הידעת? הפסיכולוג שלך מדבר עליך עם אחרים
יש לכם פסיכולוג? כדאי שתדעו שגם הוא כנראה הולך לטיפול נפשי, שם הוא מדבר על הצרות שלו – וגם עליכם. למה לא שמעתם על זה? ככה. "בארץ לא ממש מקפידים ליידע את המטופלים בעניין," מסבירים הפסיכולוגים. על הספה, פרק שני בסדרה
הפסיכולוגית אילנה ארד-לוין זוכרת עד היום איך הגדירה אחת המטופלות שלה – פסיכולוגית בעצמה – את הקשר שיש לה עם הילדים. "היא אמרה לי, 'אין לי יכולת הכלה לילדים שלי,' וחטפתי מזה חום. אנשים אמיתיים הרי לא באמת מדברים ככה, רגשות הם דברים שמנוסחים במילים פשוטות. הייתי מעדיפה שהיא תגיד לי במקום, 'הילדה שלי מעצבנת אותי ובא לי להחטיף לה סטירה."'
אבל ארד-לוין, כמו גם פסיכולוגים אחרים, יודעת שפסיכולוגים מנסים לאחוז בספת הטיפולים משני קצותיה. שאי אפשר באמת להיות פסיכולוג, להגיע לטיפול פסיכולוגי ולהתעלם ממה שאתה יודע ומאיך שאתה חושב שטיפול צריך להישמע. "יש בעיה עם זה שהפסיכולוגים מכירים את כל הטריקים וכל השטיקים מהעבודה שלהם," אומרת חסיה ירושלמי, פסיכותרפיסטית עם דוקטורט בפסיכולוגיה. "כמטופלת אני מכירה את הפיתוי לקטלג כל דבר, לחשוב שאני יודעת מה הפסיכולוג שלי עושה ולהשתמש בטרמינולוגיה מקצועית כשאני מדברת על עצמי."
- איך מתגברים על הבעיה הזאת?
"אפשר לבחור בטיפול מאוד שמרני, כמו פסיכואנליזה מלאה שהיא טיפול מובנה ואורתודוקסי שמנטרל את כל המוקשים האלה, או ללכת דווקא על טיפול לא קונוונציונלי שמסוגל לשבור את ההגנות של המטופל. אני בחרתי באפשרות השנייה. עברתי טיפול בשיטה שבודקת גלגולים קודמים, עשיתי היפנוזה ועברתי גם טיפולי הדמיה. זה איפשר לי להתגבר על ההתערבות של השכל שמתרחשת בטיפול מילולי."
הנטייה לדחוף מונחים מהז'רגון המקצועי בכל משפט שני, היא רק אחת מהבעיות בהן נתקלים פסיכולוגים כשהם הולכים בעצמם לטיפול – והם הולכים בהמוניהם. "פסיכולוגים קליניים אינם מחויבים לעבור טיפול פסיכולוגי בעצמם, אבל יש קוד לא כתוב שממליץ לעשות את זה," מסביר ד"ר גיל גולדצווייג, פסיכולוג בבית-החולים הדסה שמרצה במכללת תל-אביב. "הטענה הבסיסית היא שאם לא תהיה מודע לתהליכים שעוברים אצלך, לא תדע מה קורה אצל המטופל שלך. זה שונה, למשל, ממקצוע הרפואה. אורתופד הרי לא חייב לשבור רגל כדי לדעת איך לטפל בחולה שלו."
חוקי המשיכה
האם הפסיכולוגים שבאים לטיפול סובלים מבעיות אחרות, שמאפיינות את המקצוע שלהם? לטענת ארד-לוין – ממש לא. "אין שום הבדל בין בעיות של פסיכולוגים לבעיות של אנשים אחרים," היא אומרת. "יש לי כמה פסיכולוגיות בטיפול, ואין שום דבר שמאפיין אותן בצורה ייחודית. לאחת מהן יש בעיות בתפקוד המיני, אחרת סובלת מדיכאון, שלישית מתלבטת כמו המון אנשים אם לעשות הסבה מקצועית ולרביעית יש בעיות בזוגיות. פסיכולוגים הם קודם כל בני אדם. גם הם סובלים, גם הם מרגישים תחושות של אי-סיפוק, גם הם מלאי ג'יפה כמו כולם."
חסיה ירושלמי טוענת גם היא שמנסיונה אין הבדל בין פסיכולוגים לבין אנשים רגילים שבאים לטיפול. "אם מתייחסים למטופל שהוא פסיכולוג באופן שונה ממטופל רגיל, זה עלול להיות בעייתי," היא אומרת. "אם אני אגבש על המטופל שלי עמדה מסוימת רק בגלל שהוא פסיכולוג או סלבריטי, למשל, זה יבלום את הטיפול. לכן כשמגיע אליי פסיכולוג לטיפול, כמו שמגיע אלי כל אדם, אני קודם כל שואלת את עצמי למה הוא פה ולמה עכשיו."
למה הם שם? הרבה פעמים דווקא כן בגלל העבודה. "טיפול הוא מקצוע מאוד מתגמל," אומר ד"ר אמיר מנדל, פסיכותרפיסט מתל-אביב, "אבל תמיד גם מגיעה הנקודה שבה אני מרגיש שדילדלתי את המאגר הנפשי שלי, שהוא כלי העבודה העיקרי שלי, ושאני צריך לתחזק אותו. נכון, כמו כל אדם גם לי יכולים להיות משברים ומצוקות וקשיים, אבל לי יש בנוסף לזה גם מקצוע שצורך משאבים אישיים עצומים."
המניע להתיישבות הפסיכולוג על הספה הוא לא תמיד נפשי – לפעמים הפסיכולוג פשוט חייב לעשות את זה. בהקשר הזה חשוב להבחין בין טיפול שכל פסיכולוג יכול לעבור באופן פרטי, לבין הדרכה שהיא חלק אינטגרלי מתהליך ההכשרה של פסיכולוגים קליניים, ואשר גם אותה ניתן לעשות באופן פרטי מאוחר יותר. "בהדרכה אתה עובד על מה שקורה בתוך העולם המקצועי שבו אתה מטפל באנשים אחרים," מסביר אבי אפרתי, יו"ר איגוד הפסיכולוגים הקליניים. "העבודה של המטפל מאוד מבודדת, ולפעמים יש צורך במסגרת שבה אפשר להתייעץ עם בעל מקצוע ולהיעזר בו."
אי-אפשר למתוח קו מוגדר בין הדרכה לבין טיפול, כי פעמים רבות הם מתערבבים זה בזה. "הדרכה," אומר גולדצווייג, "עובדת בכמה רבדים. הרובד הראשון הוא טכני, כשהמדריך אומר למטופל מה לדעתו הוא היה צריך להגיד כשדיבר עם המטופל שלו. ברובד השני מנסים להבין למה המודרך הגיב בצורה שהגיב למקרים שונים. אם, למשל, נכנסת מטופלת ושואלת אותו, 'איך התספורת החדשה שלי'? והוא עונה, 'יפה מאוד,' המדריך ישאל אותו למה הגיב כך. האם הוא ביקש לרצות אותה, האם הוא צריך חיזוקים בחזרה, האם הוא נמשך אליה וכדומה. כשבהדרכה עולים תכנים יותר מדי אישיים, המדריך ימליץ לפסיכולוג ללכת לטיפול."
- מתי זה קורה?
"אם, למשל, המודרך נמשך לכל מטופלת שמגיעה אליו, יש כאן בעיה לא פתורה שצריך לבדוק בטיפול."
עולם קטן, בעיות גדולות
האם הפציינט של הפסיכולוג שעובר טיפול או הדרכה מודע לכך שמדסקסים את הצרות שלו בעוד פורום? לא תמיד. הפסיכולוגים לא מנדבים את המידע הזה מיוזמתם האישית, וכשהמטופלים שלהם מנסים לברר את הסוגיה, הם לרוב מסיטים אותה לכיוון אחר, ותוהים – למה אתה רוצה לדעת? "באמריקה יש קודים אתיים מחמירים בנושא," אומר גולדצווייג. "כשמגיע מטופל אתה אמור להציג את עצמך באופן מלא, להגיד: 'מדריך אותי הדוקטור הזה והזה, והוא ישמע ממני על הטיפול פרטים כאלה וכאלה.' בהדסה אנחנו אומרים למטופלים שיהיו פרטים מהטיפול שיגיעו לצוות, אבל לרוב בארץ לא ממש מקפידים על זה."
אבי אפרתי לא רואה בעיה בעובדה שהמטופל לא מעודכן בעניין, משום שעדיין חלים כללי הסודיות שבין מטפל למטופל. "כשאתה מדבר על מטופל שלך עם מטפל או מדריך, אתה לא חושף את הפרטים המלאים שלו ולא מציין שם מלא ופרטים מזהים. אתה אפילו מטשטש פרטים. אומר שהמטופל שלך הוא גבר בשנות השישים, כשמדובר בבחורה בת ,25 למשל. לא ראיתי שום תחום טיפולי אחר שמקפיד על כללי האתיקה כמו הפסיכולוגיה, כך שהמטופלים יכולים להיות רגועים."
המטופלים אולי רגועים, אבל הפסיכולוגים קצת פחות. "לפני שאתה הולך לטיפול, אתה חושש שאולי יכירו אותך," אומר גדי רז, שנמצא כרגע בעיצומה של התמחות בפסיכולוגיה קלינית. "אני זוכר שהלכתי לטיפול פסיכולוגי במרפאה ציבורית, וכשנכנסתי לפגישת האבחון ישב שם סטודנט שלמד איתי. זה היה קצת לא נעים. אני יודע שבשירות הציבורי מדברים על מקרים במסגרת של צוותים, ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי מה הם אומרים עליי, והאם אני יכול לתת אמון במטפל שלי. זו שאלה לא קלה, כי כשאתה מגיע כמטופל לשירות הציבורי לא יגידו לך שידסקסו את פרטי המקרה שלך בתוך צוות. אם תשאל, סביר להניח שלא ישקרו לך, אבל נוח לכולם לעצום את העיניים ולשמור על עמעום."
"לא קל לבחור לעצמך מטפל," מסכימה ירושלמי, "כי הקהילה שלנו קטנה וכולם נפגשים בפורומים מקצועיים. לא ברור מה עדיף – האם ללכת למישהו שסומכים עליו, או לפסיכולוג שאתה בכלל לא מכיר? אני זוכרת שפגשתי את המטפל הראשון שלי בנסיבות חברתיות, וזה די בילבל אותי. אין ספק ששמירת הגבולות היא לא עניין מובן מאליו."
גולדצווייג מתנדב לסבך את הסיטואציה עוד יותר: "יכול להיות מצב שפסיכולוג עובר במקביל גם הדרכה וגם טיפול. הוא עלול לפעמים להרגיש שהמדריך עושה לו עוול ולקטר עליו אצל המטפל, בלי שהוא יודע שהמטפל שלו הוא קולגה של המדריך. זה הרי עולם קטן, וכמעט כולם מכירים את כולם. בעיה נוספת עוסקת בשאלה מה מטפל צריך לעשות אם מטופל פסיכולוג שלו עבר עבירה אתית, כי המטפל הרי מחויב לסודיות."
אבל למרות כל הקשיים, מדווחים הפסיכולוגים שלא יוותרו על העיסוי לנפש. "אדם לא יכול להיות מטפל נפש בלי לעבור בעצמו את החוויה של טיפול נפשי," גורס אפרתי וגולדצווייג מסכים: "למדתי המון מהטיפולים הפסיכולוגיים שעברתי. יכולתי להרגיש איפה המטפל פיספס ואיפה הוא דייק, ואחר-כך יישמתי את המסקנות בקרב המטופלים שלי."
כתבה נוספת בסדרה:
- לא מדברים על זה: ניצול מיני על-ידי הפסיכולוג
לפנייה לכתב/ת 
