המלחמה נמשכת: נוטשים את המסעדות הערביות
מסעדת דיאנה בנצרת נסגרה, באלאבור שוקלים לעבור מאום אל פאחם ליקנעם, וגם בחומוס של עלי קרוואן ביפו כבר לא צריך לעמוד בתור למסבחה. המסעדות הערביות בישראל סובלות מחרם של לקוחות יהודים מאז שפרצה המלחמה בדרום. "המצב על הפנים, אפילו הקבועים לא מגיעים," אומר הבעלים של רשת חינאווי. "לא מגיע לי ליפול, למה מענישים אותנו?"
נפתח, רבותיי, בחדשות מצערות: מסעדת דיאנה בנצרת, מעוז הקבב הכי מיתולוגי בישראל, נסגרה בימים אלה בקול דממה דקה. עוד קורבן קטן של המלחמה בעזה. בשבועות הקשים האחרונים הרגיש דוחול ספאדי, השף והבעלים, שתש כוחו, לכן החליט לסגור את הסניף הוותיק של המסעדה, אשר תיפקדה כיהלום המנצנץ בכתרה הקולינרי של נצרת. את דיאנה החדשה, מסעדה מפוארת (ויקרה,( שנפתחה רק לפני כחודשיים בנצרת, הוא עדיין מפעיל.
"במהלך המלחמה הייתה ירידה של 90-80 אחוז בכמות היהודים שהגיעו לאכול אצלנו", מספר ספאדי. "אני מבין אותם. לצערי הרב לא היה להם נעים לבוא אלינו בתקופה כזאת. גם עכשיו, אחרי שהמלחמה נגמרה, באים לפה ממש מעט אנשים. בערך חצי מהכמות שהיינו רגילים אליה. תוסיפי לזה גם את המיתון שנמשך כמה חודשים ולא תורם למצב, ותביני למה נאלצתי לסגור את הסניף הוותיק שלנו. אני מודה שאני בצרות. אני לא יכול להחזיק כל כך הרבה אנשי צוות כשאין לי את מי להאכיל. אין יותר טעם בזה. מיותר להחזיק בשתי מסעדות."
דיאנה הוותיקה, מוסד של אוכל ערבי-מסורתי, זכתה לביקורות מהללות של שפים מהארץ ומחו"ל בזכות מטבח עונתי המחובר היטב לשורשיו, עושר נהדר של סלטים ומנות פתיחה בלתי טריוויאליות, טיפול נבון בבשרים, וכמובן - קבב הטלה המפורסם של דוחול שנקצץ בסכין והועשר בהרבה צנוברים. בימיה הגדולים, אם לא דאגתם להזמין מקום מבעוד מועד, כמעט לא היה לכם סיכוי להשיג שם בשבת כיסא פנוי.
היתה היהלום המנצנץ של נצרת. דיאנה (צילום: אפי שריר)
"הקהל הערבי אוהב את המסעדה החדשה והיותר מפוארת," אומר דוחול. "הקהל היהודי דווקא אהב את האותנטיות של הוותיקה. עכשיו, כשהוותיקה נסגרה, אני רואה שיהודים נוהגים לבוא לדיאנה החדשה במהלך היום. הקהל הערבי בא בערב לשבת על הבר. חשוב לי לומר ליהודים שאין להם ממה לחשוש. אנחנו מחבקים את כולם, יהודים וערבים. לא השתנה פה כלום. אנחנו עדיין אותה נצרת. אני מקווה שיבואו ימים טובים יותר ואוכל לפתוח דיאנה אקספרס, של אוכל ערבי מהיר, כמו שתיכננתי לפני כמה חודשים."
ימים קשים באום אל פאחם
גם באלבאבור, בכניסה לאום אל פאחם, מרגישים היטב את ההשפעה השלילית של המלחמה בעזה על העסקים. בעשרת הימים הראשונים של המלחמה, מעיד חוסאם עבאס מבעלי המסעדה, המצב היה קשה מאוד, חרם כמעט מוחלט. בשבת האחרונה, לעומת זאת, המצב השתפר מעט והירידה בכמות המבקרים הסתכמה בכ30- אחוז.
"זו תקופה קשה וצריך להצטמצם, אבל גם בתל אביב יש בעיות בגלל המיתון," אומר עבאס. "בתקופת המלחמה לאנשים לא היה חשק לטייל, גם הצימרים עמדו ריקים. עכשיו הם מתחילים לחזור. אני מכיר את התופעה הזאת עוד מאוקטובר ,2000 ואני יודע איך להתמודד איתה. אני אדם אופטימי, אני מאמין שיהיה טוב, ואני לא מתייאש."
ואכן, המלחמה לא ריפתה את ידיו של עבאס, וגם לא החרם של הקהל היהודי. עובדה: בעוד כחודש וחצי הוא עומד לפתוח את אלבאבור ,2 באזור התעשייה של יקנעם.
תסגור את אל באבור הוותיקה?
"זאת לא הכוונה, אבל הכל תלוי בבעל הבית שלי. באום אל פאחם אני משלם שכר דירה, ונמאס לי מזה. ביקנעם קניתי את המקום, וסוף סוף אני אדון לעצמי."
אתה עובר ליקנעם כדי להיות נגיש יותר לציבור היהודי?
"זה ממש לא קשור. גם ככה רוב הקהל שלי הוא יהודי. זה פשוט מיקום מצוין, ממש על כביש ."6
אחיו של עבאס, בלאל, המחזיק במסעדת אל תנור ליד צומת המוביל, אומר שתושבי הצפון היהודים לא נמנעים מלהגיע אליו. "הבעיה היא עם הלקוחות מהמרכז. הם הרגישו שיש מתיחות בצפון ומלחמה בעזה, ולא רצו לבוא. אבל ברוך השם, לאט לאט הם יחזרו".
מכירים את התופעה עוד מאוקטובר 2000. אלבאבור (צילום: אלעד גרשגורן)
התפוסה נמוכה. מאוד נמוכה
לא רק בנצרת ואום אל פאחם סובלים ממיעוט לקוחות יהודים מאז המלחמה - גם בחומוס לינא בירושלים העתיקה מעידים שהעסקים מקרטעים מאוד. "הקליינטים לא אומרים לי שום דבר, הם פשוט לא באים. פוחדים," אומר ראלב זהאדה, בעל המקום. "המצב לא טוב. אין עבודה. ביומיים שלושה האחרונים אפשר לראות התאוששות קטנה, אבל עדיין, המקום ריק כמעט לגמרי. אנחנו חומוסייה ותיקה והיהודים לא באים. הייתי רוצה להגיד להם שלא צריך לפחד, הכל בסדר. המלחמה לא הייתה בירושלים."
החרם היהודי על המסעדות הערביות לא מדלג על יפו. סתם צהרי יום חול השבוע בחומוסייה של אבו חסן, הלא הוא עלי קרוואן. התפוסה נמוכה. מאוד נמוכה. שלוש נשים מבוגרות שמחות לגלות שלא צריך לעמוד בתור, מתיישבות בנחת ומזמינות מסבחה.
ביפו, בנצרת, ברמלה ובירושלים העתיקה, חומוס הוא מאכל חברתי חוצה עמדות פוליטיות, המשמש אלמנט מקרב בין יהודים לערבים. אבל עכשיו הצלחתו מוגבלת בתכלית. בימים רגילים נוהגים המלצרים בעלי קרוואן לצופף אורחים זרים זה לזה יחד באותו שולחן בשל הלחץ. מי שסיים את החומוס והתעכב יתר על המידה על צלחת ריקה, היה מקבל רמזים עבים כפיל לפנות את מקומו לסועד המורעב הבא אחריו. עכשיו פתאום יש מקום בשפע ואפילו המלצרים פחות לחוצים. המסעדה ממול, גם היא של עלי קרוואן, השלישית במספר והחדשה ביותר, כמעט ריקה לחלוטין.
"אפילו אחרי תחקיר החומוס אנשים המשיכו לבוא כרגיל"
אעיני כתטאת, מלצר ותיק בחומוסייה, מספר שכל המסעדות הערביות ביפו סבלו מחרם של היהודים במהלך המלחמה, והמצב טרם שב לקדמותו. "אפילו אחרי תחקיר החומוס של רפי גינת אנשים המשיכו לבוא כרגיל, ועכשיו לא. תמיד בשבתות היה מפוצץ פה. בזמן האחרון שקט. לא רק אנחנו מרגישים את זה. כל המסעדות ביפו סובלות. חלק מהאנשים מרגישים לא נעים לבוא אלינו, אחרים באים, אוכלים מהר והולכים. ויש גם כאלה שמדברים לא יפה. לפני כמה ימים היה מישהו שאמר לחבר שלו: 'תקרא לערבי האידיוט שיבוא לפה.' אחרים זורקים מילים מתגרות כמו: 'חם חם! אש אש'! אנחנו לא טמבלים. אנחנו קולטים את זה, מבינים למה הם מתכוונים אבל מעדיפים לא להגיב".
כל המסעדות ביפו סובלות (צילום: אביגיל עוזי)
יש אנשים שאומרים, לעולם אל תריב עם מי שמכין לך את האוכל.
"חס וחלילה. אנחנו לא מתנקמים דרך החומוס במי שמדבר לא יפה. באוכל לא נוגעים. מה פתאום. בסך הכל תגידי, מה אנחנו אשמים שזה המצב במדינה הזאת? הרי אני חי פה כמו כולם - אני משפיע על המצב, אני אחראי פה על המלחמות? כולנו רק רוצים לחיות בכבוד, להתפרנס בשקט. אנשים צריכים להבין שאין דרך אחרת אלא לחיות יחד. בכוח לא נגיע לשום מקום. משום מה, תמיד כשיש בעיות ביטחוניות עושים חרם על יפו. מפחידים אנשים, אומרים להם שיש פה בלגן. שמעתי אפילו שאמרו שהיו יריות ביפו. אני לא מבין: מה עשינו לכם רע? זה לא הגיוני, וזה גם חבל, כי כולם מפסידים מהמצב."
באחד השולחנות יושבים כמה צעירים יהודים ונוגסים בכדורי פלאפל חמימים. אחת מהם, מיכל מייסלר, מתרגזת כשמשרבבים את יפו לקלחת הפוליטית הרותחת" .אני ילידת יפו, גדלתי בנמל, המסעדות הערביות הן חלק מהחיים שלי, ואין לי שום אג'נדה פוליטית. כן, אני אוכלת פה על בסיס קבוע, ולא הייתה לי שום בעיה עם זה גם כשבעזה התנהלה מלחמה. אין שום סיבה שפתאום אפסיק לבוא למסעדות שבהן אני אוכלת כל חיי כי יש עכשיו מלחמה. מה זה קשור? הרי אנחנו מכירים את כל בעלי המסעדות פה. מבחינתנו הם לא 'ערביי יפו,' אלא שכנים, נוף ילדותנו, אנשים כמו כולם."
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שריק פה בהשוואה לימים רגילים.
"הטוקבקיסטים שכותבים באינטרנט משפטים כמו 'תפסיקו לאכול אצלם חומוס' יושבים במקומות אחרים ופשוט לא מכירים את יפו ואת הדינמיקה שלה. אחרת הם לא היו כותבים דברים כאלה. הרבה שנים הייתה פה נורמליות ונהנינו מדו קיום. בשנת 2000 הנורמליות קצת נסדקה, ובשבועות האחרונים עוד יותר. בשבת שבה נגמרה המלחמה הייתה ביפו הפגנה ענקית של אנשי שמאל יחד עם ערביי העיר, חסמו את כל רחוב יפת, סגרו את רחוב חסן בק עד מרכז עג'מי. מרגיז אותי שיפו נגררת לזה, כי זה לא מקום פוליטי. זאת עיר שבה חיים אנשים. זה לא שייך אלינו".
"כולנו ערבים בשבילכם"
החרם היהודי לא פסח גם על רשת הקצביות המפורסמת חינאווי".המצב על הפנים," מספר בשארה חינאווי. "כשזה מגיע לסכסוך עם היהודים, כולנו ערבים. לא משנה שאנחנו נוצרים, לא משנה שיפו היא עיר נייטרלית. אנשים לא נכנסים לחנות, יפו ריקה לגמרי. הקבועים לא מגיעים, ואלה שבכל זאת באים אומרים לי: 'אם זה לא היית אתה, לא היינו חוזרים.' זאת הרגשה נוראה. אני גם לא יודע כמה זמן עוד אצליח למשוך ככה. אני זוכר הרגשה דומה באוקטובר .2000 אז אנשים היו מתקשרים ומבקשים שאביא להם את הבשר לגבול יפו כדי לא להיכנס ממש לתוך העיר. עכשיו זה שונה לגמרי: אנשים בכלל לא באים".
חינאווי לא מסתיר את האכזבה הגדולה שלו מחלק מלקוחותיו הקבועים. "אני כל כך משתדל שהכל יהיה טיפ טופ, אבל הקונים מחרימים אותנו. למה אני צריך לסבול את זה? מה, אני סוג ב?' מעולם לא הרגשתי סוג ב.' אני סוג א' א,' ואל תשכחו שחינאווי נמצא פה עוד מלפני קום המדינה."
אתה שוקל לסגור את העסק?
"יש לי כל מיני מחשבות בראש. אני מתלבט אם להתקפל, לסגור ולא להפסיד יותר. יש לי צוות של עובדים ותיקים, זה הרבה משכורות לשלם. אז מה, לשלוח אותם הביתה עד שנתאושש? פשוט חבל שעסקים טובים יתרסקו. לא מגיע לדוחול ולי ליפול. למה מענישים אותנו? זה לא רק עניין של כסף. יש פה גם אגו וכבוד. לפעמים אני אומר לעצמי, אם הייתי יכול, הייתי סוגר את העסק ומעשן נרגילה בבית. רוצים לעשות חרם? בבקשה. תאכלו חרא ותקנו בשר מהסופר. מגיע לכם".
לפנייה לכתב/ת 
