ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: שלום בר טל
    24 שעות • 29.01.2018
    "כל העדויות נקברו, בשב"כ הייתה הוראה לא להתעסק עם זה"
    התחקיר שפירסמנו במוסף "24 שעות" לגבי נסיבות אסון צור פתח תיבת פנדורה: בכירים בצה"ל ובשב"כ טוענים כי קריסת בניין הממשל הצבאי, שהביאה למותם של 76 ישראלים, נגרמה כתוצאה מפיגוע ולא מדליפת גז. "ועדת הבדיקה שקבעה כי מדובר בתאונה הייתה ועדת כשל", אומרים בכירים לשעבר בשב"כ. "זו הייתה תקופה שבה היה אפשר לשים הכל במחשכים. אם זו דליפת גז ולא פיגוע, לא צריך להוריד ראשים". בעקבות העדויות החדשות דורשות משפחות חללי ופצועי האסון לפתוח מחדש את החקירה
    איתי אילנאי

    לפני כשש שנים ערך השב"כ ערב מורשת שעסק במלחמת לבנון הראשונה. אל האירוע הסגור, שהתקיים במרכז למורשת המודיעין בגלילות, הגיעו ראש השירות דאז, יורם כהן, בכירים נוספים בשב"כ, גמלאי הארגון ומשפחות שכולות. אחד הנוכחים היה ד"ר נחמן טל, לשעבר ראש האגף הערבי. גם לאחר פרישתו ומעברו למחקר אקדמי באוניברסיטת תל־אביב הוסיף טל להיות פעיל מאוד בשב"כ, ללחוש על אוזניהם של ראשי השירות ולסייע להם בעניינים שונים. הפעם התבקש לערוך מחקר היסטורי שיסכם את פעילות השב"כ בלבנון, ולשם כך אף קיבל גישה מלאה לארכיון השב"כ. "כל הספרים נפתחו בפניו", אומר אדם הבקיא היטב בפרטים.

     

    בעודו נובר בארכיון החל טל להתעכב על פרשה עגומה במיוחד, צלקת עמוקה אך נשכחת מימי לבנון — אסון צור הראשון, שבו נהרגו 76 ישראלים כתוצאה מקריסת בניין הממשל בעיר. בתודעה הציבורית, וכך גם בהיסטוריה הרשמית של מדינת ישראל, נחקק האסון כתאונה שנבעה מדליפת גז. אך ככל שאיש השב"כ הוותיק הוסיף להתעמק במסמכים הסודיים, החלה להצטייר לפניו תמונה אחרת לחלוטין. טל השתכנע מעבר לכל ספק כי אסון צור היה למעשה פיגוע חבלני.

     

    קראו עוד: "אף ועדה לא מסוגלת להגיד בשבוע ימים מה קרה שם" | איתי אילנאי

     

    את מסקנותיו הציג טל באותו אירוע מורשת, ואחריו עלה לדבר ראש השב"כ דאז, יורם כהן. אלא שכהן, כך מעיד גורם שהיה בחדר, נשמע כמי שכלל לא מתרגש מהדברים. המסר שהעביר ראש השירות דאז הוא שאין בכוונת איש לפתוח מחדש את תיק צור. "יש דברים שעדיף לא לחקור עד הסוף", אמר.

     

    המקרה הזה, שהתרחש הרחק מהעין הציבורית, ממחיש היטב את הקרב השקט שמאחורי אסון צור: מצד אחד עדויות הזועקות לשמיים כי מדובר למעשה בפיגוע וטענות של בכירים במערכת הביטחון כי נסיבות האסון לא נחקרו כיאות; ומצד שני סירוב מוחלט ועיקש של המדינה לפתוח מחדש את תיק האסון ולנסות, אפילו למראית עין, להגיע למסקנות מבוססות יותר באשר למה שגרם לו.

     

    מחפשים ניצולים. זירת האסון | צילום: יוסי רוט
    מחפשים ניצולים. זירת האסון | צילום: יוסי רוט

     

     

    צל שחור

     

    בכתבת תחקיר נרחבת שפירסמנו כאן לפני כחודשיים חשפנו פרטים חדשים המטילים ספק באשר לקביעה הרשמית כי האסון נגרם כתוצאה מדליפת גז. העדויות, העובדות וסימני השאלה שהצגנו תומכים בטענה כי בניין הממשל בצור קרס כתוצאה מפיגוע. נדמה כי התחקיר התפרץ לדלת פתוחה, וכבר בשעות שלאחר פרסומו הוצפנו בפניות של אנשים מקהילת המודיעין, בכירים בצה"ל ובשב"כ, ובאמתחתם מידע חדש בנוגע לאסון צור וחקירתו. כל מקור שאיתו שוחחנו שלח אותנו לאדם הבא, וכך לאט־לאט התברר כי בצמרת הביטחונית רווחת ההנחה שאסון צור היה פיגוע שהושתק.

     

    לא מדובר רק בוויכוח היסטורי לגבי נסיבות האסון. הספקות לגבי מה שקרה בצור לא עוזבים את משפחות ההרוגים והפצועים ומלווים אותם כצל שחור במשך 35 שנים. יותר מכל כואבת להם התחושה שמדינת ישראל לא ניסתה לרדת לחקר האמת ולא קיימה את המחויבות שלה לחללים.

     

    "הנושא הזה לא נחקר כפי שהיה נחקר אם התרחש היום", מודה גורם בכיר מאוד לשעבר בשב"כ. "אז לא ידעו איך לאכול פיגועי התאבדות". לטענת אותם בכירים, מי שעמד מאחורי הפיגוע הוא לא אחר מאשר עימאד מורנייה, לימים מפקד הזרוע הצבאית של חיזבאללה, שעל פי מקורות זרים חוסל בידי ישראל ב־2008. נראה כי היותו של אסון צור פיגוע תופת מבית היוצר של מורנייה הוא אחד הסודות הגלויים הגדולים של מערכת הביטחון.

     

     

    למרות העדויות הרבות המצביעות על היותו של האסון פיגוע חבלני, שבוצע בידי מכונית תופת וסימן את תחילת גל פיגועי ההתאבדות השיעי בדרום לבנון, מסרבת מדינת ישראל פעם אחר פעם לפתוח מחדש את תיק החקירה ומסתפקת במסקנות הנמהרות של החקירה הראשונית, שהושלמה בתוך שבוע ימים בלבד. בהיבט זה נראה כי ראש השב"כ לשעבר כהן מבטא את המדיניות הרשמית של זרועות הביטחון. "אתה מבקש מאנשים היום לקבל החלטות על משהו שקרה לפני 35 שנה? גם אם יש מה להגיד, אלו דברים שקרו פעם", אמר כהן לגורם ששוחח עימו לאחרונה על הפרשה. "זה כואב, אבל עם כל הרצון הטוב וההזדהות עם משפחות הנופלים, אני לא בטוח שאפשר להגיע לתשובה טובה יותר מה בדיוק היה שם".

     

    הנפגעים העיקריים מהמדיניות הזו הן ללא ספק משפחות הנופלים, שהשאירו תחת הריסות בניין הממשל את הדבר היקר להן ביותר, ושבמשך שנים נמנעה מהן הזכות לדעת מה באמת הרג את יקיריהן. בעקבות כתבת התחקיר שפירסמנו לפני חודשיים פנו כמה מהן למשרד הביטחון בדרישה כי "יפתח מחדש את תיק החקירה וישים קץ לספקות המכרסמים בליבנו". במשרד הביטחון טענו השבוע כי מבדיקה שערכו עולה כי המייל ששלחו המשפחות לא התקבל אצלם. "נותרנו לבדנו לאסוף את השברים", אומרת אודליה אלבו־שווייצר, יוזמת המכתב ומי שאביה, ישראל, נפצע באסון. "שוב המדינה מזלזלת ומפקירה את חייליה ואזרחיה".

     

    6 הרוגים ועשרות פצועים. אסון צור | צילום: SHUVITZ MIKI / לע"מ
    6 הרוגים ועשרות פצועים. אסון צור | צילום: SHUVITZ MIKI / לע"מ

     

    קחו שבוע ותבדקו

     

    ב־11 בנובמבר 1982 החריב פיצוץ עז את בניין הממשל הצבאי בצור. המבנה בן שבע הקומות, שבו שכנו מפקדות מג"ב, המשטרה הצבאית והשב"כ, הפך בן רגע לגל חורבות שתחתיו נקברו 76 ישראלים ועוד 15 לבנונים. יהיה זה אחד האסונות הכבדים בתולדות המדינה ואות להמשך שהותו המדממת של צה"ל בדרום לבנון.

     

    האסון התרחש שבועיים בלבד לאחר סיומה הרשמי של מלחמת לבנון הראשונה וזיעזע עמוקות את הציבור בישראל, שכבר אז לא רווה נחת מתוצאות המלחמה. כבר ביום האירוע מיהר הרמטכ"ל, רפאל איתן (רפול), למנות ועדה בראשות האלוף מאיר זורע, שתחקור את נסיבות האסון, והקציב לה שבוע בלבד להציג את מסקנותיה.

     

    בתום חקירה חפוזה הגיעה הוועדה למסקנה נחרצת שהפיצוץ נגרם כתוצאה מדליפת גז, תוך שהיא שוללת מכל וכל את האפשרות לפיגוע. אין ספק שהקביעה הזו הקלה על המנהיגים הפוליטיים והגנרלים להמשיך במערכה המורכבת בלבנון. היא גם הסירה אחריות מאנשי המודיעין, שתפקידם לסכל פיגועים מסוג זה ושיוקרתם הועמדה במבחן. מסקנות הוועדה אומצו במהירות בידי ממשלת בגין, ובכך התקבעה התפיסה שאסון צור היה תאונה.

     

    ואולם קריאה בדו"ח ועדת זורע מעוררת את החשד שהוועדה סימנה את המטרה ורק אחר כך ירתה את החיצים. בתחקיר שפירסמנו לפני כחודשיים, ואשר התבסס על חומרים מסווגים, התברר כי הוועדה התעלמה מעדויות שהיו עלולות "להפריע" לה. כך, למשל, התגלה כי בקומה הראשונה של בניין הממשל התגוררה משפחה לבנונית שחבריה נעלמו ביום האסון, כי האבטחה סביב הבניין לקתה בחסר, וכי התרעות מודיעיניות על אפשרות של פיגוע באמצעות מכונית תופת לא טופלו כראוי. כל הפרטים הללו היו ידועים לאנשי הוועדה, אך נעלמו באופן תמוה מהדו"ח הסופי שהוגש לרמטכ"ל.

     

    בתחקיר שערך עבור השב"כ ד"ר נחמן טל מצוינת עדותו של רב"ט יורם כהן (אין קשר לראש השב"כ), שהעיד בפני ועדת זורע כי בשניות שלפני הפיצוץ "שמעתי איזה אוטו בא ברייס כזה, במהירות". גם עדות זו לא הופיעה בדו"ח הוועדה.

     

    בעקבות מסקנות זורע מינה הפרקליט הצבאי הראשי צוות חקירה של מצ"ח, שתפקידו היה למצוא את האחראים לרשלנות שהובילה לדליפת הגז. צוות החקירה לא מצא כאלה, אך גם הוא נתקל בעדויות שהצביעו על כך שהפיצוץ בבניין הממשל נבע ממכונית תופת. בספר "נקודת האל־חזור" של רונן ברגמן נחשפה עדותם המאוחרת של שני לבנונים שסיפרו כי ביום האסון הבחינו במכונית פג'ו בהירה דוהרת לכיוון בניין הממשל ומתפוצצת. בין שרידי הבניין אף נמצאה מכונית פג'ו מפויחת, שאיש לא ידע לומר למי היא שייכת. מי שחקר את הלבנונים הוא יצחק דר, אז איש מצ"ח ולימים שופט מחוזי. דר סיפר כי השתכנע שהשניים סיפרו אמת בעדותם, אך פריט זה הושמט מהדו"ח הסופי שהוגש בידי מפקדיו. "אני חי 35 שנה עם התחושה שהיה פיגוע באסון צור", אמר לי בתחקיר שפורסם במוסף "24 שעות".

     

    מדוע התעלמו רשויות החקירה והמודיעין מסימנים שהצביעו על פיגוע? לפחות ארבעה אנשי שב"כ לשעבר עימם שוחחנו, מהם שניים בתפקידים בכירים ביותר, משוכנעים שראשי צה"ל והשב"כ דאז דחפו לכך שוועדת זורע תקבע כי האסון נבע מדליפת גז. "הוועדה הייתה ועדת כשל", אומר אחד מהם. "זו הייתה תקופה שבה היה אפשר לשים הכל במחשכים".

     

    לדברי אותם בכירים, מי שפעל להסתרת נסיבות האסון היו הגורמים הבכירים ביותר במערכת הביטחון, שלהם היה אינטרס שהאסון יקוטלג כתאונה. "רפול הולך למלחמה שצריכה להביא נכסים, אבל הדברים לא הולכים כפי שתוכנן, ואז בניין מתמוטט בשטח שבשליטת צה"ל", אומר אחד מהם. "הוא מחליט שזה סיפור של דליפת גז כדי שלא יטיל צל על כל המלחמה, שגם ככה כבר מצויה במחלוקת". לדברי בכיר נוסף לשעבר בשב"כ, "אם זו דליפת גז, לא צריך להוריד ראשים. הרבה יותר נוח לייצר מציאות אחרת".

     

    גם לשב"כ היה נוח עם הקביעה שאסון צור הוא תאונה. "אברום (שלום, ראש השירות דאז - א"א) קפץ על המציאה, כי שב"כ הרי אמור לסכל אירוע כזה", אומר אחד הבכירים, ששימש באותם ימים בתפקיד מרכזי בשירות.

     

    חשוב להדגיש כי טענות אלה אינן מבוססות על מסמכים או הקלטות, ואולם כאשר הן מגיעות משורה של גורמים מרכזיים בשב"כ, יש לתת עליהן את הדעת. בנוסף, לטענות מתווספות עדויות שממחישות כי ראשי השב"כ מנעו מפקודיהם לחקור את אסון צור, אירוע שבו נהרגו כזכור עשרות חיילים, בשטח אויב, כתוצאה מפיצוץ מסתורי.

     

    בעדות שנחשפת כאן לראשונה אנו מגלים כי אחד מחוקרי השב"כ בלבנון באותה תקופה ניסה לגלות פרטים באשר לנסיבות האסון, אך נחסם בידי הממונים עליו. לדבריו, יוסי גנוסר, אז מפקד מרחב צפון בשב"כ ומי שניהל את פעילות הארגון בלבנון, דרש ממנו שלא יעסוק בנושא. "הייתה הנחיה כזו לא לחקור, והיא הגיעה מגנוסר. אני מניח שהוא קיבל זאת מלמעלה", אומר איש השב"כ.

     

    "באופן טבעי, השירות היה צריך ליזום פעולות לחקירת האירוע. זה לא קרה", אומר אחד מבכירי השב"כ לשעבר. "כל העדויות נקברו. בשירות הייתה הוראה לא להתעסק עם זה". כך, למשל, בעת חקירת שני העדים הלבנוניים בידי מצ"ח, נכח בחדר איש שב"כ ששימש אך ורק כמתרגם.

     

    "אני לא מכיר אירוע בסדר גודל כזה שלא נחקר בידי השירות", אומר בכיר אחר לשעבר. "איתור האחראים לפיגוע היה יכול לחסוך את הפיגועים שהגיעו אחר כך בלבנון, כנגד האמריקאים, הצרפתים ואסון צור השני (שלושה פיגועים שהתרחשו בין אפריל לנובמבר 1983, בוצעו בידי מכוניות תופת וגבו עשרות הרוגים - א"א)".

     

    אודליה אלבו שווייצר | צילום: גדי קבלו
    אודליה אלבו שווייצר | צילום: גדי קבלו

     

    "הם היו אלוהים בעינינו"

     

    אי חקירת אסון צור עשויה להסתדר עם כך שראשי השב"כ בלבנון הודו שהשירות התקשה להתמודד עם האתגרים המודיעיניים בזירה, ובמיוחד עם האיום השיעי שהפך אז לסכנה אמיתית על כוחות צה"ל. "אברום (שלום) דרש ממני להסביר לו מה פתאום שיעים עושים פיגועים נגדנו", סיפר גנוסר בביוגרפיה שלו, "צד גימ"ל", שאותה כתב רון מיברג. "הסברתי לו שבעיני השיעים אנחנו כובשים... לאברום היה קשה לעכל את זה".

     

    בנוסף, אותם ראשי שב"כ הם אלו שהיו מעורבים זמן קצר אחר כך בפרשת קו 300, שבה הושתק מחדל של השירות. גם בפרשה זו הוקמה ועדה בראשות זורע, ששלום וגנוסר חברו כדי להסתיר ממנה את העובדה שאנשי שב"כ הרגו שני מחבלים חיים. לדברי גורמים בשב"כ עימם שוחחנו, בהתחשב במנגנון ההסתרה שפעל סביב פרשת קו 300, בהחלט ייתכן ששורשיו נעוצים כבר בימי אסון צור הראשון. "ב־1982 כל מי שהיה מעורב בסיפור הזה היה בעיניים שלנו אלוהים", אומר אחד מהם. "אבל אחרי קו 300 הסתכלנו אחורה ואמרנו — 'מה שלא האמנו לו אז קורה עכשיו'. אתה מסתכל ורואה שאלו בדיוק אותם אנשים". גורם נוסף בצמרת השב"כ מוסיף כי בזמן פרשת קו 300 אכן נפוצה הסברה בין ראשי האגפים בשירות כי שלום וגנוסר פעלו גם למניעת חקירת אסון צור.

     

    כל האנשים המעורבים לכאורה במנגנון ההסתרה — רפול, זורע, שלום וגנוסר — כבר אינם בין החיים. ניסיון לפנות לכמה ממקורביהם העלה חרס. "אין לי שום מידע, ואני לא רוצה להכניס את האף לדברים האלה", אומרת אלמנתו של רפול, עופרה מאירסון־איתן. שמעון רומח, מי שהחליף את גנוסר כראש מרחב צפון, סירב להתראיין. יוסי ארוך, נציג השב"כ בוועדת זורע, הפנה אותנו לדוברות השב"כ, וממנה לא התקבל אישור לראיינו עד רגע זה.

     

    ישנן גם תיאוריות אחרות, פחות קונספירטיביות, שמסבירות מדוע האסון לא נחקר כראוי. גורם בכיר מאוד בשב"כ עימו שוחחנו טוען שהשב"כ לא חקר את אסון צור כי הנושא היה באחריות אמ"ן. "מי שצריך לפתוח את החקירה זה צה"ל, הוא הריבון בשטח", הוא מסביר. ראש אמ"ן דאז, האלוף (במיל') יהושע שגיא, סירב להגיב לדברים. עמוס גלבוע, ראש חטיבת המחקר באמ"ן באותם ימים וחבר ועדת זורע, טוען שחקירת האסון מבחינה מודיעינית ירדה לדרגי השטח, אך לא קיבלה עדיפות גבוהה. "בראש העדיפויות עומד מה שיהיה, לא מה שהיה".

     

    גם כשמדובר בפיגוע בסדר גודל כזה? גם כשחקירת הפיגוע יכולה למנוע פיגועים עתידיים?

     

    "אם נהרגו חמישה או שבעים, זה במהות לא משנה. החשוב הוא קודם כל, בשוטף, העתיד. אתה תיקח שלושה אנשים שיעבדו על זה, ובינתיים יהרגו לך במקום אחר".

     

    תא"ל (במיל') אפרים סנה, מי שהיה מפקד יחידת הקישור ללבנון באותה תקופה (אד"ל), משוכנע שאסון צור הוא פיגוע. "פיגוע ללא ספק, וזה גם מה שהיה ברור לי באותו רגע", הוא אומר. "כשמתקן של צה"ל מתפוצץ בעיר ערבית, מה זה אם לא פיגוע". עם זאת, סנה מציע הסבר אחר לכך שהאירוע מעולם לא נחקר כפי שצריך. "ראשנו לא היה בזה. איבדנו שמונה אנשים מהיחידה בפיצוץ והתעסקנו בלמלא את השורות".

     

    איך ניתן להתעלם מהחשד לפיגוע ולקבל את המסקנה שמדובר בתאונה?

     

    "תבין את הנסיבות. זה היה בתקופת ההתבססות של צה"ל בלבנון, לא היו נהלים מסודרים, הכל היה מאולתר. באוגוסט התרעתי שצומחת לנו גרילה שיעית מוכוונת על ידי אירן, אבל עוד לא היו לפיקוד צפון הכלים המודיעיניים להתמודד עם זה. היינו בתקופה של התארגנות".

     

    אם חקירת אסון צור מוסמסה בכוונת מכוון, או אם פשוט נעשתה כלאחר יד עקב נסיבות התקופה, אין ספק שהגרסה הרשמית כי מדובר בדליפת גז צריכה לעמוד למבחן מחודש. במיוחד כאשר כל המידע על הפיצוץ בצור, כולל שם המחבל שביצע אותו, מופיע באינטרנט (תודה לפסח מלובני על סיועו בתרגום החומרים - א"א).

     

    כבר בימים שלאחר האסון התפרסמו בעיתונות הירדנית כתבות שסיפרו כי בית הממשל היה קורבן לפיגוע שבוצע על ידי "מכונית שהוסתרה במטע זיתים", ושעליה הועמס מטען נפץ של 60 ק"ג. במאי 1985, לאחר נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון, נחשפה גם דמותו של המחבל שישב באותה מכונית: אחמד קאסיר, צעיר בן 18 מהכפר דיר קאנון אל־נהר הסמוך לצור. מי שחשף את זהותו היה ארגון חיזבאללה, שבאותה הזדמנות קבע את ה־11 בנובמבר — התאריך שבו אירע אסון צור — כ"יום השאהיד" של הארגון. מדי שנה מתקבצים בכירי חיזבאללה בכפר דיר קאנון, על יד אנדרטה שהוקמה לזכרו של קאסיר, כדי לציין את המאורע.

     

    "השיעים מיד אמרו שזו הייתה פעולת התאבדות, אבל בשלב ראשון לא רצו לגלות מי המתאבד", אומר תא"ל (במיל') ד"ר שמעון שפירא, איש אמ"ן לשעבר וחוקר חיזבאללה במכון ירושלים למחקרי מדיניות. "באותם ימים ישראל עוד שלטה בלבנון ולא רצו שיאונה כל רע למשפחת המתאבד. רק אחרי הנסיגה לרצועת הביטחון פירסמו את הפרטים המלאים". שפירא מוסיף כי דמותו של המחבל קאסיר מופיעה גם על בול שיצא באירן ב־1985. "במחקר שערכתי הגעתי לפרטי מידע מאוד מדויקים על הפיגוע בצור. אני יודע איך הובילו את המפגע ומאיפה הגיע חומר הנפץ לפיגוע", אומר שפירא, שמסתמך על חומר איראני ומתכוון לפרסם את ממצאיו בספר שיצא לאור בקרוב. "כשאני מחבר את כל הפרטים ביחד, הם נראים לי אותנטיים ולא כמו מלחמה פסיכולוגית".

     

    לדבריו ידוע כי מאחורי הפיגוע עמד בחור צעיר בשם עימאד מורנייה, שבכך קנה את עולמו אצל משמרות המהפכה האיראניים ובהמשך ביצע עבורם עוד כמה וכמה פיגועים באותו "מודוס אופרנדי" של מכונית תופת. אחד מהם היה אסון צור השני, בו נספו 28 ישראלים.

     

    כל המידע הזה בהחלט מבלבל את המשפחות השכולות והפצועים, שחייהם השתנו לעד ב־11 בנובמבר 1982. "העדויות הסותרות מחזקות את ההשערה כי גורמים רבים עצמו עיניים ואיפשרו לטיוח להתרחש", אומרת אודליה אלבו־שווייצר, שאביה ישראל נפצע באסון. "הגיעה העת שאסון צור יועלה מתהום הנשייה. לאחר 35 שנה מגיע לנו, כדור שני ושלישי לנופלים, לקבל את ההכרה והכבוד הראוי, ושמדינת ישראל תיקח אחריות על לוחמיה ועל נפגעיה".

     

    itay-i@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 29.01.18 , 20:52