מי בעד חיסול המתנחלים

ההתבטאויות המתלהמות שנשמעות בתקשורת בעקבות האירועים בחברון מוכיחות שהלקח העיקרי שהפיקו הפוליטיקאים מההתנתקות הוא, שמשתלם להשתלח במתנחלים. אם בעבר נהגו הפוליטיקאים להתחרות ביניהם מי מפגין נחישות רבה יותר במאבק מול הטרור הפלסטיני, היום היעד הפופולארי ביותר הוא - המתנחלים. במקום לעסוק בשאלה מדוע אבו-מאזן מסרב לעמוד בהבטחותיו ולפרק את ארגוני הטרור, אנחנו עסוקים בפירוק ארגוני המתנחלים.

האנלוגיה בינם לבין אויבי ישראל לא החלה בעקבות אירועי חברון; אלה רק העצימו אותה. כזכור, לפני ההתנתקות ובמהלכה, כונו בני הנוער שבאו לחזק את המיועדים לפינוי "מסתננים" ו"שב"חים". אולם לאחר שכינויים אלה מוצו ונשחקו, היה צורך למצוא כינוי חדש שימתג את המתנחלים כ"אחר", כאויב. והנה, נמצא הפתרון - "רעולי פנים". וכדי להשלים את התמונה, הוצמדה לתמונת המתפרעים הצעירים הכותרת "אינתיפאדה יהודית".

חוסר האחריות של מנהיגי היישוב היהודי בחברון, שאיפשרו לכמה מופרעים ליידות אבנים ולקלל את כוחות הביטחון, מתבטא בכל הרמות. ראשית, התנהגותם זו רק מגבירה את נחישותה של הממשלה לפנותם, וכמה שיותר מהר. שנית, בשל המסר החינוכי הפגום שהם מנחילים לילדים התמימים שבאו לסייע להם במאבק. ושלישית, משום שבהתנהלותם זו הם משרתים בראש ובראשונה את מתנגדיהם הפוליטיים, המשתמשים בתמונות המתפרעים כדי להשחיר פניו של ציבור שלם.

ההשוואה החצופה שעושים בני הנוער בחברון בין גורמי הביטחון לבין הנאצים מעוררת גועל ובוז, וכל מי שהיה שותף למעשה צריך להיעצר בגין העלבת עובד ציבור, שלא לדבר על מי שיידה אבנים וסיכן את חיי החיילים. יחד עם זאת, עלינו להבין שגבול דק מאוד עובר בין השוואה זו לבין טשטוש ההבדלים בין המתנחלים למחבלים. 

ואם בטשטוש הבדלים עסקינן, כשהרמטכ"ל הקודם, משה (בוגי) יעלון, הזהיר שמהלך חד-צדדי יביא להתחזקות החמאס (תחזית שמתממשת לנגד עינינו בימים אלה ממש), הטיחו כנגדו שהוא חורג מתחום סמכותו ומכניס פוליטיקה לצבא. אבל כשהרמטכ"ל הנוכחי, דן חלוץ, מותח ביקורת חריפה על בתי-המשפט בישראל ומדבר על "מדינת יהודה מול מדינת ישראל", מועלים דבריו על נס. איש לא מגנה, אף אחד לא טורח לשאול מה עניינו של מפקד הצבא בתחום אכיפת החוק.

מדינת יהודה בלי פרופורציה

במחקר שערכה עמותת "קשב" על סיקור ההתנתקות בתקשורת, נטען כי זו "העבירה אך ורק את המסר של הממשלה והתעלמה מכל הצדדים המורכבים של ההתנתקות", וכך יצרה למתנחלים תדמית של קיצונים ללא הצדקה. והנה, המגמה נמשכת. הקריאה לכינונה של "מדינת יהודה", מפניה חרד כל-כך הרמטכ"ל, איננה חדשה. יש אמנם קיצונים המזוהים עמה ודנים בה כבר שנים רבות, אולם מדובר בקבוצה שולית וקטנה, המוכרת היטב לגורמי הביטחון הרלוונטיים.

טענתו של אולמרט, שהכנעת המתנחלים היא "מלחמה על שלטון החוק בישראל" - מגוחכת. ראשית, משום שהאיום

המשמעותי ביותר על שלטון החוק הוא השחיתות, שלא מעט מבכירי מפלגת קדימה הם מסמליה המובהקים. שנית, משום שכפי שבוודאי יראה דו"ח מבקר המדינה שיפורסם בקרוב, התנהלות הממשלה במהלך ההתנתקות לא היתה בדיוק מודל לתקינות שלטון החוק. ושלישית, משום שאם אכן קיים איום על שלטון החוק, מדובר בקומץ של בני נוער, וצריך לטפל בו. בדיוק כפי שצריך לטפל בתופעה המדאיגה של נוער עבריין, המגיע לבית-הספר עם סכין במקום סנדוויץ', ומאיים לא פחות על שלטון החוק.

ולכן, לפני שאנחנו ממהרים כל-כך להשחיר פניו של ציבור שלם, כדאי שנכניס את העובדות לפרופורציה. המתנחלים, כציבור, לא רק שלא מאיימים על שלטון החוק - ועל-כך מעידה התנהלותם האחראית במהלך ההתנתקות - גם נאמנותם למדינת ישראל אינה מוטלת בספק. שכן כפי שעולה מ"סקר הפטריוטיות" שיוצג בכנס הרצליה הקרוב, הדתיים הלאומיים הם קבוצת האוכלוסייה הפטריוטית ביותר, ומדובר בנאמנות למדינת ישראל, לא למדינת יהודה.

ענת רוט, דוקטורנטית למדע המדינה ומחברת הספר "סוד הכוח של מועצת יש"ע"

עוד בנושא:

• הרב יואל בן-נון: מתנחלי חברון, אתם תמיטו עלינו אסון 
• הרצל מקוב: טוב מתנחלת מוכה מחמישה עברייני רכוש
• אלעד טנא: תנו להיות שוב חנון עם כיפה