הסבר פסיכולוגי: מה גרם לשיגעון של דודו טופז
בימים אלה אנו עוקבים בזעזוע אחר תגובתו הקיצונית של דודו טופז לכל מי שלדעתו דחה אותו בשנים האחרונות. הפסיכיאטר ד"ר אמיר מנדל מסביר מדוע דחייה על ידי אחרים היא תופעה מאיימת, וכיצד משפיע החוסן הנפשי שלנו על ההתמודדות איתה
האם קרה לכם פעם שבחרו שחקנים לקבוצה ואתם נשארתם בחוץ? האם יצאתם פעם לדייט והרגשתם שהפרטנר לפגישה משדר שהדבר האחרון שבא לו זה להיות כאן איתכם? דחייה על ידי אדם אחר היא חוויה משמעותית ולא נעימה, גם אם בעצם לא רצינו להיות בקשר עם אותו אדם, אך ההתמודדות איתה היא עניין של אופי, אישיות, רקע ואפילו בריאות נפשית.
אנשים רבים נוהגים להצהיר שלא חשוב להם מה חושבים עליהם. "אני הולך בדרך שלי, אני זאב בודד," הם אומרים. אבל זאבים חיים בדרך כלל בלהקות, וגם בני אדם. האדם הוא יצור חברתי מיסודו. ההתארגנות החברתית נחוצה לו כדי לממש את היכולות שלו בצורה מיטבית וכדי להרגיש בטוח וחזק יותר. לכן פיתחנו מערכת משוכללת של קודים חברתיים, שמבוססים על מודעות גבוהה למה שאנשים אחרים מרגישים וחושבים. אנו מרבים להשתמש בקודים האלה מפני שכן חשוב לנו מה חושבים עלינו, מה מרגישים כלפינו, האם מקבלים אותנו או דוחים אותנו.
חוקי הג'ונגל
כדי להבין מדוע יש לנו רגשות עזים כל כך כלפי קבלה או דחייה חברתית, צריך להתבונן אולי בהיסטוריה הרחוקה של המין האנושי. דמותו של האדם עוצבה בג'ונגל, ואת המבנים הגופניים, הרגשיים והחברתיים מאז אנו מייבאים לחברה המודרנית. בימים הרחוקים ההם קבלה או דחייה הייתה עניין הישרדותי. להיות בעל מעמד בתוך השבט הבטיח הגנה ומזון והגדיל את הסיכויים לזוגיות ולהמשכיות. לעומת זאת, להידחות חברתית, להינטש ולהימצא בבדידות בג'ונגל, פירושו היה להיחשף לסכנות ללא עזרה ולהיאבק לבד על מזון. לכן בתחושות הבסיסיות שלנו דחייה על ידי אחרים, ובעיקר על ידי קבוצה, היא תופעה מאיימת במיוחד.
הרגישות לדחייה שונה מאדם לאדם, כמו גם התגובה למצבים שבהם אדם מוצא את עצמו בעמדות שאינן מקובלות חברתית. למעשה, ההתמודדות עם שאלות של תקשורת חברתית, קבלה ודחייה היא רכיב משמעותי בחוסן הנפשי שלנו. יש מי שמגיב קשה לחוויה של דחייה, לעיתים במידה שמשפיעה על מהלך חייו, ויש מי שמנהל חוויות כאלה בהצלחה, או כמעט בדרך אגב.
אצל רובנו, לא נדרש הרבה כדי לחולל תחושה של דחייה. נניח שהוזמנתם לאירוע אצל חברים ופגשתם שם מישהו שאינכם מכירים. הפגישה לא עלתה יפה, ואינכם מוצאים עניין רב בפגישה נוספת. המארחים שלכם מספרים לכם למחרת, שהאורחים האחרים התרשמו מכם לרעה, וביקשו שלעולם לא יוזמנו שוב בחברתכם. רבים מאוד יחושו אי-נוחות במצב הזה, ולמרות שממילא לא היה להם עניין בפגישה נוספת, ימצאו עצמם מוטרדים בשאלות מה לא בסדר אצלם ומדוע מישהו מבקש לעולם לא לפגוש אותם שנית. גם אנחנו לא מעוניינים, אבל לא אוהבים את התחושה שלא רוצים אותנו.
באירועים קשים של דחייה כמעט כל בני האדם ייכנסו למצב רגשי קשה. החשש מפני מצב כזה גורם לאנשים לשמור על סודות גדולים לאורך זמן. אנחנו לא מספרים על צרות במשפחה, על צרות כספיות או על מצוקות נפשיות, שמא מעמדנו ייפגע ונחווה דחייה מצד האנשים שכיום מעריכים אותנו. החשש הזה, המהול בזיכרונות ילדות על אירועים קשים של דחייה שכבר חווינו, מופיע לא אחת בחיים, ולעיתים הוא מכתיב מהלכים והתנהגות. אם ניעזר לרגע בדוגמה קיצונית, במקרים רבים הפחד הגדול של אנשים שנעצרו בחשד לעבירות, גם אם הם לא ביצעו אותן, הוא "מה יחשבו עליי" או "אף אחד לא ידבר איתי יותר." הפחד הזה גדול בהרבה מהפחד מן העונש.
חרדה מול עוינות
מידת הרגישות לדחייה, עוצמת התגובה, ניהול התגובה ומהירות ההתאוששות תלויים בגורמים שונים, במצב הרגשי הבסיסי של האדם וגם במצבו באותו רגע. ממש כמו בשבט הקדמון, ככל שהיחיד מרגיש חזק ובטוח יותר, כך הוא פחות זקוק להגנה ולתמיכה של הקבוצה. ככל שאדם חש בטוח יותר בעצמו, בכוחו, ביכולותיו ובעמדותיו, כך הוא רגיש פחות לחוויות של דחייה.
אין פירוש הדבר שאדם בעל ביטחון לא ירגיש דחייה, אלא שבעקבות אירוע כזה יופיעו פחות דאגות מסוג "מה לא בסדר אצלי" ופחות תחושות של כעס ותסכול כלפי מי שלדעתי דחה והעליב אותי. תחושות כאלה בולטות בדרך כלל אצל מי שהחוויה הבסיסית שלו היא של חוסר ביטחון ושל ערך עצמי ירוד. במצבים כאלה עלולה הדחייה להדהד עם פחדים פנימיים ולגרום לערעור נוסף של תחושת הביטחון הבסיסית.
יש מגוון של תגובות רגשיות למצבי דחייה. התחושה הבסיסית תהיה בדרך כלל של חרדה - הפחד הראשוני, שכבר תיארנו, להישאר מבודד, חשוף, חסר הגנה. יתר על כן, מה שנתפס כביקורת של אחרים, מעורר את התחושה שאולי "משהו אצלי לא בסדר." במצב הזה יש כאלה שירגישו צורך, ויעשו מאמץ, לרצות את הזולת, "להיות יותר בסדר."
במקרים אחרים, תחושות האשמה, העלבון והאי-נוחות עלולות להוביל למקום של עוינות, הסתגרות וכעס. מובן שזו תגובה לא יעילה. הפגנה של תסכול לא תעזור בדרך כלל אם אדם חווה דחייה ומנסה ליצור תקשורת טובה יותר עם סביבתו. עם זאת, היא מובנת ונפוצה כאשר אדם חש שהוא נשפט ונדחה על תכונותיו או התנהגותו.
תגובות של חרדה, בלבול, דכדוך, ניסיון לרצות, או להפך – הסתגרות, כעס ועוינות – נפוצות ורגילות בעת משבר של דחייה חברתית קשה, וכולנו מועדים להן במידה זו או אחרת. תחושות של דחייה מלוות הרבה מצבי חיים לא נעימים אך שכיחים: פרידה, פיטורים, סכסוך עם שותפים או עם חברים וכדומה, לצד אירועים חריגים יותר. המידה והקצב של ההתאוששות תלויים בתחושת הביטחון והערך העצמי של כל אחד, וגם במידת התמיכה שהאדם מקבל מהסביבה הקרובה – משפחה, חברים.
לכודים במעגל קסמים
יש אנשים שהרגישות שלהם לדחייה גבוהה מאוד, והם מזהים חוויה משמעותית של דחייה גם באירועים קלי ערך. חייהם של אנשים אלה נוטים להיות רצופי משברים. לעיתים קרובות הם סובלים מתחושות של עלבון נוכח חוויית הדחייה, מגיבים בכעס, מעוררים אי-נוחות אצל הסובבים אותם – ולבסוף הפחד מגשים את עצמו, והם מחוללים סביב עצמם מעגל קסמים: סביבה שמגיבה כלפיהם בדחייה מסוימת, תגובה קשה שלהם לדחייה, וחוזר חלילה. התמודדות מוצלחת עם מעגל קסמים כזה היא בדרך כלל עניין לטיפול.
בצד השני של דפוסי ההתמודדות, נמצאים אלה שהיכולת שלהם להכיל דחייה גבוהה במיוחד. אין הכוונה למתבודדים, הנמנעים מחברת בני אדם אחרים, גם לא לחריגים, שיוצרים מעגלי דחייה וכעס. להפך, הכוונה לאנשים שמרגישים נוח בחברה, אבל תחושת הביטחון שלהם היא כזו שהם לא נבהלים מאוד כשהם נחשפים לדחייה, אפילו ניכרת.
אנשים אלה מסוגלים להפגין דעה, עמדה או התנהגות שאינן מקובלות, ועדיין להרגיש בטוחים ונינוחים בחברת אנשים אחרים. לרוב הם נבנים מתחושה פנימית מוצקה של ערך עצמי, וגם מהיכולת לתקשר היטב עם הזולת גם במחלוקות, ולבנות קשרים חזקים עם חברים וקרובים שתומכים בהם. טיפוסים מהסוג הזה יראו לעיתים קרובות יכולות של מנהיגות, תעוזה ומקוריות, שכן התלות שלהם בדעה הרווחת קטנה יותר מהרגיל, ועדיין הם מאתרים את שביל הזהב ושומרים על מקומם בתוך השבט.
לפנייה לכתב/ת 
