השאלה היומית: האם הסערה סביב הגיליוטינה בהפגנה ברוטשילד מוצדקת?

גיליוטינה זאת גיליוטינה

סמדר שיר

הדרך האלגנטית להסביר את נוכחותה של גיליוטינה בהפגנה נגד השחיתות היא לקרוא לה "מיצג". כי מיצג הוא אמנות, ולאמנות אין גבולות, ומי שיעז למחות נגד מיצג אמנותי יואשם בסתימת פיות, נכון? אז הנה התשובה. קאט דה בולשיט, בבקשה. אם במערכה הראשונה מופיע אקדח, ברור שעד סוף ההצגה הוא עתיד לירות.

חיוך של לגלוג הציף אותי למקרא דבריו של עמית ברין, יוצר המיצג, הטוען שהוא פציפיסט ומתנגד לכל סוג של אלימות. אולי הוא באמת טיפוס שלא מרים את היד, אפילו לא כדי לגרש זבוב, אבל כשמרכיבים את המיצג על הכתף ויוצאים איתו לרוטשילד הסואן אין אפשרות להסביר לכל בעל עיניים מה זה ומה הייתה כוונתו של המשורר. גיליוטינה, ובעברית צחה "מערפת", היא מכשיר אכזרי בו השתמשו בימי המהפכה הצרפתית לעריפת ראשים. נוכחותה של מערפת צהובה בהפגנה המונית נגד המושחתים היא הסתה ברורה. וכשמוסיפים למיצג רמז בדמות קוטם סיגרים, המסמל נהנתנות, ובמציאות הישראלית מהווה מילה נרדפת לראש הממשלה, זה אומר שאין עשן בלי אש.

גם אם אין באפשרותי להצדיק את התנהלותו (לכאורה, ברור שלכאורה) של נתניהו וחבריו, יש לזכור ולהזכיר שכבר חווינו ניסיון לשנות את פני ההיסטוריה באמצעות רצח של מנהיג. לכן, אין די בגינוי המיצג ויוצרו. מי שמנופף בפרהסיה בדרך הקלה ביותר להשתחרר מעולו של רודן - חייב לשלם את המחיר. לא ברור לי איך ייתכן שכולם הצביעו על הגיליוטינה ודיברו עליה וצילמו אותה, ובין אלפי המפגינים לא היה אף צדיק שאמר לאמן "קישטה, לך מפה".

מצד שני, הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו הוא ועדת צנזורה שתבדוק בשבע עיניים את כל השלטים מתוצרת עצמית, תאשר ותפסול. שביל הזהב טמון בקמצוץ של היגיון ובינה. אם השלט שלך מסית וקורא לאלימות - עדיף שתשאיר אותו בבית, כדי שלא יכתים את ההפגנה.

שתו מים

רעות ענבר

כמה שלטים צריך כדי להשכיח ארבע חקירות שחיתות חמורות ועשרות אלפי אנשים שיוצאים כל מוצ"ש מהבית? מסתבר שאחד.

המחאה נגד השחיתות התבשלה זמן ארוך, ועכשיו היא רותחת. זאת לא מחאה מפלגתית; פעילי המפלגות נבלעים בהמון של גמלאים, סטודנטים, ואנשים עובדים שהמצב העגום הצליח להוציא מהאדישות. עשרות אלפי אנשים ישבו מול החדשות, מול העו"ש, מול תיקי 1000 עד 4000, ובסוף הם קמו, הכינו שלט ויצאו. מי שהגיע להפגנות האלה ראה הרבה משחקי מילים וציורים וגימיקים. מפגין אחד, שניסה לטענתו להדהד את ערכי המהפכה הצרפתית, הכין גיליוטינה מקרטון. ועכשיו במקום שבמוקד תשומת הלב הציבורית יעמדו נבחרינו שנחקרים בחשד לשחיתות מחרידה — מי שנמצא באור הזרקורים הוא אותו מפגין. לא נבחר ציבור, לא מארגן ההפגנה, אפילו לא פקוד למפלגה. השלט הזה לא זכה לברכת יו"ר האופוזיציה. למעשה הוא גרר מיד גינויים והתנערות.

נכון, זה שלט נורא. גיליוטינה היא אמנם סמל למלחמה בשחיתות, אך היא גם כלי שעורף ראשים. אבל מפה ועד סערה ציבורית? בהפגנות ימין מתנוססים תמיד שלטים מפורשים כמו "שמאלני גבר זה שמאלני בקבר". נתניהו לא מצייץ בנושא. והכי מטריף? שלבעלי האינטרס שזועקים חמס מצטרפים המפגינים. גינוי, ציקצוק, וקריאות לחשבון נפש. בואו נדליק נר בכיכר.

בוקר טוב, הרי החדשות: כשרבבות אנשים יוצאים מהבית, לא כל השלטים הולכים למצוא חן בעינינו. בהפגנות האלו מניפים שלטים בעד טבעונות למרות שלא כל המפגינים טבעונים, ושלטים שתומכים בחרם על ישראל למרות שרוב המפגינים מתנגדים לו. מה שמאחד את המפגינים, ימנים ושמאלנים, טבעונים וקרניבורים, קופירייטרים מוכשרים וסתומים עם גיליוטינה, זה שלכולם נמאס מהשחיתות.

אז במקום לקפוץ לדום בכל פעם שנחקרינו צועקים "הסתה", אנחנו צריכים לנשום, לגדל עור קצת יותר עבה ולזכור שהדיון הציבורי הכי חשוב בישראל לא נסוב סביב שלטי הפגנה תוצרת בית, אלא סביב שחיתות שלטונית עמוקה, שלא בוחלת גם בהסתה ובשיסוי בדרך לכיסא.