מאיר איינשטיין איננו
הוא היה מגדולי שדרי הספורט בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית, ואין אוהד שלא מכיר את קולו הנרגש שצועק "שער!" ואת "מאיר תירגע!". רק לפני ארבעה חודשים חשף מאיר איינשטיין את מחלת השרירים הקשה עימה התמודד, אך התעקש להמשיך ולשדר עד הרגע שיכולת הדיבור ניטלה ממנו לחלוטין. אמש נפטר בביתו בגיל 65
באחת השבתות של חודש דצמבר האחרון, הגיע שדר ופרשן הספורט הבכיר מאיר איינשטיין לאולפן התכנית "שבת ביציע" אותה הגיש. כשהוא ישוב על כסא גלגלים שהוסע בידי בתו סביון, היה בפיו וידוי אמיץ: הוא בחר לחשוף בפעם הראשונה את התמודדותו עם מחלת ניוון השרירים ממנה הוא סובל, המחלה שתוביל למותו כעבור כמה חודשים קצרים.
איינשטיין היה איש חרד לפרטיותו, אבל מצבו הבריאותי המדרדר והרצון להמנע משמועות, כמו גם הטלפונים המודאגים שהתקבלו במרכזיות הגופים השונים בהם שידר ופירשן ספורט לאחר ששמעו את קולו שלא היה כתמול שלשום, הכריעו את הכף. "לכל הדורשים בשלומי", אמר למאזיניו הקשובים, "אני רוצה לספר לכם שאני מתמודד עם פגיעה במערכת השרירים, לכן הדיבור איטי, לכן אני יושב בכסא גלגלים". מיד לאחר אותו וידוי מהדהד, המשיך בשידור כרגיל ולא דיבר על כך יותר.
"אחרים היו מוותרים ולא באים יותר לשדר, אבל מאיר מתעקש"
החשיפה המוערכת נתפסה כאמיצה אך גם כטראגית, כי איינשטיין התקשר אצל אוהדי הספורט לענינים שמחים, ספורטיביים, מלאי חיים. בשבועות שאחרי עוד המשיך איינשטייין, עיתונאי מצוין ועקשן גדול, לשדר למרות מצבו, עד שיכולת הדיבור ניטלה ממנו לחלוטין. ב־5 בפברואר היה השידור האחרון שלו ברדיו ללא הפסקה. "האיש מדהים", סיפרו חבריו בחברת צ'רלטון, שם שידר בשנים האחרונות. "שאלנו אותו כמה וכמה פעמים אם הוא רוצה יותר לנוח, פחות לשדר, והוא אמר, 'עסקים כרגיל, אני ממשיך'. גם הקולגות בערוץ, אלה שתמיד נלחמים על כל שידור, אמרו חד משמעית: 'כל עוד מאיר לא אומר בעצמו שהוא לא רוצה לשדר, תתנו לו לשדר כמה שיותר'".
אתמול בלילה, אחרי שנה שבה נאבק על חייו ובעיקר על התנהלות רגילה, נכנע גופו של איינשטיין והוא הלך לעולמו בביתו שבהרצליה כשלצידו בני המשפחה. בן 65 היה במותו.
איינשטיין נולד ב־1951 וגדל בהרצליה. בצבא שירת בחיל הים ובשריון, ואחרי השחרור למד תקשורת בקולג' בלונדון. עוד במהלך שהותו בת חמש השנים בעיר, החל לשדר פינת ספורט עבור קול ישראל, וכשחזר הצטרף לרדיו ככתב ושדר ספורט וחדשות. שנים אחר כך גם ינחה את תכנית הדגל "שירים ושערים", שדיווחה בשידור חי ממגרשי הכדורגל בסוף השבוע. למחלקת הספורט של הערוץ הראשון עבר אחרי מונדיאל 1990, שם שידר בין היתר את משחק הכדורגל המרכזי של השבת, משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב באירופה ומשחקי נבחרת ישראל בכדורגל ובכדורסל. כמו כן הגיש את תוכנית הסיכום "הראשון בשער".
אחד מרגעי השיא של איינשטיין, שנחקק בזכרונם של רבים, אירע באוקטובר 93' במהלך שידור משחק הניצחון של נבחרת ישראל בכדורגל על נבחרת צרפת במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994. איינשטיין כל כך התרגש משער הניצחון שהבקיע ראובן עטר, שצעק "שער!!" ואיבד את קולו מהתרגשות. הפרשן אבי רצון שישב לידו אף נשמע אומר לו: "מאיר, תירגע".
בשנת 2002 עבר לשדר ספורט בערוץ 10 לצידן של אושיות ספורט כמו רן בן שמעון, שלמה שרף והעיתונאי עמנואל רוזן. ב־2007 עזב את הערוץ ומונה לשדר המרכזי בערוצי הספורט של צ'רלטון, ובמקביל החל להגיש את תוכנית הספורט ברדיו ללא הפסקה. כמו כן שב לשדר אירועים מרכזיים בערוץ הראשון. החל מ־2012 הגיש את מהדורת השבת של יציע העיתונות בערוץ הספורט. בסך הכל שידר איינשטיין שבעה מונדיאלים, חמש אולימפיאדות, אליפויות עולם ואתלטיקה, ואת משחקי היורוליג של מכבי בתל אביב.
בנוסף ייזכר ככתב קול ישראל בצפון וככתב כלכלי, ומגיש תכניות אקטואליה כמו "הכל דיבורים". בשנה האחרונה שידר מהאולפן של חברת צ'רלטון את משחקי היורו 2016, הגיש את תכנית הספורט היומית של 103FM ואת "שבת ביציע" בערוץ הספורט. הוא עצמו היה אוהד של הפועל הרצליה, וQPR האנגלית.
ביוני 2016 התראיין לרז שכניק במדורו "פינג פונג", בו עונים המרואיינים על שאלון קבוע. על השאלה מי היה משחק את דמותו בסרט על חייו, ענה שפעמים רבות אמרו עליו שהוא ריצ'ארד גיר הישראלי, אולי בגלל לובן השיער, והוא עצמו מזדהה עם הליהוק. באשר לשיר שהוא מבקש שישמיעו בהלויתו ענה איינשטיין ללא היסוס כי הוא בוחר בשיר "נפרדנו כך", של אבנר גדסי. "זה שיר שנדבקתי אליו מאז יצא והוא לא מרפה ממני לאורך השנים", הסביר והוסיף, "השיר האהוב עליי בעברית".
איינשטיין היה נשוי לאוליביה, אב לשתי בנות, סיון, עובדת גוגל בציריך, וסביון, מפיקת פרסומות ויועצת קריאטיבית, וסב לשניים.
לפנייה לכתב/ת 
