שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    פרופ' יובל נח הררי
    המוסף לשבת • 15.06.2017
    מדוע הממשלה מפחדת מהאקדמיה
    יובל נח הררי

    מרצים באקדמיה בהחלט צריכים קוד אתי, אבל כבר יש להם אחד. והקוד האתי של מרצים באקדמיה הוא הרבה יותר מחמיר מהקוד האתי של פוליטיקאים ושל שרים בממשלה, למשל. כמדענים, אנחנו מחויבים בראש ובראשונה לאמת, לעובדות ולראיות. אם הראיות סותרות את השקפתנו האישית, אנו מחויבים להציג את הראיות כמות שהן. כשדנים בשיעור בסוגיה פוליטית מורכבת, אנחנו מחויבים להציג לסטודנטים מגוון של תיאוריות ודעות, ואנחנו מחויבים לאפשר לסטודנטים להגיב, לשאול שאלות ולהביע עמדות אחרות. גם אם לסטודנט יש עמדה פוליטית שונה משלנו, אסור לנו להעליב אותו, ללעוג לו, להשתיק אותו או להעניש אותו על ידי הורדת ציון.

     

    קראו עוד: רגע לפני ששורפים את המכשפות | נחום ברנע

     

    האם כל המרצים תמיד שומרים על הכללים הללו? ודאי שלא. תראו לי מוסד אחד שכל אנשיו תמיד שומרים על כל הכללים שלו. אבל האם בגלל זה יש לאסור על מרצים לדבר על סוגיות פוליטיות בשיעורים? זה יהיה הסוף של חופש הביטוי וחופש המחקר באקדמיה. לשם השוואה, הקוד האתי של חברי ממשלה אוסר עליהם להכניס כספי ציבור לכיסם הפרטי או להעביר כספי ציבור למקורבים. האם כל השרים תמיד שומרים על הקוד הזה? לא ממש. אז אולי נאסור על שרים לקבל החלטות בנוגע לכספי ציבור?

     

     

    הקוד האתי שמוצע על ידי שר החינוך קובע ש"חבר הסגל ביחידה אקדמית ייזהר מן האפשרות שדבריו בכיתה יתפרשו על ידי סטודנטים באופן טבעי כפעילות פוליטית", ומגדיר פעילות פוליטית כ"כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת ובשיח הציבורי".

     

    במידה שהקוד הזה יתקבל, אני אישית אפר אותו כמעט בכל שיעור, כי פשוט בלתי אפשרי ללמד היסטוריה בלי לדבר על "עמדות במחלוקת ציבורית מוכרת". האם אפשר ללמד קורס על מרד בר־כוכבא, על האינקוויזיציה בימי הביניים או על המהפכה הקומוניסטית ברוסיה בלי להתייחס לסוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת? הרי לא לומדים היסטוריה בשביל לדעת תאריכים של קרבות עתיקים ולזכור שמות של מלכים שמתו לפני אלף שנה. את מי זה מעניין? אנחנו לומדים היסטוריה כי היא רלוונטית לחיים שלנו היום.

     

    זה לא שמרצה בשיעור היסטוריה עומד בפני הסטודנטים ואומר להם "אל תצביעו לביבי!" אבל מרצה בשיעור היסטוריה לא צריך לחשוש ולצנזר את עצמו כשהוא שואל סטודנטים: "באיזה שיטות משתמשים שליטים כדי להסית את האוכלוסייה נגד קבוצות מיעוט?" או "איך קורה שכשאדם רגיל פושט רגל, הוא סוחב חובות לכל החיים, ואילו כשמיליארדר פושט רגל, מוחקים לו את החוב?"

     

    לי כמרצה עם קביעות ומוניטין בינלאומי אין הרבה מה לחשוש. גם אם יאסרו על מרצים לדבר על סוגיות פוליטיות בשיעורים, אני אמשיך לעשות את זה, ואם כתוצאה מכך יפטרו אותי מהאוניברסיטה העברית, אני מאמין שאמצא מקום עבודה אחר. אבל מרצה צעירה ללא קביעות נמצאת במקום שונה לגמרי. כשהיא עומדת בשיעור מול הסטודנטים, היא תחשוב עשר פעמים אם לומר משהו שעשוי להתפרש כאמירה פוליטית, שמא סטודנט יתלונן עליה לוועדת המשמעת, וייצא לה שם של "אחת שעושה צרות". לא זו בלבד שהיא תחשוש מלהביע עמדה על סוגיות פוליטיות, אלא היא מלכתחילה תימנע מללמד קורסים על נושאים "מסוכנים" כגון האינקוויזיציה. הרי מה יקרה אם מתוך עיסוק ברדיפת יהודים בספרד של המאה ה־16, הדיון יתגלגל חס וחלילה לסוגיות "במחלוקת ציבורית מוכרת" כגון רדיפת מיעוטים, קנאות דתית או צנזורה?

     

     

    איך עובדת צנזורה? הצנזורה מענישה בפומבי אדם אחד על התבטאות קיצונית, ועל ידי כך מטילה פחד על אלפי אנשים שנמנעים מהתבטאויות הרבה יותר מתונות. וההתבטאות המתונה של היום הופכת להתבטאות הקיצונית של מחר.

     

    וכל זה נכון לא רק לחוג להיסטוריה, ולא רק לפקולטה למדעי הרוח. אין כמעט תחום אקדמי שלא עוסק בסוגיות פוליטיות. האם כלכלנים לא עוסקים בעמדות שנמצאות "במחלוקת ציבורית מוכרת"? הקוד האתי המוצע על ידי שר החינוך קובע ש"דיון אקדמי במסגרת קורס בסוגיה שיש לה נגיעה לנושאים שיש בהם פעילות פוליטית, תוך הצגה מקצועית ומכובדת של הטיעונים לכאן ולכאן, אינו בגדר פגיעה בסטודנטים". טוב ויפה. האם זה אומר שבכל פעם שפרופסורית לכלכלה מדברת על מדיניות כלכלית בלי להציג באופן מקצועי ומכובד את טיעוניהם של כלכלנים מרקסיסטים, היא כן פוגעת בסטודנטים ויש לקרוא אותה לסדר? האם בכל פעם שפרופסור לחקלאות מדבר על תהליך ייצור החלב, עליו להקדיש זמן הולם להצגה מכובדת של העמדה הטבעונית, ואם הוא לא יעשה זאת, הסטודנטים יתלוננו עליו לוועדת המשמעת? האם בכל פעם שהיסטוריון מלמד את קורות מלחמת העצמאות, עליו להציג באופן מקצועי ומכובד את טענותיהם של הפלסטינים, ואם הוא לא יעשה זאת, תירשם הערה בתיקו האישי?

     

    יש מי שאומרים שהפתרון הוא להבטיח שהחוגים מלכתחילה יכללו מרצים בעלי מגוון של השקפות עולם פוליטיות. האם זה אומר שהחוג לכלכלה יחויב לשריין משרות למרקסיסטים, הפקולטה לחקלאות תחויב לשריין משרות לטבעונים, והחוג להיסטוריה יחויב לשריין משרות לפלסטינים? כמובן שמרצים קפיטליסטים חייבים לאפשר לסטודנט סוציאליסט לדבר בשיעור, ולא להעניש אותו על כך במתן ציון נמוך. אך אם יתברר שפרופסורים לכלכלה מדי פעם משתיקים סטודנטים המביעים עמדה סוציאליסטית בשיעור — האם הפתרון הוא לאסור על פרופסורים לכלכלה לדבר בשיעורים על מדיניות כלכלית?

     

    ומה לגבי מדעי המחשב? במאה ה־21, הבינה המלאכותית תהיה אולי הסוגיה הפוליטית הכי חשובה בעולם. האם נייצר כלי נשק אוטונומיים לחלוטין, כגון מל"ט שפותח באש על דעת עצמו? האם מעסיקים ייתנו לתוכנת מחשב משוכללת את הסמכות לפטר אנשים מהעבודה, רק כי המחשב הגיע למסקנה שהעובד הזה לא מספיק יעיל? האם ממשלות יאגרו כמויות עצומות של מידע ביומטרי על האזרחים שלהן? האם האלגוריתמים של פייסבוק וגוגל יעצבו את השיח הפוליטי שלנו? והאם אנחנו רוצים לאסור על פרופסורים למדעי המחשב להביע את עמדתם בסוגיות הללו?

     

     

    וישנו כמובן הפיל שבחדר. לא קשה לנחש שהקוד האתי שמקדם שר החינוך לא ישמש כדי למשטר מרצים קפיטליסטים בחוג לכלכלה, מרצים חובבי סטייקים בחוג לחקלאות או היסטוריונים שמלמדים את מלחמת 1948 בלי להציג "באופן מקצועי ומכובד" את טיעוניהם של הפלסטינים. סביר להניח שהקוד ישמש באופן כמעט בלעדי להענשת מרצים שמעזים להעביר ביקורת על השלטון. וזו הבעיה החמורה ביותר. באצטלה של קוד אתי חסר פניות, בעצם מייצרים כלי לרדיפה פוליטית של מתנגדי השלטון.

     

    מי שרוצים לכפות על האקדמיה קוד אתי מטעם השלטון, מיתממים וטוענים שהם בסך הכל רוצים שכל מוסד אקדמי "יגן על הסטודנטים שלו מפני פעילות פוליטית". אבל הסטודנטים יודעים להגן על עצמם, כפי שמוכיחות למשל הסטודנטיות שהנהיגו בשנים האחרונות מאבקים נגד הטרדה מינית במוסדות אקדמיים. סטודנטים אינם ילדים קטנים. לילדים בדרך כלל חסרים כישורים של מחשבה ביקורתית, וכשמורה לתנ"ך מספר לילד בן עשר שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים, לילד קשה להתייחס לכך באופן ביקורתי. לעומת זאת, סטודנטים בני 25 לא מאמינים לכל דבר שהמרצה אומר. האם לדעת שר החינוך, אחרי 12 שנות לימוד במערכת החינוך הישראלית סטודנטים אינם מסוגלים לחשוב באופן ביקורתי? ההגנה הטובה ביותר על הסטודנטים היא להמשיך לפתח את כישורי החשיבה הביקורתית שלהם ואת החושים הפוליטיים שלהם כדי שלא יאמינו לכל דבר שמישהו בעל סמכות אומר להם — וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים ללמד את הסטודנטים באקדמיה.

     

    זו גם בדיוק הסיבה לכך שהממשלה כל כך מפחדת מהאקדמיה. הממשלה מפחדת שאזרחים ילמדו לחשוב באופן ביקורתי, והיא עוד יותר מפחדת שאזרחים ילמדו לחשוב על בסיס של עובדות. פוליטיקאים אוהבים לנהל דיון פוליטי פשטני על בסיס של סיסמאות ותעמולה. באקדמיה, לעומת זאת, מלמדים סטודנטים כיצד לנהל דיון פוליטי מורכב על בסיס מגוון רחב של עובדות וראיות. אתם רוצים להציג עמדה פוליטית? בבקשה, אבל כאן זה אקדמיה, אז תביאו לנו איזשהן ראיות שתומכות בעמדה שלכם.

     

    אתם אומרים שהורדת מסים מבעלי ההון מיטיבה עם העניים? אוקיי, תביאו ראיות. אתם אומרים שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה? תביאו ראיות. אתם אומרים שהטענות על התחממות גלובלית הן למעשה מזימה סינית נגד כלכלת ארצות־הברית? תביאו ראיות. על הכל מותר לדבר, בתנאי שיש לדיון בסיס של ראיות.

     

    במיטבם, דיונים פוליטיים באקדמיה מלמדים סטודנטים איך לנהל דיון פוליטי על בסיס ראיות ולא על בסיס הרהורי לב, ואיך להפריד בין תעמולה לבין אמת. האם זוהי הסיבה העמוקה לכך ששר החינוך רוצה שלא יהיו יותר דיונים פוליטיים באקדמיה? האם ייתכן שהאמת מפחידה אותו? אני מציע לכל המרצים בישראל — בין שבחוג לפילוסופיה ובין שבחוג למדעי המחשב — שיקדישו את השיעור הבא שלהם לקצת דיבורים על פוליטיקה.

     


    פרסום ראשון: 15.06.17 , 18:52