"דבריו של חיים יבין מקוממים, ופוגעים קודם כל בדימוי שלו עצמו" — זו הייתה אחת התגובות הנזעמות לדברים שאמר חיים יבין (84) בראיון עימו שפורסם במוסף "7 לילות" בסוף השבוע.

קראו את הראיון המלא

יבין התייחס בראיון לשינוי הציבורי ביחס להטרדות מיניות. "פעם הייתה אווירה הרבה יותר חופשית", אמר על ימי רשות השידור של לפני 40 שנה. "אם היית אומר משהו, או טופח או מחבק או אפילו מנשק — זה היה דבר חצי לגיטימי. היום כולנו היינו מואשמים בהטרדה. אבל אהבתי יותר את התגובות של הנשים אז. אם היית צובט מישהי בתחת היא הייתה מורידה לך סטירה. היום רצים לעורך דין. אני בעד שתיתני סטירה ונגמור את העניין... דה באסטרדס צ'יינג'ד דה רולס (הממזרים או הממזרות שינו את הכללים)".

איה כורם: "היי, חיים יבין. מה דעתך שקודם אני אוריד לך סטירה ואז תצבוט לי בתחת?"

הראיון עורר סערה. ברשתות החברתיות כתבו נשים שונות על חוויות מפוקפקות שעברו אצלו. אחת סיפרה כיצד הגיעה לפגישה מקצועית, זכתה לשורה של הזמנות למפגשים שבהם יהיו "רק שנינו", וכשלא נענתה נעלמה גם הצעת העבודה. אשת הרדיו נורית קנטי סיפרה על הטרדה מילולית. והיו גם כאלה שטענו שנשים בערוץ 1 סיפרו להם על הטרדות, צביטות, חפינות ואמירות מפוקפקות.

רבקה מיכאלי: "זה היה אז חלק מהחברותה, התנהגות כזאת. אצל רוב הגברים אני מקווה שהנבזות הזו נגמרה, וטוב

"לתשומת לב הקורא חיים יבין", כתבה בפייסבוק העיתונאית ומגישת התוכנית "סדר יום" ברשת ב', קרן נויבך, "בוא נסגור את הדיל הבא: אתה לא תצבוט בתחת ואנחנו לא נלך לעורך דין. וכן, הממזרות שינו את הכללים".

רפי רשף: "מר טלוויזיה מתגעגע לתקופה שמותר היה לצבוט לבחורות בתחת ולחטוף סטירה. מה אומרים? לא

מגיש הטלוויזיה והרדיו רפי רשף צייץ בטוויטר: "מר טלוויזיה חיים יבין מתגעגע לתקופה שמותר היה לצבוט לבחורות בתחת ולחטוף סטירה. מה אומרים? לא אומרים".

הזמרת איה כורם הציעה: "היי, חיים יבין. מה דעתך שקודם אני אוריד לך סטירה ואז תצבוט לי בתחת?" השחקן תומר שרון הסתפק במילה אחת: "מהפח".

ח"כ קארין אלהרר: "הייתי מצפה מיבין לברך על היותו חלק מחברה שבה נשים משתמשות בכלים משפטיים לגיטימיים לשמירה

רבקה מיכאלי הייתה בין הבודדות שעבדו עם יבין ברשות השידור והסכימו להגיב. היא הודתה ש"זה היה אז חלק מהחברותה, התנהגות כזאת, ויש גברים שעוד לא הפנימו ששינו את הכללים. אבל הנכדות שלנו כבר יידעו איך להתייחס אליהם: להתלונן ולהגן על עצמן. בואי נגיד שכבר לא ייתנו להם הרבה הזדמנויות לקבל סטירה. אצל רוב הגברים אני מקווה שהנבזות הזו נגמרה, וטוב שכך".

חברת הכנסת רחל עזריה (כולנו): "הדברים של חיים יבין יכולים להעיד שהתקדמנו ושהעולם בטוח יותר לנשים, עם פחות הטרדות ופגיעות מיניות. כל מי שמתגעגע לזמנים שבהם לא התלוננו על הטרדות מיניות צריך לקרוא טוב את הדברים ולהיזכר שהכל היה מבוסס על כך שלא ממש זכרו שנשים הן בני אדם. ובכל מקרה לא חשבו שלנשים יש רגשות, וגם אם כן — לא צריך להתייחס לרגשותיהן".

ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד): "מפתיע לשמוע תגובה כה מעוררת סלידה מאיש תקשורת מוערך. הייתי מצפה מיבין לברך על היותו חלק מחברה שבה נשים משתמשות בכלים משפטיים לגיטימיים לשמירה על כבודן ועל גופן".

מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית, אורית סוליציאנו: "לחיים יבין אמירות שמזמן עבר זמנן ומעידות עד כמה קשה לעקור תפיסות מיושנות, שוביניסטיות ומעוותות. למה שיבין מכנה אווירה חופשית ולגיטימית אנחנו קוראים הטרדות, פגיעות מיניות וניצול של נשים. דבריו מקוממים ופוגעים קודם כל בדימוי שלו עצמו".

ובין שלל התגובות הועלתה לרשתות החברתיות גם ידיעה מן הארכיון, שהתפרסמה בעיתון "דבר" ב־1981, על אירוע שהנחה יבין ובו הודה, כלשון הידיעה, שהוא "שוביניסט גברי ללא תקנה".

"בדיון ציבורי בנושא חקיקה שמגינה על נשים בהנחייתו של יבין ניסו לשכנע אותו כי גידול ילדים הוא חובתם המשותפת של שני בני הזוג. 'את רוצה להגיד לי שעליי להישאר בבית כשהילד חולה?' שאל יבין את אחת הנוכחות, והיא השיבה: תאמין לי שלא יקרה כלום אם יעקב אחימאיר ימלא את מקומך" — כך נכתב בידיעה.

חיים יבין סירב להגיב לדברים.