להיות בשמחה

קראו עוד:
לקריאת הטור של עינב שיף: כשהגיטרה מנסרת
לקריאת הטור של אבי יאלו: השמחה שלי היא המחאה שלי

שמחות גדולות זה לראות את ליברפול זוכה בגביע. שמחות קטנות זה לראות את סיירת המעשים הטובים של עירוני קריית־שמונה. את שחקני הכדורגל הבוגרים של המועדון יוצאים עם השחקנים הצעירים ממחלקות הילדים והנוער כדי לעשות דברים טובים יחד. למה? כי להיות כוכב זו אחריות.

שמחות גדולות זה ללוות את הנכד שלך ביום הראשון שלו בבית הספר. שמחות קטנות זה לפגוש מנהלי ומנהלות מחלקות חינוך מכל רחבי הארץ שיש להם חזון אמיץ ותחושת שליחות, ויום־יום הם פועלים למען חינוך לשותפות, עם תלמידים ומורים מכל זרמי החינוך. למה? כי הם יודעים ששינוי המציאות מתחיל בחינוך, והם יודעים שהחינוך לשותפות הוא בנפשנו.

שמחות גדולות זה לזכות בקקטוס הזהב, האוסקר של חברות הפרסום בישראל. שמחות קטנות זה להשתתף בפעם הראשונה בטקס קקטוס הזהב כי משיקים בו את אמנת הייצוג הישראלי בפרסום. מה זה אומר? שגם ענף הפרסום מבין כמה חשוב שכל גוני החברה הישראלית ימצאו את עצמם על המסך, בשלטי החוצות, ובתשדירים ומבטיח להשתנות בשביל זה.

שמחות גדולות זה כשמדען ישראלי זוכה בפרס נובל. שמחות קטנות זה לגלות שכל האוניברסיטאות שלנו ועוד עשרות מכללות ומוסדות אקדמיים הציבו לעצמם בתוכנית העבודה יעדים שאפתניים של גיוון הסטודנטים, הסגל האקדמי והסגל המנהלי. למה? כי הם יודעים שמערכת ההשכלה הגבוהה היא המקום המרכזי שבו יכולה היום החברה הישראלית לפגוש את עצמה, ללמוד יחד, להצטיין יחד.

שמחות גדולות זה לראות ברחבי הבית את הבאים לסוכה הפתוחה בבית הנשיא. שמחות קטנות זה לגלות ש־6,000 אזרחים ואזרחיות הגיעו אלינו השנה, במסגרת ביקורים במרכז המבקרים והסדנאות. למה? כי הם רוצים ללמוד על נשיאי ישראל, ללמוד על "נאום השבטים" ולדעת יותר על "תקווה ישראלית". וגם כי הם רוצים לקחת חלק באתגר החברתי והלאומי הגדול העומד בפנינו.

שמחות גדולות זה לסיים לקרוא את התורה פעם בשנה. שמחות קטנות זה לארח בבית הנשיא את "חוג התנ"ך" של מיזם 929 לאורך כל השנה ולתכנן כבר מעכשיו את חגיגות הסיום של התנ"ך כולו.

חגי תשרי הם תקופה מהורהרת של חשבונות נפש ובחינת עומק. ואז מגיע החג הזה, שמחת תורה, החג שבו אנו סוגרים את המעגלים – מעגל השנה, מעגל קריאת התורה – בשמחה. למה? כי לא משנה אם זה שמחות גדולות או שמחות קטנות, העיקר שיהיה בשמחה.