כחודש הסתיים משפטו בהרשעה. חבר המושבעים החליט לשלוח אותו לכיסא החשמלי, על סמך ראיות נסיבתיות בלבד: פיטרסון יצא לדוג יום לפני היעלמותה של אשתו, בדיוק במקום בו נמצאה גופתה ארבעה חודשים מאוחר יותר.

נראה כי התמונות מזירת הרצח, בשילוב מבטו הקר והמזוגג של הבעל, הם ששיכנעו את המושבעים לחרוץ את דינו לחומרה. שרידי גופתה של לייסי ופרי בטנה נשטפו אל מפרץ סן פרנסיסקו. חבל הטבור של העבור נותר מחובר לרחם אמו. מנגד, לטענת התביעה, החל פיטרסון במערכת יחסים רומנטית עם אמבר פריי.

כעת מתלוננים חלק מהמושבעים על המציאות המסויטת שרודפת אותם מאז המשפט. אחת מהם התלונה על תשישות יתר, ששיאה באשפוז בבית החולים. אחר התלונן על שחברים של בנו בבית הספר קראו לו רוצח, ואחרת סובלת ממה שהמטפל שלה הגדיר: תסמונת פוסט טראומטית.  

המושבעים נחשפו במהלך המשפט לאינספור עדויות ותמונות קשות. כעת הם מגלים עד כמה קשה לשוב לחייהם הקודמים.

הטרדות בבית הספר

גרגורי ברטילס, אחד המושבעים, סיפר: "הילד שלי לומד בתיכון ציבורי, ומדי יום ילדים אחרים אומרים לו שאבא שלו רוצח. קיבלתי גם איומים על חיי. בעבודה כולם מצביעים עלי, 'זה אתה.אתה הוא הבחור הזה'. האנונימיות שלי נעלמה. אולי הייתי צריך לדעת שזה מה שיקרה, אבל זה מפחיד. החיים שלי אינם נורמליים עדיין".

אנשים ששימשו כמושבעים במשפטים אחרים שסוקרו בהרחבה בתקשורת, מסכימים עם התחושות. פסיכולוגים ומומחים למשפט הסבירו, כי לא נערכת הכנה מספקת למי שמשמשים בתפקיד של מושבעים. סקר אחרון שבוצע בעניין קובע, כי 86% מהמושבעים שבמהלך המשפט שנערך חרצו עונש מוות על הנאשם, חווים לחץ באותה תקופה. מחצית מהמשיבים בסקר אמרו, כי גם שלושה שבועות לאחר תום המשפט ממשיכים לרדוף אותם זכרונות קשים.

תהליך של חולי במשפט

רייצ'ל נייס, ששימשה כמושבעת במשפט, אמרה כי היא חשה מטושטשת ומעורפלת. היא חלשה, סובלת מחוסר שינה ומזון, ובגופה התפתח זיהום שבעקבותיו אושפזה בבית חולים. כעת עליה למצוא עבודה, ולכסות את הוצאות הביטוח הרפואי שלה. היא מתקשה לבצע מטלות בסיסיות יותר, כגון לשלוח את ארבעת ילדיה לבית הספר. "היותך מושבע הוא תהליך של חולי. מצפים ממך להתנהג כרובוט. אבל אנחנו בני אדם, יש לנו רגשות ומחשבות.אף אחד לא מציע לך עזרה", הסבירה נייס.

פסיכולוגים מכירים בעובדה כי עדות, אפילו שאינה עדות ישירה למעשי אלימות, עלולה להביא למתח, הפרעות שינה ודיכאון. אולם מרביתם יחלימו תוך זמן קצר, אך למי שבנוסף לטראומה שעברו חוו ארועים נוספים, כגון איבוד מקום העבודה, יידרש זמן החלמה ארוך מהרגיל.

פרנסס גורמן, אף היא מחבר המושבעים במשפט פיטרסון, סיפרה: "הסתובבתי עם בתי במרכז קניות, כשאני מרכיבה משקפיים כהים. אבל בכל זראת זיהו אותי". גורמן עזבה את חבר המושבעים באמצע המשפט, ואז נחשפה לפרשנויות בנוגע לסיבה לכך. היא הורחקה מחבר המושבעים לאחר שחקרה מעט את נושא הגאות והשפל מחוץ לכתלי בית המשפט, דבר שחשבה כי יסייע להבין את העדויות בדבר הימצאות הגופה בנהר. לא ניתנה לה הזדמנות להסביר מה המניעים שהיו למעשיה. היא פיתחה הפרעות שינה ואכילה בעקבות ההרחקה המסוקרת מחבר המושבעים. "חמישה ימים לאחר המקרה הורחקתי. הייתי נבוכה מאוד לחזור למקום העבודה שלי", סיפרה.

קארן פלמינג ג'ין, פסיכולוגית המייעצת למושבעים, מסבירה כי מדובר בתסמונת פוסט טראומטית. "אנשים מתקשים להבין מה עבר עליהם. שוחחתי עם כאלף מושבעים בעניין, והם לרוב אינם מודעים להשלכות שיש לתפקיד שלהם. אנשים מתעוררים באמצע הלילה גם שנים לאחר תום המשפט בו שימשו כמושבעים. הם זוכרים את מבטו של העד במשפט. הם עוברים מהפיכה פנימית של ממש, ואין להם אפשרות לבטא זאת".