ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ברוורמן עם בני הזוג נתניהו "הוא לגמרי לא נוער הגבעות. הוא מייצג את הקול השפוי"
    המוסף לשבת • 18.08.2016
    המזכיר שנתניהו לא שכח
    הוא עמד לצידו של יו"ר הליכוד בשעותיו הקשות, היה מעורב במינוי מבקר המדינה שנתניהו העדיף, נקלע לעימותים מול נתן אשל, וניהל בהצלחה תקציב של עשרות מיליוני שקלים כמנכ"ל החברה העירונית למוסדות תרבות. כך התקדם צחי ברוורמן לתפקיד החשוב והרגיש: מזכיר הממשלה
    שחר גינוסר

    מעגל אנשי האמון של הזוג נתניהו הוא קטן ומצומצם, אבל מתנהלים בו לא פעם קרבות עזים. צחי ברוורמן, שהתבשר השבוע על מינויו לתפקיד מזכיר הממשלה, לא ישכח איך נקלע לקרב כזה דווקא מול נתן אשל, שנחשב קרוב לבני הזוג נתניהו אפילו יותר ממנו. זה היה באחד הסיבובים הקודמים בהם כבר עלה שמו של ברוורמן כמועמד לתפקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה, אחרי בחירות 2009. בעוד ברוורמן מתלבט אם להיעתר להצעה לשמש ראש הסגל, הוא הבין שמישהו בכיר בלשכה מפיץ עליו מידע שלילי, כאילו יצר קשר עם עיתונאי, הדליף וליכלך על מקורבים אחרים לזוג נתניהו. ברוורמן היה משוכנע שאת הקמפיין נגדו מוביל נתן אשל.

     

    וכך, ברגע של זעם וייאוש, ברוורמן נאלץ להזמין את עצמו לבדיקה במכון פוליגרף. "אני בסדר גמור", אמר לכל מי שהיו מוכנים להקשיב, כאשר הציג את התוצאות שקיבל. "תראו, לא עשיתי שום דבר שלילי". אבל ההשתדלויות לא שינו הרבה, ובסיבוב ההוא ברוורמן נותר מחוץ ללשכת ראש הממשלה (אשל בתגובה: "לא ידוע לי על כך דבר").

     

    השבוע התהפך הגלגל. איפה ברוורמן, שמצפה להתמנות לתפקיד שנחשב לרגיש ביותר, ואיפה אשל, שגורש מהלשכה בבושת פנים אחרי שצילם באופן אינטימי את אחת העובדות. האירוע שהוביל את ברוורמן לפוליגרף אולי צרב בו צלקת, אבל היה בו גם היבט חיובי. זה היה שיעור מאלף שיכין ויחשל אותו מפני מה שצפוי לו בעתיד, כמו לאחרים שמצטופפים בלשכת ראש הממשלה.

     

    בכל מקרה, מבחינת ברוורמן מדובר בזיגזג קטן בהשוואה למה שכבר עבר בקריירה מפותלת במיוחד, שאמורה להגיע בעוד כשבועיים לשיאה עם מינויו למזכיר הממשלה. זיגזג צנוע במונחים של מי שהחל את דרכו כמנהל חנות מכולת, המשיך לעולם העסקי, הסתבך בחובות, הותיר מאחוריו שורה של נפגעים, ואז, כאילו משום מקום, התגלגל לעסקנות פוליטית, שם התבלט והחל במסלול ההמראה.

     

    קראו עוד: הבכיר שכמעט והפך למזכיר

     

    שוקרים ואלות חשמליות

     

    בהנחה שהכל יסתדר, ברוורמן ימצא את עצמו נוסע כל בוקר מביתו בנס־ציונה לירושלים כדי לתאם את ישיבות הממשלה והקבינט, לנסח פרוטוקולים של הישיבות ולמלא "כל משימה אחרת שראש הממשלה יטיל עליו", בהתאם לחוק ולתקנות.

     

    כיוון שבשנים האחרונות הוא מנהל מוסד תרבותי גדול בנס־ציונה וחולש על תקציב של 36 מיליון שקל בשנה, נראה לכאורה שהוא מוכן ומזומן להתקדם לתפקיד הבא. אבל עוד לפני שדרך כוכבו בתחום התרבות המקומית היו לברוורמן בעברו פרקים ותקופות שהוא בוודאי ישמח לשכוח, או לפחות לא להזכיר לאיש.

     

    ברוורמן (56) נולד בתל־אביב, ולהוריו הייתה חנות פרחים בדיזנגוף. אחרי שירות בצה"ל כמדריך בבית הספר לשריון, שהיה אז בג'וליס, הוא ניהל במשך כמה שנים חנות מכולת קטנה ברחוב ישראליס בתל־אביב. ההסתבכות הראשונה התרחשה כשהיה בן 30, לאחר שהחליט לפרוש מעסקי המכולת ולהתקדם בחיים.

     

    כתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" בשנות ה־90 תיארה כיצד ניסה לדלג מהמכולת ההיא אל עולם העסקים, והקים חברה בשם "עולם המיגון" שמכרה אלות חשמליות לפיזור הפגנות, שוקרים חשמליים, מזוודות מאובטחות ועוד. הוא שכר משרדים מפוארים ליד איצטדיון רמת־גן, הסתובב חנוט בעניבות, העסיק קצינים במילואים כמקדמי מכירות וקיווה מאוד להצליח.

     

    אבל משהו השתבש כשהסחורה התחילה לחזור, ולקוחות דרשו חזרה את כספם. העסק הסתבך וברוורמן נקלע לחובות כבדים. הוא נדרש להחזיר ללקוחות ולבנק מאות אלפי שקלים והותיר אחריו שובל של נפגעים. כמה מהם תיארו אז בתסכול ובאופן גלוי את ניסיונותיהם לקבל את כספם, וטענו כי ברוורמן הצעיר ניסה להתחמק מהם. סניף בנק איגוד ברחוב גורדון בתל־אביב, שם ניהל את עסקיו, עיקל את משכורתו, את מכוניתו, וכספים נוספים שנותרו בחשבונותיו.

     

    אחד מנפגעי ההרפתקה הכלכלית של ברוורמן היה סוחר קטן בשם יחיאל טביב, שהפסיד כספים ואחר כך לקה בשבץ מוחי. הוא פנה לבית המשפט בתקווה לקבל הכרה כנפגע תאונת עבודה. "שילמתי 55 אלף שקל" תיאר בעדותו, "ניסינו לשווק את הסחורה וזה לא הצליח, לכן ביקשתי לקבל את הכסף בחזרה. ברוורמן נתן לי צ'ק של 10,600 שקל שחזר ללא כיסוי. את יתרת הסכום, 45 אלף שקל, לא קיבלתי", טען בעדותו, וגם הסביר שהורה לא לכבד את הצ'ק השמן יותר. "הייתי בלחץ, הרגשתי שרומיתי על ידי צחי ברוורמן, פניתי אליו מספר פעמים, כל הזמן הוא אמר לי לא לדאוג, ולאחר מכן התחמק ממני".

     

    ברוורמן זומן להעיד בהליך הזה, שבסיומו קבע בית המשפט שאין קשר בין האירוע המוחי לבין הכספים שאיבד האיש כיוון ש"מדובר ב'מתח מתמשך' שלא ניתן לקשרו משפטית להתפרצות האוטם המוחי". ו"חלפו ימים ארוכים עד להתפרצות האוטם".

     

    במקביל לקריסה הכלכלית התחבר ברוורמן לפוליטיקה הפנימית בליכוד, ומשם הזניק את עצמו במסלול חדש ומבטיח. הוא עשה זאת במידה רבה בזכות יכולתו להפגין נאמנות רבה לשני פוליטיקאים שהוא מעריך מאוד, ולהעניק להם כל תמיכה, סיוע ושירות שהם צריכים. האחד הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל הרבה קודם הפגין ברוורמן נאמנות מופלאה למי שנבחר מטעם הליכוד לראשות עיריית נס־ציונה, יוסי שבו, שמכהן בתפקיד כבר 23 שנים. כשנבחר לראשונה היה ברוורמן מנהל מטה הבחירות שלו, ואחר כך מונה ליועצו האישי בעירייה ולדוברו הרשמי. "יש לו תכונה אחת חשובה מאוד: נאמנות ולויאליות", אומר היום שבו. "הוא יודע בדיוק את גבולות התפקיד שלו, וכל השנים שצחי איתי הוא לא סטה מהמדיניות. לא חתרנות, לא שום דבר. ביצע את המדיניות, בכל תפקיד שמר על הכסף, וזה מה שחשוב. והוא כמובן גם תופס ולומד מהר".

     

    ראש העיר שבו מדגיש שהחיבור של ברוורמן לעשייה הציבורית לא היה אידיאולוגי, ונוצר די במקרה. "הוא לא היה קשור לשום פוליטיקה, לא היה פעיל בליכוד. הוא פשוט היה איש עסקים, ולפני הבחירות מישהו אמר לי שהוא גר בנס־ציונה והמליץ לי עליו. טילפנתי, עבדנו יחד, ואחרי הניצחון הצעתי לו לעבור לעירייה והוא סגר את העסק. רק בגללי הוא הגיע לפוליטיקה. לקחתי אותו כמעט כמו ילד".

     

    בשנים הראשונות רדפו החובות האישיים אחרי ברוורמן עד לעירייה. בנק איגוד, למשל, עיקל את משכורתו העירונית, אבל ראש העירייה, הפטרון המסור, פינק אותו בכל דרך אפשרית, כולל שעות נוספות והחזרי רכב נדיבים, עד שמשרד הפנים התערב ודרש החזרה מיידית של כספים. כדי להיחלץ מהפלונטר נאלצה העירייה להקים "ועדה לבחינת היבטים מנהליים בהעסקתו של צחי ברוורמן", שבראשה עמד איש מפלגתו של ראש העיר, חבר מועצה בשם עמי הרמן. בסיום עבודתה החליטה הוועדה על "פשרה כספית" בין ברוורמן לעירייה, כשרוב הפרטים נותרו חסויים.

     

    ראש העיר דחה בתוקף את בקשות חברי מועצה לחשוף מידע על השכר שקיבל איש אמונו בנימוק שהדבר "יפגע בזכותו של ברוורמן לפרטיות", מה שהוביל חברי מועצה לעתור לבג"ץ. השופטים בראשות הנשיא אהרן ברק, ולצידו יצחק זמיר ודורית ביניש, מתחו ביקורת על ראש העיר, קבעו פה אחד כי "חובה לאפשר עיון במסמכי העירייה", והשיתו על העירייה הוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקלים.

     

    אבל זה היה רק הפרק הראשון במבוא. זמן קצר אחר כך נדרש ברוורמן להחזיר לקופת העירייה את הכספים העודפים שקיבל "בצירוף הצמדה וריבית" לפי הוראת משרד הפנים, ואז, אולי כיאה למי שניהל קודם חנות מכולת, הוא נאבק על כל גרוש. ברוורמן שכר עורך דין, תבע את העירייה, טען שהוא סובל מאפליה בעניין השכר, ודרש להוציא "צו האוסר להפחית ממשכורתו". באופן מוזר, או אולי דווקא באופן טבעי, העירייה בראשות ידידו שבו, אותו מוסד שברוורמן תבע – תמכה בטענותיו, כך שסכומי הכסף הנדיבים שקיבל מהעירייה היו אמורים להישאר בכיסו. רק לאחר התערבות היועץ המשפטי לממשלה קבע בית המשפט שמדובר בשכר גבוה מדי וכי "טענת האפליה טוב היה לה שלא נשמעה, משנשמעה".

     

    שבו משוכנע גם היום שהכל היה בסדר גמור. "הנושא סודר עם משרד הפנים", הוא אומר, "ונגמר כל העסק. לא הייתה שום משמעות כספית".

     

    זה לא מדויק. בית המשפט קבע שהעירייה "רוחצת בניקיון כפיה", וכי הסכמה לעמדתכם תיצור "פיקציה בתשלום".

     

    "אני לא זוכר. לדעתי זה נגמר בהסדר בינו לבין משרד הפנים".

     

    למה רצית להסתיר מידע על הכספים שקיבל?

     

    "מפני שזו הייתה התעקשות פוליטית של חבר מועצה".

     

    ההימור של ראש העיר

     

    כל עוד שימש ברוורמן כיד ימינו של ראש העיר, הוא ספג חלק גדול מהאש הפוליטית. אבל אחרי שתי קדנציות הצליח שבו להקים קואליציה רחבה, מהליכוד ועד מרצ. ברוורמן החל ליהנות משקט יחסי, וגם הקפיד להבהיר כי הוא עצמו וראש העירייה שייכים לחלק הכי מתון בליכוד. "הוא לגמרי לא נוער הגבעות. הוא מייצג את הקול השפוי", אומרת חברת מועצת העיר טלי חייט־אבירז, שהייתה במשך שנים חברת מפלגת העבודה.

     

    לפני 12 שנים החליט ראש העירייה להעביר את ברוורמן הסבה מקצועית ולמנות אותו למנכ"ל "הקריה לתרבות". אף שברוורמן כבר השלים אז תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר־אילן (אך לא הוסמך כעורך דין), היה ברור שבלי שום ניסיון בתחומי החינוך, התרבות או בניהול, מדובר בהימור. "שנינו היינו יחד דירקטורים בחברה לתרבות וחינוך", אומר חבר המועצה הרמן, "ראיתי שהוא מעורב מאוד, ולכן תמכתי במינוי. וגם האמנתי שיצליח. ידעתי שיש לו גיבוי מראש העיר, כולל הרבה תקציבים, והנחתי שהמוסד שהיה גרעוני וכושל, יכול רק להשתפר".

     

    ואמנם, זה מה שקרה, וכך החל מבחינת ברוורמן עידן חדש. תור הזהב. הוא החל לנהל את המוסד שהוגדר רשמית כ"חברה לחינוך ותרבות", הרחיב את עיסוקיה לכל תחום אפשרי, גם לכל הערים בסביבה. פנה לילדים, למבוגרים וקשישים. העירייה הזרימה מיליונים והתקציב השנתי של החברה העירונית, שהיה עם כניסתו לתפקיד חמישה מיליון שקל, הגיע ב־2016 ל־35 מיליון שקל. כיום משלם המוסד משכורות ל־350 עובדים ועובדות. מנהל המכולת לשעבר ואיש העסקים הכושל שמכר ציוד לפיזור הפגנות הפך למנהל מצליח בתחום התרבות.

     

    עיסוקיו החדשים גם יצרו את הרושם שהוא לא ממש מחובר לדי־אן־איי של חברי מרכז המפלגה אליו הוא משתייך. "נראה היה שהוא שוכח מפוליטיקה ומתאהב בתרבות", אומר הרמן, "הרבה תיאטרון, אבל בעיקר ריקוד ומחול. הרבה מאוד מחול מודרני, ג'אז ובלט".

     

    "הוא יכול להתפעל מפירואט", אומרת חייט־אבירז, "להתחבר לכל הנושאים כמו אמנות פלסטית, תיאטרון ומוזיקה קלאסית, אבל זה לא מספיק כדי להצליח. לדעתי הוא גם עבד נכון, הקפיד על כל פרט, וקיבל מהעירייה גיבוי תקציבי, שזה תמיד מועיל".

     

    פמיניסט ונשוי לשופטת

     

    ברוורמן מתגורר בנס־ציונה עם רעייתו נאוה ברוורמן, שופטת בית משפט השלום בתל־אביב, ויש לו בן וחמש בנות. ידידיו בעיר מניחים שהקשר המשפחתי עיצב לפחות חלק מהשקפת עולמו. דף הפייסבוק שלו, למשל, עתיר בפוסטים על העצמת נשים, ויש מי שטוען שגם הקשר שלו לפוליטיקה התחזק בזכות אשתו. השניים נפגשו לפני 20 שנה בכנסת, כשהיא הייתה עורכת דין צעירה ושימשה יועצת ליו"ר הכנסת מהליכוד, ח"כ דב שילנסקי.

     

    במקביל לעבודתו בתחום התרבות טיפח ברוורמן קשרים קרובים עם בני הזוג נתניהו. "אני יודע שצחי בקשר עם המשפחה עוד משנות ה־90", אומר שבו, "זה התחזק ב־2002, אחרי שביבי הפסיד בפריימריז לאריאל שרון, והרבה פעילים נטשו אותו. ביבי חיפש אנשים שיעזרו לו להשתקם, וצחי היה שם עם קבוצה קטנה. אבל עד היום נתניהו לא דאג לו, לא נתן לו שום טובת הנאה, וגם לא לעירייה. עכשיו הוא לוקח אותו לממשלה, אבל זה רק מפני שהוא רואה אדם נאמן ומנוסה שמסוגל לבצע את התפקיד".

     

    במהלך השנים הקפיד ברוורמן להפגין את נאמנותו לנתניהו. אחרי ההתנתקות ב־2005, כשנתניהו התפטר מתפקידו כשר האוצר, ברוורמן הצטרף לחבורה המצומצמת שנצמדה אז אל השר הפורש ותמכה בו, לצד יחיאל לייטר, נתן אשל וגבי פיקר. הוא נרתם לסייע גם לפני הבחירות ב־2009. בימים ההם הליכוד עדיין נאבק על קולות המצביעים במרכז, תוך ויתור על פלח הבוחרים של הימין הקיצוני. בפריימריז התמודד אז משה פייגלין, הסמן הקיצוני ביותר, ונתניהו הזהיר כי "בחירתו למקום ריאלי תפגע במספר המנדטים". למרות עמדת נתניהו זכה פייגלין בהישג מרשים בזכות אנשיו שאותם פקד למפלגה, והוצב במקום 20 ברשימה. ברוורמן הצטרף אז לוועדה פנימית בליכוד שבדקה את תוצאות הפריימריז, קבעה שהבחירה אינה תקינה, ודחקה את פייגלין למקום ה־36, שהותיר אותו מחוץ לכנסת.

     

    סיוע נוסף, חריג במיוחד, העניק ברוורמן לנתניהו ב־2012, מעט לפני מועד פרישתו של מבקר המדינה הנשכני השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. לנתניהו היו אז כל הסיבות בעולם לקוות שהמבקר שיחליף אותו יהיה נוח יותר, איש כלבבו, במיוחד לאור העובדה שזמן קצר קודם לכן התפוצצה פרשת "ביביטורס", והיועץ לענייני שחיתות במשרד המבקר, נחום לוי, החל לעסוק בנושא. ברוורמן הזמין אז לביתו בנס־ציונה את השופט המחוזי יוסף שפירא, שהיה אז מועמד בעל סיכויים קלושים לתפקיד, בוודאי בהשוואה לשופט העליון אליעזר ריבלין שהתמודד מולו. בפגישה יוצאת הדופן נכח מטעם הליכוד גם ח"כ זאב אלקין, ונדונה בה האפשרות לקדם את בחירתו של שפירא, שעם או בלי קשר אכן הפתיע אחר כך ונבחר לתפקיד המבקר. חוקר השחיתות נחום לוי הודח.

     

    אחרי כל מה שעשה למען נתניהו, החיבוק שמעניק עכשיו ראש הממשלה לברוורמן שולף אותו לראשונה מהזירה המקומית בנס־ציונה. חלק מידידיו בעיר משוכנעים שהמהלך ישנה את תוכניותיו מהקצה לקצה. מאחר שראש העיר שבו הודיע שלא יתמודד לקדנציה נוספת מטעמי בריאות, ברוורמן התכוון להתמודד על ראשות העירייה. עד שזה יקרה, הוא יכול רק לקוות שיצליח להחזיק מעמד בסביבה הלחוצה של הזוג נתניהו, לשרוד בתפקיד הבכיר ולא להיפלט ממנו במהירות או להסתבך כפי שקרה לכמה בכירים שהיו בלשכה לפניו.

     

    ברוורמן סירב להגיב לנאמר בכתבה זו מלבד בעניין ההסתבכות העסקית: "מדובר בסיפור ישן. החובות היו של החברה, אבל לקחתי אחריות והכל שולם לבסוף מכספינו האישיים".

     

    tahkir@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 18.08.16 , 19:07