המעיין אשר פועם בהר: טיול בנווה מדבר עין גדי

אך עין גדי היא נווה מדבר

יום חדש אינו דומה לאמש

ועתיד מזהיר צופן לה המחר"

                                          (מתוך השיר "עין גדי")

ואכן הפעם יצא קורס מורי דרך "חלמונית" אל נווה המדבר היפהפה הזה שנקרא עין גדי. מכביש מספר 1 נוסעים מזרחה ודרומה אל כביש מספר 90, ואז רואים אותו, את נווה המדבר הנחשב לגדול והעיקרי בישראל, תחום ממערב על ידי מצוּק ההעתקים וממזרח על ידי ים המלח.

עין גדי הוא מקום היסטורי הנזכר כבר בתנ"ך כחמש פעמים ועוד פעם בשם "חצצון התמר". הישוב במקרא הפך להיות מושא געגוע בשירי אהבה, למשל, בשיר השירים א/14 (אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי), ואדם חי במקום כבר מהמאה ה-7 לפנה"ס.

חורבנות רבים רשומים בהיסטוריה של עין גדי, והישוב היהודי שחי בו, ונקרא אז תל גורן, התפתח בתקופת החשמונאים (37-152 לפנה"ס) ונמשך כ-700 שנה, עד לשלהי התקופה הביזנטית - 550 לספירה. ההיסטוריון ואיש הכנסייה, אוסביוס, כתב במאה ה-4 לספירה על עין גדי: "כפר גדול של יהודים".

עין גדי המודרני שב לתחייה ב-1953, עם תפיסת השטח בידי היאחזות נח"ל, ושלוש שנים מאוחר יותר הוקם במקום קיבוץ עין גדי. בכדי לקבל תמונה כללית ברורה על עין גדי והסביבה, מומלץ להיכנס אל "תצפית רותי" שנמצאת בבית ספר שדה עין גדי, הראשון שקם בארץ ב-1959, ולפניכם ייפרסו מקומות הקרויים על שמו של דוד המלך ומקורביו, בימים שבהם ברח לנווה המדבר מפני שאול. כך, למשל, תוכלו להביט אל עבר הר ישי (אביו), נחל דוד והר צרויה (אמו של יואב שר צבאו של דוד) וכמובן קיבוץ עין גדי, שטחיו החקלאיים וים המלח.

מבט על בי"ס שדה עין גדי וים המלח מנחל דוד (צילומים: זיו ריינשטיין)

מגוון הרים ונחלים ע"ש דוד המלך ומקרוביו. מפל דוד בשמורת עין גדי

פסיפס אנושי

אחד מהמצאים הארכאואולוגיים החשובים והמעניינים שנחפרו במקום, הוא בית הכנסת העתיק מהמאה ה-3 לספירה שצורתו טרפז ופתחיו פונים לכיוון ירושלים. רצפתו היתה עשויה פסיפס אבנים שחורות ולבנות, ובשיפוצים שנעשו במאה ה-4 לספירה נסתם אחד הפתחים והפך לגומחה בה הוצב ארון הקודש.

במאה ה-5 לספירה, לפני שחרב בית הכנסת בשל שריפה במאה ה-6, הוא נבנה מחדש וכלל פסיפס צבעוני (הנראה כיום) ועליו שמותיהם של ראשי האנושות (מאדם, שת ואנוש ועד נוח ובניו), 12 המזלות, שלושת האבות, מנורה ועוד. אולם הכתובת החשובה בפסיפס עוסקת בעונש שיטיל האל על אלו שיגלו את סודות הקהילה. ייתכן ומדובר על רזי הכנת הבושם היקר מצמח האפרסמון (Opobalsamum, הידוע כיום כקומיפורה), שאותו גידלו אנשי הישוב, או ברזי האמונה היהודית בימים של זניחתה לעומת הנצרות ופילוג.

ממצא ארכאולוגי אחר נמצא בשמורת עין גדי, הנמצאת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, כ-400 מטר מתחת לפני הים. מדובר על מקדש מהתקופה הכלקוליתית (כלקוס=נחושת, ליתוס=אבן - 4,000 לפנה"ס) ששימש לצורכי פולחן של תרבות קדומה שנקראה עַ'סוּלִית. במקום נמצאו כלים מזכוכית וולקנית ושאר פריטים שהעידו על מסחר ענף, בריכות לאגירת מים ובעיקר פולחן הקשור במים.

אוי ואבוי למי שיגלה את סוד הקהילה. הפסיפס בבית הכנסת העתיק

פולחן לאלוהי המים ושאר טקסים פגניים. שרידי המקדש הכלקוליתי

אל המעיין

ועם במים עסקינן, שני הנחלים שבשמורת עין גדי, נחל דוד שנמצא בצפונה ונחל ערוגות שבדרומה, מושכים מים כל השנה ובין המעיינות שנובעים בתחומה נמצא גם מעיין עין גדי. אחלה של מים - שתיתי במו ידיי. לגבי פולמוס השימוש במי המעיין כמים מינרליים, יש שתומכים, יש שמתנגדים - לאלוהי המים הפיתרונים.

טיול בין נבכי השמורה חושף את המטייל לטבע במלוא הדרו. יעלים משוטטים במרחק מה, לוגמים מן המעיין, שפני סלע תופסים צל כשהם מקפצים מאבן לאבן, בעלי כנף דואים באוויר, פרפרים מעופפים בין צמחי הקנה לשערות שולמית שגדלים בינות הסלעים, ופעם גם היתה נמרת-סֶלֶבּ ידועה, "שלומציון" שמה, אבל זה כבר שנים ארוכות שהיא בגן-עדן לחתולים. בכלל, האזור המדברי רבוי בצמחייה ענפה ומגוונת: צלף, תאנת בר, מורינגה רוטמית, פיקוס עין גדי, סיסם הודי וכמובן עץ שיזף מצוי שממנו נעשה כתר הקוצים של ישו.

אחלה של מים. מקום נביעתו של מעיין עין גדי

"במבי המדבר". יעל נחבא אל העצים בקרבת מעיין עין גדי

השילוב של טמפרטורה ואיכות מים טובה מאפשר גידולים של צמחים שאינם ניתנים לגידול באזורים אחרים, כמו צמח האפרסמון (אלא מה), אולם המדבר מזוהה יותר מכל עם התמר. גידולם של תמרים הוא עסק חשוב ביותר בתרבות היהודית, וארץ ישראל מככבת בכל הנוגע לעץ המרשים - "חצצון התמר", זוכרים? ושאר דוגמאות כמו "צדיק כתמר יפרח", שבעת המינים, לולב בסוכות ועוד. בקיצור, תמר עם כל דבר.

אזור גידולו המצומצם של העץ בארץ (בין הכנרת לים המלח), הקנה לו מעמד מיוחד שהצמיח מלאכות שונות הקשורות בעץ ותוצריו: אכילת הפרי, סילאן, קורת גג לשוֹמרה במדבר, עשיית חפצים מאשכולותיו, הידועים בעברית כמַכְבְּדִים, כמו מטאטא, ועוד. תרבות התמר גם הועברה מדור לדור, עת נכחד העץ מהארץ ועם ישראל ישב בגולה ושמר על מסורת גידולו החשובה. בשנות ה-50 הצליחו חוקרים ישראלים, וביניהם בן-ציון ישראלי, להביא 63 אלף חוטרי תמר משובחים בדרך לא-דרך מעירק, שנשתלו באזור.

עסק חשוב ביותר בתרבות היהודית. מטע תמרים סמוך לקיבוץ

אמאל'ה, הבולענים באים!

אולם גידול עצי תמר בעין גדי הולך ופוחת כיום, עקב איבוד יתרונה הטופוגרפי להתפתחות טכנולוגית בחקלאות, אך גם עקב בעיית הבולענים הפולשת מערבה, מים המלח. בדמיוני הבולענים הם חייזרים ענקיים שבאו לכדור הארץ לבלוע אותנו, אבל בעצם אלו בורות ענק הנפערים באדמה. במו עיניי ראית מטע תמרים שיובש ונעזב כתוצאה מקרבתו המאיימת של בולען סמוך. בן בליעל שכמוהו!

סמוך לכביש 90, ממש על סף ים המלח שהולך ומתייבש לנו מול העיניים, אפשר לראות את התופעה הגיאולוגית המדאיגה, אך גם המרהיבה, שנקראת בולענים (חל איסור להתקרב מחשש לקריסת הקרקע). התופעה שנגרמת מירידה של מפלס ים המלח (כתוצאה מהפסקת זרימתו של  הירדן ושאיבה מסיבית של מי הים), גורמת למפגש של מי המלח עם מי תהום והמסה של שכבת מלח הנמצאת בתת הקרקע, דבר היוצר מערה כלפי מעלה שגורמת לקריסת הקרקע.

תופעה גיאולוגית מדאיגה ומרהיבה כאחד. בולענים על שפת ים המלח

הולך ומתייבש לנו מול העיניים. ים המלח

• הצביעו לים המלח בתחרות שבעת פלאי עולם!

הבולען הראשון התגלה ב-1989 על כביש 90 בקרבת נווה זֹהר. חשבו שזהו בור וכיסו אותו, אבל עד מהרה גילו שהתופעה מתפשטת צפונה. כיום ישנם מעל ל-2,000 בולענים ב-35 אתרים לאורך חופי ים המלח. נותר לנו לקוות שחזונו של הנביא יחזקאל, בדבר שגשוג הים ועין גדי, אכן יתממש:

"וְהָיָה יעמדו (עָמְדוּ) עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד".

                                                                       (יחזקאל מ"ז/10)

• בפעם הבאה: סיור גיאולוגי בכרמל