הם חיים בשכנות, קונים באותם הסופרים ומחכים באותן תחנות אוטובוס, ולמרות זאת המרחק בין התושבים הוותיקים של דרום תל־אביב לבין מבקשי המקלט האפריקאים גדול מנשוא. כדי לנסות לגשר על הפער הזה הפגשנו לשיח פתוח את ענת פרץ, תושבת שכונת נווה שאנן זה 25 שנים ומדריכת שיקום בהוסטל בשכונה, ואת עמנואל ימאני, מבקש מקלט מאריתריאה שהגיע לישראל ולדרום תל־אביב לפני כעשור ועובד כיום בחנות ירקות.

השניים, מתברר עד מהרה, מכירים זה את זה. דרכיהם נפגשו בשכונה, הם מברכים זה את זה לשלום כמעט מדי יום ובכל זאת, הם כמעט לא מסכימים על דבר.

קראו עוד: "גירוש הוא גזר דין מוות עבורי" | ישראל מושקוביץ

ענת מספרת שהיא חשה לא בטוחה בסביבה שלה. היא מסתובבת עם גז מדמיע, לא יוצאת מביתה בשעות החשיכה ומבקשת "את החיים שלי בחזרה". מבחינת עמנואל, זו גזענות.

עמנואל: "אני לא מאשים אותך בזה, אבל יש פה תושבים גזענים. בכל מקום במדינה יש אונס ויש גניבות. תושבים חילקו קונדומים בשכונה לילדים ואמרו להם לתת את זה להורים שלהם כדי שלא יביאו עוד ילדים לעולם".

ענת: "אתה צריך להבין שיש אנשים שמאוד כועסים על מה שקורה כאן. אני מכבדת כל בן אדם, והעניין הוא לא הצבע שלך, מצידי תהיה ירוק. קל להגיד שאנחנו גזענים, אבל הבעיה גדולה בהרבה. אנחנו חיינו פה עם עובדים זרים, אני יודעת מה זה אפריקאים. בעצמי אירגנתי למשפחה מגאנה ציוד חם לחורף בזמנו, אז אף אחד לא יכול לטעון לגזענות".

כשנושא הגירוש עולה, גם הטונים עולים. "גירוש זה מוות", אומר עמנואל, וענת משיבה בביטול, "זה פשוט לא נכון. הממשלה בדקה וחידשה את ההסכמים. זה שיש אנשים שנופלים בפח ברשתות הברחה או מסתבכים בלוב כי הם רצו להגיע לאירופה, זה באמת לא בסדר. אבל זה לא אחריות שלנו. אני לא אחראית על כל אפריקה".

עמנואל: "כבר ראינו מבקשי מקלט שיצאו מישראל ונרצחו על ידי דאעש. את צריכה לבקש מהמדינה שתבדוק את הבקשות שלנו, שיראו מי באמת פליט, זה לא מעניין אותך?"

ענת: "אני הכי אנוכית בעניין הזה. אני רוצה את הבית שלי חזרה, אני סומכת על ההסכמים שעושה הממשלה".

עמנואל אומר בנחרצות "הגירוש הזה לא יקרה", אבל את ענת זה לא מרגש. "אנשים כבר עוזבים, עמנואל. תסתכל מסביב".

עמנואל: "הם עוזבים בגלל הגזענות. לי נציג מדינה קרא קוף, אמר לי לאכול בננה. בגלל זה עוזבים".

ענת: "אני לא אומרת שאין גזענות. אבל תראה איך אתה מדבר, גם הרסתם את החיים שלנו ואתם גם מזלזלים במדינה. אם היית באמת פליט, היית אומר תודה. אנחנו גרנו עם עובדים זרים כל השנים, שחצנים כמוכם לא היו".

עמנואל: "כי הם היו לבנים".

ענת: "היו גם שחורים, 77 מדינות ולא היו כמוכם".

עמנואל: "אני אראה לך איך נשים אריתראיות מטפלות בקשישות ישראליות, עושות מהלב. אל תראי רק את השיכור ברחוב, תראי את כולנו".

ענת: "מה שאני רואה זה שאתם לא עומדים בקריטריונים של פליטים. זה שאתה מתנגד משטר לא הופך אותך לפליט. כמו שאתם מתארגנים פה בישראל, תתארגנו שם ותפתרו את הבעיות האלו. אותך מעניין להישאר בישראל".

עמנואל: "כשהיהודים היו במרוקו או בתימן אמרו להם 'תלכו למדינה שלכם'? לא, הם קיבלו אותם. הם חיו איתם. פה מוכרים אותי ב־5,000 דולר".

ענת: "זה הסכם מדיני".

הֵם לֹא זְקוּקִים לְעֶזְרָתֵנוּ

אָז אַל תֹּאמַר כִּי

הַפָּנִים הַכְּחוּשִׁים הָאֵלֶּה יָכְלוּ לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ אוֹ שֶׁלִּי

אִלּוּ רַק הָיוּ הַחַיִּים מִתְגַּלְגְּלִים אַחֶרֶת

עָלֵינוּ לִרְאוֹתָם כְּפִי שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת

רוֹדְפֵי בֶּצַע וְגַזְלָנִים

הוֹלְכֵי בָּטֵל וְעַצְלָנִים

עִם מִטְעֲנֵי נֶפֶץ בְּשַׁרְווּלֵיהֶם

מְשַׁסְּפֵי גְּרוֹנוֹת וְגַנָּבִים

הֵם לֹא

יִתְקַבְּלוּ פֹּה בִּבְרָכָה

אֲנַחְנוּ נִדְאַג שֶׁהֵם

יָשׁוּבוּ לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאוּ

אֵין זֶה אֶפְשָׁרִי שֶׁהֵם

יַחְלְקוּ עִמָּנוּ אֶת מְזוֹנֵנוּ

יַחְלְקוּ עִמָּנוּ אֶת בָּתֵּינוּ

יַחְלְקוּ עִמָּנוּ אֶת אַרְצֵנוּ

מוּטָב כִּי

נָקִים חוֹמָה לִמְנוֹעַ מֵהֶם לְהִכָּנֵס

אֵין זֶה נָכוֹן לוֹמַר

אֵלֶּה אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ

הָאָרֶץ שַׁיֶּכֶת רַק לְאֵלֶּה שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ

אַל תִּטְעוּ לַחְשֹׁב כִּי

אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם בְּאֹפֶן אַחֵר

(וְעַכְשָׁו קִרְאוּ אֶת זֶה לְאחוֹר)