הטיול האחרון של אורי דביר: אל נחל שקמה

נדמה שמעטים האנשים שמותירים אחריהם מורשת כל כך מפוארת של עשייה בתחום הטבע והטיולים. אורי דביר, שהלך הלילה (יום א') לעולמו, היה אחד מאותם יחידי סגולה. אנחנו מפרסמים כאן את הטיול האחרון שכתב בגיליון "טבע הדברים" - אל נחל שקמה.

ימים רבים אני מחזיק בתיאור המסלול הזה לחלקו התחתון של נחל שקמה. לרוב דחו את פרסומו התלקחויות בגבול הרצועה. אבל גלגל היחסים עם חמאס ופלגיו משתנה חדשות לבקרים, אתמול ירו טילים או פצצות מרגמה והיום שקט. את הדחיפה האחרונה לפרסם את הטיול נתן לי סיור שערכתי בראשית החודש שעבר בחוף זיקים, והנה הוא פתוח למתרחצים. אז נטייל, נתרחץ ונהנה בתקווה שהשקט יישמר, או שנצטרך לשמור טיול זה לפעם אחרת...

חלקו התחתון של נחל שקמה, בקטע זה שבין כביש 34 לחוף הים התיכון, הוא קטע שלא טיילו בו הרבה בגלל קרבתו לגבול עם רצועת עזה. הוא עשיר באתרים שלא כל כך ידועים לחובבי טיולים בארץ, בשמורה שבה עצי שקמה שהקנו לנחל את שמו, במאגר מים, בסכר ובחוף הים הדרומי ביותר בארץ.

מולנו, במערב, נראים על גבעה בתי היישוב נתיב העשרה. בכ-2.2 ק"מ, לפני שהדרך יורדת לערוצו של נחל שקמה, פונים עם הדרך המסומנת ימינה. מימין לנו נראה את ארובות תחנת החשמל אשר ליד אשקלון, ומשמאל עצי אשל גדולים ולידם צברים. ב-2.6 ק"מ אנחנו בצומת שבו ממשיכים ישר ועולים שוב על קטע סלול, ליד שיחי צבר עמוסי פרי בעונתו המקנים צבע חגיגי לדרך. ב- 3.2 ק"מ שוב צומת, גם כאן ממשיכים ישר. ב-3.9 ק"מ נעצור ליד המקום שבו הדרך המסומנת פונה ימינה (צפונה), ליד אפיקו של נחל שקמה. אנחנו סמוכים כאן לעיי הכפר הערבי דיר סנייד, שמנה כ-800 תושבים וננטש במלחמת העצמאות, ומבין הצמחייה מציץ אליו מאפיק הנחל ראשו של גשר אבן. ליד עיקול הדרך ניצב שלט, פרי יזמה יפה של מרכז המידע של שדות שקמה בשור, ועליו מספר הטלפון של מרכז המידע (053-9991003) שבעזרתו ניתן לשמוע פרטים על הגשר.

שיחי צבר עמוסי פרי בעונתו המקנים צבע חגיגי לדרך (צילומים: אורי דביר)

ליד הכפר דיר סנייד הוקמה בידי הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה תחנה לרכבת שאמורה הייתה להגיע עד לעזה אך הגיעה רק עד בית חנון, והוארכה מאוחר יותר בידי הבריטים. מסילת הברזל נותקה כאן במלחמת העצמאות, ואחד מהגשרים שליד דיר סנייד פוצץ בידי יחידת פלמ"ח ומאוחר יותר, כשחצי האי סיני היה בידי צה"ל, חודשו חלק מגשרי המסילה ובהם גם גשר זה, והרכבת נסעה עד לסיני עד שהושבתה ב-1973. חלק מגשרי המסילה שרדו, וחלקם שופצו ומשמשים כגשרים היום.

נרד כאן מהרכב וניגש לגשר, לראות את חלקו הישן ואת התוספת החדשה, ונעלה עליו לצפות לאזור וליהנות מעושר הצמחייה וממגוון העצים שבסביבה. מהגשר ממשיכים צפונה עם הסימון, לצד אשלים, משוכות צבר ואיקליפטוסים. לצד הדרך נראה קנים לתנשמות המגויסות להדברת מזיקים בשדות, ומשמאל שרידי מבניה של תחנת הרכבת של דיר סנייד, לידה היה בשעתו בסיס צבאי בריטי. ב-4.4 ק"מ הדרך פונה שמאלה ליד חורשה שבה נחבאים שרידי הכפר דיר סנייד. לפני הפנייה אפשר היה להבחין כקילומטר צפונה מאתנו באנדרטה מצרית שנסור אליה עוד מעט. קרוב לחצי ק"מ מהפנייה ואנחנו בין סימני ק"מ 53-54 על כביש מספר 4 המוליך מרצועת עזה ועד ראש הנקרה.

אחד מהגשרים הישנים שליד דיר סנייד

מצבת קורפוס העבודה המצרי

סטייה קלה מהמסלול תביא אותנו לאנדרטה מצרית: נפנה צפונה בכביש 4 ומעט מצפון לסימן ק"מ 54 נרד ימינה (מזרחה) לדרך עפר קצרה המביאה אותנו עד למרגלות הגבעה שעליה ניצבת האנדרטה שנטפס אליה כמה דקות ברגל. לפי הזכור לי היו שתי מצבות דומות בארץ שהוקדשו לפועלי "קורפוס העבודה המצרי", פועלים שגויסו במצרים על ידי הצבא הבריטי לעבודות במלחמת עולם הראשונה ועסקו בסלילת כבישים, בהנחת מסילות ברזל, בחפירת חפירות, בבניית ביצורים, בהנחת צינורות וכו'.

המצבה האחת שהייתה ליד לטרון, סמוך לקיבוץ נחשון, הוסרה זה מזמן, ואילו זו הנמצאת כאן שופצה וחודשה בעקבות הסכמים עם המצרים. על המצבה חקוק מספר הפועלים - 192, שלא שרדו את העבודה והמלחמה. בתחתית המצבה כתובה השהאדה, זו העדות וההכרה באמונה המולסמית: "לַא אִלַּהַה אִלַּא אלְלַה וַמֻחַמַּד רַסוּל אלְלַה", שפירושה - אין אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד שליח אללה.

האנדרטה לקורפוס העבודה המצרי והכתובת שעליה

להמשך המסלול בנחל שקמה נחזור לכביש מספר 4, נפנה בו שמאלה (לדרום-מערב) וניסע קצת למעלה מקילומטר עד סמוך לסימן ק"מ 53, שם ליד שלט המורה על לנחל שקמה נאפס מונה ל-00, ונפנה ימינה לדרך עפר שמסמנת בכחול (13071), המתחלפת פה ושם לכביש מסודר לחבל ארץ לא נודע כמעט. בתחילה מלווים אותנו אשלים לצד הדרך, ובהמשך דיונת חול שהתקשתה, ועליה שבילים רבים כעין קישוט שנעשה בכוונה תחילה.

מימין לנו נראים מדי פעם בתי קיבוץ יד מרדכי. פה ושם מסתעפות דרכי עפר מהדרך הראשית, ואחת מהן, שהייתה לכביש, מוליכה לנתיב העשרה. נניח להן ונמשיך בדרך המסומנת לכיוון שמורת כרמיה. ב-2.6 ק"מ פונה הכביש ימינה, ואילו אנחנו ממשיכים שמאלה. נוסעים עוד מעט על דרך סלולה, מימין לנו פרדס ומשמאל שיחי שרביטן גדולים מכסים חלק מהשיחים. אחרי כ-3 ק"מ יש התפצלות שממשיכים בה ישר. (בהתפצלות הבאה מוציא אותנו הכביש ימינה לכביש אחר ליד כרמיה, שבו פונים שמאלה ומגיעים לכביש הגישה 3411 מכביש 4 לכרמיה וזיקים).

אנו פונים ליד כרמיה לכביש העוקף את הקיבוץ מדרום (שימו לב לכבישים במפה, וסעו בקטע הדרומי יותר) ומחזיר אותנו לדרך המסומנת בכחול. הנוסעים ישר נכנסים לשטח שמורת כרמיה. לפי השלטים בכניסה לדרך שאורכה כקילומטר, היא לרכב שטח ומכוסה חולות לא עמוקים (גם אם תראו רכבים רכים מטיילים בה, חשבו פעמיים לפני שתיכנסו, ובכל מקרה לא לבד כדי שאם תשקעו מעט יהיה מי שיבוא לעזרכם).

החנו את הרכב שלא יפריע לתנועה בכניסה המשולטת לשמורה, וטיילו ברגל בנחת בפינה קסומה בין אגמי החולות שמסביב. למי שלא היה כאן מזומנת הפתעה. השמורה גובלת בצפונה בקיבוץ כרמיה, ומכאן שמה, אבל אנחנו ננצל את ההזדמנות ונטייל גם בסביבה. מרחק קצר מהכביש, וכאילו הגענו לארץ אחרת. אשלים, עצי תמר, עצי שיטה מלבינה ופיקוסים יקבלו את פנינו. מדרום לנו, מעברו השני של נחל שקמה, מתרוממות דיונות, ומצפון לדרך בגישה לשמורה אדמת חמרה כבדה.

בסוף החורף ובאביב יצטרפו אליהם גם פרחי בר רבים: תורמוס ארצישראלי, שום תל אביב ועוד. האחראים לגיוון ולירוק הזה הם מי תהום גבוהים. בין העצים והצומח מסתתרות בארות, שמהן עולות לעתים קבוצות יונים מבוהלות. אחת הבארות שמכוסה בסורג ברזל נמצאת ממש ליד דרך העפר. מהאחרות יש להיזהר! ראינו גם קן מלאכותי לתנשמת העוזרת בהדברת מזיקים וכן עורבים אחדים, ולפי השלט בכניסה לשמורה יש בה בעלי חיים נוספים ובהם צבאים וארנבות שבשעות היום קשה לפגוש בהם, ורק שועל אחד יצא לקבל את פנינו. כשאגם שקמה מלא מים אפשר לפגוש בו בעלי כנף רבים.

לסיום הטיול הקצר או שימתינו לכם עם הרכב בקצה הדרך החולית (וראו תיאור הדרך לעיל עד הכניסה לכרמיה וכו') או שתחזרו ברגל את המרחק הקצר לרכב. בהמשך הדרך המסומנת בכחול אנחנו על כביש שממערב לו משתרע מאגר שקמה. שערים נעולים לא מאפשרים לנו להיכנס אליו, קיימת סכנת טביעה להיכנס ולהתקרב למקום.

הדרך המסומנת בשמורת כרמיה

מאגר שקמה

בנחל שקמה ניצב סכר העוצר חלק ניכר מן המים מלזרום אל הים. מכאן הם נשאבים ומוזרמים להעשרת מי התהום אל הדיונות סביב. בקיץ קטע זה של נחל שקמה הוא נחל אכזב, וכך הוא נראה גם בימי חורף רבים. לעתים, בחורף, כשבכל ערוציו זורמים מים, נבלעו אלה בים הגדול. ב-1958 הקימו כאן סכר ומאגר להעשרת מי תהום. כשהאגם מתמלא עד לגובה מסוים מופעלות משאבות המעבירות את המים בתעלה ובצינור באורך של יותר מ- 3 ק"מ אל אגן שיקוע, הנמצא באזור החולות ליד קיבוץ זיקים, כדי להעשיר את מי התהום של אזור הקידוחים הקרוב.

עם המים מגיעות גם כמויות עצומות של סחף המקטינות את קיבולת האגם, אז יש להגביה את הסוללות ואת המגלש שליד הסכר המוציא בשעת הצורך עודפים. העברת המים לאגני השיקוע נעשית במהירות כדי להכין את האגם לקליטת מים חדשים. מראה יפה הוא, כשהאגם מלא ועודפי המים גולשים אל הים ויוצרים כאן מפל מלאכותי. העניין והיופי אינם מפחיתים מהסכנה שבהתקרבות אל נחל גואה – בראותנו נחל זורם, ולו גם מזרם הנראה בלתי מסוכן, נתרחק ממנו. נד עצום של מים עלול להגיח ולסחוף כל מה שעומד בדרכו.

כשנגיע לכביש 3411 הבא מכביש 4 לזיקים ולכרמיה אנחנו באזור שבין חולות אשקלון בצפון ואלה שליד שמורת כרמיה בדרום. כביש 3411 עובר בפרצה שבין חולות אלה, אותה ניצלו המשקים לעיבוד האדמות ויצרו מטלית ירוקה במשטח צהוב. שני הקיבוצים כרמיה וזיקים שוכנים באותו מפרץ שבין החולות, באזור שבעבר השתרעו בו אדמות בכפר הערבי חירביה, ליד קיבוץ כרמיה בצדו הצפון-מזרחי. חירביה על 4,500 תושביה נעזבה לאחר שנכבשה במלחמת העצמאות.

נתרחץ ונהנה בתקווה שהשקט יישמר. חוף זיקים

משהגענו לכביש 3411 נאפס מונה שוב ל-00, נפנה בכביש שמאלה (מערבה), ואחרי כ-700 מ', לפני שערי קיבוץ זיקים, נפנה ימינה לפי השילוט, נעבור ליד בתי זיקים, וב-3 ק"מ נפנה שוב לימין לחוף שנקרא משום מה "בננה ביץ'" אלא אם כן שינו את שמו לשם לועזי אחר... אחרי כקילומטר אנחנו על החוף, ליד שירותים, סככות ואפשרות לאכול, כשברקע מתקני הזרמת הדלק לתחנת הכוח. מן הראוי לשפץ מעט את המקום ואת שירותיו. לאחרונה חזרו אליו מתרחצים והכניסה היא בתשלום.

לאחר הביקור בחוף נחזור בכביש 3411 עד כביש מספר 4. בדרך יש אפשרות לפנות לצפון-מערב ולהגיע לחולות אשקלון ולאזור תעשייה, ולצאת משם לעיר או לכביש 4.

חשוב מאוד:

• לקרוא את ההקדמה ולסייר במסלול טיול זה רק כשורר שקט ביטחוני באזור.

סוג הטיול: ברגל ובכל סוגי כלי רכב קטנים.

נקודת התחלה: צומת יד מרדכי.

נקודת סיום: ליד אשקלון או בכניסה מכביש 40 לזיקים וכרמיה.

אורך המסלול: ב-20 ק"מ.

משך הטיול: משלוש שעות עד חצי יום ויותר, תלוי כמה הולכים ברגל ואם נשארים לרחוץ בים.

מים: יש להצטייד.

קושי: קל לכל רכב.

מפות: מפות טיולים וסימון שבילים מספר 13 - מישור חוף הנגב ("הנגב המערבי"), מהדורת 2009.

עונה מומלצת: יפה כל השנה, עדיף בשלהי החורף ובאביב בעונת הפריחה, ובקיץ ממתין חוף הים.

האות המודגשת באה להורות על קטעי הנסיעה או ההליכה. ההסברים באים לחוב באות רגילה.

סימון המרחקים: רובו של הסימון נמדד לפי מד אוץ המכונית, השונה לעתים מרכב לרכב ואינו לגמרי מדויק. יש להתייחס אליו כאל הנחיה כללית.

• המספרים המופיעים ליד הדרכים והשבילים המסומנים הם מספריהם כפי שמופיעים גם במפת טיולים וסימון שבילים.

• הכתבה פורסמה בגיליון יוני 2011 של הירחון "טבע הדברים"