הקרחון האבוד של הניבתנים
צלם הטבע עטור הפרסים רועי גליץ יצא לאי שפיצברגן, הגובל באוקיינוס הארקטי, ומביא משם תיעוד מרגש של הניבתנים, ההולכים ונעלמים מהנוף המושלג בעקבות התחממות כדור הארץ. הצצה ממרחק נגיעה ממש, אל הטורפים הימיים הענקיים, הרגישים והסקרנים, שהינמסות הקרחונים מצמצמת את אזורי המחיה שלהם ופוגעות בהם אנושות. כתבה רביעית בסדרה המנציחה את החיות שבסכנת הכחדה ‑ פרויקט צילומי מיוחד
ההזדמנות הטובה ביותר לצילום ניבתנים היא בקיץ הקצר והקריר של איי שפיצברגן ‑ הגובלים באוקיינוס הקרח ובקוטב הצפוני ‑ כשהטמפרטורה מטפסת לחמש מעלות מעל האפס. בתקופה הזו הקרח משחרר את אחיזתו האיתנה באדמה וניתן להתקרב אל הניבתנים בקלות יחסית עד למרחק נגיעה ממש.
אני מאוהב בניבתנים (המכונים גם סוסי ים) ‑ קרובי משפחה רחוקים של כלבי הים, אריות הים ופילי הים ‑ ששמם נובע מהשימוש שהם עושים בניביהם החדים כדי למשות את עצמם מהמים ולהתקדם ביבשה. פשוט נועצים אותם בקרח, כמו יתדות, ואז מושכים את עצמם קדימה.
היונקים הימיים הענקיים האלו, שניים בגודלם רק לפילי הים, עשויים להגיע גם למשקל של טונה וחצי, אורך הניבים שלהם יכול להגיע עד למטר ומשקלם עד ל־5.4 ק"ג. לזכרים השולטים, שמנצחים בקרבות הטריטוריה ‑ יש גם בדרך כלל את הניבים הארוכים והגדולים ביותר. ועם זאת, הענקים העדינים הללו לא נחשבים לאגרסיביים ותוקפניים. להפך, הם חברותיים וסקרנים מאוד.
כמו יתר החיות הנפוצות באזור ‑ דובי הקוטב, כלבי הים והלווייתנים ‑ גם אוכלוסיית הניבתנים מושפעת באופן קריטי מההתחממות הגלובלית ומהפשרת הקרחונים באזור. זאת מאחר שגושי קרח דקים וקטנים יותר מצמצמים את אזורי המחיה שלהם ומפחיתים דרסטית את שיעורי הרבייה של החיות עצומות הממדים.
לפני כארבעה חודשים יצאתי לשפיצברגן למסע צילומים, להנציח את החיות הנהדרות האלו ולנסות להזכיר כמה חבל יהיה אם ייעלמו מהנוף הארקטי, יחד עם הקרחונים.
קראו את הכתבות המצולמות הקודמות של רועי גליץ :
תמונה קבוצתית
לפני שהחל הציד השיטתי של הניבתנים, שהוביל להכחדה כמעט מוחלטת של בעלי החיים המרשימים האלה, חופים כגון זה היו מלאים במאות ואף אלפי ניבתנים. את
הצילום הזה, של חבורת ניבתנים צפופה, ביצעתי באמצעות רחפן.
אני והחבר'ה
הניבתנים אוהבים מאוד מגע וקשה להם להירגע בלעדיו. כשהם רבים זה בדרך כלל על המקום הטוב ביותר במרכז החבורה, כשהם מוקפים בחברים מכל הצדדים. הניבתנית הזו שכבה בנוחות על ניבתן אחר והתבוננה בסקרנות על מהלכיי עם המצלמה, תוך שהיא מאפשרת לי להנציח את הפוזה הנינוחה, עם הסנפיר שנח בפרונט.
הניבתנית הסקרנית
ניבתנים הם סקרנים מאוד מטבעם. על הקרקע הסקרנות הזו נבלמת בשל החשש שלהם מטורפים - בהתחשב במהירות התגובה האיטית שלהם. אך במים, כשגופם הופך לחסר משקל, הם הרבה יותר זריזים ומרגישים בטוחים יותר. גם הניבתנית הסקרנית הזו התקרבה אליי, כדי לבחון את המצלמה מקרוב. באותה הזדמנות יכולתי להתמקד ב"שפם", שהוא גם אמצעי החישה העיקרי של הניבתנים. בעזרתם של הזיפים הארוכים, הם מרגישים את הצדפים על קרקעית הים החולי ובתנועה מהירה של השפתיים שואבים את תוכן הצדפה ופולטים את השריון החוצה. כך הם זוללים אלפי צדפות בצלילה בלי לבלוע אפילו קונכייה אחת.
הגור הנסתר
נדיר מאוד לראות גורים של ניבתנים, מכיוון שהבוגרים מסתירים אותם ומגוננים עליהם בתוך הקבוצה הצפופה. לכן, למרות הפעמים הרבות שצילמתי בשפיצברגן, זו הפעם
הראשונה שהצלחתי להנציח גור צעיר. כמה שניות אחר כך השניים כבר נכנסו למים ושחו אל מאחורי האי, כשהאם דואגת להסתיר את הגור הקטן לאורך כל הדרך.
קלוז־אפ
בשקט־בשקט ובסבלנות התקדמתי לעבר הניבתן בזחילה איטית. התחלתי במרחק ניכר וכשהניבתן נראה נינוח ושלו, התקדמתי לעברו חצי מטר נוסף, ואחרי שהתרגל אליי המשכתי והתקדמתי עוד חצי מטר. הצילומים עצמם נעשו בשקט מקסימלי ובסיומם, נסוגותי בזחילה איטית, על מנת שלא להבהיל חלילה את יצורי הענק הרגישים הללו.
זה המקום להדגיש שאסור להתקרב כל כך לניבתנים בלי להיעזר במומחה מקומי שאתם סומכים עליו. חשוב מאוד לא להפחיד או להפתיע אותם. ניבתן מופתע או מפוחד יכול להיות מסוכן ביותר גם עבורי כצלם וגם עבור הניבתנים שעלולים לרמוס זה את זה בבהלה.
ישנים כפיות
השעה כבר אחרי חצות, אבל השמש לא שוקעת על הפיורדים של שפיצברגן. הזדמנות טובה להנציח את שני הניבתנים הנמים על קרחון צף בפיורד. הקרחונים הם שטח המחיה הטבעי של הניבתנים ומשמשים להם למנוחה וכמובן לגיחות תכופות לחיפוש מזון, כמה פעמים ביום.
דרך כל בשר
ישנם רק שלושה מינים טורפים שמסוגלים לצוד את הניבתנים העצומים: לווייתנים, דובי קוטב וכמובן בני האדם. נדיר שניבתן ייטרף על ידי שני הראשונים, אבל כשניבתן מגיע לסוף חייו - כמובן דובי הקוטב והשחפים ינצלו כל הזדמנות ליהנות מהבשר ומהשומן העשירים שלו. הניבתן שבתמונה מת כנראה בשיבה טובה ושימש כארוחה לא מבוטלת לדוב הקוטב.
* רועי גליץ, 36 , הוא צלם טבע, מרצה, בעל בית ספר לצילום ומלווה צלמים למקומות המיוחדים בעולם. כמו כן, גליץ הוא שגריר של גרינפיס ופועל להעלאת המודעות לבעלי
החיים בסכנת הכחדה
לפנייה לכתב/ת 
